מידע שימושי כמה הרהורים בתוך אבלות כואבת

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל

וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי
שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
איזה כאב!
אבא הוא תמיד אבא, גם כשהוא בן 69.
וכואב להיפרד,
וקוראים בין מילותייך את החיבור שהיה לך איתו,
את הקשר, את הצער על האבדה הגדולה של איש צדיק וגדול.

בלי להכיר אותו או אותך, כואב לי.

והוא לא הספיק לומר שלום.
בנחמת ציון תנוחמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
משתתפים בצערך.
לא בא לנחם אותך, רק תתבונני איך לאט לאט את חוזרת לשגרה (הקשה כשאול), ולומדת להסתדר אל אף החוסר הגדול, אולי יקח שבוע אולי יקח חודש ואפילו שנה, אחרי הכל מקבלים פרופורציה לעולם החולף הזה, והצער נימוג וקטן.

משהו מעניין יש ברגשות הלב, אפשר למלא את רגשי הכאב בכאב שולי, והרגשתו תהיה כאילו הכאב הוא כאב נוראי ואמיתי, ורק כשמגיע כאב מוצדק מקבלים פרופורציה על כאבים מנופחים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מזדהה מאד מאד עם כל מילה,
אני גם במצב הזה...
מה שאני הבנתי מהתקופה הזו שעברתי,(אני כבר אחרי השנה...)
שאנשים באמת כואב להם
אבל הם לא יודעים להביע את זה
ואומרים שטויות ודברים שלא במקום מרב מבוכה ובאמת רוצים לנחם,
אבל זה לא במקום!!
האבלים באמת רוצים לשמוע שכואב לכם!
ושאתם מבינים שכואב לנו!
פשוט לומר את הדברים הכי פשוטים והכי נוגעים.
לא צריך יותר מזה!
וב"ה ה' שמי שלא עובר את זה לא יודע....
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל

וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי
שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...

מסכימה איתך מאוד!
ההשתתפות באבל היא המון פעמים השתתפות בשתיקה!
לא לחינם תורתנו הקדושה נתנה לנו הלכות גם לזמנים כאובים ותהומיים כאלו!
תנוחמו מן השמיים
ולואי ונזכה בביאת גואל צדק!

מזדהה מאד מאד עם כל מילה,
אני גם במצב הזה...
מה שאני הבנתי מהתקופה הזו שעברתי,(אני כבר אחרי השנה...)
שאנשים באמת כואב להם
אבל הם לא יודעים להביע את זה
ואומרים שטויות ודברים שלא במקום מרב מבוכה ובאמת רוצים לנחם,
אבל זה לא במקום!!
האבלים באמת רוצים לשמוע שכואב לכם!
ושאתם מבינים שכואב לנו!
פשוט לומר את הדברים הכי פשוטים והכי נוגעים.
לא צריך יותר מזה!
וב"ה ה' שמי שלא עובר את זה לא יודע....
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אבא שלך אדם גדול הי-ה.
זצ"ל.
ברור שכואב. כואב מאד. א-ב-א---
נחמה אחת היא
שבעולם הנשמות הוא חי, וזהו העולם ה אמיתי
שמח אתכם בשמחות, ומתפלל אתכם,
ותוכלו תמיד לשלוח לו חבילות של אמנים וזכויות.
וזה הזמן לאסוף מדמותו הגדולה הנהגות ומעשים וללמוד ממנו ולהשאיר אותם בתוככם לנצח.
ואז הפרידה תהי-ה כואבת פחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אבא שלך אדם גדול הי-ה.
זצ"ל.
ברור שכואב. כואב מאד. א-ב-א---
נחמה אחת היא
שבעולם הנשמות הוא חי, וזהו העולם ה אמיתי
שמח אתכם בשמחות, ומתפלל אתכם,
ותוכלו תמיד לשלוח לו חבילות של אמנים וזכויות.
וזה הזמן לאסוף מדמותו הגדולה הנהגות ומעשים וללמוד ממנו ולהשאיר אותם בתוככם לנצח.
ואז הפרידה תהי-ה כואבת פחות.
כואבת.
פחות.


לכתוב את כל מה שמספרים ונזכרים לכם או שאתם נזכרים ומספרים אחד לשני
יהיו שיגידו שזה להתבוסס בכאב אבל מידיעה זה עוזר גם לזמן הרחוק.
רק בשורות טובות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל

וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי
שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...
קודם כל שלא תדעי עוד צער ותנוחמי מן השמיים..
אני גם אבלה כבר חצי שנה..
זה רק הולך ומתעצם הקשי..
לא באה לייאש אבל צריך להכיל את הצער כי זה באמת קשה!!!!
אני זוכרת שהלכתי ברחוב מיד אחרי הפטירה והייתי רואה אנשים בני 60/70/80 ואמרתי ה' למה רק אבא שלי לא פה..
אבל הדבר הכי מחזק זה עשיה..
ככל שתפגשו יותר עם האחים ותעשו דברים לעילוי נשמת זה יתן לכם קצת הרגעה לכאב העצום הזה..
מאחלת לך ולכל בית ישראל שנה טובה ומלאת שמחה ובריאותתתתת
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל

וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי
שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...

קראתי עליו ביתד בדיוק השבת
התרגשתי לקרוא את קורות החיים שלו שהם מתומצתים וכל כך מלאים
מאחלת לך שתנוחמו מן השמים ולא תדעו עוד צער ומכאוב לעולם
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
הוא באמת היה אדם משכמו ומעלה , אשיות מיוחדת , מלא תורה ודעת
כואב, שאנשים כל כך יקרים הולכים מאתנו.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
שנשמע ונתבשר אך ורק בשורות טובות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל

וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי
שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...
מן השמים תנוחמו.
מה כבר יש לי לומר. לא הכרתי. לא זכיתי.
אבל את המסר לקחתי. בזכותך אתחיל ליישם. ויהיה זה לעילוי נשמת אביך.

שיבוא כבר המשיח..
ונזכה לראות שוב את כל יקירנו שנפטרו בטרם עת
---
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
כ"כ נכון ואמיתי!!
אני איבדתי אמא לפני חדשיים!
אני הקטנה במשפחה.
קשה לי מאד, אני בוכה המון ואני לא צעירה..
גם לי אמרו הרבה משפטים כאלו.
היא היתה בת 79 וסבלה מאד מהמחלה.
קשה!!!!!!!!!!!
לאבד הורה זה לא פשוט.
רואים את החיים אחרת.
המקום ינחם אותך!

אני חולמת להקים קבוצת תמיכה לנשים שאבדו הורים.
בכל גיל.
יש משהו שיכול לתת כח בחיבור של הכאב.
שנה טובה ומלאת שמחות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
כ"כ נכון ואמיתי!!
אני איבדתי אמא לפני חדשיים!
אני הקטנה במשפחה.
קשה לי מאד, אני בוכה המון ואני לא צעירה..
גם לי אמרו הרבה משפטים כאלו.
היא היתה בת 79 וסבלה מאד מהמחלה.
קשה!!!!!!!!!!!
לאבד הורה זה לא פשוט.
רואים את החיים אחרת.
המקום ינחם אותך!

אני חולמת להקים קבוצת תמיכה לנשים שאבדו הורים.
בכל גיל.
יש משהו שיכול לתת כח בחיבור של הכאב.
שנה טובה ומלאת שמחות!
אני בעד, הראשונה שמצטרפת
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בס"ד



ווואו, חייבת לשתף במשהו,

חייבת.



אני אישית משתדלת לכבד הורים,
אוהבת את המצווה הזאת,
מבינה, ומתחברת אליה.
אבל כמו כולנו, לא תמיד קל.
לא תמיד הדבר הענק הזה-
הוא מה שבא ובזורם לעשות.

היום פגשתי חברה שלי,
חברה טובה מהילדות.
אני זוכרת אותנו קטנות,
גדלנו ביחד, התפתחנו,
היינו חברות שנים.
גדלנו, החיים עשו את שלהם,
וכל אחת פנתה לעיסוקיה,
בנתה לעצמה את החיים
שטובים בשבילה.

תמיד מאז שהיינו חברות
היה משהו שונה,
לא דיברנו עליו, אבל ידענו
אמא שלה הייתה לא נורמלית.
לא "לא נורמלית" של גרביים נוזלים,
מדברת מוזר, הולכת עקום.
לא, אמא שלה דווקא הייתה נראית
תמיד בטופ, תמיד בשיא.
אבל הפה שלה היה גדול, לא פיזי,
מילולי.

היא הייתה חולה בנפש.
היא יכלה להראות הכי נחמדה
אבל שלא היה את מי להרשים,
זה היה מסוכן,
חברה שלי עברה אלימות מילולית קשה,
בשנים שהייתה הכי צריכה לשמוע מילים טובות,
בזמנים שהכי צריך חיבוק חם, מעריך.
לחברה שלי לא היה את זה.
אני לא אפרט כי זה קשה לי לכתוב על זה,
אבל משפטים כמו "חבל שילדתי אותך", או-
"אם לא תתעוררי בבוקר- זה לא יפריע לאף אחד"
היו מילים שהיא התרגלה לשמוע.
מצמרר, כן. זה נשמה קטנה,
טובה, כל כך טובה.
ששומעת מילים שהיא לא צריכה לשמוע.
לא מגיע לה. זה לשקר לה.
זה לקרוע לה את הנפש,
שהיא גם ככה לא יציבה.

לחברה שלי לא הייתה ילדות קלה,
אבל כשהיינו ביחד, היינו שתי ילדות
נהנות, צוחקות, משחקות.
לא הבנתי כמה החיים שלה שונים.
רק כשגדלתי יותר, התחלתי להבין,
שאני לא מבינה בכלל,
ממה שהגיבורה הזאת עוברת.
אבל היו דברים שראיתי, ששמעתי.
הרווחה התערבה, המשפחה התפרקה
והיא נשארה לבד. עברה בין דירות,
חיפשה את עצמה בעולם המטורף הזה.
היו לה משברים, קשיים מכל הכיוונים
אבל היא החליטה שהיא נלחמת,
שהיא מנצחת. מול כל הסיכויים.
כששאלתי אותה מאיפה הכוחות שלה
היא אמרה לי:
"התיקון שלי זה להיות אמא,
אבל הכי טובה שאני יכולה להיות".

כל הנ"ל הקדמה למשפט ששמעתי היום
מהמלאכית הזאת.
נפגשנו במקרה, אחרי הרבה זמן.
ותוך כדי דיבור היא אומרת לי
"את יודעת, לא היה לי קל,
הנפש שלי סבלה המון, אבל
שתדעי, שאין לי אפילו 1%
שנאה על אמא שלי, שום אחוז.
ואם אני אגיד לך שכן, זה יהיה שקר.
ואת יודעת למה?
כי כל אמא בטבע שלה,
אוהבת את הילדים שלה,
רוצה לעשות את המקסימום בשבילם,
אבל לאמא שלי הייתה מוגבלות
והיא, אני בטוחה- עשתה את המקסימום,
המקסימום שלה, ביכולות שלה
אז איך אני אכעס עליה??
איך אני לא אאהב?!"

עמדתי מצומררת מול הנסיכה הזאת.
אין לי מילים, לפני שנים הייתי שם עדה,
איך היא מצליחה להוציא את המילים
הכל כך נדירות האלה מהפה שלה?
לא היה לי מה להגיב.
רק החלטתי להסתכל מחדש על המצווה-
"כיבוד הורים".

הזכות לכבד את האנשים שעושים בשבילנו-
את המקסימום שלהם.
לאחרונה אני שומעת הרבה מחמאות, לא דווקא כלפיי אלא בסביבה, בכל מקום.
(או אולי רק עכשיו התחלתי לשים לב אליהם).

שמתי לב כמה טוב לשמוע מחמאות, כמה אנשים משתנים בעקבות מחמאות.
איך טיפוסים נרגנים מאירים פנים בעקבות מילה טובה.
לי יש יחס מורכב למחמאות: מצד אחד אני חשה אושר לשמוע מחמאות, מצד שני זה קצת נראה לי ציני,
כי מחמאות נתפס בעיני כמשהו אינטרסנטי לפעמים. כאילו: לא מהעוקץ ולא מהדבש. לא צריך מחמאות וגם לא עקיצות.
כך שהיתה תקופה שממש התנגדתי למחמאות או לא חיבבתי אותן.
מחמאות? זה נשמע לי חלקלק וצבוע.
על מי אנשים עובדים כשהם מחמיאים? הם אולי רוצים להשיג משהו? רוצים להשתלט? אומנם זה משמח לשמוע מחמאות,
אבל גם נראה שמחמאות זה דבר צבוע מעט.

אבל לא משנה מה המניע של המחמאות, אנשים שמחים יותר כשמחמיאים להם!
הם משתנים!
נעשים יותר חביבים ופחות עצבנים!
כמו מעגל של אור, מחמאות זה דבר שמתגלגל מאחד לשני וגורם לאווירה טובה ונינוחה.

לאחר כל הנ"ל אני רוצה להעלות כאן קטע שכתבתי על מחמאות, וגם בקשה מכם, ממי שקורא את הדברים:
יש לכם רעיונות למחמאות? כיתבו כאן וכל אחד יבחר אלו מחמאות מתאים לו לנכס לעצמו ולתת לסביבה.
כי יש כל כך הרבה טוב בעולם.
כי תחשבו על זה: באמצע היום אמא אומרת לילדיה: איך זכיתי בכם, איזה ילדים מיוחדים ה' נתן לי. (למרות שיש לה כלפיהם טענות רבות, היא בוחרת לראות את הטוב ואומרת את הטוב פעם אחר פעם).
רק לחשוב איזה מעגל של טוב יכול להיות.
או מורה אומרת לתלמידות עד כמה הן אהובות מיוחדות כל אחת בדרכה.
וגם להפחית ביקורת, ולומר הערות בדרכי נועם.


קטע שכתבתי כשהבנתי עד כמה מילים טובות זה דבר טוב:

בא לי להציף את העולם במחמאות
לומר לכל אדם עד כמה הוא מיוחד
ויחודי
ואין כמוהו בעולם,

בא לי להטביע את העולם במחמאות
שאנשים ילכו עם מחמאות בכיסים
בתיקים
מכל מקום יישפכו מחמאות
בלי סוף
שאנשים ישמעו רק מילים טובות
ויצופו בתוך טוב

בא לי למלא את העולם במחמאות
כמו מבול
שיכסה ארץ
במחמאות.
שאנשים ילכו מבסוטים מעצמם
ולא יצטרכו דבר.

אבל אז הבנתי
שאי אפשר לומר מחמאות
לאדם שהוא רעיל לעצמו
וכל עוד לא נאמר לעצמנו מחמאות,
גם מבול חיצוני של מילים טובות
לא יוכל לעזור.

אז בבקשה
תמלאו את עצמכם במחמאות
כל הזמן מילים טובות, מעודדות,
קחו מלוא חופניים ים של מחמאות
תדעו כי יחודיים אתם.
ומיוחדים. קחו לכם צידה, מחמאות.
תקציר - לאחר 9 שנים שבהם צברתי חובות, הגעתי לנקודת בחירה בין ירידה משמעותית ברמת חיים, לבין הגדלת הכנסות משמעותית, (או שתיהם) בחרתי ללכת בדרך השניה.
נכון לעכשיו ב"ה עצרתי את החובות והתחלתי לייצר הכנסות, שהמטרה הסופית שלי להגיע לסכום שיאפשר לי חופש כלכלי אם ירצה ה'.
בשנה פלוס האחרונות עברתי הרבה ניסיונות, חלקם נכשלתי, חלקם הצלחתי, וכל התהליך הוא חוויתי, משעשע ועמוס תובנות.
אני מתכוון פעם בשבוע, להביא סיפור אחד, ומה למדתי ממנו, ואני ישמח לשמוע את דעתכם.

השבוע:
סיפור על מכה של (כסף) ערב סוכות:
בסוף בינה"ז אב פגשתי את אחי הצעיר בגאולה, אמרתי לו: " אני צריך הכנסה משמעותית, בחגים אנשים מוציאים הרבה כסף, הכסף הזה הולך לכיס של אנשים אחרים, השנה אני מתכוון שחלק מזה ילך לכיס שלי"
החלטנו שנעשה רשימה מפורטת של כל מה שאנשים צורכים בתקופת החגים, החל מערב ר"ה, ועד מוצאי שמחת תורה.
לאחר חצי שעה יצא רשימה כמעט מושלמת (מושלם לגמרי אני שונא... כי זה אף פעם לא יקרה, יום אחר נרחיב על זה בע"ה),
נתתי לעצמי שעה לקבל החלטה, כיון שאני יודע שאחד הדברים שהכי מעכבים בן אדם מלפעול, זה חוסר החלטה, קיבלתי ע"ע שעד סוף השעה אני מחליט על אחד מהאפשרויות, ומתמקד בו.

קיבלתי החלטה לבנות סוכות לאנשים, אני אישית לא יודע לבנות כלום, ולכן סגרתי עם עובדים שיבנו תמורת 50 ש"ח לשעה, ממוצע של סוכה גדולה לקחתי 1500 ש"ח לקח 10 שעות שתי עובדים, ככה יצא שהרווח הגולמי (רווח על המוצר בלי לחשב הוצאות נוספות שיש לעסק -- במקרה שלי פירסום, במקרים אחרים שכירות מקום\ מזכירות, וכדומה), לסוכה 500 ש"ח.

השלש שבועות הראשונים היו כמו חלום שמתגשם, עשיתי סוכה אחרי סוכה, נשאר לי רק להתאמן איך סופרים מזומנים מהר :)

ואז בין יוה"כ לסוכות, עשיתי סוכה אחת יותר מידי....

ביקשו ממני לתת הצעת מחיר לסוכה מורכבת, היה צריך להכשיר את השטח, להכשיר את המקום לדפנות, ועוד סיבוכים שונים, הציעו לי סכום כפול ממה שהייתי מורגל, ואמרתי כן...
מכאן ואילך נכנסתי לתסבוכת, שגרמה לי להיכנס לחג באופן אישי לא מאורגן, ל3 ימים של חוסר אונים שאני לא מאחל לאף אחד, ולקינוח לאיבוד כל מה שהרווחתי בשלש שבועות !
דבר ראשון, הבחורים שעבדו איתי אמרו לי שקרוב לחג הם לא יכולים... פירסמתי בקבוצות עבודה שונות, הגיעו אליי בחורים שלא ידעו את העבודה.. לקחו כסף ולא נתנו תועלת... בעל הבית עם עיני נץ בלי עין הרע היה חשוב לו עבודה מושלמת כמו שהתחייבתי...
היה ברור לי שהוא מכניס חג בלי סוכה בגללי... ה' ירחם
הייתי חסר אונים.. הרגשתי שאני משתגע.. כבר לא עניין אותי הכסף.. רק רציתי שיהיה לו סוכה איכשהו..
בימים הכי עמוסים לא הייתי בבית.. ויש לזה משמעות... הייתי עסוק בלהסיע מכל רחבי הארץ עובדים שינסו לעשות את העבודה.
...
יום לפני סוכות הבעל הבית קורא לי כולו כועס ובצדק רב, והוא אומר לי יש לך שתי ברירות, או שאתה חותם לי שאני מכניס חג עם סוכה בנויה, או שאני מביא בונה סוכות אחר... (ולא משלם לך שקל, אפילו שחלק מהשטח הוכשר)
לא הייתי צריך לחשוב אפילו...
אמרתי לו, כמובן שאני רוצה שתביא מישהו אחר, לא מעניין אותי הכסף, ואדרבה אם אתה מקפיד עליי אני יפצה אותך על עוגמת הנפש, אבל מאיפה תמצא עכשיו פחות מ24 שעות קודם החג?
ה' עשה לי חסד, והוא מצא כמה חבר'ס מעולים, שהרימו לו סוכה מעולה,
במקרה הזה לא הרווחתי אבל כן שילמתי לעובדים (זה תמיד יהיה ההבדל בין שכיר שמקבל בטוח אבל קצת מהעוגה, לבין עצמאי שלוקח את הסיכון בתקווה שהעוגה תיהיה גדולה).

תובנות שלי:
לקחת מקצוע שאתה מבין בו, באופן אישי.
כי אז אתה לא טועה בהערכת הקושי.
כי אז עובדים לא יכולים לסובב אותך.
כי אז אתה לא חסר אונים בשום שלב, כי תמיד במקרה של הברזה, אתה יכול לעשות בעצמך.

אשמח לשמוע כל תגובה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה