הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
היום הבן שלי פיספס בגן.
בהתחשב בזה שהוא רק בן 3, ונגמל לפני שבועיים - זה הגיוני בהחלט.
בדיוק בשביל זה השארתי שם שקית עם בגדים להחלפה. כמו שמקובל.
אלא מה? שעת ה'משבר' היתה 12.55 ולא ממש התחשק לעוזרת להחליף לו כי הוא לא רק הרטיב, אלא ממש ליכלך.
אז מה עושים? מחכים להורים.
איך? יש הרבה צורות לתת לילד לחכות במצב כזה. אבל אף אחת לא מקורית כמו של העוזרת בגן.
רק שתבינו, מדובר בילד רגיש מאוד וביישן בטרוף, שבקושי מעיז לדבר עם הגננות והחברים, ואם מישהו מסתכל עליו - הוא נאלם דום.
אז מה באמת היא עשתה לילד שהיא מודעת לאופיו?
היא הפשילה את המכנסיים והתחתונים עד לברכיים והעמידה אותו ליד פתח החדר, קרוב לכניסה.
ככה הוא עמד שם. חשוף, מלוכלך, מושפל.
הורים הגיעו לקחת את הילדים וכל אחד עובר ומסתכל עליו, כל ילד שעבר הצביע עליו. ילדים גדולים שהגיעו לקחת את אחיהם - נעמדו חסרי טקט ונעצו בו עיניים. חיכו לראות מה יקרה לו.
כשאחי נכנס לגן הוא חיכה שהילד יקפוץ עליו בהתרגשות מהאטרקציה שהדוד הגיע, אבל הילד לא יושב בריכוז.
הוא שאל את העוזרת איפה הוא, היא מצביעה לפינה בכניסה ואומרת 'הנה הוא'.
אחי העיד שבחיים הוא לא ראה את הבן העליז והמאושר שלי כל כך אומלל, עומד חיוור, מבוייש, עם עיניים קרועות ולא מעיז לזוז, עם ידיים מכסות על הרגליים, שלא יראו לו...
כששמעתי על זה - התקשרתי לעוזרת מיד, כולי זועמת. היא כנראה תיארה לעצמה למה התקשרתי, ולכן סיננה אותי כל אחרי הצהריים.
מחר אני אמורה להביא אותו מהגן, אז אני מתכוונת לתפוס איתה שיחה.
השאלה מה אני אומרת לה בצורה שהיא תבין מה עשתה ולא תחזור על משהו משפיל או אפילו מתקרב לקצה ההשפלה, ובצורה שאשלוט בעצמי ולא אוריד לה את הראש. כי במחילה מהביטוי הזה, אני כל כך כועסת ופגועה ומרחמת על הילד - שזה מה שמגיע לה!
ועוד דבר הכי חשוב - מה אני אומרת לילד? איך אני מדברת איתו ומורידה את מפלס הבהלה מהתקרית? כי כמו שאני מכירה את המתוק שלי - דבר כזה יהפוך אצלו לטראומה שמשאירה סימנים משבשי חיים.
אימהות, מה הייתן עושות?
אגב, סליחה על השיתוף הזה, אבל אני כל כל עצבנית וזועמת שהמקלדת כמעט נשברה מההקלדה....
בהתחשב בזה שהוא רק בן 3, ונגמל לפני שבועיים - זה הגיוני בהחלט.
בדיוק בשביל זה השארתי שם שקית עם בגדים להחלפה. כמו שמקובל.
אלא מה? שעת ה'משבר' היתה 12.55 ולא ממש התחשק לעוזרת להחליף לו כי הוא לא רק הרטיב, אלא ממש ליכלך.
אז מה עושים? מחכים להורים.
איך? יש הרבה צורות לתת לילד לחכות במצב כזה. אבל אף אחת לא מקורית כמו של העוזרת בגן.
רק שתבינו, מדובר בילד רגיש מאוד וביישן בטרוף, שבקושי מעיז לדבר עם הגננות והחברים, ואם מישהו מסתכל עליו - הוא נאלם דום.
אז מה באמת היא עשתה לילד שהיא מודעת לאופיו?
היא הפשילה את המכנסיים והתחתונים עד לברכיים והעמידה אותו ליד פתח החדר, קרוב לכניסה.
ככה הוא עמד שם. חשוף, מלוכלך, מושפל.
הורים הגיעו לקחת את הילדים וכל אחד עובר ומסתכל עליו, כל ילד שעבר הצביע עליו. ילדים גדולים שהגיעו לקחת את אחיהם - נעמדו חסרי טקט ונעצו בו עיניים. חיכו לראות מה יקרה לו.
כשאחי נכנס לגן הוא חיכה שהילד יקפוץ עליו בהתרגשות מהאטרקציה שהדוד הגיע, אבל הילד לא יושב בריכוז.
הוא שאל את העוזרת איפה הוא, היא מצביעה לפינה בכניסה ואומרת 'הנה הוא'.
אחי העיד שבחיים הוא לא ראה את הבן העליז והמאושר שלי כל כך אומלל, עומד חיוור, מבוייש, עם עיניים קרועות ולא מעיז לזוז, עם ידיים מכסות על הרגליים, שלא יראו לו...
כששמעתי על זה - התקשרתי לעוזרת מיד, כולי זועמת. היא כנראה תיארה לעצמה למה התקשרתי, ולכן סיננה אותי כל אחרי הצהריים.
מחר אני אמורה להביא אותו מהגן, אז אני מתכוונת לתפוס איתה שיחה.
השאלה מה אני אומרת לה בצורה שהיא תבין מה עשתה ולא תחזור על משהו משפיל או אפילו מתקרב לקצה ההשפלה, ובצורה שאשלוט בעצמי ולא אוריד לה את הראש. כי במחילה מהביטוי הזה, אני כל כך כועסת ופגועה ומרחמת על הילד - שזה מה שמגיע לה!
ועוד דבר הכי חשוב - מה אני אומרת לילד? איך אני מדברת איתו ומורידה את מפלס הבהלה מהתקרית? כי כמו שאני מכירה את המתוק שלי - דבר כזה יהפוך אצלו לטראומה שמשאירה סימנים משבשי חיים.
אימהות, מה הייתן עושות?
אגב, סליחה על השיתוף הזה, אבל אני כל כל עצבנית וזועמת שהמקלדת כמעט נשברה מההקלדה....
נערך לאחרונה ב:
Reactions: המוצא יבוא על שכרו, יעלישקה, saris ועוד 54 משתמשים57 //