התנצלות

  • הוסף לסימניות
  • #1
פרסמתי היום פה הודעה, והיו אנשים שחשבו שהדבר היה עליהם ונפגעו מכך, צר לי זה לא הייתה כוונתי, אני מבקש סליחה מכל מי שנפגע ממני, אנא מחלו לי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

היום באמצע העבודה אני מקבלת טלפון היסטרי מאישה לא מוכרת- תגידי, את גרה בבנין של משפחת X?
כן, עניתי בתהיה.
ואז היא מספרת לי שבעלה עובד באינסטלציה, בא לעשות עבודה אצל המשפחה הזו. הוא הגיע בשעה 10:00 בבוקר לדירה שעוברת שיפוץ קליל באמבטיה... בידיעה שהפועלים הערבים כבר הגיעו ב7:00 בוקר.

להפתעתו הוא מגלה בדירה עגלה עם תינוק בתוכה.

הערבים צחקקו ואמרו שמשהו דפק והכניס את העגלה לכאן.
ההוא התקשר לבעל הבית ולא הייתה תשובה. שיתף את אשתו וככה היא הגיעה אליי לברר אם אני מבינה מה קורה פה.

ואכן לאם אותה משפחה יש פעוטון בבית, ולרגל השיפוץ הועבר הפעוטון לביתה של אחותה המתגוררת בבניין הסמוך. אותה מטפלת עדכנה את ההורים, אך אותו אב לא זכר מכך. בבוקר מיהר מאד, דפק בדלת המטפלת ואיך שהיא נפתחה נטש את העגלה ואץ לדרכו.

היינו מזועזעות ממה שקרה, וחברה נוספת מספרת שהיא מכירה מקרוב תופעה כזו שאבות מביאים בבוקר את התינוקות לביתה של המטפלת יש כאלה שדופקים ומיד הולכים בלי שבדקו שהתינוק אכן הוכנס. והיא מכירה סיפור שהתינוק הינה לבדו בכניסה לפח' חצי שעה עד שלמטפלת היה נדמה שהיא שומעת בכי מהכניסה, ופתחה את הדלת - והנה, עגלה עם תינוק בתוכה....

סליחה על האורך. היה לי חשוב לפרסם ולעורר ע"כ.
אבות מסורים, שימו לב!
כיום:
יסכה שלחה את הכתיבה שלה לכל העיתונות, העלתה בפורומים מתאימים, שלחה להוצאות לאור ואף אחד לא כיוון אותה או סייע לה כי אף אחד לא ידע איך ואלו שכן ידעו לא חשבו שיש צורך לכוון, מסיבות מוצדקות.
היא היתה בלי כסף להשקיע בכתיבה שלה.
היה לה כח רצון ודמיון עשיר אבל היא לא הצליחה להיות סופרת או כותבת, לא ניתנו לה כלים ולא במה, היא התייאשה.
הסביבה והעולם לא תמכו בסופרים שיש להם רצון, כי כאלה היו בשפע גדול, וכי העולם מחפש כוכבים. וגם הסופרים האמינו שקיים כזה דבר, כוכבים, ולא ניתנה הזדמנות שווה.
אף אחד לא חשב שאפשר אחרת.
*
בעוד עשרים שנה:

כשיש הרבה אנשים שלא מוצאים מקום ביטוי כי צר המקום, הם... יוצרים מקום חדש.
וכך הכותבים מצאו דרכים לכתוב, ולשווק, האנשים נעשו סבלנים יותר, עם בהירות מחשבתית ורצון טוב לסייע זה לזה.
והתעניינו והקשיבו זה לחשיבה של הזולת בלי לחוש מאוימים.
התחרותיות ירדה, אנשים גיחכו והתפלאו מעט על הדור הקודם.
האומנם? היה מצב של התעלמות? של חוסר כבוד? איך יתכן לא לראות את הזולת? היה מצב בו אנשים חיפשו את עצמם?
זה הכי כיף לראות את הזולת כי כך האדם רואה את עצמו!
זה פשוט מאוד, כיום יש מענה לכל אדם ולכל אומן. יש הכוונה ברורה ששואפת לתת אפשרות לכל מי שיש לו רצון לכתוב ספר.
זה לא היה מסובך אלא צריך היה רצון טוב והסתכלות בהירה על המציאות!
יותר מכל - היו חנויות ספרים בכל שכונה, והיתה הפצה יעילה, וזה היה מקסים כי החנויות הללו נתנו במה אחידה לכולם, כראוי לאיכות יהודית, לא היתה שלילת סופרים או ספרים,אלא ניתנה במה אחידה בכפוף לדעת תורה שסיננה תוכן ולא אנשים!
כך התכנים שעברו ביקורת של דעת תורה נשלחו באנונימיות ולא ידעו מי כתב מה, והיתה ביקורת על תוכן ולא על אנשים, ועם הכוונה ברורה.
וכן הכל התנהל בלי ביקורת משמעותית, אלא מתוך הבנה בריאה שהקהל איכותי, חכם ונבון.
כך התפתחו להם בנחת, כותבים מוכשרים יותר ופחות, לצד קוראים מבינים בכתיבה יותר או פחות, והיתה שלווה רבה ואושר ונינוחות.
היו בחנויות מדפים של סופרים צעירים מאוד עם כתיבה לא מושלמת, ולמרבה הפלא היה לתוכן הזה דורשים! התברר שהקהל הצעיר חיפש דווקא ספרים בסגנון הזה.
באותן חנויות היו גם קורסים לשיעורי כתיבה והתלמידים הצליחו להוציא לאור ספרים שעלו למכירה בחנויות.
ואף אחד לא חשב על פעם, כי זה לא ממש מעניין כל המשחקי-כבוד-כסף הללו, מול המטרה הנפלאה בה יש במה לכולם תוכן קריאה עשיר.
כך היתה תרבות עשירה שנותנת מענה מלא הן לכותבים והן לקוראים והן לאנשים סתמיים שמחפשים דרך לבוא לידי ביטוי, בגלל שהבטיחו לבוראם.
והיה אושר רב כי כל אחד מצא את מקומו בעולם ואין איש שאמר צר לי המקום...

ויסכה סיפרה לשומעי לקחה שכמו שפעם לא היתה הזדמנות שווה לכל אחד לחוש מוערך, חשוב ואהוב, כך היתה בעבר גם מציאות של מחבלים מתאבדים שיחד עם מותם רצו ליטול חיים של אנשים נוספים.
' זה מוזר, העולם שהיה פעם. עולם חשוך, מבולבל, לא מאמין בטוב, עולם בו היו אנשים שנתנו דגש על מה שנראה להם כערך: כדי לקבל עוד כסף או כבוד או שליטה, וראו את עצמם ואת הפרי שלהם בלבד, או השתדלו לברוח מביקורת, ואנשים רגילים לא מצאו מקום כי כולם היו מסובכים בחשיבה נרקיסיסטית לא הגיונית'
'ומה הקשר למחבלים?'
'כי כמו שלא הגיוני שאדם יאמין בלהתפוצץ וליטול את חייו וחיי זולתו עבור הבורא, כך לא הגיוני לחיות בתחושת פירוד וסכסוך עם העולם, ולחסל או להתנגד ולא לתת ביטוי לרוח של אנשים אחרים, אבל אנשים פעלו בחוסר היגיון: גם המחבלים, וגם אנשים שחשבו שהם רגילים, אבל לא. כולם חטאו בחטא עבודת אלילים', הסבירה יסכה.
'העיקר שהיום אנחנו חכמים קצת יותר' , סיכמה.
'היום יש מקום לכולם, גם לחכמים וגם לטיפשים (והתברר שהיה קהל שלם שדווקא העדיף את הכתיבה של הטיפשים, אותו קהל הפסיק לצרוך תרבות זרה ועבר לתרבות הביתית שנתנה לו את מה שהוא מחפש), גם למוכשרים וגם לאלו שלא קיבלו כשרון . היום העולם זוהר מתוך אושר, שלימות, שלום, שמחה, והכנעה. אנחנו מקשיבים, וזה נפלא ממש. כמה כיף להעריך את השינוי הזה.'
'כמו שמעריכים שיש מים בברזים ולא צריך ללכת לבאר לשאוב מים, ולעמול קשה עבור מים, כך צריך להעריך שיש מים רוחניים בכל מקום ולא צריך לקושש פה ושם, בשוליים, אלא שהטוב הגיע למיינסטרים.
כמה טוב שיש אחווה, הערכה, ובמה לכל חי רצון.'


ומה עם פרנסה, בדור בו היתה במה שווה לכולם?
על זה אתם מוזמנים לכתוב בעצמכם...
עוד שלושה ימים יש לי יומולדת
של חמש שנים בפרוג.
זה ציון דרך משמעותי, בואו.
לא לזלזל.
מי שרוצה לשלוח לי מתנה אישית או זר פרחים -
בכיף, בכיף.
אני ממש בעד.

תכלס,
למה אני מבלבלת לכם בשכל ביום סגרירי שכזה?

כי רציתי לשאול אתכם:
מישהו כאן?
מישהו קורא אותי?
הלו?? מישהו בבית????
יש פה איזה קול או עונה, שאני ככה צועקת פה במרחבים?

לא יודעת.
משו פה לא נשמע לי.
הקהילה הזאת שוקטת ושוממה כמו שדה הקברות של סבא רבה רבה של סבה רבה רבה שלי.
מה זה צריך להיות? מה זה השקט הזה?
יא אללה, נכנסתי וחטפתי אבק!
הודעה אחרונה ביום רביעי, אתם יודעים מתי היה כאן יום רביעי? אה? לפני איזה אלפיים הודעות היה יום רביעי!!!

חמש שנים אני בפרוג, נעזרתי מלאן בפג"מ,
אבל בשנים האחרונות אני לא מתעסקת בפרינט בכלל, אלא דיגיטל אונלי (הריעו לדיגיטל יאפ יאפ הריעו לדיגיטל),
ואני רוצה להחיות את קהילת הדיגיטל פה בחזרה.
אני רוצה קהילת דיגיטל שוקקת חיים,
שיהיה לנו כאן במה לאנשי דיגיטל,
שיהיה לנו מקום,
חממה,
בית,
פורום,
יאללה תקראו לזה איך שבא לכם העיקר הבנתם את הכוונה.

מישהו איתי?
יש כאן עוד אנשים שהיו רוצים קהילת דיגיטל ענפה??
בטח שיש. הנה הנה, אני שומעת את הקולות, הברקים באופק, טאדה טאדה.

ולכן אני יוצאת היום בקריאה נרגשת:
מי להשם אליי!!!
אנשי דיגיטל שנמצאים פה - הרימו את קולכם! כולכם! היום!
צעקו כאן בחרון: אני פה! אני כאן! אני לדיגיטל!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה