הנושאים החמים
שואל לעניין
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #221
כשיש ורך, וזה לא קורה הרבה, אני מוציאה ילד מהבית להרגע.
לדוגמא, ילד בן 7 שמשתולל ומרביץ לאחים שלו הקטנים ויוצא לגמרי מאיזון, יחכה כמה דקות בחוץ ויחזור כשהוא אומר לי שהוא מרגיש שהוא יכול לחזור.
אני אמא מאוד חמה ומאוד איכפת לי מהילדים, מאאאוד!!!!
ולכן מעניין אותי לשמוע מהמתנגדים, למה הם מתנגדים, ומה החלופה במקרי קיצון.
(יש לנו בית יחסית קטן, 5 ילדים ו 4 מתוכם בניםאז לפעמים הבית יוצא מאיזון ובאמת חייב משהו לאיפוס)
יש לנו חצר מחוץ לבית ולא רחוב או חדר מדרגות.
יש לנו בבית המון גילויי אהבה, חיבוקים, נשיקות, מילים טובות, זמני איכות עם הילדים, דגש על יחס מכבד.
וכשאני מוציאה ילד אני אומרת לו "תקשיב חמוד, אתה לא יכול להתנהג בצורה כזאת בבית. כשאתה מרגיש כנרגעת תדפוק ואני מיד מגיעה".
באמת חשוב לי לשמוע אם גם בצורה כזאת זה נשמע לכם הרסני?
לי יש ילד מתוק עם הפרעות התנהגות שמביא את הבית למצבי הקיצון האלה לפעמים כמה פעמים ביום
ולא מצאתי משהו יעיל אחר.
מבלי להאשים (גם ככה יש לאימהות יותר מדי רגשות אשמה...) אף אחת מהכותבות כאן, שברור לי שהן רוצות את טובת ילדיהן, ולכן גם משתפות ומתייעצות כאן בפורום,
למרבה הצער לכולנו יש רגעים קשים, שאנחנו לא מזהים את עצמנו (שמעתי פעם מאיזה מטפל, כשאני עכבר אני לא בן אדם. עכב"ר=עייף כועס בוכה רעב).
כולנו עושים טעויות בחינוך וגם בחיים בכלל. השאלה היא כשאנחנו מנתחים את הפעולות לאחר מכן האם אנו חושבים שזה לא הכי מומלץ אבל לא נורא- מסתבר שכשנגיע לנקודת הקצה שלנו נשתמש שוב באותה טכניקה. אך אם ננתח ונתבונן ונראה שזו פעולה מסוכנת- אזי גם במקרה קיצון לא נעשה אותה.
בטוחני שגם עם הילד הכי מאתגר בעולם האמא לא תקשור אותו לעץ ביער לדוגמה, למרות שזה מאד יעיל מן הסתם, ולא תגרום לו לכוויה ביד על גניבה (מקרה אמיתי שהכרתי מלפני 45 שנים).
לכן הדיון פה הוא אינו לגופו של מקרה אלא תיאורטי, מה ההשלכות של פעולות חינוכיות מסויימות, מה טוב, טוב יותר ומה גרוע או גרוע מאד. מתוך תקווה שגם במצבים המאתגרים נשכיל לפעול בצורה מיטיבה.
(באותה מידה לא יעיל לציין ש"גם אני חטפתי מכות מחגורה באמצע הבית כנסת ולא קרה לי כלום". גם לי היה חבר ששתה טרמפנטין והוא חי עד היום. זה אומר שזה לא מזיק או מסוכן?)
