הדוגמאות הבומבסטיות:
מ-2 רכבים ל-0
מ7000 שקל לשכירות חתכנו ל-4000
לא אוכלים בחוץ בכלל
כשיש ילדים אז אין הוצאות מעון/מטפלת
אבל בגדול המיינדסט הוא שונה לחלוטין. אין קניות בשביל כיף ושחרור, החיים הם כיף אחד גדול.
יש פחות ציפיה לעמוד בסטנדרטים של הסביבה- מבחינת ביגוד, עגלה, ריהוט, חופשים
אנחנו עדיין מוציאים כסף על דברים שעושים לנו טוב אבל זה עם הרבה מחשבה וניהול חכם. כשעובדים 8-9 שעות ביום+ העובדה הולכת איתך הביתה יש כל הזמן איזה אי שקט שמפצים עליו ברכישות. אם זה מתנות, פינוקים, פיצויים, חגיגות. קשה להסביר את זה למי שנמצא עמוק בתוך המירוץ. ורב הדברים זה לא אפשרי בכלל לשלב עם עבודה. כי בשביל עבודה צריך לגור במרכז, וצריך רכב, וצריך דונה, וצריך לעשות קניות בסופר ליד הבית כי באמת אין זמן לקנות בסופר הזול וקצת יותר רחוק. ועושים קניות בלחץ וזורקים מלא אוכל.. זה רק דוגמאות. מה שניסיתי לומר לפותחת האשכול
@לאה ועוד שבעלה לא חייב לחזור להיות אברך, היא יכולה היא להפסיק לעבוד ועדיין להגיע לאותה תוצאה. אבל רוב האנשים מכורים לעבודה ולמירוץ הנלווה לה, אז אני לא משכנעת, רק מספרת למי שרוצה שידע שזה אפשרי.