כל השאלות שמסתפקים בתהליך בבניה

כשרוצים להוציא אישור למרפסת צריך להחתים את כל השכנים בבנין או שמספיק רק את דיירי הכניסה?
 
בירושלים אין צורך בהחתמת שכנים לבנית מרפסת
לאחר בקשת הבקשה יש לך 2 אפשרויות:
1. להחתים אותם על התכנית ( את כולם)
2. להחתים את חלקם אול אף אחד מהם והם יקבלו מכתב הביתה עם התכנית, כמובן שהם יכולים להגיש התנגדות.

במקרה שהמרפסת נבנית בהקלה- מחויב פרסום וההחתמת שכנים היא רק בשביל מערכת יחסים תקינה וכדיל מנוע התנגדות אפשרית
בהצלחה!
 
מעניין מאיזה אזור אתם?
אצלנו זה המחיר של ערבים
יהודים לוקחים 4500 לשלד +פנים
אך אני מציין שאצלינו בביתר המחירים כרגע הם כ 3800 קומפלט כולל שלד וגמר פנים. כמובן ברמה ממש סטנדרטית של ביתר... שהיא יחסית רמה גבוהה לשאר חלקי הארץ...
 
הקבלן התחייב לנו לריצוף סוג א'. בפועל הרצפה לאחר חודש בבית כבר עם הרבה שריטות (שאנחנו עשינו!) ואפילו מצאתי סדק ושבר די רציני. ללא סחיבת וגרירת רהיטים וללא שום פעולה לא שגרתית, גם אין ילדים שובבים גדולים.
יש סיכוי שהוא באמת השתמש בריצוף סוג א'? יש תקן בדבר הזה שאני יכול לדרוש ממנו הוכחה שזה סוג א?
 
הקבלן התחייב לנו לריצוף סוג א'. בפועל הרצפה לאחר חודש בבית כבר עם הרבה שריטות (שאנחנו עשינו!) ואפילו מצאתי סדק ושבר די רציני. ללא סחיבת וגרירת רהיטים וללא שום פעולה לא שגרתית, גם אין ילדים שובבים גדולים.
יש סיכוי שהוא באמת השתמש בריצוף סוג א'? יש תקן בדבר הזה שאני יכול לדרוש ממנו הוכחה שזה סוג א?
זה נשמע ריצוף מסין.
יכול להיות שהקבלן התכוון לסוג א'- הכוונה חדש, ריצוף חדש וסגנון חדש.
ולא התכוון כלל לסוג מוצלח ואיכותי.
לי ידוע שהסחורה של סין היא מאוד זולה, אבל במקביל היא גם מאוד דפוקה ונשרטת ונשברת המון.
ואגב,
זה לא סוד שהסחורה של קבלים שווה זבל...
 
זה נשמע ריצוף מסין.
יכול להיות שהקבלן התכוון לסוג א'- הכוונה חדש, ריצוף חדש וסגנון חדש.
ולא התכוון כלל לסוג מוצלח ואיכותי.
לי ידוע שהסחורה של סין היא מאוד זולה, אבל במקביל היא גם מאוד דפוקה ונשרטת ונשברת המון.
ואגב,
זה לא סוד שהסחורה של קבלים שווה זבל...
יש תקן רשמי בארץ של 'ריצוף סוג א'?' שאפשר לדרוש?
 
אך אני מציין שאצלינו בביתר המחירים כרגע הם כ 3800 קומפלט כולל שלד וגמר פנים. כמובן ברמה ממש סטנדרטית של ביתר... שהיא יחסית רמה גבוהה לשאר חלקי הארץ...
יש לך אפשרות במודיעין עילית
אצלינו המחירים הרבה יותר גבוהים...
 
יש אחריות כבחוק מכר (על ריצוף ובעיות עד שנתיים) השאלה איך אפשר להוכיח שזה מחמת טיב הרצפה ולא משימוש לא טוב..
לאחר עיון במפרט טכני אין התחייבות לריצוף סוג א' בכלל הבית (רק בשירותים ואמבטיה...) אבל עדיין ריצוף שנשבר מיד...
 
שלום, אנחנו בתהליך של בניה ואנחנו מתלבטים על דלתות זכוכית גדולות לסלון רוחב יותר צהסטנדט. מישהו יודע להגיד לי מה המעלות והחסרונות של דלתות חלון ענקיות לסלון? זה יוצא למרפסת. רוחב של 3-4 מטר.
תודה
 
שלום, אנחנו בתהליך של בניה ואנחנו מתלבטים על דלתות זכוכית גדולות לסלון רוחב יותר צהסטנדט. מישהו יודע להגיד לי מה המעלות והחסרונות של דלתות חלון ענקיות לסלון? זה יוצא למרפסת. רוחב של 3-4 מטר.
תודה
משקל.
בשבירה/החלפה.
 
שלום, אנחנו בתהליך של בניה ואנחנו מתלבטים על דלתות זכוכית גדולות לסלון רוחב יותר צהסטנדט. מישהו יודע להגיד לי מה המעלות והחסרונות של דלתות חלון ענקיות לסלון? זה יוצא למרפסת. רוחב של 3-4 מטר.
תודה
מעלות: מכניס אור ואוויר הביתה, נראה מרווח יותר.
חסרונות: מכניס קור וחום, יקר יותר [גם הסורג] [מבחינת משקל לא הייתי מתייחס אם יש חברה איכותית זה לא מורגש]
כדאי לבקש שהמסילה התחתונה תהיה מובלעת ברצפה באפס עם הריצוף [הפנימי] שתוכלו לגרוף מים החוצה.
לחלק לפחות ל3 כנפיים.
 
חיסרון יחיד זה נקיון
כל המעלות !
מנסיון גם בדירה קודמת וגם עכשיו.
כדאי לבקש שהמסילה התחתונה תהיה מובלעת ברצפה באפס עם הריצוף [הפנימי] שתוכלו לגרוף מים החוצה.
לא ממליצה לגרוף מים למסילה.
אבל נחמד ממש שיהיה מובלע
 
לנו יש דלת רחבה בסלון 3 מטר
עם תריס, וכל תקלה בתריס הרחב זה מורכב הרבה יותר
מומלץ לחלק את התריס ל2
 
שלום,
אשמח לשמע חוות דעת על תקרת בריסול נמתחת מבריקה בחלל נמוך ע"מ לתת לו מראה של גובה.
האם זה באמת נותן אפקט משמעותי של גובה? בכמה?
וכן לגבי המראה מבחינה עיצובית, מה יותר יפה זה או גבס? מה היתרונות\חסרונות למול תקרת גבס?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מישהי שלחה לי קטע שכתבה וביקשה שאפרסם עבורה.
הקטע חשוב מבחינתה.
קראתי, הבנתי שהקטע צריך להגיע לציבור.
אבל לא יכולתי לפרסם.
'אין לי כ"כ קהל' אמרתי לה, 'אני עצמי מוצפת בחומר שאני כותבת ולא מפרסמת את כולו כי אין לי למי, אין לי גישה לציבור הרחב, אין לי מושג איך לבנות קהל'.
'תפרסמי איפה שאת תמיד מפרסמת' אמרה.
*
אני בעד שחומר שנכתב צריך להגיע לציבור, בעיקר אם הכותבים חשים שהתוכן חשוב מבחינתם.
אני מבינה ביותר את הקושי: כשאנו כותבים אין לנו כח להתעסק עם הפרסום וההפצה.
בד"כ הכותבים הם אנשים עם רגש גבוה, ולעיתים אין להם את הפניות הרגשית להשקיע ולו קמצוץ בהפצה.

כתבתי? יאללה שיגיע איכשהו לציבור, או שלא יגיע...

אבל צריך לדעת שמי שרוצה שדבריו ישמעו - צריך להשמיע אותם.
זה לא מוריד מהכבוד שלנו, זה לא אמור להשפיע עלינו, למרות שזה נשמע מאתגר להגיע לציבור הקוראים, למרות שזה קצת מוציא מאיזור הנוחות, זה באמת מאתגר, אבל פעמים רבות זה יותר קושי תודעתי, מקום בו האדם לא מבין למה בכלל הקהל או הציבור אמור להתעניין בכתיבה שלו ברמה שדורשת ממנו להתאמץ.
*
אין לי תשובה לכך, נכון שזה קשה מאוד להפיץ את הכתיבה.
אבל צריך להגיע לתחושה של אכפתיות מאוד משמעותית ולהבנה מאוד משמעותית שכל אמירה טובה חשובה, וצריכה להגיע לעולם הרחב, גם אם יש סיכוי לקבל דחיה או זלזול או התעלמות, כדי שאדם יסכים לעצמו להעביר הלאה את דבריו.

אנשים רבים לא מוכנים להתעמת מול הקושי הזה.
אך זה העולם: כדי להתעקש שישמעו אותך, צריך להיות עם רצון גבוה ובהירות.
מה המטרה שלי?
האם היא באמת חשובה לי עד כדי שתצליח לבטל את הקולות המחלישים?

המטרה הכי חזקה לדעתי היא:
1. שאיפה לעולם טוב ומתוקן.
2. הבנה שהעולם מלא בדיבורים, חלקם ממש לא ראויים, וחשוב שגם אני יהיה שליח של ה' ואדבר דיבורים שבאים מתוך רצון טוב.
3. זה לא משנה מה הדיבורים - אם הם קודש או חול - כל עוד המטרה היא לעשות טוב בעולם, הדיבורים הופכים לראויים.
לא רק ראויים אלא הם ממש חשובים, כי כל שיח, תוכן או טקסט של שומרי מצוות, הוא בעל פוטנציאל לגאולה.

זה קצת מסובך, כי האדם חושב: למה מי יקרא אותי? מי יתייחס לדברי?

זה נכון, אבל על זה נאמר: "לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין לבטל ממנה".
לאדם אין יכולת להשפיע על התוצאה, אבל גם אם אינו יכול להשפיע על התוצאה, זה לא אומר שהוא צריך להימנע ולא להשקיע איפה שהוא כן מסוגל ויכול.

אז נכון, כל אחד יעשה מה שביכולתו לפי כוחותיו ויכולתו, שגם הם מאת ההשגחה, אבל אדם לא יכול לכבול את עצמו, להשאר באזור הנוחות, ולא לעשות כלום...
לא בגלל שהוא מחויב, אלא כי זו הזכות של כולם.
כמי שנמצאת בשנים האחרונות ברשתות החברתיות ומשווקת את כתיבתה ודעותיה בלי הפסקה כמעט ובאופן בלתי פרופורציונלי לדעתי, בעוד אין לי קהל ואף אחד לא ממש מתעניין בדעותיי ובכתיבתי (למזלי, האמת), אני מנסה להבין מדוע אני כל כך הרבה זמן ברשתות.
מכיוון שכמה שאני מתחננת בפני עצמי להפסיק לכתוב לציבור, תמיד יש איזה מאורע או חשיבה או דבר מה שגורם לי לחזור לפרסם.

אני חושבת שמעניין אותי מה המניעים שלי, אם אני כותבת בגלל:
1. הרגל
2. התמכרות
3. רצון לשנות את העולם
4. אכפתיות אמיתית
5. משהו חיצוני כופה עלי (רוח כלשהי, במידה ויש כזה דבר)
6. רצון להכרה ותשומת לב
7. רצון להשתלט
8. חשיבה מסוימת
9. רצון שיראו אותי, תחושת בדידות
10. תחושת דחיה (בעיקר מצד ההו"ל) שגורמת לי לרצות להוכיח שאני חלק מהכלל.
11. מחשבה שאני משהו מיוחד
12. חשיבה שיש לי שליחות
13. חשיבה שאם לא אבצע את תפקידי, שליחותי, יכול לקרות חורבן חס וחלילה כי לכל אחד יש תפקיד שאמור לגרום לעולם להגיע להמלכת ה', וה' ימלוך עלינו בכל מקרה בין אם נרצה ובין אם לאו, אז צריך להכנע אליו.
14. רצון להיות מפורסמת או רצון שיחשבו עלי
15. פחדים וחרדות
16. אמונה וידיעה, על סמך דברי נביאים, שהעולם אמור להשתנות ורצון לחוש וליטול חלק בשינוי.
17. רצון להשפיע
18. רצון פשוט להעביר הלאה את האומנות והיצירה שלי
*
למה חשוב לי להבין מה המניע שלי?
כי היציאה לאור שלי, וזה שאני כותבת לציבור ככה בצורה כזו וכל מה שעובר עלי, זה מעט קיצוני, לדעתי, זה מנוגד לערכים שלי, מנוגד לאמונות שלי ולאורח חיי, ומנוגד לאמונה הבסיסית שלי כאדם שרגיל לחיים בשקט, בצללים.

היציאה לאור גם מנוגדת לאגו שלי שרגיל להיות פסיבי ולא מאמין במאמץ כדי להשיג משהו, אולי מרוב פחד מתחושת כשלון, או מרוב רצון להרגיש שאני מוצלחת בלי מאמץ.
בקיצור, אני מקשיבה לעצמי, עוקבת אחרי עצמי, ואין לי תשובה ברורה לגבי המניע שלי.
אולי זה הכל ביחד.
זה בסדר, אבל זו קצת תחושת השפלה כי אני אוהבת לפעול מתוך תחושת נדיבות ולא תוך תחושת צורך או מתוך מניעים. מה עוד שאין לי קהל ואני מרגישה כמו אורחת לא רצויה, בתור אמנית שצריכה לשווק את עצמה בכח, בלי תוצאות.
וזה מעניין אותי עד כמה אני צריכה לצאת לאור ואם מה שמניע אותי זה צרכים, אם אני באמת יוצרת שינוי, ואם הוא לטובה, או סך הכל מקדמת את עצמי בלבד, ואם כן - אם אני באמת מתקדמת באופן הזה בו אני כותבת לציבור.
ואם יש צורך להלחם בזה או לקבל את זה.
*
אין לי תשובה לתהיות הללו, אבל כן יש לי הבנה שעברתי בחיי כברת דרך, ולא לחינם הגעתי למודעות גבוהה, יחסית למה שהייתי, זה היה בגלל מחשבות-השווא איתן אני מתמודדת שגרמו לי להשקיף על המחשבות שלי ולזהות מניעים שלי וכו'
אני חושבת שזה כיף גדול לכתוב לציבור, מצד שני שוב עולות לי התהיות הנ''ל.
כי אם זה כיף, אולי זו התמכרות.
ואולי זה כן חשוב עבור העולם?
עד כמה?
ומתי אני צריכה לחזור לעצמי ולהפסיק עם הכתיבה לציבור, או להפחית?
האם אני לא משתלטת על המרחב?
*
אני חושבת שלמרות כל התהיות הנ''ל האדם צריך לצאת לאור כי העולם צריך אותו.
כל אדם, ולא משנה עד כמה הוא "לא שווה" צריך להשתדל למצוא את נקודת השליחות שלו בעולם ולפעול עבור עולם מתוקן.
גם אם הוא טועה,זה בסדר. כתוב בתהילים " שגיאות מי יבין".
אבל זה מסע משותף של כולנו,לבנות עולם חדש, כל אחד מול עצמו, מול הציבור ושוב מול עצמו.
מול הציבור זה הכי מאתגר לפעמים.
אבל זה גם שטח שצריך ללמוד אותו כל הזמן, לא להזניח את השטח הזה אבל כן ללמוד את הנושא של "אני מול קהל".
*
כל התהיות הללו קצת משעשעות, לדעתי.
כי אני טיפוס של תהיות, שאלות, בעיות.
ואם אין - אני יוצרת אותם בכח.
כך שיתכן שאני סתם דרמטית, ומדובר במחשבות מיותרות ובחפרנות-יתר כלפי עצמי וכלפי המניעים שלי.
אני סך הכל צריכה לחזור לשאיפה שלי: להגיע לחיים נורמטיביים, ולהבין שיציאה לאור והגשמה עצמית הן חלק מאותם חיים נורמטיביים.

כי לא משנה מה המניעים, העיקר שנרגיש טוב עם עצמנו.
זה הכי חשוב, תמיד.
וצריך למצוא את הדרך לשלב בין ערך לבין צורך.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה