מידע שימושי כמה הרהורים בתוך אבלות כואבת

[נתל'ע]

כל אחד באתגרים שהחיים מציבים לו מכיר את אלו שיש להם רק תשתית למוח...הטיפשים הרשעים שלא מבינים מה הבעיה בשאלות שלהם, לא יעזור שתדפיסו סיכום מחלה ולא יעזור שתדפיסו בענק את תעודת הפטירה, תמיד אבל תמיד הם ימצאו דרך לשאול את שאלותיהם המטופשות...

הדרך היחידה להתנחם במצבים אלו היא לשוחח עם אנשים שנמצאים / עברו מצב דומה ואשכול זה יוכיח !

ובדרך אגב (במחילה מפותחי האשכול אם זה מפריע אמחק)
עכשיו החגים מגיעים ואנו פוגשים את הבחור המתבגר או את הממתין לזש"ק או כל מי שחווה צער שהציבור מודע לו, אל תשאלו שאלות ! אל תאחלו בקרוב אצלך ! אפשר, מותר ורצוי להתעניין בשלום הידידים בלי להיכנס לקישקעס, אם הם רוצים לספר לכם בדיוק מה קורה הם ימצאו את הדרך המקום והזמן לדבר.

 

[אפכא מסתברא]

אמרו כאן דברים נכונים וחכמים. דבר קטן שיש לי להוסיף: לפני כניסה לניחום אבלים או לכל שיחה שעלולה להיות טעונת רגשות - לשאת תפילה קצרה לבורא העולם, שדברינו יהיו לרצון ושלא נצער שום אדם.

 

[נערה יהודיה]

אני קוראת את מה שאת שמת ויורדות לי דמעות,
לא מכירה אותך ולא את אביך, אבל
אבא תמיד אבא לא משנה בן כמה, תמיד כשהוא
בסביבה אפילו שלא יכול לעשות כלום מרגישים הרגשה יותר בטוחה,
יש דברים שלא משנה הגיל והבריאות אלא המשמעות!!!
שהשם ינחם אותכם..

 

[מירי קוגלמן]

פותחת האשכול היקרה
אין שום דבר בעולם שיכול לנחם על פטירה של הורה
אני כבר שנה וחצי אחרי השבעה על אבא שלי שנפטר בן 74
החיים ממשיכים כרגיל רק למראית עין
הגעגועים הולכים ומתחזקים
קשה ברמות שרק מי שחווה יבין

המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפי לדאבה עוד

 

[איש הכותל]

בתור אחד שאיבד את אביו בגיל 15 אז באמת אין שוני בגעגוע להורה שנפטר אלא אפי' יותר קשה לאדם מבוגר שאיבד הורה כיון שהיה מחובר אליו הרבה יותר שנים, אבל הקושי בגיל צעיר לאבד אבא זה החברה כי אותם משפטים שפותחת האשכול כתבה לא תשמעו שאומרים אותם לנער בן 15 שאיבד אבא. וההסתגלות לאחר הפטירה היא הקושי הגדול כי פתאום כולם מרחמים עליך וכדו' ולא מבינים שזה רק לשפוך מלח על הפצעים. וכן לשבת שבעה זה סיוט כי כולם באים ושואלים אותם שאלות חיצונויות כגון בן כמה היה? איך נפטר? פתאומי? כמה אמבולנסים הגיעו? כמה ילדים יש לו? ולא מבינים שזה באמת לא צורך של האבלים לספר זאת אלא לשמוע דברי חיזוק וסיפורים על הנפטר. אבל מה שהכי חשוב זה לשלוח לו מתנות שזה מצוות ומשניות ואני יכול לומר מנסיון שזה הדבר שהכי טוב לא רק לנשמה של הנפטר אלא גם לנשמה שלך כי אתה לוקח את הכאב למקום טוב.
מן השמים תנוחמו.

 

[פרקטית]

אני בעד, הראשונה שמצטרפת

ואני השנייה...

 

[גלבוע]

אמרו כאן דברים נכונים וחכמים. דבר קטן שיש לי להוסיף: לפני כניסה לניחום אבלים או לכל שיחה שעלולה להיות טעונת רגשות - לשאת תפילה קצרה לבורא העולם, שדברינו יהיו לרצון ושלא נצער שום אדם.

תודה!!!!

 

[איש גמזו]

ועכשיו תור הפרסומים...

אפשר להסתכל על כל דבר מהזווית הזאת, נכון...
אנחנו גם בתוך השנה, הפרטים הם די דומים לשלכם, 69, נפטר מהמחלה ל''ע,
והתחושות מוכרות מאוד לדאבוני.

עם זאת יש דברים שהם מעל לזה,
אין לי שום אינטרס בזה מלבד לעזור למפעל הגדול והקדוש הזה ולהביא את המידע הזה ליותר אנשים שינצלו את ההזדמנות.

 

[איפור כלות]

לפני כמה שנים החברותא שלי איבד ילד במוות עריסה. היינו ועדיין ידידים קרובים למרות שכבר נפרדו דרכינו. כשקיבלתי את הבשורה נכנסתי להלם, לא הלכתי ללויה ולא לנחם, פשוט לא הייתי מסוגל.
ביום האחרון של השבעה אספתי את שאריות שבריי והלכתי לביתו של החברותא לשעבר שישב לבדו, כשאשתו בחדר השני. נכנסתי בלב הולם לתוך מסך של פיטפוטים והמולה והתיישבתי בצד. עדיין לא מסוגל לשאת את עיני. שמתי לב שהוא מגניב אלי מבטים, וניסיתי לשמור על יציבות.
אחרי כמה דקות כשאירעה הפסקה קלה בפיטפוטים, הוא פנה אלי: לא שמעת?
נחנקתי.
שמעתי, לחשתי, אבל לא הייתי מסוגל.
השתררה שתיקה בחדר.

לאחר כמה שבועות כשנפגשנו, הוא אמר לי: היו אצלי המון אנשים. אבל מנחם היה אחד. וזה היית אתה.

 

[תורת עולם]

יש ווארט חזק שיכול מאוד לעודד - בתהילים פרק ק"ו והחסידים אומרים אותו בערב שבת לפני מנחה - פרק הודו פסוק מד וירא בצר להם בשמעו את רנתם מה הפירוש שה' רואה את הצרה של כלל ישראל כששומע את את רנתם - שירה, ברם כשהקב"ה שומע על מה הם מודים לו הוא מבין מה גודל הצרה ואם למשל מודים על שלא קיבל כימותרפיה, הצרה היא המחלה הנוראה שלא נדע, ובכן יש ענין להודות על מה שלא מתווסף לצרה קיימת

 

[תורת עולם]

בנוסף למה שכתבתי לעיל יש שני חלקים בניחום - אחד השתתפות בצער, והשני ניחום - שבדר"כ מניסים להפחית את הצרה או בדרך להגדיל צרות של אחרים או בדרך של צרת רבים חצי נחמה.
ידוע לי סיפור אמיתי משטרסבורגר רב הרב הורוביץ שבביהמ"ד שלו נפטרה טראגית אשה צעירה ואחד המתפללים ניגש לרב וסיפר לו שהאבא (התפלל אצלו) כל המערכת שלו תקוע, קם ביחד עם אותו מתפלל והלך לביתו של האבא כשנכנס אליו התנפל על צווארו והתחיל לבכות עד שאבא התעורר וגם התחיל לבכות כך כעשרים דקות, ולאחמ"כ יכלו להתחיל לדבר איתו על הלויה מקום שבעה וכו'
בינה יתירה של הרב בהשתתפות בצערו פתח לו את המוח - שלא נדע -

 

[מ...]

מזדהה איתך מאד!!

רציתי להעלות עוד נושא בעיניין הזה
שאנשים באים לנחם, וכל אחד שואל את אותה שאלה של - "בן כמה היה?", ממה הוא סבל?", "כמה שנים היה חולה?", "האם סבל הרבה?", "היה מנין ביציאת נשמה?", " מי היה איתו?" וכו' וכו' וכו'
והאבלים מתחרפנים מהשאלות החוזרות ונשנות, וכל 5 דק' חוזרים על אותה תקליט..

במקום לשאול כ"כ הרבה שאלות, תספרו איך הכרתם אותו, מה הוא היה בשבילכם, כמה הוא חסר לכם..

בשיא הרצינות - קחו דף גדול, עם לורד ארטליין, ותרשמו את כל קורות חייו של הנפטר..
שם, גיל, עיסוק, כמה זמן סבל, ממה סבל, איך נפטר, מי היה איתו וכו' וכו'...............................
אולי כך נחסוך לחזור שוב ושוב ושוב על אותן תשובות...

 

[א.ש. אמיתי]

במקום לשאול כ"כ הרבה שאלות, תספרו איך הכרתם אותו, מה הוא היה בשבילכם, כמה הוא חסר לכם..

ומה יעשו כל אותם המנחמים שבאים בגלל הבן/ת ואינם מכירים כלל את הנפטר/ת, להטיח האשמות זה קל...

 

[מ...]

ומה יעשו כל אותם המנחמים שבאים בגלל הבן/ת ואינם מכירים כלל את הנפטר/ת, להטיח האשמות זה קל...

ואז שהם לא מכירים?!, חייבים לשאול את כל השאלות הללו?,
המתאבלים רוצים שישתתפו בצערם..- כמובן שאם לא הכירו את הנפטר/ת, אין מה לספר עליו,
אבל כן, השתתפות, הזדהות באובדן, ובצער.

סורי אם הרגשת הטחת אשמה, או משהו כזה, זה ממש לא מה שהתכוונתי...
(כמובן שזה מגיע תמיד ממקום טוב, ומתעניין,וחס וחלילה, לא ממקום רע או משהו כזה..
רק הערתי לתשומת לב)

 

[אדם לעמל יולד]

וגם - אל תבואו עם תינוקות. ואם באתן עם אחד כזה והוא בוכה - אנא קחו אותו וצאו מכאן, אל תנסו לנדנד ולהרגיע מולי (התינוק שלי, אגב, נשאר בבית, והוא יונק).
אה, ושכחתי, אל תשאלו אותי אם יש פה אולי חדר שאפשר להניק בו.

גם הלכתית זה בעיה להביא תינוק לבית האבל.

 

[אדם לעמל יולד]

בתור אחד שאיבד את אביו בגיל 15 אז באמת אין שוני בגעגוע להורה שנפטר אלא אפי' יותר קשה לאדם מבוגר שאיבד הורה כיון שהיה מחובר אליו הרבה יותר שנים,

נכון מאוד. אני גם איבדתי אבא קצת אחרי הבר מצווה שלי ואני זוכר שהלכנו פעם להשלים מניין לאזכרה של מישהו מבוגר וכשהוא אמר קדיש הוא בכה כמו תינוק!!!

 

[בת עם סגולה]

שמענו על אביך הצדיק המון ספורים... היה אדם גדול מאד........
מן השמיים תנוחמו ולא תוסיפו לדאבה עוד...

 

[אלישבע הרץ]

למרות שלכמעט או לכל מה שנאמר פה יש מקום, אני חושב שאי אפשר להכליל.
אני זוכר שפעם יצא לי לבוא לניחום אבלים אצל שכן שלי, ידיד יקר, שישב שבעה עקב פטירת אביו. ישבתי מולו, ולאחר שהוא פתח בדברים, כהלכה, הרגשתי די במבוכה כיון שבאמת לא ידעתי מה עליי לומר ומה לא. כבר שמעתי הרבה אזהרות מהרבה אנשים שלפעמים המנחם היה עושה טובה יותר גדולה אילו היה מתכבד ונשאר בבית וכל ההופעה שלו הייתה רק מביכה ומתישה עקב השטויות שאמר וכו' וכו'. כל האזהרות האלו עמדו למולי כשישבתי מול שכני, ולא ידעתי מה עליי לעשות.
החלטתי להיות כנה.
אמרתי לשכני, שאני ממש לא מעונין להכביד עליו, אני אדבר איתו על כל מה שנראה לי מתאים, אבל אם לרגע אחד הוא ירגיש שאני גולש למקומות לא מתאימים, אז נא ונא, שיעיר לי מיד על כך.
שכני, שהכיר את כנותי וידע שאני טיפוס ישיר ולא דיפלומט, הסכים בשמחה ובחיוך. התגובה הראשונה שלו הייתה, הלוואי שאם כולם היה לי נוח כמוך.
דיברתי איתו אח"כ זמן רב. (ע"פ בקשתו המפורשת). דיברתי איתו על המון נושאים שהוזכרו כאן בפורום כנושאים שאין טעם לדבר עליהם, שאלתי אותו ממה אביו נפטר, ומתיי זה קרה ואיך זה קרה. כן כן, שאלתי אותו מתיי הוא ראה את אביו בפעם האחרונה, והאם הוא מצטער שהוא לא שהה לידו בשעת הפטירה, ומה הוא הרגיש כשהוא שמע על כך, ועוד ועוד.
כשהוא סיים את השבעה, הוא שלח לי מייל נרגש ובו הודה לי במילים חמות על הביקור שלי.
אני לא בא לומר שתמיד צריך להיות כך, ממש לא. אבל כן נראה לי שמערכות יחסים עם אנשים זה דבר כל כך אינדיוינדואלי, כך שממש לא שייך לקבוע במסמרות מה כן לומר ומה לא לומר בסיטואציה כזו או אחרת. יש הרבה דברים שאם א' יאמר אותם זה יהיה חסר טעם ומביך, וכשב' יאמר אותם זה יהיה במקום ולעניין. ותלוי גם למי אומרים, ומה טיב הקשר ביניהם, ובעוד המון פרטים קטנים שלא כ"כ ניתן להגדיר אותם, שקובעים אם סוג האמירה מתאימה או לא.
לכתוב כללים מה כן ומה לא, נראה לי דבר מגוחך. כל אחד צריך להתפלל שמעשיו ודיבוריו ימצאו חן בעיני אלוקים ואדם, ולעשות מאמץ ככל האפשר להיות מספיק רגיש וחכם כדי לא לפגוע ולא לגרום לאי נעימות. צריך גם לתת מקום לאינטואציה האישית, לא להיצמד לכללים מרובעים, ולא להיות ראש בקיר. כמובן שבאופן כללי ולא מכליל אפשר להבין שדברים מסוימים מתאימים או לא מתאימים., אבל כל מקרה לגופו.
ועוד הערה קטנה.
אנשים בכללי מתכוונים לטוב. גם אם הוא אומר דברים חסרי טקט, הכוונה שלו היא טובה. הוא לתומו משוכנע שהאמירה שלו הייתה מתאימה. אז גם אם הוא טועה מרות ומה שהוא אמר גרם לנו להרגיש קוצים מרוב מבוכה, אסור לנו לשכוח שמי שממולינו בסך הכול רצה לעשות לנו טוב על הלב.
אני מניח, שאם נזכור את זה גם ברגעי המבוכה, חלק ניכר מהכעס שלנו כלפיו - ירד.
והלוואי שלא נבוש ולא נכשל ולא נכלם (ולא נכלים) לעולם ועד.

 

[פוזי]

אני אבלה ומאוד מאוד כאובה
ומותר לי להגיד את זה כי ככה אני מרגישה
ומי שיש לו בעיה שיאטום את האוזניים עכשיו!
סליחה שיעבור לניק הבא

ותסלחו לי, אבל באמת תסלחו לי
אני מדי כאובה בשביל לשמוע צרות של אחרים
עם רמזים שיש צרות גדולות יותר.
אני לא מבינה רמזים - זה חלק מתופעות הלוואי.

ועוד יותר לא בא לי לשמוע משפטים כמו:
"תסתכלי על הכוס המלאה.."
"וב"ה הוא ראה נחת והוא נפטר ביום הולדת של 69 הוא לא כזה צעיר "
"וב"ה שהוא לא הספיק לקבל טיפולים כימותרפים"
"והוא בקושי סבל רק שבועים מאז שגילו לו את המחלה"
זה ממש נס... ב"ה ב"ה
ואיך זה שלא גיליתם קודם? לא באתם לבקר אותו???? צריך כל הזמן לבוא להורים !
את יודעת כמה אנשים סובלים בת דודה שלי ואמא של חמותי ושכנה שלי וינטה שכנה שלי שלא תדעי מצורעס...
וב"ה יש לך ילדים הבית שמח אז את בטח לא מצטערת בכלל
וכל היום שולחים אותי לשמוח מכל מיני דברים
אה נזכרתיבעוד משהו
ותשמחי שהוא לא קיבל אלצהיימר (מתי בגיל 50?)
אבל מה לעשות זה לא מפיג לי את הכאב
לא לי ולא לאחי ואחיותי


אבל כן הייתי רוצה
שמי שמכיר יספר עליו איך הוא היה מנקודת מבטו
וישתתפו בצער שלי
ויכילו אותי קצת קצת לא הרבה
כי זכותי להגיד אפילו שקשה לכם לשמוע
שאני מאוד מאוד מצוערת ...
ורק עכשיו נפל לי האסימון
גם זה קורה

ודי... שלא נשמע יותר צרות כי לא יהיה צרות
ושנזכה לראות את ההורים שלנו מזדקנים בכבוד
אבל לראות אותם זקנים ...
ושיזכו לראות נינים (לא מעיזה לחשוב על יותר)
ומי ששואל את עצמו מיהו הנפטר
אני אעדכן אותכן,

אבא שלי אדם גדול באמת
הרב דוד עובדיה זצ"ל נפטר לנו פתאום מבלי לומר שלום...

מצטערת ומבקשת את סליחתכם מראש אם ציערתי מישהו
אני לא צריכה עוד עוונות לפני ר"ה יש לי הרבה בארסנל ...

הי.
שלום יקרה.
כנראה שאנחנו מכירות, אבל רק בפנים- שזאת אחת מבנות עובדיה
ולכולן יש חותמת של חסד מסירות ועזרה- כי כך גדלתן בבית המיוחד.

רציתי לספר לך
שקרית הרצוג כולה אבלה
כולה עצובה.

ההרגשה כי משהו רציני נלקח פה- פשוט מזעזעת את כולם.

את אבא שלך לא זכיתי להכיר אך בעלי ובני משפחתי כולם הכירו.
אביך.
שגם בחודשיו האחרונים
כשעוד הלך ולמד ב'זיו יהודה' בכל זמן שרק יכל.
כשראה את אחד האברכים שמגיע
מיד בדק מה חסר לו.
מיד בדק במה הוא יכול להיטיב עמו.

הדליק מזגנים כדי שלא יהיה חם מידי למי שהגיע כולו מזיע ונוטף, ענה לשאלות.
ודאג דאגה לכל אחד ואחד כמו אב לבנו.


מבינה בהחלט את ההרגשה.
כואב ומיוסרת שלא כולם יודעים לומר את המילה הנכונה ברגע הנכון.
אך זה לפעמים מגיע מבלבול יתר.
מה לומר? איך זה שמולי יקבל את הדברים וכו'.

זוכרת שאמא שלי ישבה שבעה על אמא שלה- שנפטרה בגיל 92
וזכתה לראות צאצאים ובני נינים. והיתה סיעודית בשנותיה האחרונות ונתמכת
ועדיין הילדים קבלו את פטירתה קשה מאד.
כי אין כמו אבא ואמא גם בגיל המבוגר ביותר!!

ויהיה האשכול הזה וההתעוררות סביבו
לעילוי נשמתו הטהורה של אביך היקר
ומן השמים תנוחמו.

 

[יונלה]

דבר ראשון, ה' ינחם אתכם ולא תדעו עוד צער.

לגבי אנשים שמציפים בשאלות שלא לענין, יש תופעה אצל אנשים שלא יכולים לבטא את השתתפותם בצערו של הזולת ולכן הם שואלים ושואלים בו בזמן שהשאלות רק מכאיבות, צריך לדון אותם לכף זכות, בד"כ אנשים כאלה לא חוו את טעם השכול (ולא רק)

לפני כחמש שנים איבדתי את אמא שלי, צעירה רק בת 64, באמצע החיים, נפטרה אחרי שנות סבל,
אנשים חפרו בשאלות כך שבשלב מסויים הציע אחי לצלם בגדול את הדו"ח הרפואי שלה ולתלות על דלת הבית, שיתן מענה לכל הסקרנים...

כתוב בגמרא (לא יודעת מקור) שבבית האבל יושבים ושותקים, נותנים לאבלים לדבר ולשחרר, ואין כמו לדבר ולדבר, גם כשחוזרים על אותם הדברים, אוי להם לאנשים שאין להם את ההזדמנות של ימי השבעה, הכל נשאר להם בפנים ה"י. (מי שנפטר סמוך לחג שהחג מבטל את השבעה)


בשמנו, כשישבנו שבעה ניחמה אותי חברה שהיתה כבר 30 שנה אחרי פטירת אמה, לא הבנתי איך שורדים כ"כ הרבה שנים, הרגשנו ממש חסרי אונים, החלל היה עצום, אבל ה' נותן כוחות, השנה הראשונה היא הקשה מכולם, אחרי ה"יארצייט" הראשון משהו מתחיל להשתחרר.

כולנו תפילה שהמשיח יבוא מהר מהר ותהיה תחיית המתים בקרוב,
וניפגש כולנו עם ההורים האהובים שלנו שכל כך מתגעגעים אליהם.


גם עכשיו אני דומעת, הגעגוע צורב,
הנחמה שלנו היא שהנפטר/ת נמצא/ת במקום טוב, אנחנו המסכנים שסובלים.

וכל מעשה טוב שאנו עושים יהיה לעילוי נשמתם.

ת.נ.צ.ב.ה


בשורות טובות,
שנה טובה ומבורכת.