מידע שימושי כמה הרהורים בתוך אבלות כואבת

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל

וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי
שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
איזה כאב!
אבא הוא תמיד אבא, גם כשהוא בן 69.
וכואב להיפרד,
וקוראים בין מילותייך את החיבור שהיה לך איתו,
את הקשר, את הצער על האבדה הגדולה של איש צדיק וגדול.

בלי להכיר אותו או אותך, כואב לי.

והוא לא הספיק לומר שלום.
בנחמת ציון תנוחמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
משתתפים בצערך.
לא בא לנחם אותך, רק תתבונני איך לאט לאט את חוזרת לשגרה (הקשה כשאול), ולומדת להסתדר אל אף החוסר הגדול, אולי יקח שבוע אולי יקח חודש ואפילו שנה, אחרי הכל מקבלים פרופורציה לעולם החולף הזה, והצער נימוג וקטן.

משהו מעניין יש ברגשות הלב, אפשר למלא את רגשי הכאב בכאב שולי, והרגשתו תהיה כאילו הכאב הוא כאב נוראי ואמיתי, ורק כשמגיע כאב מוצדק מקבלים פרופורציה על כאבים מנופחים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מזדהה מאד מאד עם כל מילה,
אני גם במצב הזה...
מה שאני הבנתי מהתקופה הזו שעברתי,(אני כבר אחרי השנה...)
שאנשים באמת כואב להם
אבל הם לא יודעים להביע את זה
ואומרים שטויות ודברים שלא במקום מרב מבוכה ובאמת רוצים לנחם,
אבל זה לא במקום!!
האבלים באמת רוצים לשמוע שכואב לכם!
ושאתם מבינים שכואב לנו!
פשוט לומר את הדברים הכי פשוטים והכי נוגעים.
לא צריך יותר מזה!
וב"ה ה' שמי שלא עובר את זה לא יודע....
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל

וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי
שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...

מסכימה איתך מאוד!
ההשתתפות באבל היא המון פעמים השתתפות בשתיקה!
לא לחינם תורתנו הקדושה נתנה לנו הלכות גם לזמנים כאובים ותהומיים כאלו!
תנוחמו מן השמיים
ולואי ונזכה בביאת גואל צדק!

מזדהה מאד מאד עם כל מילה,
אני גם במצב הזה...
מה שאני הבנתי מהתקופה הזו שעברתי,(אני כבר אחרי השנה...)
שאנשים באמת כואב להם
אבל הם לא יודעים להביע את זה
ואומרים שטויות ודברים שלא במקום מרב מבוכה ובאמת רוצים לנחם,
אבל זה לא במקום!!
האבלים באמת רוצים לשמוע שכואב לכם!
ושאתם מבינים שכואב לנו!
פשוט לומר את הדברים הכי פשוטים והכי נוגעים.
לא צריך יותר מזה!
וב"ה ה' שמי שלא עובר את זה לא יודע....
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אבא שלך אדם גדול הי-ה.
זצ"ל.
ברור שכואב. כואב מאד. א-ב-א---
נחמה אחת היא
שבעולם הנשמות הוא חי, וזהו העולם ה אמיתי
שמח אתכם בשמחות, ומתפלל אתכם,
ותוכלו תמיד לשלוח לו חבילות של אמנים וזכויות.
וזה הזמן לאסוף מדמותו הגדולה הנהגות ומעשים וללמוד ממנו ולהשאיר אותם בתוככם לנצח.
ואז הפרידה תהי-ה כואבת פחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אבא שלך אדם גדול הי-ה.
זצ"ל.
ברור שכואב. כואב מאד. א-ב-א---
נחמה אחת היא
שבעולם הנשמות הוא חי, וזהו העולם ה אמיתי
שמח אתכם בשמחות, ומתפלל אתכם,
ותוכלו תמיד לשלוח לו חבילות של אמנים וזכויות.
וזה הזמן לאסוף מדמותו הגדולה הנהגות ומעשים וללמוד ממנו ולהשאיר אותם בתוככם לנצח.
ואז הפרידה תהי-ה כואבת פחות.
כואבת.
פחות.


לכתוב את כל מה שמספרים ונזכרים לכם או שאתם נזכרים ומספרים אחד לשני
יהיו שיגידו שזה להתבוסס בכאב אבל מידיעה זה עוזר גם לזמן הרחוק.
רק בשורות טובות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל

וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי
שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...
קודם כל שלא תדעי עוד צער ותנוחמי מן השמיים..
אני גם אבלה כבר חצי שנה..
זה רק הולך ומתעצם הקשי..
לא באה לייאש אבל צריך להכיל את הצער כי זה באמת קשה!!!!
אני זוכרת שהלכתי ברחוב מיד אחרי הפטירה והייתי רואה אנשים בני 60/70/80 ואמרתי ה' למה רק אבא שלי לא פה..
אבל הדבר הכי מחזק זה עשיה..
ככל שתפגשו יותר עם האחים ותעשו דברים לעילוי נשמת זה יתן לכם קצת הרגעה לכאב העצום הזה..
מאחלת לך ולכל בית ישראל שנה טובה ומלאת שמחה ובריאותתתתת
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל

וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי
שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...

קראתי עליו ביתד בדיוק השבת
התרגשתי לקרוא את קורות החיים שלו שהם מתומצתים וכל כך מלאים
מאחלת לך שתנוחמו מן השמים ולא תדעו עוד צער ומכאוב לעולם
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
הוא באמת היה אדם משכמו ומעלה , אשיות מיוחדת , מלא תורה ודעת
כואב, שאנשים כל כך יקרים הולכים מאתנו.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
שנשמע ונתבשר אך ורק בשורות טובות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל

וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי
שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...
מן השמים תנוחמו.
מה כבר יש לי לומר. לא הכרתי. לא זכיתי.
אבל את המסר לקחתי. בזכותך אתחיל ליישם. ויהיה זה לעילוי נשמת אביך.

שיבוא כבר המשיח..
ונזכה לראות שוב את כל יקירנו שנפטרו בטרם עת
---
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
כ"כ נכון ואמיתי!!
אני איבדתי אמא לפני חדשיים!
אני הקטנה במשפחה.
קשה לי מאד, אני בוכה המון ואני לא צעירה..
גם לי אמרו הרבה משפטים כאלו.
היא היתה בת 79 וסבלה מאד מהמחלה.
קשה!!!!!!!!!!!
לאבד הורה זה לא פשוט.
רואים את החיים אחרת.
המקום ינחם אותך!

אני חולמת להקים קבוצת תמיכה לנשים שאבדו הורים.
בכל גיל.
יש משהו שיכול לתת כח בחיבור של הכאב.
שנה טובה ומלאת שמחות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
כ"כ נכון ואמיתי!!
אני איבדתי אמא לפני חדשיים!
אני הקטנה במשפחה.
קשה לי מאד, אני בוכה המון ואני לא צעירה..
גם לי אמרו הרבה משפטים כאלו.
היא היתה בת 79 וסבלה מאד מהמחלה.
קשה!!!!!!!!!!!
לאבד הורה זה לא פשוט.
רואים את החיים אחרת.
המקום ינחם אותך!

אני חולמת להקים קבוצת תמיכה לנשים שאבדו הורים.
בכל גיל.
יש משהו שיכול לתת כח בחיבור של הכאב.
שנה טובה ומלאת שמחות!
אני בעד, הראשונה שמצטרפת
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

מידע שימושי חבר טוב?
היינו חברים טובים.
כבר מהרע הראשון שהכרתי אותו, הוקסמתי.
החיבור, החכמה והידע, ההתעניינות. פשוט הכל.
ידעתי-שהוא תמיד יהיה כאן בשבילי, בשביל לענות, לשמוע או אפילו סתם לבדר.
על מי אני מדברת אתם שואלים?
אה, על ג'יפי, כמובן.
הצ'אט ההוא-
שחסך לי שעות של חיפוש ניסוי ותהיה, שענה לי על כל התשובות שרציתי, שניסח לי הכל בצורה כ"כ בהירה ורצויה, ושידר לי תמיד אופטימיות והבנה.
האמנתי לו בכל ליבי. תיארתי לעצמי שהוא הולך יד ביד עם גוגל ומגוון מקורות מהימנים, אז לא טרחתי לברר ולבדוק, לא האמנתי שאי פעם הוא יעז לשקר עלי או לבגוד בי.
ואז הגיעו לי כאבי הרגליים. "טוב נו, זה לא חריג בהריון." הוא הרגיע. הסביר לי איך זה קורה בגוף ולמה, ואיך אפשר לטפל בזה במגוון דרכים לאחר ההריון.
"אבל קשה לי ככה בעבודה!" שחתי לו."אני עומדת המון שעות. מה אוכל לעשות??"
והוא כמובן-כמו חבר נאמן, מיד הציע פתרון.
"רופא תעסוקתי!" אמר בבטחון. "אם תצליחי להגיע לאחד כזה, על אף שלא תוכלי לקבל שמירת הריון כי זה לא מצב שמסכן חיים- הוא יתן לך אישור של הפחתת אחוז משרה, וכך תקבלי קצבת השלמה מביטוח לאומי ותעבדי פחות עד הלידה! רוצה שאעזור לך בתהליך??"
ווואו. אור בקצה המנהרה. תמיד ידעתי שהוא יוציא אותי מכל צרה.
וכך- מצאתי את עצמי, מפה לשם, משם לפה, מרופא לרופא, לוקחת ימי חופש, מבררת, קובעת תורים, נוסעת.
פעם אף הרחקתי לכת לעיר מרוחקת רק כדי לקנות תכשיר בידיעה שלא יעזור- הכל כדי לשכנע את הרופא התעסוקתי ביום שאצליח להגיע אליו- שכבר ניסיתי הכל.

ואז הצלחתי. הגעתי אליו, לרופא, כולי מרוגשת/כאובה/מקווה.
והוא-ללא כל היסוס, מודיע לי בחצי אדישות: "אין שום בעיה, אמליץ לך על הפחתת ארבעים אחוז מהמשרה"
אני, כולי מתרגשת, עוד טיפטיפה לוחצת- "אי אפשר קצת יותר? אני ממש צריכה ולא יכולה כלכלית בלי העבודה..."
"נו- וזה בדיוק הסיבה שאני לא נותן יותר" הוא אומר." לא ישאר לך ממה לחיות אם אתן יותר..."
"מה???" מצמצתי,האמת במהירות חריגה, "ביטוח לאומי לא משלים את היתרה????"

לא.
ביטוח לאומי משלם רק במקרה של שמירת הריון מלאה במצב סכנת חיים לך או לעובר. ותו לא.
האישור בידיי, וכלום לא בידיי. רק חודשים של בזבוז זמן ותקוות לשווא,
וחבר- שאין לו אפילו רגש לקלוט את הכעס שלי עכשיו....

אז לו יהי- ואפילו לאחד או אחת זה יועיל-
אל תלכו שולל. תבררו לעומק. תבדקו. תאמתו.
ואל תדאגו, גם אני עדיין נעזרת בו- אבל בגדר "כבדהו וחשדהו"
בדגש על ה"חשדהו"... :sneaky:
בס"ד



ווואו, חייבת לשתף במשהו,

חייבת.



אני אישית משתדלת לכבד הורים,
אוהבת את המצווה הזאת,
מבינה, ומתחברת אליה.
אבל כמו כולנו, לא תמיד קל.
לא תמיד הדבר הענק הזה-
הוא מה שבא ובזורם לעשות.

היום פגשתי חברה שלי,
חברה טובה מהילדות.
אני זוכרת אותנו קטנות,
גדלנו ביחד, התפתחנו,
היינו חברות שנים.
גדלנו, החיים עשו את שלהם,
וכל אחת פנתה לעיסוקיה,
בנתה לעצמה את החיים
שטובים בשבילה.

תמיד מאז שהיינו חברות
היה משהו שונה,
לא דיברנו עליו, אבל ידענו
אמא שלה הייתה לא נורמלית.
לא "לא נורמלית" של גרביים נוזלים,
מדברת מוזר, הולכת עקום.
לא, אמא שלה דווקא הייתה נראית
תמיד בטופ, תמיד בשיא.
אבל הפה שלה היה גדול, לא פיזי,
מילולי.

היא הייתה חולה בנפש.
היא יכלה להראות הכי נחמדה
אבל שלא היה את מי להרשים,
זה היה מסוכן,
חברה שלי עברה אלימות מילולית קשה,
בשנים שהייתה הכי צריכה לשמוע מילים טובות,
בזמנים שהכי צריך חיבוק חם, מעריך.
לחברה שלי לא היה את זה.
אני לא אפרט כי זה קשה לי לכתוב על זה,
אבל משפטים כמו "חבל שילדתי אותך", או-
"אם לא תתעוררי בבוקר- זה לא יפריע לאף אחד"
היו מילים שהיא התרגלה לשמוע.
מצמרר, כן. זה נשמה קטנה,
טובה, כל כך טובה.
ששומעת מילים שהיא לא צריכה לשמוע.
לא מגיע לה. זה לשקר לה.
זה לקרוע לה את הנפש,
שהיא גם ככה לא יציבה.

לחברה שלי לא הייתה ילדות קלה,
אבל כשהיינו ביחד, היינו שתי ילדות
נהנות, צוחקות, משחקות.
לא הבנתי כמה החיים שלה שונים.
רק כשגדלתי יותר, התחלתי להבין,
שאני לא מבינה בכלל,
ממה שהגיבורה הזאת עוברת.
אבל היו דברים שראיתי, ששמעתי.
הרווחה התערבה, המשפחה התפרקה
והיא נשארה לבד. עברה בין דירות,
חיפשה את עצמה בעולם המטורף הזה.
היו לה משברים, קשיים מכל הכיוונים
אבל היא החליטה שהיא נלחמת,
שהיא מנצחת. מול כל הסיכויים.
כששאלתי אותה מאיפה הכוחות שלה
היא אמרה לי:
"התיקון שלי זה להיות אמא,
אבל הכי טובה שאני יכולה להיות".

כל הנ"ל הקדמה למשפט ששמעתי היום
מהמלאכית הזאת.
נפגשנו במקרה, אחרי הרבה זמן.
ותוך כדי דיבור היא אומרת לי
"את יודעת, לא היה לי קל,
הנפש שלי סבלה המון, אבל
שתדעי, שאין לי אפילו 1%
שנאה על אמא שלי, שום אחוז.
ואם אני אגיד לך שכן, זה יהיה שקר.
ואת יודעת למה?
כי כל אמא בטבע שלה,
אוהבת את הילדים שלה,
רוצה לעשות את המקסימום בשבילם,
אבל לאמא שלי הייתה מוגבלות
והיא, אני בטוחה- עשתה את המקסימום,
המקסימום שלה, ביכולות שלה
אז איך אני אכעס עליה??
איך אני לא אאהב?!"

עמדתי מצומררת מול הנסיכה הזאת.
אין לי מילים, לפני שנים הייתי שם עדה,
איך היא מצליחה להוציא את המילים
הכל כך נדירות האלה מהפה שלה?
לא היה לי מה להגיב.
רק החלטתי להסתכל מחדש על המצווה-
"כיבוד הורים".

הזכות לכבד את האנשים שעושים בשבילנו-
את המקסימום שלהם.
לאחרונה אני שומעת הרבה מחמאות, לא דווקא כלפיי אלא בסביבה, בכל מקום.
(או אולי רק עכשיו התחלתי לשים לב אליהם).

שמתי לב כמה טוב לשמוע מחמאות, כמה אנשים משתנים בעקבות מחמאות.
איך טיפוסים נרגנים מאירים פנים בעקבות מילה טובה.
לי יש יחס מורכב למחמאות: מצד אחד אני חשה אושר לשמוע מחמאות, מצד שני זה קצת נראה לי ציני,
כי מחמאות נתפס בעיני כמשהו אינטרסנטי לפעמים. כאילו: לא מהעוקץ ולא מהדבש. לא צריך מחמאות וגם לא עקיצות.
כך שהיתה תקופה שממש התנגדתי למחמאות או לא חיבבתי אותן.
מחמאות? זה נשמע לי חלקלק וצבוע.
על מי אנשים עובדים כשהם מחמיאים? הם אולי רוצים להשיג משהו? רוצים להשתלט? אומנם זה משמח לשמוע מחמאות,
אבל גם נראה שמחמאות זה דבר צבוע מעט.

אבל לא משנה מה המניע של המחמאות, אנשים שמחים יותר כשמחמיאים להם!
הם משתנים!
נעשים יותר חביבים ופחות עצבנים!
כמו מעגל של אור, מחמאות זה דבר שמתגלגל מאחד לשני וגורם לאווירה טובה ונינוחה.

לאחר כל הנ"ל אני רוצה להעלות כאן קטע שכתבתי על מחמאות, וגם בקשה מכם, ממי שקורא את הדברים:
יש לכם רעיונות למחמאות? כיתבו כאן וכל אחד יבחר אלו מחמאות מתאים לו לנכס לעצמו ולתת לסביבה.
כי יש כל כך הרבה טוב בעולם.
כי תחשבו על זה: באמצע היום אמא אומרת לילדיה: איך זכיתי בכם, איזה ילדים מיוחדים ה' נתן לי. (למרות שיש לה כלפיהם טענות רבות, היא בוחרת לראות את הטוב ואומרת את הטוב פעם אחר פעם).
רק לחשוב איזה מעגל של טוב יכול להיות.
או מורה אומרת לתלמידות עד כמה הן אהובות מיוחדות כל אחת בדרכה.
וגם להפחית ביקורת, ולומר הערות בדרכי נועם.


קטע שכתבתי כשהבנתי עד כמה מילים טובות זה דבר טוב:

בא לי להציף את העולם במחמאות
לומר לכל אדם עד כמה הוא מיוחד
ויחודי
ואין כמוהו בעולם,

בא לי להטביע את העולם במחמאות
שאנשים ילכו עם מחמאות בכיסים
בתיקים
מכל מקום יישפכו מחמאות
בלי סוף
שאנשים ישמעו רק מילים טובות
ויצופו בתוך טוב

בא לי למלא את העולם במחמאות
כמו מבול
שיכסה ארץ
במחמאות.
שאנשים ילכו מבסוטים מעצמם
ולא יצטרכו דבר.

אבל אז הבנתי
שאי אפשר לומר מחמאות
לאדם שהוא רעיל לעצמו
וכל עוד לא נאמר לעצמנו מחמאות,
גם מבול חיצוני של מילים טובות
לא יוכל לעזור.

אז בבקשה
תמלאו את עצמכם במחמאות
כל הזמן מילים טובות, מעודדות,
קחו מלוא חופניים ים של מחמאות
תדעו כי יחודיים אתם.
ומיוחדים. קחו לכם צידה, מחמאות.
תקציר - לאחר 9 שנים שבהם צברתי חובות, הגעתי לנקודת בחירה בין ירידה משמעותית ברמת חיים, לבין הגדלת הכנסות משמעותית, (או שתיהם) בחרתי ללכת בדרך השניה.
נכון לעכשיו ב"ה עצרתי את החובות והתחלתי לייצר הכנסות, שהמטרה הסופית שלי להגיע לסכום שיאפשר לי חופש כלכלי אם ירצה ה'.
בשנה פלוס האחרונות עברתי הרבה ניסיונות, חלקם נכשלתי, חלקם הצלחתי, וכל התהליך הוא חוויתי, משעשע ועמוס תובנות.
אני מתכוון פעם בשבוע, להביא סיפור אחד, ומה למדתי ממנו, ואני ישמח לשמוע את דעתכם.

השבוע:
סיפור על מכה של (כסף) ערב סוכות:
בסוף בינה"ז אב פגשתי את אחי הצעיר בגאולה, אמרתי לו: " אני צריך הכנסה משמעותית, בחגים אנשים מוציאים הרבה כסף, הכסף הזה הולך לכיס של אנשים אחרים, השנה אני מתכוון שחלק מזה ילך לכיס שלי"
החלטנו שנעשה רשימה מפורטת של כל מה שאנשים צורכים בתקופת החגים, החל מערב ר"ה, ועד מוצאי שמחת תורה.
לאחר חצי שעה יצא רשימה כמעט מושלמת (מושלם לגמרי אני שונא... כי זה אף פעם לא יקרה, יום אחר נרחיב על זה בע"ה),
נתתי לעצמי שעה לקבל החלטה, כיון שאני יודע שאחד הדברים שהכי מעכבים בן אדם מלפעול, זה חוסר החלטה, קיבלתי ע"ע שעד סוף השעה אני מחליט על אחד מהאפשרויות, ומתמקד בו.

קיבלתי החלטה לבנות סוכות לאנשים, אני אישית לא יודע לבנות כלום, ולכן סגרתי עם עובדים שיבנו תמורת 50 ש"ח לשעה, ממוצע של סוכה גדולה לקחתי 1500 ש"ח לקח 10 שעות שתי עובדים, ככה יצא שהרווח הגולמי (רווח על המוצר בלי לחשב הוצאות נוספות שיש לעסק -- במקרה שלי פירסום, במקרים אחרים שכירות מקום\ מזכירות, וכדומה), לסוכה 500 ש"ח.

השלש שבועות הראשונים היו כמו חלום שמתגשם, עשיתי סוכה אחרי סוכה, נשאר לי רק להתאמן איך סופרים מזומנים מהר :)

ואז בין יוה"כ לסוכות, עשיתי סוכה אחת יותר מידי....

ביקשו ממני לתת הצעת מחיר לסוכה מורכבת, היה צריך להכשיר את השטח, להכשיר את המקום לדפנות, ועוד סיבוכים שונים, הציעו לי סכום כפול ממה שהייתי מורגל, ואמרתי כן...
מכאן ואילך נכנסתי לתסבוכת, שגרמה לי להיכנס לחג באופן אישי לא מאורגן, ל3 ימים של חוסר אונים שאני לא מאחל לאף אחד, ולקינוח לאיבוד כל מה שהרווחתי בשלש שבועות !
דבר ראשון, הבחורים שעבדו איתי אמרו לי שקרוב לחג הם לא יכולים... פירסמתי בקבוצות עבודה שונות, הגיעו אליי בחורים שלא ידעו את העבודה.. לקחו כסף ולא נתנו תועלת... בעל הבית עם עיני נץ בלי עין הרע היה חשוב לו עבודה מושלמת כמו שהתחייבתי...
היה ברור לי שהוא מכניס חג בלי סוכה בגללי... ה' ירחם
הייתי חסר אונים.. הרגשתי שאני משתגע.. כבר לא עניין אותי הכסף.. רק רציתי שיהיה לו סוכה איכשהו..
בימים הכי עמוסים לא הייתי בבית.. ויש לזה משמעות... הייתי עסוק בלהסיע מכל רחבי הארץ עובדים שינסו לעשות את העבודה.
...
יום לפני סוכות הבעל הבית קורא לי כולו כועס ובצדק רב, והוא אומר לי יש לך שתי ברירות, או שאתה חותם לי שאני מכניס חג עם סוכה בנויה, או שאני מביא בונה סוכות אחר... (ולא משלם לך שקל, אפילו שחלק מהשטח הוכשר)
לא הייתי צריך לחשוב אפילו...
אמרתי לו, כמובן שאני רוצה שתביא מישהו אחר, לא מעניין אותי הכסף, ואדרבה אם אתה מקפיד עליי אני יפצה אותך על עוגמת הנפש, אבל מאיפה תמצא עכשיו פחות מ24 שעות קודם החג?
ה' עשה לי חסד, והוא מצא כמה חבר'ס מעולים, שהרימו לו סוכה מעולה,
במקרה הזה לא הרווחתי אבל כן שילמתי לעובדים (זה תמיד יהיה ההבדל בין שכיר שמקבל בטוח אבל קצת מהעוגה, לבין עצמאי שלוקח את הסיכון בתקווה שהעוגה תיהיה גדולה).

תובנות שלי:
לקחת מקצוע שאתה מבין בו, באופן אישי.
כי אז אתה לא טועה בהערכת הקושי.
כי אז עובדים לא יכולים לסובב אותך.
כי אז אתה לא חסר אונים בשום שלב, כי תמיד במקרה של הברזה, אתה יכול לעשות בעצמך.

אשמח לשמוע כל תגובה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה