דרוש מידע יומן מסע של איש עם קוליטיס. מוזמנים להצטרף

אשמח אם למישהו יש ידעיה אחרת בנדון
אבל ידיעה מבוססת ולא השערה
תודה
 
אני קוראת כל מילה מהיומן מסע המשובח של קוליטיס עם חיוך ונהנית מאד. גם את התגובות האחרות קראתי.
בתור אחת שיש לה קרוהן כבר קרוב ל 20 שנה וגם עברתי ניתוח כך שעברתי קצת בחיים...
מאד צורמת לי הצורה איך שמשחירים את המחלה הזו כ"כ הרבה. נכון היא מחלה כרונית, נכון יש תופעות לא נעימות, נכון יש בירוקרטיה עניפה כדי להשיג אישורים לתרופות.
אבל.... והאבל הוא מאד גדול! אפשר לחיות עם זה חיים תקינים יפים ומאושרים!!!
תפסיקו לחשוב על עצמנו שאנו מסכנים כי אנחנו ממש לא!
יש לנו חיים יפים ומאושרים לפניי ואחרי הקרוהן / קוליטיס. ואם נלמד להסתכל על כל דבר במבט חיובי, רק נרוויח.
נכון, יש לנו אתגר בחיים שקוראים לו קרוהן / קוליטיס אבל זהו אתגר בלבד לא צרה, לא בעיה וק"ו לא מחלה נוראה. אתגר כמו עוד הרבה אתגרים שלכל אחד יש כזה או אחר. ובתור אתגר כמובן נעבור אותו בכבוד ובכוחות משותפים.

ברור לי שיקומו כמה ויגידו איך את יכולה לדבר כך ועוד.... אבל בתוך עמי אנוכי יושבת (ומרגישה) וקצת צרם לי המסכנות שנשבה מתוך התגובות הרבות.
 
אני קוראת כל מילה מהיומן מסע המשובח של קוליטיס עם חיוך ונהנית מאד. גם את התגובות האחרות קראתי.
בתור אחת שיש לה קרוהן כבר קרוב ל 20 שנה וגם עברתי ניתוח כך שעברתי קצת בחיים...
מאד צורמת לי הצורה איך שמשחירים את המחלה הזו כ"כ הרבה. נכון היא מחלה כרונית, נכון יש תופעות לא נעימות, נכון יש בירוקרטיה עניפה כדי להשיג אישורים לתרופות.
אבל.... והאבל הוא מאד גדול! אפשר לחיות עם זה חיים תקינים יפים ומאושרים!!!
תפסיקו לחשוב על עצמנו שאנו מסכנים כי אנחנו ממש לא!
יש לנו חיים יפים ומאושרים לפניי ואחרי הקרוהן / קוליטיס. ואם נלמד להסתכל על כל דבר במבט חיובי, רק נרוויח.
נכון, יש לנו אתגר בחיים שקוראים לו קרוהן / קוליטיס אבל זהו אתגר בלבד לא צרה, לא בעיה וק"ו לא מחלה נוראה. אתגר כמו עוד הרבה אתגרים שלכל אחד יש כזה או אחר. ובתור אתגר כמובן נעבור אותו בכבוד ובכוחות משותפים.

ברור לי שיקומו כמה ויגידו איך את יכולה לדבר כך ועוד.... אבל בתוך עמי אנוכי יושבת (ומרגישה) וקצת צרם לי המסכנות שנשבה מתוך התגובות הרבות.
ברור שאפשר לחיות עם זה חיים רגילים וכו'... אבל זה לא סותר את זה שלפעמים יש רגעי שבירה, ודווקא ברגעים האלה אנשים רוצים לפרוק, לשתף ובעיקר לשמוע מהנסיון של האחרים...
לא חושבת שהייתה כאן מסכנות כלשהי אלא יותר פריקה משחררת ועזרה הדדית.
לי אישית זה מאוד עוזר...
יכול להיות שלך הכל הלך חלק (מבחינה נפשית) ולא היית צריכה את התמיכה הזאת, אבל זה לא אומר שכולם צריכים להיות ככה.
 
ברור שאפשר לחיות עם זה חיים רגילים וכו'... אבל זה לא סותר את זה שלפעמים יש רגעי שבירה, ודווקא ברגעים האלה אנשים רוצים לפרוק, לשתף ובעיקר לשמוע מהנסיון של האחרים...
לא חושבת שהייתה כאן מסכנות כלשהי אלא יותר פריקה משחררת ועזרה הדדית.
לי אישית זה מאוד עוזר...
יכול להיות שלך הכל הלך חלק (מבחינה נפשית) ולא היית צריכה את התמיכה הזאת, אבל זה לא אומר שכולם צריכים להיות ככה.
בשביל זה יש גם את 'עזרי מעם'.....
 
אולי זה לא המקום אבל בגלל שנכנסים לפה הרבה עם מחלות מעיים
אני מחפשת מישהיא (בדגש על אישה) שיש לה גם קרוהן ,גם Ankylosing spondylitis חוליות מקשחת
(ואו/גם הידרדניטיס סופורטיבה (עור))

אם כן תרשמו לי ואכתוב מיל ואמחק

תודה רבה
 
אולי זה לא המקום אבל בגלל שנכנסים לפה הרבה עם מחלות מעיים
אני מחפשת מישהיא (בדגש על אישה) שיש לה גם קרוהן ,גם Ankylosing spondylitis חוליות מקשחת
(ואו/גם הידרדניטיס סופורטיבה (עור))

אם כן תרשמו לי ואכתוב מיל ואמחק

תודה רבה
היא צריכה להיות חרדית בדווקא?
 
זה נראה שהוא רוצה לראות כמה רייטינג יש לאשכול הזה
ועד שכל מי שעוקב לא יכתוב הוא לא יעלה פרק חדש......:)
אבל תכלס עכשיו זה בין הזמנים ולכולם יש עוד עיסוקים
אפילו שאנחנו מאוד מאוד מסוקרנים.....
 
אני קוראת כל מילה מהיומן מסע המשובח של קוליטיס עם חיוך ונהנית מאד. גם את התגובות האחרות קראתי.
בתור אחת שיש לה קרוהן כבר קרוב ל 20 שנה וגם עברתי ניתוח כך שעברתי קצת בחיים...
מאד צורמת לי הצורה איך שמשחירים את המחלה הזו כ"כ הרבה. נכון היא מחלה כרונית, נכון יש תופעות לא נעימות, נכון יש בירוקרטיה עניפה כדי להשיג אישורים לתרופות.
אבל.... והאבל הוא מאד גדול! אפשר לחיות עם זה חיים תקינים יפים ומאושרים!!!
תפסיקו לחשוב על עצמנו שאנו מסכנים כי אנחנו ממש לא!
יש לנו חיים יפים ומאושרים לפניי ואחרי הקרוהן / קוליטיס. ואם נלמד להסתכל על כל דבר במבט חיובי, רק נרוויח.
נכון, יש לנו אתגר בחיים שקוראים לו קרוהן / קוליטיס אבל זהו אתגר בלבד לא צרה, לא בעיה וק"ו לא מחלה נוראה. אתגר כמו עוד הרבה אתגרים שלכל אחד יש כזה או אחר. ובתור אתגר כמובן נעבור אותו בכבוד ובכוחות משותפים.

ברור לי שיקומו כמה ויגידו איך את יכולה לדבר כך ועוד.... אבל בתוך עמי אנוכי יושבת (ומרגישה) וקצת צרם לי המסכנות שנשבה מתוך התגובות הרבות.
אני שמחה שלך זה בקלות, ומתפללת בשבילך שכך יהיה לך עד מאה ועשרים שנה.
אבל, דיברתי עם רופא והוא אמר לי שלקרון יש מאה פנים וסוגים כך שיש אנשים שזה משפיעה עליהם ממש על כל הגוף עור פרקים וכו'
נכון שלא כל מי שחולה קרון באותו מצב. כל מקרה לגופו.
 
אולי זה לא המקום אבל בגלל שנכנסים לפה הרבה עם מחלות מעיים
אני מחפשת מישהיא (בדגש על אישה) שיש לה גם קרוהן ,גם Ankylosing spondylitis חוליות מקשחת
(ואו/גם הידרדניטיס סופורטיבה (עור))

אם כן תרשמו לי ואכתוב מיל ואמחק

תודה רבה
תוכלי לשלוח לי מייל לכתובת הבאה: t67884 גימייל
רוצה לשאול אותך משהו בענין שכתבת
תודה מראש!!
 
אני שמחה שלך זה בקלות, ומתפללת בשבילך שכך יהיה לך עד מאה ועשרים שנה.
אבל, דיברתי עם רופא והוא אמר לי שלקרון יש מאה פנים וסוגים כך שיש אנשים שזה משפיעה עליהם ממש על כל הגוף עור פרקים וכו'
נכון שלא כל מי שחולה קרון באותו מצב. כל מקרה לגופו.
יש לך טעות קטנה /גדולה ולכן כנראה לא מספיק הובנתי וחשוב לי להבהיר את הדברים לך ובעצם לכולם
לא פירטתי את כל התיק הרפואי שלי כי אני לא רואה בכך טעם
אבל הזכרת את בעיות העור והפרקים אז כן יש לי גם בעית עור וב"ה בעית פרקים היתה ועברה.
ולכן אני אומרת לעצמי
כן יש לי קרוהן, כן יש לי בעית עור, כן יש לי עוד כמה דברים...
אבל!!!!!
אני שמחה מאושרת ולא מתלוננת.
והחיים שלי הם לא רק סביב הקרוהן וגרורותיו (אפילו שבפועל סבב הבדיקות והמעקבים זה חלק מהחיים.)
כן פורקת ונפגשת עם נשים כמוני (בזכות עזרי מעים) והעיקר לוקחת את הקרוהן והחיים בקלות.
ואני רואה בזה חשיבות מאד גדולה ב"לראות את החיים היפים שיש לנו".
כי אם ה' הביא לנו כאלה חיים הם חייבים להיות יפים! וכוונתי היא לא רק להגיד את הדברים אלא באמת לחוש אותם.
נכון זו עבודת חיים להרגיש כך וזה לא בא אוטומטית
אבל מטרתי היא להזכיר לכולנו את הדברים האלו כי הרגש עובד שעות נוספות בקרוהן ומטרתנו להיות רגועים ושלמים עם עצמנו וכל מה שניתן לנו.
 
ראשית - מצטרפת לקוראים המתחזקים כל כך מכל פרק של התמודדות אמיתית שנותנת המון כח.

מתנצלת שנכנסת לאשכול, פשוט רואה כמה יידע יש בנושא ורוצה לשאול בנושא משיק:
מכירים מי שמתמודד/ת עם דספפסיה קשה של הקיבה - גסטרופרזיס?
אודה מאד לפרטי היתקשרות.
 
כל הקפצה של האשכול הזה גורמת לעשרות כניסות סקרנים משתוקקים - ''אולי הפעם יש פרק חדש''...
מחכים בציפייה...
 
יש לך טעות קטנה /גדולה ולכן כנראה לא מספיק הובנתי וחשוב לי להבהיר את הדברים לך ובעצם לכולם
לא פירטתי את כל התיק הרפואי שלי כי אני לא רואה בכך טעם
אבל הזכרת את בעיות העור והפרקים אז כן יש לי גם בעית עור וב"ה בעית פרקים היתה ועברה.
ולכן אני אומרת לעצמי
כן יש לי קרוהן, כן יש לי בעית עור, כן יש לי עוד כמה דברים...
אבל!!!!!
אני שמחה מאושרת ולא מתלוננת.
והחיים שלי הם לא רק סביב הקרוהן וגרורותיו (אפילו שבפועל סבב הבדיקות והמעקבים זה חלק מהחיים.)
כן פורקת ונפגשת עם נשים כמוני (בזכות עזרי מעים) והעיקר לוקחת את הקרוהן והחיים בקלות.
ואני רואה בזה חשיבות מאד גדולה ב"לראות את החיים היפים שיש לנו".
כי אם ה' הביא לנו כאלה חיים הם חייבים להיות יפים! וכוונתי היא לא רק להגיד את הדברים אלא באמת לחוש אותם.
נכון זו עבודת חיים להרגיש כך וזה לא בא אוטומטית
אבל מטרתי היא להזכיר לכולנו את הדברים האלו כי הרגש עובד שעות נוספות בקרוהן ומטרתנו להיות רגועים ושלמים עם עצמנו וכל מה שניתן לנו.
אני ב"ה לא קשורה למחלות המעים .
וה' יעזור הלאה.
(ב"ה מתמודדים בזירות אחרות)
יחד עם זאת אני במעקב צמוד לאשכול הזה.
ואני חושבת שכל התמודדות שפחות מוכרת לכלל
ושיש בה צורך בהבנת הסביבה,תמיכה רגשית ופיזית,
חשוב שתשמע ותתפרסם.
כי אמירות מזלזלות או הרמת גבות
למול צרכים קיצוניים,מאד מחלישות.
מביישות לפעמים וגורמות לבזבוז האנרגיה.
יש התמודדות ,וקשה.
ההסתכלות העצמית על חמלה כרחמים או כמסכנות זו בחירה אישית.
אני חושבת שאשכולות כאילו בהתמודדויות שונות
הן מתנה לכל הצדדים.
 
פרק ט"ו



ממשיכים לשלב הבא: מיון למחקר.

בוקר חדש, שבוע חדש, ואני מתייצב ב"ניצני ההחלמה", את פני מקבלת צילה האחות המתאמת את המחקרים, יושבים יחד והיא מסבירה את התהליך.

"אתה הולך לעבור היום סדרה של בדיקות וצילומים, לאחר מכן נמתין לתוצאות.
רק במידה והתוצאות יתאימו למחקר תוכל להשתלב בו".

ואז היא מיידעת אותי – "כמו בכל מחקר, המחקר כולל שלוש קבוצות. קבוצה אחת מקבלת תרופות קונבנציונליות. הקבוצה השניה מקבלת את תרופת המחקר, והשלישית מקבלת פלצבו, כלומר עירוי בדיוק כמו של התרופה אבל בלי תרופה.
כך שנוכל לדעת האם התרופה באמת מועילה".

זאת אומרת, שיתכן שאני אקבל עירוי של נוזלים סתם, ולא תרופה?

"כן, כך פועל מחקר".

מאוד קשה לי לקבל את זה.
להתאמץ להגיע לבדיקות ולעירוי בכל פעם, להפסיד יום עבודה ולהשתעמם במכון, וכל זה בשביל לקבל מים לווריד?

אבל בשל הוראת הרב והיועץ הרפואי אני מסכים.



מתחילים בדיקות.


סימנים. אקו לב. צילום חזה. ועוד...
אני מקבל תכנית משימות לשעתיים הקרובות: למצוא וריד, בדיקות דם. לעלות לקבל תור בצילום, להמתין לאקו לב, לעשות אקו לב. לחזור לצילום, לעבור צילום, להמתין לתוצאות. לחזור למכון.

אחר כשעתיים של ביצוע משימות בקצב, האחות המתאמת עוברת על התוצאות ונכנסת לרופא במחלקה לבקש שיחתום על אישור השתתפות במחקר.

פה נרשם רגע משעשע- הרופא מזרע ישמעאל, לא ממש מכיר את הפרוצדורה וכנראה גם לא את השפה... ורואה על הטופס: טופס מיון למחקר קליני. שואל את האחות למה הוא פה ולא במיון? תורידו אותו למיון...

האחות הסבירה לו באנגלית (כנראה הבין אנגלית טוב יותר מעברית) שמיון משמעותו סיווג, ולכן חדר מיון נקרא כך, ושהמטופל עובר מיון למחקר...

הרופא חתם. 'התקבלתי למחקר'.

שולחים את התיק לחברת התרופות שמבצעת את המחקר, והיא אמורה לשלוח את התרופה (או הפלצבו) לביקור הבא.

***

במקביל אני מתחיל ללמוד יותר פרטים על הניתוח אם וכאשר...

חלק מהקרובים אלי לא ממש אוהבים את הרעיון, וחושבים שצריך להמנע מניתוח, ולכן מנסים למצוא כל פתרון אחר, וכך הגענו לר' שלוימ'ה.

ר' שלוימ'ה הוא יהודי יקר שמאוד אוהב לעזור לאנשים, בפרט אם הם חולים וסובלים.
לאחר שהשקיע בלימודים בארץ ובחו"ל הוא פיתח שיטה המשלבת טיפול בגוף ונפש ומסייעת לחולים במגוון מחלות.

כיוון שמקובל שמחלות מעיים נובעות / מושפעות מלחצים נפשיים, ברור הוא שר' שלוימ'ה עשוי להציל את המצב.

כדי להמנע מניתוח וכדי להרגיע את הסובבים קבעתי תור לשלוימ'ה.


בוקר יום שישי מרכז הארץ

גם הפעם קבעתי ליום שישי, כך לפחות אני לא מפסיד עוד יום של עבודה חשובה בחיידר.
מגיע לקליניקה של שלוימ'ה.
באמת יהודי חביב. אני מוצא אותו עדיין מעוטר בטלית ותפילין קורא שניים מקרא בפרשת השבוע.
'לפחות נפרנס יהודי בן תורה' מתגנבת לי מחשבה בראש...

ר' שלוימ'ה מסיים את עיסוקיו הרוחניים, מארגן את החדר, ומגיש שתיה קרה.

מתחילים.

אני מתיישב על כסא טיפולים גדול אבל נוח.
ר' שלוימ'ה מחבר אותי לאלקטרודות, ומסביר כיצד הם פועלות (האמת שלא הקשבתי, הייתי טרוד בלחשוב מה קורה אם אני צריך שירותים בדחיפות),
אם בחדר המחקר הרגשתי כמו שפן במעבדה, פה כבר ישבתי על כסא חשמלי...

הוא מתיישב מולי, כסא מול כסא, מקפידים על רגליים פתוחות ומשוחררות, ופותחים בשיחה.

ר' שלוימ'ה מסביר שמחלות כגון אלו מתחילות מפגיעה בנפש שמתפתחת לפגיעה בגוף, ורק אם נצליח לפענח איזו פגיעה בנפש עלי לרפא, נוכל להשפיע גם על המצב הגופני.

אני לא ממש מבין מה הקשר, אבל מה אני כן מבין?

אז אנחנו מתחילים בתהליך הפענוח.
ר' שלוימ'ה שואל שאלות על העבר שלי, אני עונה, בינתיים הוא ממשש את יד שמאל שלו ביד ימין ולהיפך, ולפי זה יודע לפענח.
הרגליים חייבות להשאר פתוחות ע"מ שהמידע יעבור ממני אליו ללא הפרעות, זה לוקח כמה דקות, והנה הנה מתחילים לגלות...

תש"ס
תשס"א
תשס"ב
תשס"ג
תשס"ד

תשס"ה!!!
תשס"ה!!!
כן זאת השנה!
תנסה לשחזר את השנה ולנסות לזהות מי ומה פגע בך בשנה הזאת.


אני מנסה.
מה היה?
שנה רגילה. נשוי באושר, ילד קטן ומושלם, יש דירה, אין חובות.
שום פגיעה!

ר' שלוימ'ה מנסה שוב- משפשף יד ביד, ממלמל משהו בין השפתיים, מנסה ביד השניה, לא לסגור רגליים! ושוב הטון נחרץ- תשס"ה.
תנסה לשחזר.

אולי בכולל? מישהו פגע בי? מה, שנחמן שפך עלי קפה בטעות זה נחשב?
אני לא מצליח, וצחוק גדול מתפרץ לי מהפה, צחוק של שחרור. צחוק של מבוכה.
זה לא אמיתי!

אני יושב מול בנאדם שממלמל מילים נסתרות, משפשף בידים, ואומר לי שאני פגוע בנפש?
הוא הסתכל פעם על עצמו?

שלוימ'ה לא נעלב, הוא כנראה רגיל שזה קורה אצלו.
והוא מבהיר- "כדי שזה יצליח אתה חייב להאמין במה שאני עושה! זה לא כישופים, ולא עבודה בעיניים,
אם תאמין אתה עוד תראה שצדקתי!"

אין לי ברירה, נשארו עוד 20 דקות לסוף הטיפול, אז ממשיכים.

"אולי ננסה למקד את התאריך?" שואל ר' שלוימ'ה.
כן, מעולה.

מנסים שוב – רגליים פתוחות, מילמולים, שיפשופים, -
טבת, שבט, אדר, ניסן, ניסן,
כן. ניסן!

ניסן תשס"ה

זהו. אני את שלי עשיתי, נתתי לך תאריך מדוייק, עכשיו אתה צריך להזכר מה קרה אז...


דייייי.
ניסן תשס"ה. מה קרה אז?
אולי לא קבלנו מספיק ביצים בחלוקע'? אולי בכלל הנערווים של המצות? אין לי מושג. אין לי מושג.

ר' שלוימ'ה רואה שאני במצוקה, ואומר:
"אתה לחוץ עכשיו, וככה לא תיזכר. תנסה להרפות, לחשוב, להיזכר. אין לי כ"כ איך לעזור יותר עד שתזכר..."

מתלבט אם להתקשר לאשתי להתייעץ איתה, היא חזקה בתאריכים, אבל ר' שלוימ'ה לא ממליץ.
יתכן והפגיעה היתה ממנה או מסביבתה ולכן לא הגיוני לשאול אותה...

התאפקתי ממש חזק מלצחוק.

הזמן תם.

נפרדתי מר' שלוימ'ה ומשלוש מאות שקל.
ר' שלוימ'ה אמר: קח שבוע, תנסה להזכר, בלי לחץ, ככה על הספה ברוגע, ונפגש בעוד שבוע.

***

חוזר הביתה.
אשתי מתעניינת איך ומה היה.
אני בדילמה, מותר לי לספר?
אני עדיין לא זוכר מי גרם לי לפגיעה ויתכן ואני חי עם האויב באותו הבית---
מתחמק ומספר שישבנו יחד והתלבטנו מי יותר חולה נפש...

יום ראשון. שוכב על הספה עושה שיעורי בית.
מחזיק לוח ל-120 שנה, ומנסה לשחזר את ניסן תשס"ה.

תכל'ס, היה חודש מעולה.

אשתי מסתכלת עלי במבט משונה- "הכל בסדר? מה אתה בודק? באיזה יום תהיה בן 120?"

אני לא מתאפק. פורץ בצחוק ומספר לה על מה שעברתי.

ניסינו לשחזר יחד, והמסקנא היתה שזה בטוח לא החודש הזה.

***

למחרת בבוקר התקשרתי לר' שלוימ'ה ואמרתי שאני ממש לא מצליח להזכר,
'נראה לי שצריכים להחליף חודש או שנה אולי...'

הפעם ר' שלוימ'ה נעלב.
"אנחנו בדקנו באופן יסודי, זה החודש וזו השנה!
אני ממליץ לך לחשוב על התנגשות שעברת באותה התקופה, יכול להיות התנגשות מחשבתית עם מישהו, אולי התנגשות פיזית, אבל זה זה! ורק אחרי שתצליח לפענח, תתקשר ונקבע שוב".

חלפו מאז כמה שנים, עדיין לא הצלחתי לפענח,
לא נפגשנו שוב.



(בקשר לצורת הטיפול של ר' שלוימ'ה, אני באמת לא יודע מה ואיך הוא רצה לעשות.
נשארתי אח"כ עם המון שאלות. אם מישהו מכיר את השיטה ויכול להחכים אותנו, נשמח.)
 
שיטת מוח אחד או שלושת המימדים, לפי התיאור...
אבל נו, יש אנשים שבאמת יודעים לטפל.
 
כתיבה מרתקת...

(בקשר לצורת הטיפול של ר' שלוימ'ה, אני באמת לא יודע מה ואיך הוא רצה לעשות.
נשארתי אח"כ עם המון שאלות. אם מישהו מכיר את השיטה ויכול להחכים אותנו, נשמח.)
אין לי מושג איך מטפלים אבל סקרנת אותי אז זה מה שמצאתי בגוגל

 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

רובכם מכירים אותי מכאן, אני כותבת כאן לא פעם. אני הסופרת א. פרי ואני רוצה לספר לכם משהו עוצמתי שעבר עלי.

לא פעם שיתפתי את ההתמודדויות מהן הגעתי ליציאה לאור: אילמות סלקטיבית, גמגום, סכיזופרניה פראנואידית, חרדות ועוד...

סיפרתי גם על המסע שלי בו למדתי פעם אחר פעם שכולנו שווים ויש עוד הרבה שעוברים מסעות כמוני, מחושך לאור...

כעת אני רוצה לשתף אתכם בהתמודדות חדשה שהופיעה, הפראנויה שלי חזרה בעוצמה מפחידה לפני שבוע.

לא אספר לכם מה הרקע לזה, וגם לא מה עברתי, אבל כן אשתף אתכם בתחושה החדשה שנולדה בי, בעקבות כל הסבל הזה:

התחושה היא: אני רוצה קשרי אנוש.

'עד אז לא רצית', תשאלו?

עד אז היה לי ריחוק מסוים מהעולם ומהאנשים.

אבל אז הפראנויה גרמה לי להיות מטורפת מרוב פחד, וחיפשתי עוגן ויציבות.
והבנתי שאין תחליף ליחסי אנוש חביבים, חמים נעימים, בגובה העיניים, בלי רגשות פרוד, זלזול או נחיתות.

זה היה מטורף כי מרוב פראנויה לא הייתי לגמרי צלולה כל הזמן, ולא היה אכפת לי להתנהג מוזר, או שיחשבו עלי משהו שלילי, פשוט רציתי לדעת שהכל בסדר, זה הכל.

פתאום מצאתי את עצמי צמאה ליחסי אנוש, מתעכבת ליד דמויות שיש לי היכרות מעטה מאוד, משוחחת, מנסה לשאוב אנושיות ושפיות בתוך תחושת הכאוס שהייתי. וראיתי שזה ממש נחמד לתקשר ככה, בלי רגשות כלשהם.

כל המסכות ירדו ממני, תחושות כמו ריחק, קינאה, כעס, פגיעות הכל נמחקו, רק רציתי לדעת שהרגע הבא יהיה תקין.

הרגשתי שאני בעצם לא קיימת כ'אני', שאני יכולה להכיל באופן מלא את הזולת ולא לחוש מאוימת.
ושאני ממש אוהבת את כולם.

פתאום הבנתי איזה פספוס יש לי שאני לא רוצה לשווק את הכתיבה שלי בגלל ענווה כוזבת...

הבנתי שהעולם חייב לקרוא את המסרים שלי... את הספר גיבור הסיפור... וזה לא הופך אותי ליותר מאף אחד, אלא כולנו שווים גם אם מישהו קורא מה שאני כותבת זה לא נותן לי ערך אלא זו חובה שלי, כי לכל אחד יש אמירה ותפקיד.
פתאום למדתי דברים חדשים...

המוח שלי וכל כולי עברנו טלטלה עצומה שעוד לא התאוששתי ממנה.

אני עדיין עם הרבה סימני שאלה בגלל הטריגר שהוביל אותי לשם.
אני מתחילה להחלים ופוחדת לאבד את התחושה הנפלאה של 'כלום לא חשוב לי, כולנו שווים, אין צורך לחוש זלזול או נחיתות, שווה לחיות ביחסי אנוש, כולם כל כך מתוקים ויש בהם משהו מרגיע הם חשובים לי כל כך'.

אני עדיין בתוך זעזוע נורא, מחפשת את הטוב.

עדיין מחפשת אמונה שלמה בה' ועדיין לא יציבה באופן מלא.
במהלך ההתמודדות שלי חשבתי על רעיון מעניין להקים מפלגה של אנשים מפורסמים, שיש להם קהל, אנשים שמדברים על חזון של גאולה. שיתאחדו וירוצו לכנסת.
תוך כדי סבל נורא מצאתי את עצמי שולחת הודעות לכל האישים שנראו לי מתאימים וסיפרתי להם על הרעיון הזה.
רבים ענו לי תשובה, שללו בכל תוקף כניסה לפוליטיקה או סייגו במידה ויהיו מספיק אנשים.
הרעיון לא הצליח לבסוף, אבל העשייה והחשיבה סביב זה נתנו לי כוחות להחזיק מעמד למרות הקושי.
*
אין לסיפור הזה מסר מסוים או אמירה מסוימת.
זה סך הכל רצון לספר לכם על ההתמודדות, ועל העובדה הפשוטה שאין כמו יחסי אנוש בריאים ותקינים ואפילו אדם כמוני יכול להגיע לשם איכשהו.
וכן , שאפשר להגיע לאהבת חינם גם בלי פראנויה וסבל מיותרים אלא מתוך הבנה פשוטה שכולנו צריכים אלו את אלו כדי לחיות.

שהתמיכה ההדדית, האכפתיות, החיוך, ההסכמה לעצמי לא להיות בריא ונוצץ תמיד, בתוכנו, וגם אם זה מתבטא בחוץ זה בסדר. אלא זה בסדר גם להיות חלש ולא תמיד מאה אחוז בסדר, שמותר לי לתת מעצמי ולהישאר אני, והכי חשוב: רק ה' הוא בעל הכוחות כולם, הוא אוהב את כולם, אין עוד מלבדו. ואנחנו עבדיו ובניו, כולנו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה