הקרנפית הכתומה

  • פותח הנושא GRN
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #61
בעיניי, להחליט באופן כל כך חד 'מהיום אני לא צועקת' זה אומץ.
תנסי שבוע.
אחר כך נדבר :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
אותצר, מעריכה אותך על שערכת את הודעתך. בהחלט היה מן הראוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
נכתב ע"י אותצר;1402282:
ואני חשבתי שהיא באה ללמד דברים יותר חכמים [אחרת לא היית מעלה].. כי לא לצעוק על ילדים, מי שחשב משהו אחר, אז יש לו בעיה קשה. בעצם לילדים שלו יש בעיה....

הפוסט לא מדהים, ואין בו שום אמיצות. במחילה..
הצורה שהיא השתמשה, היא צורה ללא טעם ולא חכמה.

סיימתי.

על כל מידה רעה אפשר לאמר שמי שחושב שזה בסדר יש לו בעיה...
זה עדיין לא אומר שלא צריך לכתוב נגד המידה ההיא (כי ממילא כולם מבינים שזה לא בסדר...)
הפוסט הזה מוצלח מאוד כי הוא יורד לפרטים ודוגמאות , כמו למשל להירגע לפני שמבקשים לאסוף את הלגו, ויש בו עוד כמה רעיונות איך להרגע.

ומה שלא חכם בו זה אולי השלטים של הילדים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
נכתב ע"י GRN;1402277:
לצעוק מתוך עייפות זה בסדר?
האם נצעק מתוך עייפות גם על האינסטלטור?

מסכן האינסטלטור שהיה פה אתמול. אבל זה הגיע לו הצעקות האלו..

באמת ג'י, את חושבת שזו התנהלות רגילה של אמא לא לצעוק בכלל?
בשביל הקרנפית הנ"ל זה היה צעד הכרחי ומתבקש. היא לא שלטה על עצמה.
פה מדובר באמהות נורמליות. את יכולה לבקש לחסוך צעקה או שתיים, אבל לא בדרך קיצונית.

ואני לא נגד הפוסט. הוא יפה לכשעצמו. זו עבודת המידות בדבר שהיה לה קשה איתו.

ואם את באמת רוצה עצה איך לא לצעוק זה בפוסט הבא. למרות שהוא יהיה בן משפט אחד ולא כזה ארוך ומשוכתב קולח ויפה כמו של הקרנפית, הוא מתאים לכל אמא עייפה ומרוטה שצועקת כשאף אחד לא שומע:

תשנו בצהריים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
אחד הדברים שעוזרים בכלל בעבודה עצמית,
וזה לא אני אומרת.

1. הקצנה לכיוון השני.
2. נתינת שמות לדברים והגדרתם.

הקרנפית הכתומה הוא לא שם מגונה ולא שם בעייתי, הוא כן מעניין ומזכיר לה את מה שהיא קיבלה על עצמה והיא נימקה יפה מאד למה היא בחרה בשם הזה.
לומר שהייתי בוחרת בשם זה? לא נראה לי.
לומר שאם היא היתה קוראת לעצמה האמא הרגועה זה היה עוזר באותה מידה? כנראה שגם לא.

אז ללכת לנקודת הקצה, השם שנבחר לפרויקט העבודה ובשבילו לשלול את כל הרשימה הנכונה שג'י פירטה? נכון שהיא לא המציאה את הגלגל, אבל היא בהחלט מעלה אותו למודעות וגורמת להרהור שני... אז לשלול רק בגלל שיש לה גם אי אלו מעט דברים שלא הייתי מכניסה הביתה? לשלול גם מה שיכול להיכנס מהדלת הראשית?

כל כתבה בחינוך שאתן קוראות אתן או לוקחות הכל או זורקות הכל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
נכתב ע"י מלפפון;1402296:
מסכן האינסטלטור שהיה פה אתמול. אבל זה הגיע לו הצעקות האלו..

באמת ג'י, את חושבת שזו התנהלות רגילה של אמא לא לצעוק בכלל?
בשביל הקרנפית הנ"ל זה היה צעד הכרחי ומתבקש. היא לא שלטה על עצמה.
פה מדובר באמהות נורמליות. את יכולה לבקש לחסוך צעקה או שתיים, אבל לא בדרך קיצונית.

ואני לא נגד הפוסט. הוא יפה לכשעצמו. זו עבודת המידות בדבר שהיה לה קשה איתו.

ואם את באמת רוצה עצה איך לא לצעוק זה בפוסט הבא. למרות שהוא יהיה בן משפט אחד ולא כזה ארוך ומשוכתב קולח ויפה כמו של הקרנפית, הוא מתאים לכל אמא עייפה ומרוטה שצועקת כשאף אחד לא שומע:

תשנו בצהריים.
מלפפון יקר :)
כן, אני חושבת שזה דרך נורמלית (ויותר מזה) של כל אמא - לא לצעוק, לבד ממקרים מאוד מסויימים.
באמת צעקת על האינסטלטור? :eek:

לגבי שינה בצהרים: מסכימה מאוד וזה כלול ב"תדאגי לעצמך" שקרנפית הזכירה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
נכתב ע"י GRN;1402307:
מלפפון יקר :)
כן, אני חושבת שזה דרך נורמלית (ויותר מזה) של כל אמא - לא לצעוק, לבד ממקרים מאוד מסויימים.
באמת צעקת על האינסטלטור? :eek:

לגבי שינה בצהרים: מסכימה מאוד וזה כלול ב"תדאגי לעצמך" שקרנפית הזכירה.

את צודקת שזו דרך נורמלית של כל אמא לא לצעוק, וזה גם מה שקורה אצל רוב האמהות.
רק כשאת מעלה פוסט, כל אמא נזכרת ברגעים שהיא כן צעקה, וישר מקשרת אליה ואומרת: טוב. מהיום אחדל לצעוק בכלל. אם הקרנפית יכלה, אז גמני. ואז היא עובדת ומבזבזת אנרגיות על עצמה במה שהיא בכלל לא זקוקה לו.
עדיף שתעבוד על עצמה במשהו אחר שהיא כן צריכה.

לא היה אצלנו ב"ה אינסטלטור, ונראה לי שאתייחס אליו יפה בדיוק כפי שאני מתייחסת לילדים שלי..

לגבי שינה בצהרים- הקרנפית הכתומה פשוט העתיקה מהפוסט שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
נכתב ע"י מלפפון;1402320:
את צודקת שזו דרך נורמלית של כל אמא לא לצעוק, וזה גם מה שקורה אצל רוב האמהות.
רק כשאת מעלה פוסט, כל אמא נזכרת ברגעים שהיא כן צעקה, וישר מקשרת אליה ואומרת: טוב. מהיום לא אתחיל לצעוק בכלל. אם הקרנפית יכלה, אז גמני. ואז היא עובדת ומבזבזת אנרגיות על עצמה במה שהיא בכלל לא זקוקה לו.
עדיף שתעבוד על עצמה במשהו אחר שהיא כן צריכה.

לא היה אצלנו ב"ה אינסטלטור, ונראה לי שאתייחס אליו יפה בדיוק כפי שאני מתייחסת לילדים שלי..

לגבי שינה בצהרים- הקרנפית הכתומה פשוט העתיקה מהפוסט שלי.

אני חוששת שזה לא באמת מה שקורה אצל רוב האימהות.
ואני חוששת שכן, ילדים מקבלים צעקות, גם לא דרך חינוך, כאלו שאינסטלטורים לא זוכים לקבל.
ואני מסכימה איתך שאיזון הוא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים.


ובכל אופן, נראה כאן שכל אלו שהתנגדו לפוסט דממו ואינם, אז כנראה שאכן הובן שההתנגדות הייתה לא במקום. דבר גדול מאוד בהתחשב באשכולות קודמים בקהילת הקודש דפרוג.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
א. התנגדות מקפיצה את האשכול ותורמת לו מכל הבחינות. (היא פשוט מביאה את כל הבחינות).
ב. את רוב המיילים של השרשרת ששולחים לי אני לא מעבירה מלבד אלו שאהבתי. יש לי חברה שהייתי שולחת לה מיילים ששלחו לי והתלהבתי מהם. כל פעם היא הגיבה נגדם. קלטתי את העניין והיום אני לא שולחת לה את זה. כי היא בראש אחר ממני. כשיהיה לי זמן אולי אתחיל לשלוח לה את המיילים שלא התלהבתי מהם..
כל אחד מתחבר למשהו אחר, וזה בסדר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
נכתב ע"י Ko;1402254:
סתם שאלה צדדית: זה באמת כ"כ נורא השיתוף של הילדים בחולשות שלנו ובעבודת המידות?

אני אומרת מילדות את הסלנג "בא לי", ככה היה מקובל בחברה שגדלתי. מאז שהבכור שלי גדל והתחיל לומר את זה אחרי זה נשמע לי צורם ולא מתאים. אז שאני יאסור עליו להגיד את זה בעוד אני בעצמי אומרת? - זה לא ילך. במקום זה הסברתי לו יפה שבעבר היו לי חברות שדיברו כך והתרגלתי אבל עכשיו אני חושבת שזה לא מתאים למשפחה שלנו ועשינו הסכם: מי שטועה השני מזכיר לו לתקן את המשפט ולהתנסח מחדש.
זה עובד יופי, ואני כבר חושבת על המילה הבאה שנעיף מהבית. אבל הרווח היותר גדול לטעמי הוא שהילד שלי הפנים שגם אמא טועה, אמא מודה בטעויות שלה וגם משתדלת לתקן, וגם הוא יכול לטעות, להודות ולתקן.

זה כל-כך לא חינוכי, לדעתכם?

תשובה צדדית:
הסיפור שהבאת כאן הוא דוגמה יפה וחינוכית להפליא.
את שיתפת את הילדים בבעיה מסוימת וכולכם נרתמתם למשימה.

בניגוד למה שהגב' הקרנפית עשתה, היא שיתפה את הילדים בבעיה אישית שלה, ונתנה להם להעיר לה על דברים שעשתה.
וזה ממש לא חינוכי, ילדים הם לא חברים של ההורים, הם לא יכולים להעיר להם ולהוכיח אותם, נקודה.

לפעמים הבת שלי אומרת לי והם נראים לי בסדר.
וכשאני מסתכלת אחורה אני אומרת, למען ה', אני בחיים לא הייתי מעיזה להגיד דבר כזה להורים שלי.

אני חושבת שהיום הטשטשו הגבולות בין ההורים לילדים, גם בעיניים של ההורים עצמם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
מומלץ מאד הספרון החשוב של הרב וולבה. "זריעה ובנין בחינוך"
קצת בסיסי ותמציתי, אבל לאחר שקראתי אותו, הכל השתנה, פשוט חום חום ועוד פעם אהבה. ורק ככה. בכל הדרך של הטיפול של הילדים.
הילדים הם לא רובוט, הם בנ"א ואם הם לא מתנגדים, ומתווכחים וממשיכים במעשיהם ככל הנראה יש להם בעיה חמורה בנפש. ורק בעתיד נגלה אותה, ח"ו.
ר' אליהו לפיאן ז"ל: "עם ילדים-רק בדרך טובה" הוא אמר שלעת זקנתו הוא התחרט על כל מכה ומכה שנתן לילדים שלו כשהם היו קטנים.
הרב וולבה מציין בספרו שצעקות הרבה יותר גרועות ממכות!!!!

בכל פעם אני חוזרת וקוראת את הכתוב, כך מתחזקים, וממשיכים במסלול של התנהגות עם ילדים -רק בדרך טובה!

ציטוטים מהספר:
"יש דבר שווה למכות, ואולי יותר גרוע-צעקות שצועקים על הילד.
אתם יכולים לשים לב לזה שלפעמים כשאב צועק על ילד-הילד נבהל באופן שרואים עליו מין פחד ורעדה.
הצעקה משפיעה על העצבים של הילד, עד שהוא מגיב ברעדה.
צעקה היא יותר מאשר מכה קטנה.
נכון, קשה להבליג, מפני שהאבא בא הביתה מהכולל או מהעבודה עייף ורעב, ודווקא אז הילדים רוצים לקפוץ על האבא, שלא ראו אותו כל היום, וזו בדיוק השעה שהם צריכים לישון, והאמא צועקת והם לא רוצים ללכת לישון, ואז האב מתחיל גם הוא להתרגז עליהם ולצעוק.
קשה מאד להבליג במצב כזה, אבל הצעקה שצועקים - מאד מזיקה.

הדברים הללו קשורים לכלל נוסף: בלי מידות טובות אי-אפשר לחנך. אם אדם אינו עובד על עצמו, על המידות שלו, איננו יכול להיות מחנך.

בספר מנחת שמואל, מביא מחבר הספר בשם רבו, ר' חיים מוולאז'ין: "בזמן הזה קשות אינם נשמעים".
אם אומרים דברים קשים הם לא נשמעים. נשמעים רק הדברים הרכים והטובים.
"ומי שאין טבעו לדבר רכות וממהר לכעוס על עושי עוול, ובפרט כשלא ישמע לו - פטור ממצוות תוכחה".
זהו פסק של ר' חיים מוולאז'ין: אדם כעסן אינו יכול להוכיח.
מצוות חינוך מעוגנת במצוות תוכחה. לכאורה יוצא שאדם כעסן פטור מחינוך. אלא שאי-אפשר להיפטר מחינוך, מפני שסוף סוף האבא נשאר אבא.
לכן, הוא מוכרח לשלוט על עצמו. כבר לפני מאה וחמישים או מאה וארבעים פסק ר' חיים שאין להשתמש בדברים קשים. על אחת כמה וכה כיום, ובפרט עם ילדים.
בדברים קשים אין מועילים כלום.
אדרבא, הדברים הקשים-מזיקים.
מוכרחים להשתמש רק בדברים רכים. מה לעשות כאשר הילד איננו שומע? צריך להגיד פעם ופעמיים עד שהילד שומע. זוהי החכמה של חינוך לדעת איך לדבר ומתי לדבר.
סניף לדברים האלה הוא נושא האיומים. איומים אינם דבר בריא, ולכן צריך להזהר מאיומים על ילדים. אין פירוש הדבר שלא צריך לדרוש מן הילד, או שצריך לוותר לו בכל פעם שהוא מושך בכתפיים, אבל לא צריך לתת לילד את ההרגשה שהוא מאוים. יש למצא האת הסיגנון החיובי כיצד להעביר את הדרישות שצריך לדרוש מן הילד (ראה לקמן בנושא "עקביות"), ודבר זה עדיף עשרת מונים על הסיגנון השלישי, סיגנון שנכנס תחת ההגדרה של איום."

על הכאת ילדים:
"אמנם יש מצבים חריגים של לחץ למשל:בערב הילדים צריכים ללכת לישון, ואם יש ב"ה כמה ילדים בבית, וכולם צועקים, והאמא כבר עייפה מכל היום, במצב כזה קורה שהאמא נותנת כמה סטירות ונהיה שקט. זו "עזרה ראשונה אינני מדבר על זה. אבל לעשות מן המכות שיטה-זו גישה מזיקה"

אני זוכרת שקראתי פעם עיצה, שבאמת יש מצבים של עייפות, לחץ ורעב שגורמים לתגובות חסרות שליטה.
מאד מומלץ לפני שהילדים באים, לנוח, לאכול משהו או כל דבר שמרגיע, כי זהו אכן פרוייקט!! וצריך להתכונן אליו, ולנסות לבא רגועים.


ווואווו ארוך, אבל זה חיזק אותי שוב :)
בצלחה לכולנו :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
פעם גם ההורים שמרו על מרחק מאוד מסויים מהילדים.
והילדים שהרגישו שזה קשה להם והם רוצים הורים יותר חבריים עשו זאת לילדים אז הילד מרגיש חבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
נכתב ע"י מלפפון;1402273:
ג'י,
לא יודעת מה חורה לי במה שהיא כתבה.
אולי השם שלה: הקרנפית. אולי הצבע הכתום שאני לא אוהבת..
או באמת- הקטע הזה הגורף שלה.
בכל זאת, זה לא מאפשר לי להתייחס לדברים שלה בלי להתעלם ממה שמפריע.

היא יצאה בגישה. אני אוהבת כאלו שנעצרים לחשוב ומנסים לשנות את עצמם בדרוש שינוי.
היא מביאה נקודה נכונה כשמדובר בצעקות מתוך חוסר שליטה.
כלומר במצב שהיא היתה בו, השיטה הגורפת שבה היא נקטה, נכונה, כי אחרת, אם היא לא היתה נוקטת באותה דרך קיצונית, היא לא היתה מצליחה לשנות את זה.

זה לא נכון לגבי אמהות רגילות כמונו.
שלפעמים צועקות מתוך חינוך, וגם לפעמים, בשעת ערב לחוצה, כשאף אחד לא שומע:rolleyes:, הן צועקות מתוך עייפות.

גם לאמהות רגילות כמונו יש הנחיות ביהדות איך עובדים על המידות...
וזה לא מהקרנפית - מי שרוצה לשבור מידה, צריך 'לשבור' לצד השני. להקצין.
גם אמהות רגילות כמוכן. :) אני אמא לא רגילה. :) :) :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
נכתב ע"י mig;1402257:
מי שהביאה הסבירה יפה מאד מה היא ראתה טוב בזה,
משום מה השוללים נמנעים מלהיכנס לגופו של עניין ומתעקשים ללכת למשפטי קצה לא רלוונטים למסר המועבר בפוסט.

לעניין הצינזור אני מסכימה שקנקן נקי בהחלט עדיף ורצוי.

אבל בדיוק על זה דיברתי. אני מהתינוקים שאוהבים שבוררים להם את האוכל מהפסולת. לא אוהבת ולא רוצה לעשות את זה לבד.

במאמר חינוכי, רצוי בשבילי שיהיה מסונן סולת ברורה וטהורה. :)
(הוספה: כמו מה ש'אלבום' ציטטה.)


נכתב ע"י GRN;1402258:
לגבי השיטה של השכבת הילדים שלך - אני מתאפקת לא להיות צינית ולשאול אותך אם שאלת את גדולי ישראל לגבי השיטה, אז לא שאלתי, אני רק מביעה את דעתי שהשיטה הזאת ממש לא נראית לי. ילדים צריכים לדעת לקבל סמכות, ואני צריכים ללמוד איך להעניק להם אותה.

כשילד מאוד עייף הוא עובר את סף השינה ונהיה היפראקטיבי. זה לא נכון להפעיל את כל כובד משקלך הסמכותי ולחנך את הילד לסמכות כשהוא במצב כזה.
במקום זה פתרתי את הבעיה בצורה שלא תפגע בסמכותי כהורה, וגם תעזור באמת לילד לישון.
הפסקה, יציאה מהחדר, משחק שקט, עזרה לאמא (משהו רגוע, מיון גרביים), מחזירים לילד את העייפות וכך קל לו יותר להירדם.

נכתב ע"י מקופלת;1402267:
ברגע הראשון התלהבתי מהשיטה,
אבל אחרי שניה של מחשבה חשבתי שמה פתאום?
להפוך את העזרה לעונש?
מי שלא ישן יענש ויצטרך לקיים מצוות כיבוד הורים?
(ונכון שעזרה בבית היא לא החלום של כל ילד, אבל לא להפוך את זה רשמית לעונש...)
יש עוד מגוון של עונשים (למשל מניעת רווח ביום שלמחרת )


יכול להיות שלא הסברתי טוב את עצמי.
השיטה שלי היא לא עונש. היא גם לא פרס. זה עזרה סמכותית לילד להירדם.

השתמשתי במילה אסור, אבל לא זה הרעיון. לפעמים הילד לא נרדם רק בגלל שהוא מנסה בכח להירדם, (בכל אופן, אני ככה.) כשאני אומרת שעכשיו לא ישנים, הם נרגעים והרוגע מחזיר להם את העייפות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
נכתב ע"י rosmarin;1402394:
כשילד מאוד עייף הוא עובר את סף השינה ונהיה היפראקטיבי. זה לא נכון להפעיל את כל כובד משקלך הסמכותי ולחנך את הילד לסמכות כשהוא במצב כזה.
במקום זה פתרתי את הבעיה בצורה שלא תפגע בסמכותי כהורה, וגם תעזור באמת לילד לישון.
הפסקה, יציאה מהחדר, משחק שקט, עזרה לאמא (משהו רגוע, מיון גרביים), מחזירים לילד את העייפות וכך קל לו יותר להירדם.
ילד לא אמור לעבור את סף השינה שלו על בסיס יומי, לכן השיטה שהצעת לא נראית לי מתאימה ליום יום. אולי פעם ב... משהו חריג, אבל כשיטה ילדים אמורים לעלות למיטה ולישון לפי הסדר שההורים קובעים ולא כשהם כשהם מחליטים לעלות למיטה. ילדים צריכים את הסמכות. פעם לא האמנתי בזה, היום אני אוהו מאמינה בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
אני דווקא בעד לשמוע דברים חדשים, לקחת את מה שמתאים לי ולראות איפה זה פוגש אותי... אני גם בעד להימנע מצעקות והתפרצויות.
אני לא בעד השוואת היחס לאינסטלטור.
תקשורת עם ילדים היא משהו שונה לחלוטין ממערכת יחסים עם אדם זר. התקשורת איתם היא יותר ספונטנית לטוב ולמוטב. וזה הכי טוב בעולם!
אני לא אצעק על אינסטלטור אבל אני גם לא ארגיע אותו כשיעלב ממשהו, אני גם לו אחמיא ואעריך אם ינסה לתקן את הנזילה ויכשל... וכו'
זה לא שאני בעד לצעוק, ממש לא! ואני מסכימה מנסיון, שעם סמכות ושיתוף של הילדים מגיעים לתוצאות טובות יותר מאשר עם צעקות.
אבל את לא האמא הכי הזויה אם צעקת ואם תצעקי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
נכתב ע"י GRN;1402463:
ילד לא אמור לעבור את סף השינה שלו על בסיס יומי, לכן השיטה שהצעת לא נראית לי מתאימה ליום יום. אולי פעם ב... משהו חריג, אבל כשיטה ילדים אמורים לעלות למיטה ולישון לפי הסדר שההורים קובעים ולא כשהם כשהם מחליטים לעלות למיטה. ילדים צריכים את הסמכות. פעם לא האמנתי בזה, היום אני אוהו מאמינה בזה.

הבנת ממני שזה קורה יום יום? הגזמת. :)

זה קורה במוצאי שמחת תורה, או אחרי בדיקת חמץ.

בימים כאלה השעות משתבשות להם והם לא מצליחים להירדם.


בימים רגילים- ב"ה הם אוכלים, עוברים מקלחת, קריאת שמע, ונרדמים מיד. תודה לד' שאני לא צריכה להתמודד עם קשיי השכבה יום יום!
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
נכתב ע"י תקוה;1402378:
פעם גם ההורים שמרו על מרחק מאוד מסויים מהילדים.
והילדים שהרגישו שזה קשה להם והם רוצים הורים יותר חבריים עשו זאת לילדים אז הילד מרגיש חבר.

נכון, וזה טעות מאד גדולה.
כי חברים יש לילד הרבה.
הורים יש רק שתים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
נכתב ע"י יונה יונה;1400968:
365 יום זה שנת חמה.
שנה עברית לא מעוברת היא _35 יום לא זוכרת מדויק.

354
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
אומללים הילדים שגודלים בבית שאין בו סמכות
וזאת תהיה התוצאה משיטה זו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה