חם מהתנור חדש - AI לשאלות תורניות

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
זה נבילה וזה טריפה.
שומר נפשו ירחק מהם.
יש היום מספיק ספרי לימוד..
ואם זכיתם ללמוד את כולם תעשו חזרה…
להלכה אני מסכים איתך לגמרי, א"א שהפוסקי הלכה שלנו יהיו גלמים מכניים רח"ל, זה ממש מזעזע ועקירת הדת!
אבל לעיון לסוגיות עיוניות לעורר את לב המעיין, ולחידודא, אפשר שזה לא כל-כך נורא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
לצערנו.
הוא ענה לי המון תשובות שגויות ולא נכונות העוברות על דברי תורה ודברי רבנן!
איסור תורה להשתמש בכלים ״התורניים״ הארורים הללו!
חשוב מאוד לפנות עם השאלות הנ"ל שנשאלו לבעל האתר על מנת שיוכל לטפל בזה:

binata282 בג'מייל

 
  • הוסף לסימניות
  • #23
להלכה אני מסכים איתך לגמרי, א"א שהפוסקי הלכה שלנו יהיו גלמים מכניים רח"ל, זה ממש מזעזע ועקירת הדת!
אבל לעיון לסוגיות עיוניות לעורר את לב המעיין, ולחידודא, אפשר שזה לא כל-כך נורא.
כבודו מכיר את ספר קובץ מפרשים?
אחריי שכבודו יסיים אותו בע״פ ואת כל ספרי רבותינו הראשונים והאחרונים- (כמובן שבע״פ)
אז שישתמש בבינה המלאכותית לשימוש תורני…
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
חשוב מאוד לפנות עם השאלות הנ"ל שנשאלו לבעל האתר על מנת שיוכל לטפל בזה:

binata282 בג'מייל

זה לא בעיה ספציפית בשאלה כזו או אחרת.
זו בעיה מערכתית, עוד לא נברא הAI שלא מקשקש פה ושם, ולכן איסור גמור לסמוך עליו, וכדי לא לגרום מכשול הייתי בכלל מוציא את אופציית פסיקת ההלכה ממנו ורק לחידודא ולפילפולא וכנ"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
זה לא בעיה ספציפית בשאלה כזו או אחרת.
זו בעיה מערכתית, עוד לא נברא הAI שלא מקשקש פה ושם, ולכן איסור גמור לסמוך עליו, וכדי לא לגרום מכשול הייתי בכלל מוציא את אופציית פסיקת ההלכה ממנו ורק לחידודא ולפילפולא וכנ"ל.
גם לחידוד ופילפול לא
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
כבודו מכיר את ספר קובץ מפרשים?
אחריי שכבודו יסיים אותו בע״פ ואת כל ספרי רבותינו הראשונים והאחרונים- (כמובן שבע״פ)
אז שישתמש בבינה המלאכותית לשימוש תורני…
תגובה לא לעניין.....
בקובץ זה החומר הנלמד אבל לדקדק בו ולפלפל בו להרחיבו ולבארו אפשר להשתמש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
תגובה לא לעניין.....
בקובץ זה החומר הנלמד אבל לדקדק בו ולפלפל בו להרחיבו ולבארו אפשר להשתמש!
תודה על המחמאה! 😳
כל אחד יעשה מה שרבותיו יאמרו.
כל רבותיי פה אחד אמרו שזה אסור…
אם רבותיך התירו? בשמחה.
לא מכיר רב שמתיר אגב.

אבל אומנם כן מכיר ״רב״ שפוסק הלכה ע״י שימוש במחשב וחיפוש התשובה בגוגל…
וכי רב זה לרב יחשב?! מי שיאמר שכן עפ״ל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
זה לא בעיה ספציפית בשאלה כזו או אחרת.
זו בעיה מערכתית, עוד לא נברא הAI שלא מקשקש פה ושם, ולכן איסור גמור לסמוך עליו, וכדי לא לגרום מכשול הייתי בכלל מוציא את אופציית פסיקת ההלכה ממנו ורק לחידודא ולפילפולא וכנ"ל.
מה שכבודו כתב זה אכן לא בעיה ספציפית, אך אני הגבתי למי שטען ל"המון תשובות שגויות ולא נכונות העוברות על דברי תורה ודברי רבנן" שיפנה לבעל האתר ויציין לשאלות על מנת לשפר ולתקן את הדבר. אם יש צורך בכך.

לגופן של דברים מודגש בכמה וכמה מקומות באתר שהאתר מיועד לסייע בלימוד וממש לא להיסתמכות ופסק עליו. ולכן גם הדגש הגדול על מראי מקומות שהמשתמש יכול לפתוח את המקורות ולעיין על מנת לחקור הדבר מיסודו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
לגופן של דברים מודגש בכמה וכמה מקומות באתר שהאתר מיועד לסייע בלימוד וממש לא להיסתמכות ופסק עליו. ולכן גם הדגש הגדול על מראי מקומות שהמשתמש יכול לפתוח את המקורות ולעיין על מנת לחקור הדבר מיסודו.
יש את אוצר החוכמה.
שגם נגדו אגב יצאו רבים מרבותינו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
מה שכבודו כתב זה אכן לא בעיה ספציפית, אך אני הגבתי למי שטען ל"המון תשובות שגויות ולא נכונות העוברות על דברי תורה ודברי רבנן".

לגופן של דברים מודגש בכמה וכמה מקומות באתר שהאתר מיועד לסייע בלימוד וממש לא להיסתמכות ופסק עליו. ולכן גם הדגש הגדול על מראי מקומות שהמשתמש יכול לפתוח את המקורות ולעיין על מנת לחקור הדבר מיסודו.
יש לך קשר לאתר? את חלק מהמפתחים? כך זה נשמע....
אז בבקשה תכתבו באותיות קידוש לבנה בדף הבית ושהכיתוב יופיע כל הזמן "אין לסמוך כלל הלכה ולמעשה" וכן תורידו את אופציית "הלכה" זה נשמע לאדם שאינו בקי כאילו זה פסק הלכה חלוט רח"ל
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
יש לך קשר לאתר? את חלק מהמפתחים? כך זה נשמע....
אז בבקשה תכתבו באותיות קידוש לבנה בדף הבית ושהכיתוב יופיע כל הזמן "אין לסמוך כלל הלכה ולמעשה" וכן תורידו את אופציית "הלכה" זה נשמע לאדם שאינו בקי כאילו זה פסק הלכה חלוט רח"ל
מסכים לגמרי.
לא אתפלא לגלות האם היא המפתחת היחידה….
לא רבים יסכימו לבצע דבר כזה שיש חילוקים רבים בהלכה לגביו.
אני אישית לא הייתי מסתמך על בינה מלאכותית אפילו לפלפול כי מי אמר שהיא לא תשנה את הדברים כפי שקורה פעמים רבות?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
מאד מפתיע! רמה מאד גבוהה של דקויות סברא ודיוק רב במקורות! בפעם ה1000 לא להלכה!!!!


בסוגיית המקדש במלווה (קידושין ו:) , שיטת רש"י לחלק בין מחילת המלווה או קידושין במלווה עצמה, להנאת הרווחת הזמן או הנאת מחילת המלווה, שבהנאה מקודשת ובממון עצמו או במחילתו לא מקודשת , כיוון שלא יהיב לה מידי דמלווה להוצאה ניתנה, והנה שיטת הר"ח והרמב"ם היא שדווקא כאשר עומד בתחילת ההלוואה ומודיע לה שכעת הוא מרוויח לה זמן מקודשת באותה ההנאה, אבל אחרי שכבר ההלווה נתבצעה לא, וצ"ע מה רצה הרמב"ם להרוויח בזה, ומדוע יש חילוק בזה, הרי סו"ס נהנתה ומה לי נהנתה מהרווחת הזמן בהתחלה בסוף או באמצע, מהי שיטת הר"ח והרמב"ם?

העתקערוך

עיקר הסוגיא מחלקת בין קידושין “במלוה” (החוב עצמו/מחילתו) לבין קידושין “בהנאת מלוה” (הנאה צדדית שנוצרת מחמת המלוה), ומפרשת שהנאת מלוה היא הרווחת זמן. השאלה שלך היא: אם סוף סוף יש כאן הנאה – למה לדעת ר״ח והרמב״ם אינה מועילה כשההלוואה כבר קיימת, ורק אם זה נעשה בשעת ההלוואה עכשיו?
להלן סידור השיטות וההיגיון שבהן מתוך המקורות.



א. לשון הגמרא: “במלוה” לא, “בהנאת מלוה” כן — והנאת מלוה = הרווחת זמן​

אָמַר אַבָּיֵי: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בַּהֲנָאַת מִלְוֶה – מְקוּדֶּשֶׁת…
… לָא צְרִיכָא, דְּאַרְוַוח לַהּ זִימְנָא.

— קידושין ו׳ ב:ז׳-ט׳
כלומר: עצם החוב אינו כסף “שניתן עכשיו”, אבל “הנאת מלוה” כן יכולה להיחשב שווה כסף (שווה פרוטה) — והגמרא תולה זאת בהרווחת זמן.



ב. שיטת רש״י: גם אחרי שכבר יש חוב — הרווחת זמן/מחילה הן “הנאה” שניתנת עכשיו​

רש״י מגדיר למה “במלוה” לא מועיל, ומאידך למה “בהנאת מלוה” כן:
  1. במלוה אינה מקודשת: כי אין כאן נתינה בשעת הקידושין, והמעות כבר “שלה” מצד “מלוה להוצאה ניתנה”.
אינה מקודשת - דקיחה משדה עפרון גמרינן דיהיב מידי בשעת קידושין ומלוה להוצאה ניתנה וכבר הן שלה ומעות אחרים היא חייבת לו

— רש״י קידושין ו׳ ב:ז׳
  1. בהרווחת זמן — מקודשת, כי ההנאה היא דבר שהייתה משלמת עליו פרוטה כדי להשיגו (שיפייס את המלווה), וזה נחשב “מה שנותן לה עכשיו”; ורש״י מוסיף שבכל שכן מחילת המלוה יכולה לעבוד כהנאה של עכשיו:
לא צריכא דארווח לה זמן - … ואמר לה התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך… ואם פירש לה כך מקודשת… וכ״ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת מחילה זו דהשתא הוא דקא יהיב לה הך פרוטה דהנאת מלוה…

— רש״י קידושין ו׳ ב:ט׳
לפי זה, אין צורך שהרווחת הזמן תהיה דווקא בשעת ההלוואה; גם כשהחוב כבר קיים, עצם זה שהוא “מוותר עכשיו” על תביעה/מאריך — זו נתינת הנאה עכשיו.



ג. שיטת הרמב״ם (וכפי שמביא המגיד משנה: גם דעת ר״ח): “הנאת מלוה” רק כשנותן לה הלוואה עכשיו וקובע זמן פרעון​

הרמב״ם מציג קודם את היסוד של “מקדש במלוה”:
הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה… אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת… מִפְּנֵי שֶׁהַמִּלְוֶה לְהוֹצָאָה נִתְּנָה וְאֵין כָּאן שׁוּם דָּבָר קַיָּם לֵהָנוֹת בּוֹ מֵעַתָּה…

— רמב״ם, הלכות אישות ה׳:י״ג
ואז הוא מפרש “הנאת מלוה” באופן מצומצם: דווקא כשהוא מלווה לה עכשיו, ובאותו מעמד אומר שהקידושין הם בהנאת הזמן שקובע לה עד הפרעון:
הַמְקַדֵּשׁ בַּהֲנָאַת מִלְוֶה הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהִלְוָה אוֹתָהּ עַתָּה… וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בַּהֲנָאַת זְמַן שֶׁאַרְוִיחַ לָךְ בְּמִלְוֶה זוֹ… הֲרֵי יֵשׁ לָהּ הֲנָאָה מֵעַתָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִלְוֶה זוֹ…

— רמב״ם, הלכות אישות ה׳:ט״ו
שימת הלב: הרמב״ם תולה את זה ב־“הנאה מעתה להשתמש במלוה זו”, כלומר הנאה שמתחילה עכשיו מכוח מעשה הנתינה עכשיו.



ד. מה “הרוויח” הרמב״ם בפירוש זה? (למה לחלק בין תחילת ההלוואה לבין לאחריה)​

המגיד משנה מבאר במפורש שזו מחלוקת פרשנית בגמרא, ושזו נקודת ההבדל בין “הלכות” (הרי״ף/הגאונים) לבין הרמב״ם ור״ח:
…ובהלכות פירש כגון דמטא זמניה למגבא מינה וארווח לה זמנא…
…ורבינו ז״ל לא ישרו בעיניו דברי ההלכות דא״א שתועיל יותר הנאת מלוה ממלוה עצמה וכיון דבשעת הקידושין אינו נותן לה דבר לא עדיף הרווחת זמן ממלוה גופה וכן דעת ר״ח ז״ל ולזה פירש הנאת מלוה שעתה נותן לה מעות בהלואה ומרויח לה זמן…

— מגיד משנה, אישות ה׳:ט״ו:א׳
כלומר, “מה הרמב״ם הרוויח” הוא נקודת יסוד:

1) דרישת “נתינה בשעת הקידושין”​

הרמב״ם סובר שכאשר ההלוואה כבר קיימת, ובהרווחת הזמן בלבד הוא מקדש — “בשעת הקידושין אינו נותן לה דבר” (לשון המגיד משנה).
וממילא, אם “המקדש במלוה” נפסל מפני שאין נתינה עכשיו — קשה לומר שדווקא “הרווחת זמן” (שהיא פעולה פחות מוחשית מהחוב עצמו) תועיל יותר מן המלוה גופה.
זה בדיוק לשונו:
“דא״א שתועיל יותר הנאת מלוה ממלוה עצמה”

2) הגדרת “הנאה” כמשהו שמתחיל עכשיו מכוח פעולה יוצרת-מצב​

לכן הרמב״ם פירש ש”הנאת מלוה” היא מצב שבו עצם נתינת המעות עכשיו יוצרת לה יתרון: שיש לה אפשרות להשתמש במעות תקופה קצובה בלי שיתבענה.
“שהרי יש לה הנאה מעתה להשתמש במלוה זו…”
זה כבר דומה יותר לקידושין בכסף: יש כאן מעשה נתינה עכשיו (ההלוואה), ורק “סיבת הקידושין” היא ההנאה של דחיית התביעה.



ה. עדות לשיטת ר״ח: רק כשהוא מלווה לה עתה עד זמן פלוני​

אף שאין לפנינו כאן לשון ר״ח עצמו, הטור מצטט את עמדתו בדיוק בנקודה זו:
וכ״כ ר״ח שאם היה מלוה בידה ומרויח לה הזמן ומקדש בה אינה מקודשת אלא כשמלוה לה עתה עד זמן פלוני

— טור אה״ע כ״ח:א׳
זה תואם לגמרי לפירוש הרמב״ם.



ו. להלכה: השו״ע מביא את שתי האפשרויות (וממילא רואים שהמחלוקת קיימת בפועל)​

השו״ע פוסק כדברי הרמב״ם במקרה של הלוואה עכשיו:
הלוה לה עתה ר' זוז ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת זמן שארויח ליך במלוה… הרי זו מקודשת…

— שו״ע אה״ע כ״ח:ט׳
ובמקרה של “כבר יש מלוה אצלה” הוא מביא דעה שמקודשת ודעה שחולקת:
היה לו מלוה אצלה ואמר לה… בהנאת מחילת מלוה… וכן אם אמר לה… במה שאני מרויח ליך הזמן מקודשת… וי״א שאינה מקודשת

— שו״ע אה״ע כ״ח:י׳
היינו: בדיוק מחלוקת רש״י/הרי״ף מול ר״ח/הרמב״ם (כמבואר במגיד משנה).



סיכום קצר של הנקודה המהותית​

  • רש״י: הרווחת זמן/מחילה = הנאה “שנותן לה עכשיו”, גם אם החוב כבר קיים, כי הוא “נותן” לה הנאה ששווה פרוטה (הייתה משלמת על פייס/דחייה).
  • ר״ח והרמב״ם: אין זה מתקבל שהרווחת זמן (בלי נתינה בפועל עכשיו) תועיל יותר מן החוב עצמו שנפסל; לכן “הנאת מלוה” פירושה: הלוואה עכשיו + קביעת זמן פרעון שמייצרת לה הנאה מעתה להשתמש בכסף עד אותו זמן.
אם תרצה, אפשר לחדד את זה עוד דרך הגדרת “שווה פרוטה” בהנאה לפי הרמב״ם (האם צריך הערכה מיידית/קניין בהנאה שמתחילה מיד), אבל זה כבר מחייב להיכנס לשאלת היסוד מה נקרא “נתינה” בקידושין בהנאה.
מקורות שצוטטו
קידושין ו׳ ב:ז׳קידושין ו׳ ב:ז׳-ט׳רש"י על קידושין ו׳ ב:ז׳רש"י על קידושין ו׳ ב:ט׳משנה תורה, הלכות אישות ה׳:י״גמשנה תורה, הלכות אישות ה׳:ט״ושולחן ערוך, אבן העזר כ״ח:י׳שולחן ערוך, אבן העזר כ״ח:ט׳מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות ה׳:ט״ו:א׳טור, אבן העזר כ״ח:א׳
מקורות נוספים
סנהדרין י״ט ב:ו׳קידושין מ״ז א:י׳כתובות ע״ד א:י׳קידושין ו׳ ב:ח׳קובץ יסודות וחקירות, הילךאור לישרים על תלמוד ירושלמי מועד קטן ב׳:ג׳:ג׳רש"י על קידושין ו׳ ב:ח׳משנה תורה, הלכות אישות ה׳:י״דספר מצוות גדול, עשין מ״ח:א׳בית יוסף, אבן העזר כ״ח:י״ג:א׳מנחת חינוך שצ״ב:א׳:ד׳באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט קצ״ט:ד׳קידושין מ״ז א:י׳-י״ארש"י על קידושין מ״ז א:י׳
העתקאהבתילא אהבתי


יש מושג של קידושין בהנאה כמו שחוק לפני רקוד לפני שקודשת, וא"כ למה שלא תתקדש ב"הנאת" הרווחת זמן ההלוואה , מדוע צריך לזה מנשא של נתינה? לא ברור....
העתקערוך

עצם ההנחה שלך נכונה: יש בהחלט קידושין “בהנאה” גם בלי נתינת ממון בעין – והגמרא עצמה מביאה דוגמאות מובהקות לזה.

1) קידושין בהנאה – מקור מפורש (“שחוק לפני”, “רקוד לפני”, “אדבר עליך לשלטון”)​

במשנה:
הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן״… דִּבֵּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן… – מְקוּדֶּשֶׁת

— קידושין ס״ג א:ז׳
ובברייתא:
שֵׁב עִמִּי בְּצַוְותָּא וְאֶקַּדֵּשׁ לָךְ, שְׂחוֹק לְפָנַי, רְקוֹד לְפָנַי… – שָׁמִין, אִם יֵשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת

— קידושין ס״ג א:י׳
כלומר: לא צריך “ממון בעין”, אבל צריך שהאשה תקבל הנאה ששווה פרוטה (ומעריכים אותה: “שמין”).

2) אז למה הרמב״ם/ר״ח לא מכשירים “הרווחת זמן” כשההלוואה כבר קיימת?​

את הקושיה שלך ממש הקשה הבית יוסף במפורש על שיטת הרמב״ם:
…לא ידעתי למה… והרי מ״מ הוא מהנה אותה עכשיו בהרוחת זמן שהוא שוה לה פרוטה וכל שהוא מהנה כיוצא בזה מקודשת אע״פ שאינו נותן לה כלום מיד ליד דהא שחוק לפני רקוד לפני ואדבר עליך לשלטון לא יהיב לה מידי ואעפ״כ מקודשת…

— בית יוסף אה״ע כ״ח:י״ב:א׳
כלומר: בדיוק טענתך – אם “שחוק לפני” מועיל, למה לא “הרווחת זמן” אחרי שכבר יש חוב?

3) תשובת הכיוון של הרמב״ם (כפי שמבאר המגיד משנה): כאן חסר “מעשה נתינה” בשעת הקידושין, והדבר “דומה מדי” למקדש במלוה עצמה​

המגיד משנה מסביר שהרמב״ם (ור״ח) לא קיבלו את פירוש הרי״ף שמדובר בהארכת זמן אחרי שכבר יש חוב, משום שזה יוצא “חידוש” לא מתקבל: שהנאה דקה (הרווחת זמן) תועיל יותר מעיקר המלוה שאינה מועילה.
ורבינו ז״ל לא ישרו בעיניו דברי ההלכות דא״א שתועיל יותר הנאת מלוה ממלוה עצמה וכיון דבשעת הקידושין אינו נותן לה דבר לא עדיף הרווחת זמן ממלוה גופה וכן דעת ר״ח ז״ל ולזה פירש הנאת מלוה שעתה נותן לה מעות בהלואה ומרויח לה זמן…

— מגיד משנה אישות ה׳:ט״ו:א׳
וזה גם לשון הרמב״ם למעשה, שמעמיד “הנאת מלוה” דווקא כשמלווה לה עכשיו, שאז יש “הנאה מעתה” להשתמש במעות עד הזמן:
כְּגוֹן שֶׁהִלְוָה אוֹתָהּ עַתָּה… וְאָמַר לָהּ… בַּהֲנָאַת זְמַן שֶׁאַרְוִיחַ לָךְ… שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ הֲנָאָה מֵעַתָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִלְוֶה זוֹ…

— רמב״ם אישות ה׳:ט״ו

הנקודה המושגית שיוצאת מזה​

הרמב״ם לא חולק שיש קידושין בהנאה; הוא רק אומר שבתוך עולם ה”מלוה” אם אין שום פעולה יוצרת-קניינית עכשיו (שהרי הכסף כבר יצא מרשות המלווה), אז “הרווחת זמן” אחרי מעשה ההלוואה נתפסת אצלו כקרובה מדי לבעיה של “מקדש במלוה” — “בשעת הקידושין אינו נותן לה דבר”.
לעומת זאת ב”שחוק לפני/רקוד לפני/אדבר עליך לשלטון” יש כאן מעשה שירות חיובי שנעשה עכשיו, וההנאה “מגיעה” עכשיו מפעולתו (ולכן שמין אם יש בזה שווה פרוטה).



אם תרצה, אפשר לדייק עוד בתוך שיטת הרמב״ם: האם עיקר טעמו הוא ש”הרווחת זמן” שלאחר ההלוואה אינה נחשבת “נתינת הנאה” אלא “סילוק תביעה” (ולכן דומה למלוה), או שמעמיד את הגמרא באופן אחר לגמרי כדי שלא תצא “הנאה” חזקה מן “הקרן”. אבל היסוד המפורש במגיד משנה הוא הקובע את סגנון השיטה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
מאד מפתיע! רמה מאד גבוהה של דקויות סברא ודיוק רב במקורות! בפעם ה1000 לא להלכה!!!!


בסוגיית המקדש במלווה (קידושין ו:) , שיטת רש"י לחלק בין מחילת המלווה או קידושין במלווה עצמה, להנאת הרווחת הזמן או הנאת מחילת המלווה, שבהנאה מקודשת ובממון עצמו או במחילתו לא מקודשת , כיוון שלא יהיב לה מידי דמלווה להוצאה ניתנה, והנה שיטת הר"ח והרמב"ם היא שדווקא כאשר עומד בתחילת ההלוואה ומודיע לה שכעת הוא מרוויח לה זמן מקודשת באותה ההנאה, אבל אחרי שכבר ההלווה נתבצעה לא, וצ"ע מה רצה הרמב"ם להרוויח בזה, ומדוע יש חילוק בזה, הרי סו"ס נהנתה ומה לי נהנתה מהרווחת הזמן בהתחלה בסוף או באמצע, מהי שיטת הר"ח והרמב"ם?
העתקערוך

עיקר הסוגיא מחלקת בין קידושין “במלוה” (החוב עצמו/מחילתו) לבין קידושין “בהנאת מלוה” (הנאה צדדית שנוצרת מחמת המלוה), ומפרשת שהנאת מלוה היא הרווחת זמן. השאלה שלך היא: אם סוף סוף יש כאן הנאה – למה לדעת ר״ח והרמב״ם אינה מועילה כשההלוואה כבר קיימת, ורק אם זה נעשה בשעת ההלוואה עכשיו?
להלן סידור השיטות וההיגיון שבהן מתוך המקורות.



א. לשון הגמרא: “במלוה” לא, “בהנאת מלוה” כן — והנאת מלוה = הרווחת זמן​


כלומר: עצם החוב אינו כסף “שניתן עכשיו”, אבל “הנאת מלוה” כן יכולה להיחשב שווה כסף (שווה פרוטה) — והגמרא תולה זאת בהרווחת זמן.



ב. שיטת רש״י: גם אחרי שכבר יש חוב — הרווחת זמן/מחילה הן “הנאה” שניתנת עכשיו​

רש״י מגדיר למה “במלוה” לא מועיל, ומאידך למה “בהנאת מלוה” כן:
  1. במלוה אינה מקודשת: כי אין כאן נתינה בשעת הקידושין, והמעות כבר “שלה” מצד “מלוה להוצאה ניתנה”.

  1. בהרווחת זמן — מקודשת, כי ההנאה היא דבר שהייתה משלמת עליו פרוטה כדי להשיגו (שיפייס את המלווה), וזה נחשב “מה שנותן לה עכשיו”; ורש״י מוסיף שבכל שכן מחילת המלוה יכולה לעבוד כהנאה של עכשיו:

לפי זה, אין צורך שהרווחת הזמן תהיה דווקא בשעת ההלוואה; גם כשהחוב כבר קיים, עצם זה שהוא “מוותר עכשיו” על תביעה/מאריך — זו נתינת הנאה עכשיו.



ג. שיטת הרמב״ם (וכפי שמביא המגיד משנה: גם דעת ר״ח): “הנאת מלוה” רק כשנותן לה הלוואה עכשיו וקובע זמן פרעון​

הרמב״ם מציג קודם את היסוד של “מקדש במלוה”:

ואז הוא מפרש “הנאת מלוה” באופן מצומצם: דווקא כשהוא מלווה לה עכשיו, ובאותו מעמד אומר שהקידושין הם בהנאת הזמן שקובע לה עד הפרעון:

שימת הלב: הרמב״ם תולה את זה ב־“הנאה מעתה להשתמש במלוה זו”, כלומר הנאה שמתחילה עכשיו מכוח מעשה הנתינה עכשיו.



ד. מה “הרוויח” הרמב״ם בפירוש זה? (למה לחלק בין תחילת ההלוואה לבין לאחריה)​

המגיד משנה מבאר במפורש שזו מחלוקת פרשנית בגמרא, ושזו נקודת ההבדל בין “הלכות” (הרי״ף/הגאונים) לבין הרמב״ם ור״ח:

כלומר, “מה הרמב״ם הרוויח” הוא נקודת יסוד:

1) דרישת “נתינה בשעת הקידושין”​

הרמב״ם סובר שכאשר ההלוואה כבר קיימת, ובהרווחת הזמן בלבד הוא מקדש — “בשעת הקידושין אינו נותן לה דבר” (לשון המגיד משנה).
וממילא, אם “המקדש במלוה” נפסל מפני שאין נתינה עכשיו — קשה לומר שדווקא “הרווחת זמן” (שהיא פעולה פחות מוחשית מהחוב עצמו) תועיל יותר מן המלוה גופה.
זה בדיוק לשונו:

2) הגדרת “הנאה” כמשהו שמתחיל עכשיו מכוח פעולה יוצרת-מצב​

לכן הרמב״ם פירש ש”הנאת מלוה” היא מצב שבו עצם נתינת המעות עכשיו יוצרת לה יתרון: שיש לה אפשרות להשתמש במעות תקופה קצובה בלי שיתבענה.

זה כבר דומה יותר לקידושין בכסף: יש כאן מעשה נתינה עכשיו (ההלוואה), ורק “סיבת הקידושין” היא ההנאה של דחיית התביעה.



ה. עדות לשיטת ר״ח: רק כשהוא מלווה לה עתה עד זמן פלוני​

אף שאין לפנינו כאן לשון ר״ח עצמו, הטור מצטט את עמדתו בדיוק בנקודה זו:

זה תואם לגמרי לפירוש הרמב״ם.



ו. להלכה: השו״ע מביא את שתי האפשרויות (וממילא רואים שהמחלוקת קיימת בפועל)​

השו״ע פוסק כדברי הרמב״ם במקרה של הלוואה עכשיו:

ובמקרה של “כבר יש מלוה אצלה” הוא מביא דעה שמקודשת ודעה שחולקת:

היינו: בדיוק מחלוקת רש״י/הרי״ף מול ר״ח/הרמב״ם (כמבואר במגיד משנה).



סיכום קצר של הנקודה המהותית​

  • רש״י: הרווחת זמן/מחילה = הנאה “שנותן לה עכשיו”, גם אם החוב כבר קיים, כי הוא “נותן” לה הנאה ששווה פרוטה (הייתה משלמת על פייס/דחייה).
  • ר״ח והרמב״ם: אין זה מתקבל שהרווחת זמן (בלי נתינה בפועל עכשיו) תועיל יותר מן החוב עצמו שנפסל; לכן “הנאת מלוה” פירושה: הלוואה עכשיו + קביעת זמן פרעון שמייצרת לה הנאה מעתה להשתמש בכסף עד אותו זמן.
אם תרצה, אפשר לחדד את זה עוד דרך הגדרת “שווה פרוטה” בהנאה לפי הרמב״ם (האם צריך הערכה מיידית/קניין בהנאה שמתחילה מיד), אבל זה כבר מחייב להיכנס לשאלת היסוד מה נקרא “נתינה” בקידושין בהנאה.
מקורות שצוטטו
קידושין ו׳ ב:ז׳קידושין ו׳ ב:ז׳-ט׳רש"י על קידושין ו׳ ב:ז׳רש"י על קידושין ו׳ ב:ט׳משנה תורה, הלכות אישות ה׳:י״גמשנה תורה, הלכות אישות ה׳:ט״ושולחן ערוך, אבן העזר כ״ח:י׳שולחן ערוך, אבן העזר כ״ח:ט׳מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות ה׳:ט״ו:א׳טור, אבן העזר כ״ח:א׳
מקורות נוספים
סנהדרין י״ט ב:ו׳קידושין מ״ז א:י׳כתובות ע״ד א:י׳קידושין ו׳ ב:ח׳קובץ יסודות וחקירות, הילךאור לישרים על תלמוד ירושלמי מועד קטן ב׳:ג׳:ג׳רש"י על קידושין ו׳ ב:ח׳משנה תורה, הלכות אישות ה׳:י״דספר מצוות גדול, עשין מ״ח:א׳בית יוסף, אבן העזר כ״ח:י״ג:א׳מנחת חינוך שצ״ב:א׳:ד׳באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט קצ״ט:ד׳קידושין מ״ז א:י׳-י״ארש"י על קידושין מ״ז א:י׳
העתקאהבתילא אהבתי


יש מושג של קידושין בהנאה כמו שחוק לפני רקוד לפני שקודשת, וא"כ למה שלא תתקדש ב"הנאת" הרווחת זמן ההלוואה , מדוע צריך לזה מנשא של נתינה? לא ברור....
העתקערוך

עצם ההנחה שלך נכונה: יש בהחלט קידושין “בהנאה” גם בלי נתינת ממון בעין – והגמרא עצמה מביאה דוגמאות מובהקות לזה.

1) קידושין בהנאה – מקור מפורש (“שחוק לפני”, “רקוד לפני”, “אדבר עליך לשלטון”)​

במשנה:

ובברייתא:

כלומר: לא צריך “ממון בעין”, אבל צריך שהאשה תקבל הנאה ששווה פרוטה (ומעריכים אותה: “שמין”).

2) אז למה הרמב״ם/ר״ח לא מכשירים “הרווחת זמן” כשההלוואה כבר קיימת?​

את הקושיה שלך ממש הקשה הבית יוסף במפורש על שיטת הרמב״ם:

כלומר: בדיוק טענתך – אם “שחוק לפני” מועיל, למה לא “הרווחת זמן” אחרי שכבר יש חוב?

3) תשובת הכיוון של הרמב״ם (כפי שמבאר המגיד משנה): כאן חסר “מעשה נתינה” בשעת הקידושין, והדבר “דומה מדי” למקדש במלוה עצמה​

המגיד משנה מסביר שהרמב״ם (ור״ח) לא קיבלו את פירוש הרי״ף שמדובר בהארכת זמן אחרי שכבר יש חוב, משום שזה יוצא “חידוש” לא מתקבל: שהנאה דקה (הרווחת זמן) תועיל יותר מעיקר המלוה שאינה מועילה.

וזה גם לשון הרמב״ם למעשה, שמעמיד “הנאת מלוה” דווקא כשמלווה לה עכשיו, שאז יש “הנאה מעתה” להשתמש במעות עד הזמן:

הנקודה המושגית שיוצאת מזה​

הרמב״ם לא חולק שיש קידושין בהנאה; הוא רק אומר שבתוך עולם ה”מלוה” אם אין שום פעולה יוצרת-קניינית עכשיו (שהרי הכסף כבר יצא מרשות המלווה), אז “הרווחת זמן” אחרי מעשה ההלוואה נתפסת אצלו כקרובה מדי לבעיה של “מקדש במלוה” — “בשעת הקידושין אינו נותן לה דבר”.
לעומת זאת ב”שחוק לפני/רקוד לפני/אדבר עליך לשלטון” יש כאן מעשה שירות חיובי שנעשה עכשיו, וההנאה “מגיעה” עכשיו מפעולתו (ולכן שמין אם יש בזה שווה פרוטה).



אם תרצה, אפשר לדייק עוד בתוך שיטת הרמב״ם: האם עיקר טעמו הוא ש”הרווחת זמן” שלאחר ההלוואה אינה נחשבת “נתינת הנאה” אלא “סילוק תביעה” (ולכן דומה למלוה), או שמעמיד את הגמרא באופן אחר לגמרי כדי שלא תצא “הנאה” חזקה מן “הקרן”. אבל היסוד המפורש במגיד משנה הוא הקובע את סגנון השיטה.
מדהים!

ושוב אני אשאל, האם היית מתדיין עם אפיקורס גמור שיש לו ידע רב בלימוד (שנה ופירש) בסוגיות 'לא להלכה'?
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
יש לך קשר לאתר? את חלק מהמפתחים? כך זה נשמע....
אז בבקשה תכתבו באותיות קידוש לבנה בדף הבית ושהכיתוב יופיע כל הזמן "אין לסמוך כלל הלכה ולמעשה" וכן תורידו את אופציית "הלכה" זה נשמע לאדם שאינו בקי כאילו זה פסק הלכה חלוט רח"ל
1768914006705.png


מופיע מתחת לכל שרשור תשובות.

אבל יתכן ובאמת צריך להדגיש את זה יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
הבעיה המרכזית היא שהוא ממציא את המראי מקומות עצמם עם ציטוטים מדויקים שהוא המציא (מנסיון כמה פעמים) ואתה חושב שלפחות המקור שהוא מצטט קיים
זה המיוחד באתר הזה על פני אתרי בינה מלאכותית רגילים,
שיש מראי מקומות מדוייקים, כשהמשתמש יכול לפתוח ולבחון את המקורות.

מוזמן לשואל שאלות ולהתרשם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
אגב, ברבנות הצבאית כבר הוציאו בוט שעונה על שאלות לחיילים
(שאלות של פיקוח נפש, דברים דקים כל כך שאפילו לא כל המו"צים מבינים בזה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
זה המיוחד באתר הזה על פני אתרי בינה מלאכותית רגילים,
שיש מראי מקומות מדוייקים, כשהמשתמש יכול לפתוח ולבחון את המקורות.

מוזמן לשואל שאלות ולהתרשם.
אפשר לשאול שאלה קטנה.
האם שאלתם רב, כל רב, לא אכפת לי איזה, על המעשה הזה, האם הוא ראוי?

(ולא את הבוט כמובן)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה