ירידה במשקל אחרי לידה

  • הוסף לסימניות
  • #1
עליתי המון (מעל 20 קילו)
איך יורדים?
מה עושים?
איזו תכנית הכי טובה?
והאם יש סכוי בכלל?? או שהעודפים נשארים הלאה?:eek:

זו לידה ראשונה.
ואני שבוע אחרי
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בואי אני יספר לך שעליתי קרוב ל20(17 קילו)
וירדתי בנתיים 20 קילו(אמנם לקח לי שנה,אבל העיקר ירד),איך?
זה ממש לא קסם ולא סוד.
הפסקתי פשוט לאכול שטויות.
לא ממתקים לא עוגיות(בעיני זה סוד הקסם)
אני קמה בבוקר שותה שוקו\קפה עם שתי עוגיות וזהו לכל היום.
שאני רעבה אני אוכלת אוכל נורמלי ולא דוחפת חטיף\שוקולד וכו'.

וכן אני עושה הליכה פעמיים בשבוע,אבל זהו!!
המון הצלחה,וחכי את תרדי אחרי לידה יורדים את ה7\9 קילו אחר כך את השאר את צריכה להוריד בעצמך...
המון המון הצלחה,וכמובן המון מזל-טוב!וגידול קל!

מה שכן לגבי שרירים רפויים ושהבטן הופכת להיות רכה ומדלדלת,זה כבר תרגילי כושר וכאלה,הייתי ממליצה ללכת להתעמלות אחרי לידה,כי אחרת זה לא יורד!
ומלידה ללידה זה נהיה גרוע יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
דבר ראשון המון מזל"ט וגידול קל וכיפי.
אני לא הצלחתי להוריד 5 ק"ג מתוך הכמעט 20 שעליתי אבל עכשיו אני כבר בהריון שוב כך שנצטרך לחכות לאחרי הלידה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הבעיה שאין לי בגדים גדולים....
ובקושי ירדתי אחרי הלידה.
באמת שאכלתי רק שטויות בהריון, אבל זה היה חסר שליטה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני עליתי בלידה ראשונה יותר מעשרים קילו. קרוב יותר לשלושים, וירדתי את הכל, ומעבר. (כנ"ל, אומנם לקח שנה, אבל ירד)
ואיך?
אז העיצה שלי היא פשוט להמשיך בהנקה ככל הניתן, לישון ולאכול טוב. והכי חשוב, בלי לחץ לנסות לחזור לשלב הקודם.
תני לעצמך זמן בכיף, ואם בסוף הזמן הזה תראי שאת לא במגמת ירידה, אז תתחילי עם סנקציות דיאטטיות.

אני אכלתי המון, לא ויתרתי על שום דבר שהתחשק לי, ופשוט לא דאגתי לעניין המשקל. נראה לי שהלחץ מנפח את השומן :D

בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אני מבינה מהתגובות שלוקח שנה לחזור למשקל הקודם.
:(:mad::rolleyes::eek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מזל טוב, והרבה נחת!
רק הרגע ילדת, חכי, זה יורד לבד, חשוב עכשיו שתאכלי טוב, לפחות בתקופה הראשונה לאחר הלידה (אפילו שטויות... מגיע לך... את אחרי לידה, לא?)
עם הזמן הגוף מתייצב ומתחילים לרדת, יתכן שגם תרדי בהנקה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אחרי לידה ראשונה הייתי בדיוק בסיפור שלך.
הלכתי לדיאטנית שאמרה לי לאכול המון חלבונים! עוד יותר ירקות והכי פחות פחמימות,
4 פעמים בשבוע עשיתי כושר/ הליכה/ מדרגות למשך חצי שעה בכל פעם,
ועם הנקה מלאה ירדתי בערך קילו בשבוע!!!!
(תוך ארבעה חודשים הורדתי הכל!)
וזה לא היה כל כך קשה כי חלבונים זה משביע למדי, רק שצריך זמן להכין (עוף, דגים, ביצים, מוצרי חלב)

(אבל עכשיו אני אחרי לידה שנייה ולא מצליחה להוריד כלום :(
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מזל טוב!
חכי חכי תראי מה הטבע של הגוף שלך....
אני מרזה מאד בהנקה, ורק עכשו 4 חודשים אחרי הבטן ממש נכנסה...
לא ביום אחד בכלל..
הצלחות והעיקר- נחת!!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מזל טוב!
תזכו לגדלו/ה לתורה, לחופה ולמעשים טובים!

גם אני כך , עליתי קרוב ל20 ק"ג בהריון ראשון.
שבוע אחרי לידה, עדין עשויים להיראות לפני, וזה בסדר. אל תכנסי ללחץ- גם כי לחץ ממש מיותר עכשיו, וגם כי אסור לך להגיע למצב שתחסכי מעצמך אוכל חשוב. ההנקה מתישה, ואחרי לידה צריך כח- חייבים לאכול טוב. וטוב- זה גם איכות וגם כמות.
אבל את ערימות השוקולד שמשום מה יולדות מקבלות, אין ענין לאכול... (ואני שוקוהולית מובהקת).
שנה זה המון זמן. חודש-חודשיים אחרי לידה, כבר לבשתי את השמלות הקודמות שלי בלי להתפוצץ. שלושה-ארבעה אחרי, רק אני יכולתי לדעת שילדתי, וחזרתי למשקל הקודם.
זה לא אומר שכך יהיה אצלך. השאלה מה הטבע שלך בהנקה, וגם מה הטבע שלך בכלל. אנחנו לא יודעות כמה שוקלת קודם, האם היית בעודף משקל או אולי בכלל בתת משקל. האם התמודדות בעבר עם משקל עודף וכיצד. ולכן, קצת קשה לדעת. אבל חשוב להירגע עכשיו, ולחכות לראות מה קורה.
וכמובן, התעמלות תמיד מועילה.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
רק לזכור שכל דייר משאיר דמי שכירות :)

לא יורדים ברגע אבל זה אפשרי,
תאכלי ארוחות מלאות ומשביעות.
תורידי שתיה מתוקה ונשנושים
התעמלות - פילאטיס
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מזל טוב!

שבוע אחרי?

באמת מתסכל, אבל הגוף שלך עדין צריך להיפטר מעודפי הנוזלים שהוא צבר במהלך הלידה. את עדין לא יכולה לדעת כמה עלית.

רפואית לוקח כ6 שבועות לגוף לחזור לעצמו, יכול להיות גם יותר או פחות. כשזה קורה, תוכלי להתחיל לשקול את עצמך.

משקל הייתר שנצבר בהריון הוא לא רק התינוק בעצמו - אלא עוד הרבה דברים אחרים, ולוקח לגוף זמן, לחזור לעצמו לאט לאט.

בהצלחה!!

וד״א, אל תעיזי לעשות דיאטה או להיתעמל לפני אישור מהרופא שלך! את יכולה להזיק לך ולתינוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י אהובה ו;2505912:
וד״א, אל תעיזי לעשות דיאטה או להיתעמל לפני אישור מהרופא שלך! את יכולה להזיק לך ולתינוק.

תודה לכולם על התגובות.
לא התכוונתי לעשות דיאטה קיצונית, חשוב לי הנקה.
וגם לא פעילות עכשיו.
אבל אני ממש נראית כמו בהריון וזה מדכא!!!!!!!
באמת שבא לבכות, רוצה לדעת שיש לי סכוי..............

וכל מי שענתה ממש עודדה, תודה לכן,
אולי זה הבלוז הראשוני שלי שהלחיץ אותי כ"כ
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י rivkabrk;2505860:
אני מבינה מהתגובות שלוקח שנה לחזור למשקל הקודם.
:(:mad::rolleyes::eek:

אני עליתי בדיוק כמוך.
ונלחצתי בדיוק כמוך...:)
ועם הנקה ירדתי תוך חצי שנה את הכל פלוס...
אנשים לא מבינים מה עשיתי.... ירדתי עוד יותר ממה שהתחתנתי.
יש סכוי!
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י ארמה;2505957:
אני עליתי בדיוק כמוך.
ונלחצתי בדיוק כמוך...:)
ועם הנקה ירדתי תוך חצי שנה את הכל פלוס...
אנשים לא מבינים מה עשיתי.... ירדתי עוד יותר ממה שהתחתנתי.
יש סכוי!
בהצלחה!
איזה מעודד!!!
הלואי
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י rivkabrk;2505860:
אני מבינה מהתגובות שלוקח שנה לחזור למשקל הקודם.
:(:mad::rolleyes::eek:
בהריון הראשון עליתי 20 ק"ג ותוך 5 חודשים ירדתי 17 ק"ג בלי לעשות כלום
בהריון האחרון (חמישי) עליתי 28 קילו!!! , תוך 8 חודשים ירדתי 25 ק"ג וגם זאת מבלי לעשות כלום (התזונה שלי חזרה להיות נורמלית, כמעט לא נוגעת בשטויות)

אבל מה שמשנה זה איך הגוף שלך כי אי אפשר להקיש מאחת לאחת
העיקר שיהיה במזל טוב והמון הצחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
כל מי שכתבה שלא עשתה כלום,
מה זה אומר?

הרעב יורד טבעי?
אין חשקים למתוק ופחמימות ריקות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הרעב לא יורד, לפעמים גובר, אבל רעב לאוכל ולא לשטויות, כך אצלי
לאחר לידה האחרונה כל שוקולד שטעמתי חטפתי בחילות ורק היום כ-9 חודשים לאחר הלידה אני מסוגלת לאכול
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני כמעט ארבעה חודשים אחרי לידה ראשונה, עליתי בערך 13 קילו.
דבר ראשון אני מזדהה איתך נוראאאאאא
אני מתחילה לרדת לאט לאט, וזה ממש קשה.
תמיד הייתי רזה מאד ובחיים לא שמרתי... וקשה לי לקבל את עצמי בכזה משקל...
כולם אומרים לי שאסור לוותר, אבל באמת הרוב אמור לרדת לבד תוך שנה.
מה שכן תני לעצמך כמה שבועות להתפנק, ואח"כ דיאטה בכל המרץ
זה מה שאני עשיתי...
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
נכתב ע"י rivkabrk;2505980:
כל מי שכתבה שלא עשתה כלום,
מה זה אומר?

הרעב יורד טבעי?
אין חשקים למתוק ופחמימות ריקות?

לי זכור בחודשים הראשונים של ההנקה רעב מטורף, ואחר כך זה התאזן
למרות שהמשכתי בהנקה מלאה.

וגם בתקופת הרעב המטורף ירדתי כל הזמן
בערך קילו בשבועיים.
הנקה מלאה + קצת כושר + השתדלות לא לאכול שטויות (לא ממש מוצלחת)

בכל אופן ההקפדה על ארוחות מלאות ומזינות בשביל ההנקה עזרה לי גם לדיאטה
לא הייתי רעבה בין הארוחות אז קצת פחות התגריתי משטויות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה