ט’׳ו בשבט חג לתעודות - הרהורי כפירה בתועלתן של התעודות...

  • הוסף לסימניות
  • #22
בבית הספר בו אני מלמדת התעודות נראות כך.
אני לא אוהבת את זה. לא בגלל שזה עבודה קשה מידי למורה, אלא בגלל שצריך עין ביקורתית כדי להבין שהתלמיד לא בקו.
כשתלמידה לא מכינה שעורי בית באופן עקבי כותבים "הנך משתדלת להכין שעורי בית". וכשתלמידה יוצרת מריבות בכל הפסקה שניה- "בד"כ הנך מקפידה להתנהג לחברותייך בכבוד".
"מחברותייך מלאות, הקפידי על הסדר"- זה ממש מצב קיצון.

הורים לא אורייניים- לא קולטים במה הילדים שלהם צריכים שיפור.

נכון ש"טוב מאוד -" לא יותר טוב, להפך. לא מבינים על מה ה"-"
אבל זה לא הפתרון.
אז תכתבי ברור, לדוגמא: "הנך מקשיבה יפה בשיעורים, נא הקפידי להכין ש.ב."
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
מממ את החופשיות?
בחור עם התעודה הזו עם סיכויי מעצר גבוהים יותר…
אבל יישר כח!
שתיגמר הגזירה בע״ה…
מה הקשר בין תעודת יושר למעצר? במידה ולא צריך להגיע לתחנת משטרה להוציא אותה
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
מה הקשר בין תעודת יושר למעצר? במידה ולא צריך להגיע לתחנת משטרה להוציא אותה
לא יודע…
ככה אמרו לי במוקדי ידוע לבחורי הישיבות…
בבית הספר בו אני מלמדת התעודות נראות כך.
אני לא אוהבת את זה. לא בגלל שזה עבודה קשה מידי למורה, אלא בגלל שצריך עין ביקורתית כדי להבין שהתלמיד לא בקו.
כשתלמידה לא מכינה שעורי בית באופן עקבי כותבים "הנך משתדלת להכין שעורי בית". וכשתלמידה יוצרת מריבות בכל הפסקה שניה- "בד"כ הנך מקפידה להתנהג לחברותייך בכבוד".
"מחברותייך מלאות, הקפידי על הסדר"- זה ממש מצב קיצון.

הורים לא אורייניים- לא קולטים במה הילדים שלהם צריכים שיפור.

נכון ש"טוב מאוד -" לא יותר טוב, להפך. לא מבינים על מה ה"-"
אבל זה לא הפתרון.
מבין, ולכן אני אוהב תעודות רגילות אבל עם משפט שאפשר להוסיף ליד כל ציון…
זה גורם לתעודה להיראות רגילה לטוב ולמוטב, אבל אם ״פן״ אישי יותר…
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
לי ידוע שאפשר לתת יפוי כח ואז בכל מקרה לא צריך לבא פיזית
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
הורים לא אורייניים- לא קולטים במה הילדים שלהם צריכים שיפור.
בבית הספר של הבת שלי מחלקים יחד עם התעודות גם מכתב להורים. במכתב יש בין השאר הסבר להורים מה אומרים הניסוחים, לטובת אותם הורים שמתקשים לקרוא לבד בין השורות.
ככה מצד אחד הילד לא קורא ניסוח קשה שמוריד מוטיבציה, ומצד שני ההורים מבינים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
בבית הספר של הבת שלי מחלקים יחד עם התעודות גם מכתב להורים. במכתב יש בין השאר הסבר להורים מה אומרים הניסוחים, לטובת אותם הורים שמתקשים לקרוא לבד בין השורות.
ככה מצד אחד הילד לא קורא ניסוח קשה שמוריד מוטיבציה, ומצד שני ההורים מבינים.
תשמעי. האמת שזה רעיון אך בעיקרון אני אישית בעד התעודות של הציון כי שם יש גם בין השורות של הבין השורות…
לשם הדוגמא מצוין מינוס- זה מובן מה זה, אך איך הם יגידו? משתדל מאוד ויש מקום לשיפור?
זה ישמע לא ממש טוב כי זה ישמע ״טעון שיפור״…
אם את מבינה את כוונתי…
אני אישית בעד התעודות עם הרגילות אבל ויש ויש אבל גדול- עם מקום לשורה שתיים מהרב/המורה…
ֶככה אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה.,
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
תשמעי. האמת שזה רעיון אך בעיקרון אני אישית בעד התעודות של הציון כי שם יש גם בין השורות של הבין השורות…
לשם הדוגמא מצוין מינוס- זה מובן מה זה, אך איך הם יגידו? משתדל מאוד ויש מקום לשיפור?
זה ישמע לא ממש טוב כי זה ישמע ״טעון שיפור״…
אם את מבינה את כוונתי…
אני אישית בעד התעודות עם הרגילות אבל ויש ויש אבל גדול- עם מקום לשורה שתיים מהרב/המורה…
ֶככה אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה.,
ציונים מפספסים המון.
כמו שכבר עלה פה בהודעה הפותחת ועוד, ציון (מספרי או מילולי, אותו דבר) הוא משהו שכל מורה מתייחס אליו אחרת, וגם כל מורה בוחר לשים דגש בציון על חלקים אחרים של המכלול. אי אפשר לדעת אם 9 זה תלמיד בינוני אצל מורה רחמן או תלמיד מצוין אצל מורה שאצלו 10 זה לא לבני אדם. אי אפשר לדעת אם זה תלמיד טוב שמזלזל בשיעורי בית, או אולי תלמיד שבדרך כלל טוב אבל למבחן אחד הוא לא למד, או שבכלל הציון ירד על התנהגות.
כשכותבים הערות הרבה יותר ברור מה טוב ומה טעון שיפור.
כמובן שזה תלוי בהשקעה של מי שכותב את ההערות, ולא תמיד ההערות מפורטות ומאפשרות להסיק מסקנות באותה המידה. אבל גם הערות מינימליות הן יותר טובות מאשר ציון בלבד.
אני חושבת שכדאי שיהיה גם ציון (לפחות אחרי הכיתות הנמוכות), כי לפעמים באמת קשה להבין את הסכ"ה של ההערה. השילוב של הערה + ציון נותן את מקסימום המידע. בתעודות שאני רואה, ההערה היא העיקר והציון מסכם אותה, ולא להיפך. לא שאין הערות ברמות שונות של איכות, כולל כאלו שנכתבו כדי לצאת ידי חובה, אבל בסך הכל אני מבינה את המצב הלימודי (כולל תפקוד תלמידאי וחברתי) של הילדה הרבה יותר טוב מאשר אם היתה רשימת ציונים עם קצת הערות.
(ההערות צריכות להיות מנדטוריות ולא אופציונליות, אחרת בדרך כלל לא יהיו הערות או שהן יהיו מאד מינימליות. זה הרי ברור שכתיבת הערות איכותיות היא לא מטלה של מה בכך)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
ציונים מפספסים המון.
כמו שכבר עלה פה בהודעה הפותחת ועוד, ציון (מספרי או מילולי, אותו דבר) הוא משהו שכל מורה מתייחס אליו אחרת, וגם כל מורה בוחר לשים דגש בציון על חלקים אחרים של המכלול. אי אפשר לדעת אם 9 זה תלמיד בינוני אצל מורה רחמן או תלמיד מצוין אצל מורה שאצלו 10 זה לא לבני אדם. אי אפשר לדעת אם זה תלמיד טוב שמזלזל בשיעורי בית, או אולי תלמיד שבדרך כלל טוב אבל למבחן אחד הוא לא למד, או שבכלל הציון ירד על התנהגות.
כשכותבים הערות הרבה יותר ברור מה טוב ומה טעון שיפור.
כמובן שזה תלוי בהשקעה של מי שכותב את ההערות, ולא תמיד ההערות מפורטות ומאפשרות להסיק מסקנות באותה המידה. אבל גם הערות מינימליות הן יותר טובות מאשר ציון בלבד.
אני חושבת שכדאי שיהיה גם ציון (לפחות אחרי הכיתות הנמוכות), כי לפעמים באמת קשה להבין את הסכ"ה של ההערה. השילוב של הערה + ציון נותן את מקסימום המידע. בתעודות שאני רואה, ההערה היא העיקר והציון מסכם אותה, ולא להיפך. לא שאין הערות ברמות שונות של איכות, כולל כאלו שנכתבו כדי לצאת ידי חובה, אבל בסך הכל אני מבינה את המצב הלימודי (כולל תפקוד תלמידאי וחברתי) של הילדה הרבה יותר טוב מאשר אם היתה רשימת ציונים עם קצת הערות.
(ההערות צריכות להיות מנדטוריות ולא אופציונליות, אחרת בדרך כלל לא יהיו הערות או שהן יהיו מאד מינימליות. זה הרי ברור שכתיבת הערות איכותיות היא לא מטלה של מה בכך)
לכן כתבתי ציון פלוס כמה מילים, ואם אפשר שתהיה הגדרה מדויקת לגבי כל ציון,
לא נשכח שגם כל ילד הוא עולם אחר וציון תשע לאברהם הוא לא ציון תשע של שמעון…
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
לכן כתבתי ציון פלוס כמה מילים, ואם אפשר שתהיה הגדרה מדויקת לגבי כל ציון,
לא נשכח שגם כל ילד הוא עולם אחר וציון תשע לאברהם הוא לא ציון תשע של שמעון…
מה שאני מנסה להגיד זה ש"ציון פלוס כמה מילים" נותן הרבה פחות מידע מאשר "הערה מפורטת פלוס ציון".
אין מצב ל"הגדרה מפורטת לגבי כל ציון". אלא אם כן הציון מורכב באופן מדויק מציון של מבחנים ועבודות במהלך השנה (כמו שיש בתיכונים של משרד החינוך, בנוסף להערה). כל עוד הציון מורכב מרושם כללי, אין שום סיכוי להגדיר אותו במדויק. בדיוק בגלל זה יש הערות שמפרטות במילים את הרושם הזה. יש פה הרבה מאד רכיבים שניתן לקחת בחשבון, רובם סובייקטיביים וניתן גם לתת להם משקל שונה בכל פעם. אין דרך להגדיר נוסחה אחידה כי לכל תלמיד מתאים משהו אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
הבעיה, אתכם, המחנכים, שאתם יצרתם לכם עולם סגור שבו מי שלא בעל ניסיון או הכשרה בעניין הזה אין לו זכות דיבור. איך אמר לי פעם מלמד צעיר אחד פעם באסיפת הורים? ’’אתה בא לרופא שיניים, אתה מביע דעה? לא, כי אתה לא מבין בשיניים, גם אם אתה משתמש בהן הרבה בסעודות מצווה, כך גם בחינוך: צריך להרכין ראש בפני אנשי החינוך’’. זו, לענ’’ד שטות מוחלטת. ילדים הם לא שיניים. וכמו שלך יש ילדים בכיתה לי יש ילדים סביב שולחן שבת שבועטים אחד בשני מתחת לשולחן ורבים מי יושב ליד אמא, ובסוף זו אותה הפרקטיקה ואין סיבה לחשוב שאתה מבין יותר.
היה מלמד שלא הסכים לשמוע מה אבא שלי חושב על אחד מילדיו, והעדיף ללמד אותו איך לחנך.
וזה כמובן כי הוא "איש חינוך" ואבא שלי סתם אברך.
רק שהוא לא שם לב שאבא שלי יכול להיות גם אבא שלו, והוא גידל כבר לא מעט ילדים ששונים באופיים.
והוא גם עסק בחינוך (בנוער מתמודד) למעלה מעשור. ולעומתו המלמד בן עשרים וקצת עדיין לא סגר שנה ראשונה בתחום...
הדרך היחידה שנשארה זה לדבר עם המפקח, שהוא אדם פיקח שיודע שהורים מכירים את ילדיהם, והוא גם יודע איך להעביר את הדברים למלמד החשוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
היה מלמד שלא הסכים לשמוע מה אבא שלי חושב על אחד מילדיו, והעדיף ללמד אותו איך לחנך.
וזה כמובן כי הוא "איש חינוך" ואבא שלי סתם אברך.
רק שהוא לא שם לב שאבא שלי יכול להיות גם אבא שלו, והוא גידל כבר לא מעט ילדים ששונים באופיים.
והוא גם עסק בחינוך (בנוער מתמודד) למעלה מעשור. ולעומתו המלמד בן עשרים וקצת עדיין לא סגר שנה ראשונה בתחום...
הדרך היחידה שנשארה זה לדבר עם המפקח, שהוא אדם פיקח שיודע שהורים מכירים את ילדיהם, והוא גם יודע איך להעביר את הדברים למלמד החשוב.
הזוי!
מקומו של אותו רב אולי על על ה׳הופ׳ סע! ׳
לגמרי לא בכיתה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
מה שאני מנסה להגיד זה ש"ציון פלוס כמה מילים" נותן הרבה פחות מידע מאשר "הערה מפורטת פלוס ציון".
אין מצב ל"הגדרה מפורטת לגבי כל ציון". אלא אם כן הציון מורכב באופן מדויק מציון של מבחנים ועבודות במהלך השנה (כמו שיש בתיכונים של משרד החינוך, בנוסף להערה). כל עוד הציון מורכב מרושם כללי, אין שום סיכוי להגדיר אותו במדויק. בדיוק בגלל זה יש הערות שמפרטות במילים את הרושם הזה. יש פה הרבה מאד רכיבים שניתן לקחת בחשבון, רובם סובייקטיביים וניתן גם לתת להם משקל שונה בכל פעם. אין דרך להגדיר נוסחה אחידה כי לכל תלמיד מתאים משהו אחר.
התועלת הנוספת של הערה והסבר לצד הציון, כי זה מאלץ את המורה לעצור רגע ולחשוב על הציון, מה שידייק אותו יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
התועלת הנוספת של הערה והסבר לצד הציון, כי זה מאלץ את המורה לעצור רגע ולחשוב על הציון, מה שידייק אותו יותר.
לא ברמה שתהפוך ציון למדד אחיד ועקבי.
התעודה הרבה יותר אינפורמטיבית והרבה יותר מדויקת כשההערה היא העיקר והציון מסכם אותה, מאשר כשהציון הוא העיקר וההערה מפרטת אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
לא ברמה שתהפוך ציון למדד אחיד ועקבי.
התעודה הרבה יותר אינפורמטיבית והרבה יותר מדויקת כשההערה היא העיקר והציון מסכם אותה, מאשר כשהציון הוא העיקר וההערה מפרטת אותו.
גם בתעודת ״משפטים״ כל רב ייקח את זה בצורה סובייקטיבית ולא אחידה..
כשם שפניהם שונים כך דעותיהם שונות.
תמיד יהיה ההבדל…
הברירה היחידה היא לדבר בארבע עינים עם הרב…
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
גם בתעודת ״משפטים״ כל רב ייקח את זה בצורה סובייקטיבית ולא אחידה..
כשם שפניהם שונים כך דעותיהם שונות.
תמיד יהיה ההבדל…
הברירה היחידה היא לדבר בארבע עינים עם הרב…
אפשר ללכת עם זה עד אינסוף. גם לדבר בארבע עיניים זה לא אובייקטיבי.
ועדיין, תעודה עם הערות היא משמעותית יותר אינפורמטיבית ומועילה להבנת מצב הילד והסקת מסקנות מאשר תעודה עם ציונים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה