הקרנפית הכתומה

  • פותח הנושא GRN
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
מישהו יודע לספר מה קרה לה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לא שחשבתי אחרת :)
האשכול התפתח ואז מישהו חשב שהוא כבר לא מסוגל יותר, או שהפוסט עצמו היה קשה לעיכול?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י GRN;1400714:
לא שחשבתי אחרת :)
האשכול התפתח ואז מישהו חשב שהוא כבר לא מסוגל יותר, או שהפוסט עצמו היה קשה לעיכול?
לדעתי
היו בפוסט צמד מילים או משהו כזה, כזה שמוחק אשכולות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י קקטוס;1400715:
לדעתי
היו בפוסט צמד מילים או משהו כזה, כזה שמוחק אשכולות.
אם לא היה את "צמד המילים" מעניין איזה תירוץ היו מוצאים. שגויה כתבה אותו ולא גב' מ100 שערים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י GRN;1400718:
אם לא היה את "צמד המילים" מעניין איזה תירוץ היו מוצאים. שגויה כתבה אותו ולא גב' מ100 שערים?
למה תירוץ?
אולי סיבה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הצלחתם לסקרן.
לא ראיתי כזה אשכול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
כתבה לי היום מישהי בעקבות התפתחות האשכול:
"כמה מחקרים חברתיים אפשר לעשות על מה שקורה בפרוג. בעיקר על הגנות רגשיות"
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #11
מעלה שוב, לטובת הסקרנים, מנצזרת בשיטה המחמירה ביותר, מעניין מה יהיה התירוץ הפעם...



עייפות, בלאגן, הפרדה בין אחים מתקוטטים, בישול, ניקיון, חינוך, הסעות, כל אלה הם מנת חלקו היומיומית של הורה ממוצע. כשהיצרים מתלהטים והרוחות בבית סוערות, גם ההורים הכי זן ימצאו את עצמם מאבדים את זה, וישמעו צעקה חדה בוקעת מגרונם הניחר. אם לארבעה בנים, כולם בני חמש ומטה, פגשה את עצמה בשיא אובדן העשתונות הצורח והלא מחמיא פעם אחת יותר מדי, והחליטה לצאת למסע ויפאסנה הורי שכזה במסגרתו לא תצעק על ילדיה במשך שנה. המשימה הפכה לבלוג פופולרי, הקרנפית הכתומה, שם היא מזמינה הורים נוספים להצטרף, לאחר שראתה כי טוב. "הרגשתי כמו קרנף"

באתר, שם נערכת ספירה של ימים מאז הצעקה האחרונה, אפשר לראות את כל המסלול שבו עברה האם, לקבל טיפים מעשיים לדרך, ולבקש ממנה עצות ורוח גבית כשמתקשים במטלה. כעת, לאחר שהמסע הוכתר כהצלחה, והצעקה האחרונה נצעקה לפני מעל 400 ימים, מתראיינת הקרנפה הכתומה, כך היא מכנה את עצמה, למגוון מגזינים של הורות, וכותבת רשימות למיטב הפרסומים על מנת להפיץ את הבשורה. העובדה שהאם שומרת על זהותה וזהות ילדיה בסוד, מאפשרת לה להיות כנה לחלוטין.
"20 בינואר 2012 הוא תאריך שלא אשכח לעולם", היא מספרת. "חשבתי שאני לבד עם ארבעת הבנים, אבל בעצם גם הנגר שלנו היה בבית, והוא תפס אותי בעיצומה של מתקפת טוטאלית: פרצוף אדום רותח, רעידות בגוף, הגרון צורח ופועם, על סף התפרצות בבכי. כשקלטתי שהוא רואה אותי חשבתי שאני מתה. איזו בושה. זו לא האם שחלמתי להיות. כבר ביום למחרת החלטתי שדי, זימנתי את הבנים והבטחתי להם שאני לא צועקת עכשיו במשך 365 ימים רצופים. נזכרתי שקראתי כי קרנפים הם יצורים רגועים שתוקפים רק כשמתגרים בהם, והרגשתי בדיוק כמו קרנפית. כך נולד הכינוי החדש שלי – הקרנפית הכתומה, כתזכורת תמידית להיות רגועה כמו קרנף וחמה כמו הצבע כתום".
כעת מגישה הקרנפית את עשרת הלקחים שהניסוי בהורדת רמת הדציבלים לימד אותה:
1. לצעוק זה לא הדבר היחידי שלא עשיתי כבר שנה – גם לא הלכתי לישון עם תחושה שאני אמא רעה, לא התייפחתי לאב ילדיי על כך, לא שמעתי את בניי צורחים: "אני לא אוהב **** יותר!".
2. הילדים שלי הם הקהל החשוב ביותר – שמתי לב, כשהפסקתי לצעוק, שאני מתנהגת לילדיי יותר בכבוד כשיש לנו קהל, כשאנו בחברה, כי פחדתי שישפטו אותי, וזה לא בסדר. ילדיי הם הקהל היחיד שיש לו משמעות.
3. ילדים הם ילדים, וגם בני אדם – לפעמים הם מתוקים וקשובים, ולפעמים עצבניים וקשים. בדיוק כמונו. אי אפשר לצפות מהם להיות יותר מושלמים מאיתנו וצריך לשים לב לציפיות מהם. הם לומדים, גדלים, עדיין מנסים להבין את העולם. כשהם שוגים, אני צריכה לזכור שכשאני שוגה אני לא אוהבת שצועקים עליי.

4. אני לא יכולה לשלוט במעשי ילדיי אבל כן בתגובה שלי – הילדים לא תמיד יעשו כפי שנדרש מהם, ואז אני צריכה לבחור בין לשאוג: "תסדר את הלגו!", או ללכת הצידה להירגע רגע ולחזור יותר בשליטה. מצאתי שהדרך השנייה גורמת ללגו להיות מסודר הרבה יותר מהר.
5. צרחות לא עוזרות – היו המון פעמים שרציתי לנטוש את הפרוייקט שלי, וחשבתי שלשחרר צעקה זה יותר קל מלמצוא לה חלופות יצירתיות ורגועות, אבל זה לא נכון. הצעקות הופכות לכדור שלג שיוצא משליטה.
6. צעקות גורמות לנו לפספס רגעים חשובים – לילה אחד שמעתי צעדים קטנים. התרגזתי שהילדים מקלקלים לי את הזמן שלי לעצמי, אבל נשארתי רגועה. החזרתי את בני למיטה. כשהשכבתי אותו, הוא שאל: "אמא, תאהבי אותי גם אם אמות לפנייך? כי אם תמותי לפני אני עדיין אוהב אותך. אני אוהב אותך תמיד". היתה לנו שיחה חשובה בעקבות זה, שלא היתה מתרחשת אם הייתי שואגת: "תחזור למיטה!!!".
7. צריך לזכור את המילה 'לפחות' – לא קל להפסיק לצעוק. אני משתמשת בחלופות אחרות, כמו מעבר לקול של רובוט, שירת 'להלהלה', חלוקת שלטים של קרנפים לבני, שירימו כשהם חשים שאני עומדת לאבד את עשתונותיי, ועוד. הכי עוזר – כשקורה משהו מעצבן, אני אומרת לעצמי, לדוגמה: אז הוא שפך קרטון חלב שלם על הרצפה, לפחות זו לא היתה כוס זכוכית, או: קשה לי נורא, אבל לפחות עוד שלוש שעות הם הולכים לישון.
8. פעמים רבות אני הבעיה, לא הם – גיליתי שהרבה צעקות היו קשורות לריבים עם אב ילדיי, לחץ מכמות המשימות שעומדות לפני, עייפות ועוד. אני מזכירה לעצמי על מה אני בעצם כועסת, מטפלת בנושא הנכון והשליטה חוזרת לידי.
9. טיפול בעצמי עוזר – תמיד הייתי אלופה בלטפל באחרים אבל לא בעצמי. עד עכשיו. כשקלטתי שדברים כמו התשישות והניתוק מחברות גורמים לי לצרוח, התחלתי לדאוג לעצמי טוב יותר. אני מתעמלת, נפגשת עם חברות יותר, ומזכירה לעצמי שזה בסדר לא להיות מושלמת. מאז אני רגועה ושמחה יותר. אני גם נדיבה יותר, מתמודדת טוב יותר עם מצבי לחץ ומתקשרת הרבה יותר טוב עם אב ילדיי.
10. זה עוזר לכולם – גם ילדיי מאושרים יותר מאז השינוי, ומתנהגים יפה יותר. הם עדיין ילדים פרועים כפי שהיו, אבל התקפי הזעם קצרים ופחותים, ומעניקים לי הרבה יותר חום ואהבה. זו המתנה הגדולה מכולן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ממש כמו הבחור הזעצער!
לדעתי עדיף שלא תשאירי כוכביות
כדי שאנשים לא יחפשו את המקור לראות מה היה כתוב שם..
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י GRN;1400724:
כתבה לי היום מישהי בעקבות התפתחות האשכול:
"כמה מחקרים חברתיים אפשר לעשות על מה שקורה בפרוג. בעיקר על הגנות רגשיות"

לגמרי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
טוב שהעלת את זה שוב, היה שווה קריאה, ובעז"ה גם יישום :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני תמיד אוהבת לקרוא מאמרים בסגנון כזה ונהנת מהרעיונות המקוריים.

ואח"כ אני מזכירה לעצמי שהמקורות שלנו גילו את השיטות הנהדרות הללו כבר אלפי שנים קודם, רק שלפעמים קשה ליישם את הדברים שאנחנו מכירים כבר מילדות ובמילים יותר גבוהות בחיי היומיום. אז טוב שמישהו מזכיר לנו את הדרך האמיתית שבה צריך לגדל ילדים ונותן לנו טיפים איך ליישם את זה בצורה מעשית יותר....
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י GRN;1400718:
אם לא היה את "צמד המילים" מעניין איזה תירוץ היו מוצאים. שגויה כתבה אותו ולא גב' מ100 שערים?

זימנתי את הבנים והבטחתי להם שאני לא צועקת עכשיו במשך 365 ימים רצופים.

דווקא לא עושה רושם שהיא גויה... וודאי לא מ100 שערים, אבל ככל הנראה יהודיה
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בזכותך אתמול חשבתי פעמיים לפני כל צעקה, התקדמות, לא? ;)

מה עושים אם ככה עם ילדים שאומרים פעם אחת רגוע פעם שניה רגוע פעם שלישית רגוע ובפעם הרביעית כבר גרוע???

אתמול למשל החזקתי חזק בצהריים בלי צעקות, אתם מוזמנים לראות תוצאות...:eek:
שני חדרים ה-פ-ו-כ-י-ם!!!!

אמרתי פעם אחת רגוע לסדר, הם חייכו והמשיכו, בפעם השניה כשראיתי שהמצב בופך לקטסטרופה, שוב פעם אמרתי להם שאני רוצה לראות שהם מסדרים, בפעם השלישית כמעט התעלפתי... אבל שוב, אמרתי בצורה חד-משמעית שאני מצפה שייסדרו.

באתי אחרי כמה דקות וראיתי, שאם עד עכשיו שיחקו בצעצועים, הם התחילו לפתוח מגירות בשולחן העבודה שלי, כאן כבר איבדתי עשתונות והתחלתי להרים את הקול, איימתי שאם תוך חצי שעה אחד החדרים לפחות מסודר אני משליכה את כל הצעצועים לפח, אחרי חצי שעה מורטת עצבים (של "אמא תסדרי איתנו"... ו"אני רק שיחקתי לא בלגנתי") החדר היה מסודר עם הרבה עצבים ובכי, ועוד נשאר עוד חדר... שיסדרו אותו היום...

לזה יש ל"קרנפית הכתומה" עצה???
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
365 יום זה שנת חמה.
שנה עברית לא מעוברת היא _35 יום לא זוכרת מדויק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכתב ע"י שושיה;1400959:
בזכותך אתמול חשבתי פעמיים לפני כל צעקה, התקדמות, לא? ;)

מה עושים אם ככה עם ילדים שאומרים פעם אחת רגוע פעם שניה רגוע פעם שלישית רגוע ובפעם הרביעית כבר גרוע???

אתמול למשל החזקתי חזק בצהריים בלי צעקות, אתם מוזמנים לראות תוצאות...:eek:
שני חדרים ה-פ-ו-כ-י-ם!!!!

אמרתי פעם אחת רגוע לסדר, הם חייכו והמשיכו, בפעם השניה כשראיתי שהמצב בופך לקטסטרופה, שוב פעם אמרתי להם שאני רוצה לראות שהם מסדרים, בפעם השלישית כמעט התעלפתי... אבל שוב, אמרתי בצורה חד-משמעית שאני מצפה שייסדרו.

באתי אחרי כמה דקות וראיתי, שאם עד עכשיו שיחקו בצעצועים, הם התחילו לפתוח מגירות בשולחן העבודה שלי, כאן כבר איבדתי עשתונות והתחלתי להרים את הקול, איימתי שאם תוך חצי שעה אחד החדרים לפחות מסודר אני משליכה את כל הצעצועים לפח, אחרי חצי שעה מורטת עצבים (של "אמא תסדרי איתנו"... ו"אני רק שיחקתי לא בלגנתי") החדר היה מסודר עם הרבה עצבים ובכי, ועוד נשאר עוד חדר... שיסדרו אותו היום...

לזה יש ל"קרנפית הכתומה" עצה???
לא קרנפית, ולא בטיך.
עבודה יסודית בחינוך ומשמעת. לא חסר, יש את הרב יעקובזון ועוד.. ומעל הכל תפילה חמה של אמא. זהו.. קרנפית מקומה בגן חיות.
לא אחזתי מהשיטה שלה בכלל. ככה לא מנהלים חיים. וככה לא מחנכים ילדים. נקודה!!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה