הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בס"ד
שווה לקרוא... (הודעה שהועברה אלי)
עוף(על עצמך) גוזל
אני מורה כ-15 שנים, אתמול היה אחד הימים שיתחרו על התואר: "השיעור הכי משמעותי בחיי"
אני מלמדת יום אחד בשבוע במרכז לילדים מחוננים פוגשת ילדות בני 10-12 אתמול פגשתי כיתה שאני פוגשת כבר שנה שניה ברצף מלמד אותם אינטליגנציה חיובית באמצעות אומנות המילה בגדול זה אומר שאני פוגש אותם ולומד ומלמד איך לראות ולהרגיש אותם ואתם יותר טוב.
לקראת אמצע שנה המורות מתבקשות לכתוב הערכות לכל ילד כבר מההתחלה הבנתי שהדרך היחידה להעניק לילד משוב בונה זה כשאני רואה ומראה לו אותו אך ורק עם עין טובה.
היום הצעתי לילדות תרגיל לכתוב הערכה על עצמם בגוף שלישי. ביקשתי שיכתבו לפחות על עמוד אחד ומי שרוצה שיהפוך דף ויכתוב גם מאחור ואך ורק דברים טובים.
הן התחילו להתווכח איתי "נראה לך?! אין לי מה לכתוב" "אני מוכנה לכתוב רק שורה אחת" "אני אכתוב נחמדה חביבה משתתפת בשיעור...יותר מזה אין לי מה..." "מאיפה אני יודעת מה לכתוב...אני לא הולכת להשתחצן...לא רוצה"
הן התחילו להתפתל, הן התחילו לזרוק לאוויר כל מני משפטי הערכה חיוביים בטון מזלזל ומלא ציניות
התחלתי לחשוב שאולי אני מציעה להן משהו שגדול עליהם או אולי זה תרגיל שמשעמם אותם וכמעט שוויתרתי. ואז קלטתי שיש בי שני קולות קול אחד שיודע שזה תרגיל מכונן תרגיל שהלוואי והיו מאפשרים לי לעשות אותו כשהייתי ילדה והלוואי שכל יום הייתי מתאמנת על זה תרגיל שיכול לאפשר להם לחוות משהו שאולי יתאפשר להם רק כשיגיעו לאיזו סדנה בגיל 40 תרגיל שיפרוץ איזו חומה של דימוי עצמי מבוסס אישור חיצוני מעין מכת חשמל להחיות איזה קול פנימי שנכנס לתרדמת מאז שהמבוגרים התחילו לחנך אותם באמצעות דיבור על השלילי ו"טעון השיפור" שבהם והקול השני בתוכי היה קול של אגו שפוחד שהוא משעמם פוחד שככה לא אצליח למשוך את תשומת הלב החיובית שלהם קול שהציע לי לעשות אתם משהו אחר משהו "יותר כייפי" ידעתי בשכל שהתגובה שלהם נובעת ממבוכה אבל הילד הקטן שבי שפוחד לשעמם כמעת וויתרתי על התרגיל ברגע שקלטתי את שני האלה בתוכי עצרתי כמו בחריקת בלמים
עלה בי כאב עמוק על הילד הקטן שבי שלא זכה לשמוע כמה הוא מדהים ויפה וחכם ומוצלח ואהוב ורצוי באופן כזה שישכנע אותו לשארית חיו כאב על זה שהילד שבי לא מאמין לדברים טובים שנאמרים עליו גם היום ממרום גילו הביולוגי כאם על זה שכשאני כן מצליחה להאמין למשהו טוב שמישהו אומר עלי אז מיד יורדות לי דמעות של כאב ואושר מחובקים יחד.
הברקס הזה השמיע קול אסרטיבי קשוח על גבול התקיף "תקשיבנה לי טוב עכשיו!" יצאה לי ממני להבה ווקאלית שריכזה את כל העיניים האוזניים והלבבות אלי "את עומדות לקבל את המתנה הכי גדולה שאוכל לתת לכם השנה! תראו איזה אבסורד אני מציעה לכן לעוף על עצמכם לכתוב על עצמכם על עמוד שלם מה טוב ויפה ומוצלח בכם ואתן מתווכחות איתי שאתן לא רוצות ושאת מוכנות לכתוב מקסימום שורה אחת ??!!! אתן קולטות מה קורה פה??"
הן השתתקו וגם אני הרגשתי איך אני רועדת בתוכי זה היה משהו שנגע בי עמוק הן הרגישו את זה ענן של דמעות חמות עמד באוויר שיתפתי אותם במה שאני מרגישה סיפרתי להן על הילד הקטן שבתוכי שרודף אחרי אישורים חיצוניים כי אין בתוכו קול שמשמיע לו את מה שהוא כל כך משתוקק לשמוע הבהרתי להם שהקשיחות הבוטה הזאת שהן שומעות כרגע נובעת מכאב עמוק בתוכי כי אף אחד לא אימן אותי להשמיע בי לי את הטוב שבי סיפרתי להן שהיתי כדורגלן שהיה מעולה פיזית אבל היה בו קול פנימי שתמיד הרגיש שהוא לא טוב ולכן פרשתי בגיל צעיר כי לא היה בי קול פנימי מחזק מול הקולות החיצוניים המחלישים סיפרתי להם על כתבה שקראתי על זמר מפורסם מאוד שאיזה מנהל אמר לו כשהוא היה בתחילת דרכו שהוא לא שווה ולא יצא ממנו זמר והוא הלך הביתה ברגל וכל הדרך דמיין איך הוא מופיע על במה ואך ורק בזכות הקול הפנימי הזה הוא הצליח ויש כמוהו עוד אלפי זמרים מוכשרים שהקול הפנימי שלהם המחליש שבהם מתגבר על הקול החיצוני דיברתי בפאטוס שיצא לי מהנשמה מעולם לא דיברתי ככה לתלמידים שלי זה היה קול של פצע שעובר ריפוי עמוק
הם שתקו אחד מהם התעקש שהוא לא מוכן לעשות את התרגיל הזה וקיפל את הדף קיפולים עד דק כאילו מהדק את הפה שלו שמא יעז להגיד על עצמו משהו טוב אמרתי לו שאני יכול לכתוב עליו עשרה עמודים מלאים על כמה הוא חכם ורגיש ומיוחד ומוצלח ועל הדרך המדהימה שהוא עשה במהלך השנה וחצי שאנחנו מכירים הוא הסתכל עלי במבט של 'אני מת להאמין לך אבל אני לא יכול להרשות לעצמי' הרגשתי שאני לא יכול לשכנע אותו לכתוב אז ויתרתי לו
ילד אחד אמר שהוא יכתוב אבל זה מאוד קשה לו שאלתי למה הוא אמר שתמיד עולים בו קולות של אחרים שיגידו לו שהוא משתחצן שאלתי אותו למה הם אומרים לו שהוא משתחצן הוא אמר שהוא לא יודע הצעתי לו נקודת מבט על הסיבה אמרתי שאולי אלה שאומרים לו שהוא משתחצן מרגישים קושי כי כשהוא אומר משהו טוב על עצמו זה גורם להם להרגיש לא טוב עם עצמם כי אנשים משווים את עצמם כל הזמן לאחר ואז לו טוב אז להם לא וכדי לא להמשיך להישאר קטנים הם חייבים להקטין אותו כדי לחזור ולהרגיש טוב עם עצמם והם מקטינים אותו על ידי שאומרים לו שהוא משתחצן כלומר מענישים אותו בשם תואר שנתפס כמכאיב כדי שהוא יפסיק לגרום להם להרגיש לא טוב עם עצמם וכשאנחנו אומרים לעצמנו על עצמנו שאנחנו טובים אנחנו לא משתחצנים אנחנו פשוט אומרים את האמת ואין רע בלהגיד אמת להפיך אנחנו חייבים לעצמנו את האמת הזאת הוא התבונן ועלה בו חיוך קטן של הבנה
הסתכלתי לפינת הכיתה ראיתי ילד שאני אוהב אותו ילד מבריק שנון עם עיניים עמוקות מלאות אור וראיתי שהוא מחזיק את החלק העליון של החולצה ומושך אותה למעלה כדי להסתיר בה את הפנים שלו אמרתי להם שאני לא מוותר ומבחינתי הם לא יוצאים להפסקה עד שהם לא עושים את זה בחיים לא כפיתי שום דבר על אף ילד והיום הרגשתי שאני חייב, אני חייב לעשות את השינוי הזה בתוכי כדי להיות אבא יותר טוב אני חייב לדרוש את זה כי אני יודע שזה מאוד נכון וזה לגמרי לטובתם וזה לגמרי להגיד לעצמי לילד שבתוכי שיגיד על עצמו רק דברים טובים
נוצר שקט יחסי הם התחילו לכתוב אמרתי להם שגם אני לוקח דף והולך לכתוב על עצמי בגוף שלישי כאילו שהם כותבים עליי ועפתי על עצמי בשני עמודים מלאים בכל טוב
הילד שישב בצד עם הפנים בתוך החולצה הסתובב עם הגו אלי ישב על הרצפה מסתתר מתחת לשולחן אחרי כמה דקות ביקשתי שהם יקריאו בקול רם את מה שכתבו על עצמם הראשון התחיל ויצא לו דברים נפלאים ומרגשים ביקשתי שהם ימחאו כפיים בסוף כל הקראה היו כפיים וצחוק מלא שמחה נקייה השני הקריא וגם לו מחאו כפיים וככה עד שהגענו לילד שישב על הרצפה עם הגב אלי קראתי לו אלי הוא חייך חיוך נבוך וצעד לאט קמתי מהכיסא והצעתי לו לעלות ולהקריא מעל הכיסא הוא חייך במבוכה עם פנים שהיה כתוב עליהם- "קשה לי מאוד אבל אני מאוד רוצה שתתעקש איתי לעשות את זה" הנפתי אותו שיעמוד על הכיסא הוא נעמד מול הכיתה עם הדף מול הפנים כאילו מסתיר את עצמו מכולם הוא התחיל לגמגם את "אני לא יכול" הוא אמר "המילים לא יוצאות לי" ראיתי שכבה דקה של דמעה מרוחה לו בעיניים התקרבתי אליו קרוב והתחלתי אני להקריא את המילים הראשונות והוא המשיך בקול כמעט חנוק להקריא "עדי הוא ילד שמשתדל לא להפריע שמשתדל להקשיב למורה...(כל השמות בדויים) נקרע לי הלב לקרוא שמה שיש לו טוב להגיד על עצמו זה שהוא משתדל לא להפריע למורה ושהוא משתדל להשתתף בשיעור... כל הטוב שלו הוא בעצם המענות מלהיות נטל והפרעה למבוגר שלידו הוא סיים את שלש השורות שהוא כתב...ורצה לרדת... עצרתי אותו ואמרתי שיש עוד מלא שורות הוא הסתכל עלי ואמר שאין והראה לי את המשך הדף הריק "הנה אני אקריא את ההמשך" הצעתי והתחלתי "להקריא" מהראש והלב מלא משפטים שאני חושב עליו שהוא חכם, מצחיק, רגיש ויש לו אור גדול בלב שזורח לו דרך האישונים ושכל משפט שלו מלמד איזה עומק ואיזה חשיבה נדירה יש לו וכל הדברים התנגנו ממני החוצה בקלילות של רוח חלילית הילדים קלטו שאני מקריא מהלב וסימנתי להם עם היד שיוסיפו עוד... והם המשיכו ואמרו שהוא חבר טוב וטוב במשחקים ותמיד נדיב ומאוד מצחיק ...הפכנו את הדף והם המשיכו כל אחד בתורו להגיד עליו עוד משהו אחרי שסימנו הוא ירד חזר למקום התיישב על הרצפה עם הפנים בתוך החולצה והתחיל לבכות בכי חרישי גם לי ירדו דמעות שקטות הכיתה שתקה כמה שניות ועברנו לילד הבא. גם אותו הנפתי שיעמוד על הכיסא וגם הוא כתב רק: "אייל הוא ילד..." והשאיר את כל שאר העמוד ריק ושוב סימנתי לילדים להשלים את החסר ואני הוספתי מלא החופן בסיום הוא ירד מהכיסא וחזר למקום שנים רבות ייצרב לי המבט שלו היה לו זוהר מיוחד הפנים שלו הזכירו לי את השניות הראשונות שלי על הקרקע אחרי שצנחתי ממטוס אושר שרק ניצחון פחד –מוות יכול להעניק
שאר הילדים עלו זה אחר זה בשמחה על הכיסא והקריאו את מה שכתבו על עצמם ובסוף כל הקראה מחיאות כפיים סו-ערות מצד שאר הילדים . הצלצול מזמן צלצל ואף אחד לא קם לצאת הגענו לשני ילדים שישבו בסוף הם לא רצו להקיא הרגשתי שזה נכון לשחרר אותם מזה ביקשתי מהכיתה לצאת להפסקה ומהם להישאר שאלתי אם זה בסדר שהם יקריאו לי הם הסכימו הכתיבה שלהם על עצמם היתה נדירה בעומקה ומודעתה אחד מהם הקריא עם דמעות בעניים כשיצאתי החוצה ושיתפתי את המנהל והיועץ במה שהם כתבו הם הזכירו לי שזה מזכיר את השפה שלי, שאלו ביטויים שדומים למה שאני כתבתי עליהם בהערכות לפני שנה.
בום קלטתי הם הפכו את המילים שאני כתבתי לפני שנה למילים!!!
שווה לקרוא... (הודעה שהועברה אלי)
עוף(על עצמך) גוזל
אני מורה כ-15 שנים, אתמול היה אחד הימים שיתחרו על התואר: "השיעור הכי משמעותי בחיי"
אני מלמדת יום אחד בשבוע במרכז לילדים מחוננים פוגשת ילדות בני 10-12 אתמול פגשתי כיתה שאני פוגשת כבר שנה שניה ברצף מלמד אותם אינטליגנציה חיובית באמצעות אומנות המילה בגדול זה אומר שאני פוגש אותם ולומד ומלמד איך לראות ולהרגיש אותם ואתם יותר טוב.
לקראת אמצע שנה המורות מתבקשות לכתוב הערכות לכל ילד כבר מההתחלה הבנתי שהדרך היחידה להעניק לילד משוב בונה זה כשאני רואה ומראה לו אותו אך ורק עם עין טובה.
היום הצעתי לילדות תרגיל לכתוב הערכה על עצמם בגוף שלישי. ביקשתי שיכתבו לפחות על עמוד אחד ומי שרוצה שיהפוך דף ויכתוב גם מאחור ואך ורק דברים טובים.
הן התחילו להתווכח איתי "נראה לך?! אין לי מה לכתוב" "אני מוכנה לכתוב רק שורה אחת" "אני אכתוב נחמדה חביבה משתתפת בשיעור...יותר מזה אין לי מה..." "מאיפה אני יודעת מה לכתוב...אני לא הולכת להשתחצן...לא רוצה"
הן התחילו להתפתל, הן התחילו לזרוק לאוויר כל מני משפטי הערכה חיוביים בטון מזלזל ומלא ציניות
התחלתי לחשוב שאולי אני מציעה להן משהו שגדול עליהם או אולי זה תרגיל שמשעמם אותם וכמעט שוויתרתי. ואז קלטתי שיש בי שני קולות קול אחד שיודע שזה תרגיל מכונן תרגיל שהלוואי והיו מאפשרים לי לעשות אותו כשהייתי ילדה והלוואי שכל יום הייתי מתאמנת על זה תרגיל שיכול לאפשר להם לחוות משהו שאולי יתאפשר להם רק כשיגיעו לאיזו סדנה בגיל 40 תרגיל שיפרוץ איזו חומה של דימוי עצמי מבוסס אישור חיצוני מעין מכת חשמל להחיות איזה קול פנימי שנכנס לתרדמת מאז שהמבוגרים התחילו לחנך אותם באמצעות דיבור על השלילי ו"טעון השיפור" שבהם והקול השני בתוכי היה קול של אגו שפוחד שהוא משעמם פוחד שככה לא אצליח למשוך את תשומת הלב החיובית שלהם קול שהציע לי לעשות אתם משהו אחר משהו "יותר כייפי" ידעתי בשכל שהתגובה שלהם נובעת ממבוכה אבל הילד הקטן שבי שפוחד לשעמם כמעת וויתרתי על התרגיל ברגע שקלטתי את שני האלה בתוכי עצרתי כמו בחריקת בלמים
עלה בי כאב עמוק על הילד הקטן שבי שלא זכה לשמוע כמה הוא מדהים ויפה וחכם ומוצלח ואהוב ורצוי באופן כזה שישכנע אותו לשארית חיו כאב על זה שהילד שבי לא מאמין לדברים טובים שנאמרים עליו גם היום ממרום גילו הביולוגי כאם על זה שכשאני כן מצליחה להאמין למשהו טוב שמישהו אומר עלי אז מיד יורדות לי דמעות של כאב ואושר מחובקים יחד.
הברקס הזה השמיע קול אסרטיבי קשוח על גבול התקיף "תקשיבנה לי טוב עכשיו!" יצאה לי ממני להבה ווקאלית שריכזה את כל העיניים האוזניים והלבבות אלי "את עומדות לקבל את המתנה הכי גדולה שאוכל לתת לכם השנה! תראו איזה אבסורד אני מציעה לכן לעוף על עצמכם לכתוב על עצמכם על עמוד שלם מה טוב ויפה ומוצלח בכם ואתן מתווכחות איתי שאתן לא רוצות ושאת מוכנות לכתוב מקסימום שורה אחת ??!!! אתן קולטות מה קורה פה??"
הן השתתקו וגם אני הרגשתי איך אני רועדת בתוכי זה היה משהו שנגע בי עמוק הן הרגישו את זה ענן של דמעות חמות עמד באוויר שיתפתי אותם במה שאני מרגישה סיפרתי להן על הילד הקטן שבתוכי שרודף אחרי אישורים חיצוניים כי אין בתוכו קול שמשמיע לו את מה שהוא כל כך משתוקק לשמוע הבהרתי להם שהקשיחות הבוטה הזאת שהן שומעות כרגע נובעת מכאב עמוק בתוכי כי אף אחד לא אימן אותי להשמיע בי לי את הטוב שבי סיפרתי להן שהיתי כדורגלן שהיה מעולה פיזית אבל היה בו קול פנימי שתמיד הרגיש שהוא לא טוב ולכן פרשתי בגיל צעיר כי לא היה בי קול פנימי מחזק מול הקולות החיצוניים המחלישים סיפרתי להם על כתבה שקראתי על זמר מפורסם מאוד שאיזה מנהל אמר לו כשהוא היה בתחילת דרכו שהוא לא שווה ולא יצא ממנו זמר והוא הלך הביתה ברגל וכל הדרך דמיין איך הוא מופיע על במה ואך ורק בזכות הקול הפנימי הזה הוא הצליח ויש כמוהו עוד אלפי זמרים מוכשרים שהקול הפנימי שלהם המחליש שבהם מתגבר על הקול החיצוני דיברתי בפאטוס שיצא לי מהנשמה מעולם לא דיברתי ככה לתלמידים שלי זה היה קול של פצע שעובר ריפוי עמוק
הם שתקו אחד מהם התעקש שהוא לא מוכן לעשות את התרגיל הזה וקיפל את הדף קיפולים עד דק כאילו מהדק את הפה שלו שמא יעז להגיד על עצמו משהו טוב אמרתי לו שאני יכול לכתוב עליו עשרה עמודים מלאים על כמה הוא חכם ורגיש ומיוחד ומוצלח ועל הדרך המדהימה שהוא עשה במהלך השנה וחצי שאנחנו מכירים הוא הסתכל עלי במבט של 'אני מת להאמין לך אבל אני לא יכול להרשות לעצמי' הרגשתי שאני לא יכול לשכנע אותו לכתוב אז ויתרתי לו
ילד אחד אמר שהוא יכתוב אבל זה מאוד קשה לו שאלתי למה הוא אמר שתמיד עולים בו קולות של אחרים שיגידו לו שהוא משתחצן שאלתי אותו למה הם אומרים לו שהוא משתחצן הוא אמר שהוא לא יודע הצעתי לו נקודת מבט על הסיבה אמרתי שאולי אלה שאומרים לו שהוא משתחצן מרגישים קושי כי כשהוא אומר משהו טוב על עצמו זה גורם להם להרגיש לא טוב עם עצמם כי אנשים משווים את עצמם כל הזמן לאחר ואז לו טוב אז להם לא וכדי לא להמשיך להישאר קטנים הם חייבים להקטין אותו כדי לחזור ולהרגיש טוב עם עצמם והם מקטינים אותו על ידי שאומרים לו שהוא משתחצן כלומר מענישים אותו בשם תואר שנתפס כמכאיב כדי שהוא יפסיק לגרום להם להרגיש לא טוב עם עצמם וכשאנחנו אומרים לעצמנו על עצמנו שאנחנו טובים אנחנו לא משתחצנים אנחנו פשוט אומרים את האמת ואין רע בלהגיד אמת להפיך אנחנו חייבים לעצמנו את האמת הזאת הוא התבונן ועלה בו חיוך קטן של הבנה
הסתכלתי לפינת הכיתה ראיתי ילד שאני אוהב אותו ילד מבריק שנון עם עיניים עמוקות מלאות אור וראיתי שהוא מחזיק את החלק העליון של החולצה ומושך אותה למעלה כדי להסתיר בה את הפנים שלו אמרתי להם שאני לא מוותר ומבחינתי הם לא יוצאים להפסקה עד שהם לא עושים את זה בחיים לא כפיתי שום דבר על אף ילד והיום הרגשתי שאני חייב, אני חייב לעשות את השינוי הזה בתוכי כדי להיות אבא יותר טוב אני חייב לדרוש את זה כי אני יודע שזה מאוד נכון וזה לגמרי לטובתם וזה לגמרי להגיד לעצמי לילד שבתוכי שיגיד על עצמו רק דברים טובים
נוצר שקט יחסי הם התחילו לכתוב אמרתי להם שגם אני לוקח דף והולך לכתוב על עצמי בגוף שלישי כאילו שהם כותבים עליי ועפתי על עצמי בשני עמודים מלאים בכל טוב
הילד שישב בצד עם הפנים בתוך החולצה הסתובב עם הגו אלי ישב על הרצפה מסתתר מתחת לשולחן אחרי כמה דקות ביקשתי שהם יקריאו בקול רם את מה שכתבו על עצמם הראשון התחיל ויצא לו דברים נפלאים ומרגשים ביקשתי שהם ימחאו כפיים בסוף כל הקראה היו כפיים וצחוק מלא שמחה נקייה השני הקריא וגם לו מחאו כפיים וככה עד שהגענו לילד שישב על הרצפה עם הגב אלי קראתי לו אלי הוא חייך חיוך נבוך וצעד לאט קמתי מהכיסא והצעתי לו לעלות ולהקריא מעל הכיסא הוא חייך במבוכה עם פנים שהיה כתוב עליהם- "קשה לי מאוד אבל אני מאוד רוצה שתתעקש איתי לעשות את זה" הנפתי אותו שיעמוד על הכיסא הוא נעמד מול הכיתה עם הדף מול הפנים כאילו מסתיר את עצמו מכולם הוא התחיל לגמגם את "אני לא יכול" הוא אמר "המילים לא יוצאות לי" ראיתי שכבה דקה של דמעה מרוחה לו בעיניים התקרבתי אליו קרוב והתחלתי אני להקריא את המילים הראשונות והוא המשיך בקול כמעט חנוק להקריא "עדי הוא ילד שמשתדל לא להפריע שמשתדל להקשיב למורה...(כל השמות בדויים) נקרע לי הלב לקרוא שמה שיש לו טוב להגיד על עצמו זה שהוא משתדל לא להפריע למורה ושהוא משתדל להשתתף בשיעור... כל הטוב שלו הוא בעצם המענות מלהיות נטל והפרעה למבוגר שלידו הוא סיים את שלש השורות שהוא כתב...ורצה לרדת... עצרתי אותו ואמרתי שיש עוד מלא שורות הוא הסתכל עלי ואמר שאין והראה לי את המשך הדף הריק "הנה אני אקריא את ההמשך" הצעתי והתחלתי "להקריא" מהראש והלב מלא משפטים שאני חושב עליו שהוא חכם, מצחיק, רגיש ויש לו אור גדול בלב שזורח לו דרך האישונים ושכל משפט שלו מלמד איזה עומק ואיזה חשיבה נדירה יש לו וכל הדברים התנגנו ממני החוצה בקלילות של רוח חלילית הילדים קלטו שאני מקריא מהלב וסימנתי להם עם היד שיוסיפו עוד... והם המשיכו ואמרו שהוא חבר טוב וטוב במשחקים ותמיד נדיב ומאוד מצחיק ...הפכנו את הדף והם המשיכו כל אחד בתורו להגיד עליו עוד משהו אחרי שסימנו הוא ירד חזר למקום התיישב על הרצפה עם הפנים בתוך החולצה והתחיל לבכות בכי חרישי גם לי ירדו דמעות שקטות הכיתה שתקה כמה שניות ועברנו לילד הבא. גם אותו הנפתי שיעמוד על הכיסא וגם הוא כתב רק: "אייל הוא ילד..." והשאיר את כל שאר העמוד ריק ושוב סימנתי לילדים להשלים את החסר ואני הוספתי מלא החופן בסיום הוא ירד מהכיסא וחזר למקום שנים רבות ייצרב לי המבט שלו היה לו זוהר מיוחד הפנים שלו הזכירו לי את השניות הראשונות שלי על הקרקע אחרי שצנחתי ממטוס אושר שרק ניצחון פחד –מוות יכול להעניק
שאר הילדים עלו זה אחר זה בשמחה על הכיסא והקריאו את מה שכתבו על עצמם ובסוף כל הקראה מחיאות כפיים סו-ערות מצד שאר הילדים . הצלצול מזמן צלצל ואף אחד לא קם לצאת הגענו לשני ילדים שישבו בסוף הם לא רצו להקיא הרגשתי שזה נכון לשחרר אותם מזה ביקשתי מהכיתה לצאת להפסקה ומהם להישאר שאלתי אם זה בסדר שהם יקריאו לי הם הסכימו הכתיבה שלהם על עצמם היתה נדירה בעומקה ומודעתה אחד מהם הקריא עם דמעות בעניים כשיצאתי החוצה ושיתפתי את המנהל והיועץ במה שהם כתבו הם הזכירו לי שזה מזכיר את השפה שלי, שאלו ביטויים שדומים למה שאני כתבתי עליהם בהערכות לפני שנה.
בום קלטתי הם הפכו את המילים שאני כתבתי לפני שנה למילים!!!
נערך לאחרונה ב:
