התייעצות ילד שלא אוכל כלום- אנא עזרתכם

[הני מושקוביץ]

ממש ממש לא!
להכריח - זה לא להבין שיכול להיות שהילד פשוט לא אוהב אתה אוכל המסוים הזה!
אם מדובר באוכל שאת יודעת שהם אוהבים, אז זו השיטה היחידה,
כי ילד רעב אוכל, אבל בדרך כלל ילד אוהב ממתקים יותר מאוכל! את לא חייבת להסכים עם זה! ואת אמא שלו ואם את לא תדאגי לו - הוא אמנם יהיה שבע אבל לא יהיה בריא וחזק!

למה ציטטת אותי?

 

[קיצונית]

למה ציטטת אותי?

לא קשור, בטעות.
ראית שלא ציטטתי מלל.
מעניין אותי מאוד, מה הלחץ?

 

[שלא עשני גוי]

שאלה,
להגיד לילד שמי שלא אוכל ארוחת צהריים לא מקבל שום אוכל אחר עד ארוחת ערב זה נקרא להכריח?
(הוא היה מדלג על ארוחת צהריים וכל הצהריים מבקש נישנושים- בסקוויטים, עוגיות, גדנים, בייגלה וכד')

לא
מהסיבה הפשוטה , את לא מכריחה אותו לאכול, את אומרת לו שאם הוא לא יאכל הוא לא יקבל במקום נשנושים
אנחנו גם בסעודת שבת אומרים לילדים שמי שלא אכל כלום לא יקבל שתיה מתוקה(רק אחרי שאוכלים, שותים) אנחנו לא מכריחים לאכול, אבל זה ברור שילד שלא יאכל הוא לא יקבל עוגות ועוגיות במקום.

 

[צביה ר.]

שאלה,
להגיד לילד שמי שלא אוכל ארוחת צהריים לא מקבל שום אוכל אחר עד ארוחת ערב זה נקרא להכריח?

אם זה אוכל שאת יודעת שהוא אוהב, רק סתם מתחשק לו נשנושים במקום אוכל נורמלי - זה לא נקרא להכריח.
רק עדיף לעשות את זה לא בצורה של עונש, אלא בצורה של תוצאה פשוטה:
אם לא אכלת את ארוחת הצהריים כנראה שאתה ממש שבע, אז אתה לא צריך עוגיות / בייגלה וכו'...
ואם אתה כן רעב, אז ארוחת הצהריים מחכה לך. אחרי שתסיים אותה תוכל לקבל עוגיה.

 

[חכם הלומד מכל אדם]

אם זה אוכל שאת יודעת שהוא אוהב, רק סתם מתחשק לו נשנושים במקום אוכל נורמלי - זה לא נקרא להכריח.
רק עדיף לעשות את זה לא בצורה של עונש, אלא בצורה של תוצאה פשוטה:
אם לא אכלת את ארוחת הצהריים כנראה שאתה ממש שבע, אז אתה לא צריך עוגיות / בייגלה וכו'...
ואם אתה כן רעב, אז ארוחת הצהריים מחכה לך. אחרי שתסיים אותה תוכל לקבל עוגיה.

לפעמים בגלל תולעים הילד לא אוכל

 

[צביה ר.]

לפעמים בגלל תולעים הילד לא אוכל

במקרה כזה עוד יותר חשוב להימנע מנשנושים ומתוקים. הסוכרים מזינים את התולעים.

 

[הני מושקוביץ]

לא קשור, בטעות.
ראית שלא ציטטתי מלל.
מעניין אותי מאוד, מה הלחץ?

כי סחבתי את עצמי עדדדדדדד לאשכול ולא הבנתי למה

 

[chaia]

כמעט בטוחה שאני מכירה את הרופא, שמרגיש "חכם" בלגמד בעיות...
תחליפי רופא, המלצה שלי.
לי הייתה ילדה שצרכה מזון מיוחד בגלל קושי בפירוק המטרנה,
וכשרציתי לגמול אותה מזה, היה מאוד קשה.
והתזונאית אמרה לי "ילד רעב, אוכל. אם לא תתני לה מהמזון המיוחד - היא תהיה חייבת לאכול"
אני הייתי ממליצה לדלל לו אתה מטרנה, כל פעם שהוא מבקש תני לו את אותה הכמות בחלב אבל עם מחצית מטרנה,
כך לאט לאט תגיעי רק לחלב, וחלב לא יספק אותו, איכשהו הוא צריך להזין גוף גדול....
אין ילד מת מרעב על דעת עצמו.

לי אמרו במרפאת הפרעות אכילה ששתיית חלב מהווה לילד תחליף לאוכל.
ובמרפאת הפרעות אכילה יש מספיק ילדים בשביל להוכיח שהמשוואה ילד רעב אוכל לא תמיד תקפה

 

[יואו]

אם זה אוכל שאת יודעת שהוא אוהב, רק סתם מתחשק לו נשנושים במקום אוכל נורמלי - זה לא נקרא להכריח.
רק עדיף לעשות את זה לא בצורה של עונש, אלא בצורה של תוצאה פשוטה:
אם לא אכלת את ארוחת הצהריים כנראה שאתה ממש שבע, אז אתה לא צריך עוגיות / בייגלה וכו'...
ואם אתה כן רעב, אז ארוחת הצהריים מחכה לך. אחרי שתסיים אותה תוכל לקבל עוגיה.

הסברתי לו שאי אפשר לאכול רק ממתקים, ילד שרוצה לגדול ולהיות חזק צריך לאכול גם אוכל בריא
(הוא יודע את המשוואה היטב, כשאוכל הרבה עוף/דגים וכד' הוא אומר לי אני יהיה בריא וחזק ויגדל וכו'...)
וכמובן שמדובר באוכל שאוהב, לדעתי זה גם ענין של צומי- הוא נהנה שאנחנו רודפים אחריו ועושים לו הצגות שיאכל (בן 4), הוא היה מתחיל להגיד שהוא עייף וכל מיני כאלו...
פשוט חתכתי את זה והודעתי לו שאני יותר לא מדברת על האוכל, אבל מי שלא אוכל יהיה רעב ולא יקבל דברים אחרים במקום, הצלחת מחכה לו על השולחן עד ארוחת ערב...
בפעם הראשונה הוא השאיר את הצלחת והלך, אחרי כמה זמן בא ואמר שרעב רוצה עוגיות או משהו כזה, אמרתי לו שארוחת צהריים מחכה לו ואם יגמור ועדיין יהיה רעב יוכל לקבל גם משהו טעים
מאז הוא למד, כשהוא עושה פרצופים אני אומרת לו את הנ"ל והוא אוכל כמו ילד טוב

 

[Parlor]

מה עושים כשהילדה בצהרון, היא אומנם מספרת מה היא אכלה ואם בכלל
אבל בצהריים מחפשת כל הזמן לאכול שטויות, ורק מתוקים...

מדובר על ילדה עם בעיות אכילה.
שום סיכוי שדבר כזה עובר.

אבל יש לזה טעם חזק?
בממרח שוקולד היא תרגיש את זה?

פתרון לקחת כדור למי שיועיל
להבליע אותו שלם בתוך כפית מעדן או כל מאכל רך
ובולעים את הכפית בלי להרגיש כלום
הבת שלי בת 7 לוקחת כך בקלות ומעדיפה כדור על פני סירופים למיניהם...

 

[יראת גאולה]

מה עושים כשהילדה בצהרון, היא אומנם מספרת מה היא אכלה ואם בכלל
אבל בצהריים מחפשת כל הזמן לאכול שטויות, ורק מתוקים...

אפשר להציע פירות חתוכים. עדיף לפני שמתחילים לבקש נשנושים.
ואני מתעלמת מזה שאכלו, ומכינה ומציעה ארוחת צהריים, מי שלא אכל בצהרון כבר אוכל מעצמו. (אבל אני מכינה כי חלק מבני הבית לא אוכלים צהריים מחוץ לבית. כנראה לא הייתה לי מוטיבציה להכין ולהגיש רק לילדים שאכלו בצהרון)

 

[שיחה מזוהה]

התיעצות דחופה: מה עושים לילד בן 9 שהפסיק לאכול לגמרי!
הוא טוען שהוא לא רעב, כבר חודש שלם, היה מאושפז במחלקת ילדים וניזון מזונדה, הוא שוחרר וההמלצה כעת היא מרפאת אכילה. יש לכם אולי מידע לאן כדאי לפנות? והאם נכון ללכת לפסיכולוג ילדים פרטי או הנכון הוא מרפאת אכילה? אנחנו ממש אובדי עצות

 

[ch3]

אני חושבת שילדים, הם קולטים שההורים נלחצים וזה מפעיל אותם
דבר ראשון- לשחרר. תפסיקו לרדוף אחריו ילדים לא צריכים הרבה אוכל בכלל, פעם רופא אמא לאמא שלי שתסגור את היד, זה כמות האוכל שילד צריך ליום
אני, הבת שלי היתה אותו דבר דבר ראשון- פשוט עשיתי עבודה עם עצמי, להפסיק לרדוף אחריה להפסיק להסתכל מה היא אוכלת
פשוט לעצום עיינים, זה היה לי קשה ממש אבל עבד פלאים.
במקביל- ברזל כל יום ממש ממש ממש עוזר לתאבון
מה שכן, מטרנה זה משביע ממש ברור שעם מטרנה הוא לא ירצה לאכול הרבה...
ובמטרנה יש באמת את כל הויטמינים ואת יכולה להיות רגועה את רואה שהבדיקות דם תקינות...

לפני שמחליטים לא לרדוף אחרי אוכל. יש לשלול דברים נוספים.
דבר ראשון כמו שציינת ברזל. חוסר ברזל גורם לחוסר תאבון.
ויש עוד שלל דברים. אם רואים שזה לא רגישות לסוגי מרקמים. קור חום וכדו'.
ואם רואים שהמשקל יחסית תקין. אפשר להשאר רגועים ולא לרדוף אחרי האוכל.
אי אפשר לעשות כלל בשביל כולם.
יש לי כמה ילדים אחד היה פחדה לטעום. כשהכנסתי אותה לעזור במטבח. לאט לאט מצידה התחילה לאכול.
השני היה קושי עם סוגי מרקמים והיו צריכים לחשוף אותו בהדרגה.
ובתי ע"ה הייתה עם בעייה מורכבת בלב שאנחנו היינו מודעים לכך. וזה גרם לחוסר תאבון וחוסר עלייה במשקל. לפעמים לא מודעים לבעייה קיימת, וחוסר תאבון או עלייה במשקל זה הטריגר שגורמת לבדוק מה עומד מאחורי חוסר האכילה

 

[החריף]

היה לי גם סיפור כזה אבל עם ילד יוצר גדול וזה הסתדר עם מבצע גדול ומושקע

 

[מרחבית]

אז זה לא גישת שפר שאני מכירה...גישת שפר סה"כ מחזירה עטרה ליושנה וגורמת להורות ולחינוך להיות שפויים יותר ממה שקורה היום על כל נשימה של הילד כבר מדביקים לך שם של בעיה בכל אופן ממליצה בחום ללכת וללמוד לעומק, אולי זה לא נשמע הכי פופולרי כי כל הטיפולים היום נשמעים מאוד מפוצצים זאת נהייתה תעשייה משגשגת של מטפלים וטיפולים ואבחונים ושגעון אחד גדול והילד הוא המפסיד הגדול כאן כי הוא לא יוצא באמת מהבעיה שלו אלא רק מקבע אותה ומעצים אותה יותר ויותר עד שזה מגיע לקיצוניות אבל זה שכל כך הרבה הורים סובלים היום צריך להדליק לנו נורה אדומה ולפקוח לנו את העיניים כריבוי הטיפולים כך ריבוי הבעיות מלבד זה שכל הטיפולים היום מושתתים על פסיכולוגיה גויית שזה כבר נושא אחר .

נתחיל מהסוף. גישת שפר בנויה על שיטת אדלר, שהיא פסיכולוגיה גויית לכל דבר ועניין.
והיא (גישת שפר) איננה מחזירה עטרה ליושנה... גם אם משתמשים במושג 'כיבוד הורים'.
הסיפורים על היידישע מאמע מהעבר - לא היו בסגנון שפר.

לגופו של עניין, כאשר כל דבר שקורה הוא כביכול בגלל עניין ה'שייכות' - זו בעיה.
ולא שאין מצבים שאכן זה כך.
ולא שאין מצבים כפי שתיארת של עודף אבחונים.
אבל לשים את כל מה שקורה על גורם אחד - שייכות במקרה הזה - זה לא יכול להיות נכון!
וזה גורם לא לראות דברים אחרים.

יש הרבה מאוד גורמים לכל מיני מצבים. וכדי לטפל נכון, צריך לבדוק היטב מה קורה ומה הסיבה האמיתית.
הסיכון הגדול בשפר הוא, שעלולים לדלג ולהתעלם מבעיות אמיתיות -
וגם לחשוב בטעות גמורה שהבעיה נפתרה, כי אין הבחנה האם אכן הבעיה נפתרה לילד, או רק להורה!
וזו בעיה גדולה!