לא מסתדרת... אמהות, תעזרו לי!

[y&m]

אגב, אני הראשונה שתומכת הצעת חוק ליצירת מתקנים עם פתחים מוגנים לגמרי לתינוקות עד שנתיים.
בינתיים לא לוקחת בגיל הזה לגינה כשהם זוחלים לי מצד אחד של המתקן לשני ואני אחריהם בהיסטריה
תזכרו שאני הראשונה שהצעתי

יש היום בהרבה גינות אזורי פעוטות עם מתקנים לילדים קטנים.
(אולי לא בב"ב)


מחקרים אומרים שהתעסקות בתוך המיטה מפתחים את הקש"ר...
האם הוא יוצא לבד מהמיטה? אם לא, מאחרי ארוחת ערב הוא מוזמן לבלות שם את הערב.

 

[start]

ואליך אישית מנגנת, לא יודעת בת כמה הגדול/ה שלך, אבל גם לי תקופה זו אכן היתה קשה, אח"כ כשיש קצת יותר גדולים בבית שיכולים להעסיק קטן במשחק ולהאכיל או להחזיק תינוק כמה דקות וכו מרגישים הקלה בהחלט.
ואני גם עברתי את השלב הזה שמעון זה אסון לסדר יום ללילדים היותר גדולים ועברנו לגן פרטי. החגיגות עד 11 בלילה היו מפרקות.
רק נחת!

 

[start]

יש היום בהרבה גינות אזורי פעוטות עם מתקנים לילדים קטנים.
(אולי לא בב"ב)

רק באותן גינות בסמוך יש מתקנים לגדולים ותמיד הם יברחו לשם!

 

[מלפפון]

לבן, יש הרבה גינות שמתאימות לגיל צעיר עם דשא סינטטי שהילד יכול לזחול עליו,
(האמא להוציא לו אבנים מהפה).
בכל מקרה אני הולכת גם לגינות אחרות וקל לי יותר להחזיק אותו שם, מאשר לנסות לסדר איתו את הבית.
הילדים שלי לא מסוגלים לשבת בלול, ועגלה היא רק המלצה בשבילם.

ואני בעד חוק כזה. למה לא?
כיום כתוב על כל המתקנים מגיל 3 בהשגחת מבוגר.
והילדים שלי לא יותר רגועים. ילדים אחרים יושבים בעגלה, שלי לא..
בכל גיל יצאתי עם הילדים על בסיס קבוע וכמעט יומיומי.
מוזמנת לבוא לשבת לידי על הספסל.

 

[שרלוט]

סיוט מבחינתי ללכת עם בן 9 חודשים לגינה. נאום האימא ההיסטרית.
איך בדיוק את יכולה לשבת על הספסל כשהוא מטפס על מתקן שפתוח מהצדדים ומבחינתו הוא יוצא משם בדיוק כמו שיוצאים מהפתח של המגלשה?

ומה עם הילדים שרצים מאחורי הנדנדות ש'טסות'?
והסולם הגבוה של המגלישה??
לצאת עם ילדים לגינה זה לשכוח מלשבת על ספסל ולפטפט.
אצלי בכל אופן.

 

[אמא ומתכנתת]

לגבי שעות השינה של הקטן, הבת שלי גם היתה ככה בגיל הזה, לפני 9 היא לא נרדמה ללילה, פשוט התעוררה אחרי שעה-שעתיים.
מה שעזר היה פשוט להשכיב אותה באזור 4-5 לשעה, וככה היא נשארה ערה עד 9-9:30 ונרדמה בקלות עד הבוקר.

שיהיה לך בהצלחה, ותזכרי שבעז"ה תכף יהיה קל יותר...

 

[שרינה]

לא מסתדר לי הסדר יום!!

משפחה עם 5 ילדים ב"ה, מעסיקים את עצמם יפה רוב שעות היום.
אמא עובדת.
תמיד היה רגוע אך לאחרונה דברים השתבשו...
הקטן (9 חודשים) התפתח והתחיל להעסיק אותי ברצף כל שעות הערות שלו (מטפס על מיטה ונופל, שופך את הפח, זוחל לאמבטיה, מושך חפצים...)
לא מספיקה לסדר סביבי במשך היום, לשטוף כלים, להתרכז במשימה אחת כלשהי- אחר הצהרים מסתיים בלי הספקים כלל ועם בית משווע.
(הגדולים משחקים נפלא, תמיד הייתי פעילה בשעות האלה ועכשיו התינוק תופס את הידיים והאזניים לסירוגין...)
בערך ב-6 הילד מתעייף ונהיה נודניק, אני שמה אותו והוא נרדם מיד, ברור שזה לא טוב אבל לפחות מאפשר להשקיע בשאר הילדים, ארוחת ערב מקלחות השכבה,
הוא מתעורר בשבע וחצי שמונה, וביחד עם אחיו (2.5, ילד מעון אף הוא) מסתובב לי בבית עד 11 בלילה לפחות.

מילא יום אחד, יומיים, אבל זה ככה ברצף שבועות!
לא מספיקה לדבר עם בעלי בנחת, לא מטפלת בשום ענין הדורש טיפול, מאחרת לעבודה כדי לסיים בבית דברים דחופים, משלימה שעות בעבודה ע"ח אחה"צ, יום שישי אטרף של נקיונות קניות ובישולים, ובשבת ישנה כמויות...

בקיצור אי אפשר ככה!!!

איך מסדרים להם את היום??

אני מוכרחה שעה של שקט כל יום.

עצותיכם בדחיפות!

אני ממש מזדהה איתך בחלק מהדברים.מהצהריים אני עם כולם מתזזת.בערב הגדולים עולים לישון ו2 הקטנים (תינוקת וילדת מעון בת שלוש)מעסיקים אותי בלי סוף.אפשר לומר שהשקט מגיע ב10 או 11.אני למזלי עוד בחלד.אבל תוהה לעצמי איך אחזור לעבודה ?

 

[giligil]

גם אני עם 5 ילדים , ברוך ד'.
ועם תינוקת בת שנה שמתאימה בול לתיאורים שלך - מזדהה איתך, זה גיל שא"א להשאיר אותם שנייה בלי השגחה.. כל היום סביבם!
לי יש כלל - אחה"צ אני לא עושה כלום בבית, ולא עובדת, רק עם הילדים - זה הזמן שלנו יחד...
מנסיון - כשמנסים לערבב בין הדברים יוצאים מופסדים מכל הכיוונים ועם הרבה פחות כוחות.

היתה לי גם תקופה כזו, כמו שאת מתארת, עם הקטנה שלי, שהיא הייתה נודניקית אחה"צ ורצתה לישון, ולפעמים התפתיתי והשכבתי אותה לקראת הערב... ואז לא היה לי את השקט בלילה.
עד שהחלטתי שאני לא מוותרת, לא לה ולא לי, והחזקתי אותה על הידיים כמה ימים טובים ומתישים, והיא פשוט למדה והתרגלה לישון עם כל שאר האחים.

מ- 8.00 בערב יש שקט וזה פשוט ברכה!!!

היא ישנה בבוקר אצל המטפלת. בצהריים עוד שעתיים בין 2.00 ל- 4.00.

מזדהה עם הקושי שלך מאוד, ומאחלת לך שתעברי את התקופה הזו כמה שיותר בקלות....

 

[nechamizak]

כדאי לך לשקול את האפשרות לשלם לנערה צעירה לבוא לשחק עם הקטן ולהחזיק אותו ער בזמן שאת משכיבה את הגדולים. לגבי, הילד במעון, זו באמת בעיה מוכרת, אבל ממליצה להרגיל את הילד להיכנס למיטה בשעה סבירה יותר (תשע וחצי, אפילו עשר) עוד לפני שהוא מראה סימני עייפות. אולי תתפלאי לגלות אחרי תקופה שהוא נרדם יותר מוקדם (קרה לנו).

 

[מרים ליף]

את נשמעת נשואה, לא?
אז בתקופות עמוסות יותר.
הבעל לוקח גם אחריות.
ולא משנה במה עובד\לומד.
בסה"כ אלו ילדים שלו ובית שלו, וגם אברך הכי משי יכול ללמוד לשטוף כלים ולקפל כביסה ו..., ואז אירגון הבית יוכל לחכות בנחת ללילה, ב4 יידים זה קצת יותר קל ומהיר.
כמובן אם הוא לא רגיל, להנגיש לו את זה בעדינות ובהדרגה.
בהצלחה!!

 

[הדסדס]

לא קראתי הכל אבל אני "סוחבת" את הקטן שלי בן עשרה חודשים באמבטיה.
זה זמן איכות עם שלושת הקטנים. כולם יחד (אפשר עם בגד ים)
בועות סבון, אותיות ספוג (על הדרך שני הגדולים יותר כבר יודעים את הא-ב) וכל מיני קשקושים מיוחדים לאמבטיה.
אחר כך הם רעננים לחצי שעה לפחות ומתעסקים ואני מנסה להספיק, ושוב איתם עד שבע וחצי שהולכים לישון עם סיפור
ו... כל הערב שלי!!!

 

[מנגנת]

תודה לכולם,
קודם כל, אמקד את הבעיה, אמנם ישנו מכלול של בית ועבודה ומחויבויות ובסופו של דבר הכל משפיע על הכל, אך הבעיה שלי אינה ההספקים בבית.
אני מתארגנת עם זה, מכניסה עזרה כשצריך, בעלי מבשל ועוזר עם הילדים, ועם השאר למדתי לחיות. לא זו הבעיה.
מה ש"גומר" אותי זה שאין לי רגע שקט עם עצמי.
ככה ברצף יום אחרי יום.
מי שזה לא קרה לה לא תבין גם עם מלא כח הדמיון.
אפשר לזהות פה בודאות למי היו ילדי מעון ולמי לא. זה מביא אותך למקומות שאת לא מכירה את עצמך. פשוט יוצאות לך קרניים.
היום החלטתי שאני פותחת נושא, כי הרגשתי שאני לא יכולה לראות אותם יותר. וזה שבר אותי.

כששוטפים כלים או מקפלים כביסה, זה גם סוג של להיות עם עצמי. וגם אם אני תוך כדי משוחחת עם אחד הגדולים, ולרוב אני עושה זאת, זה כשאני פנויה רגשית.
אבל כשאני תפוסה כל הזמן, ולא מגיעה לחצי שעה שקטה להיזכר איך קוראים לי, זו מצוקה.

ככה כשקראתי את התגובות שמתי לב, שאני בתת מודע מחפשת את זאת שתגיד- יואו! איזה סיוט זה! מעון זה אסון לסדר יום! מכירים את זה!
אז תודה למי שנתנה את ההזדהות הזאת.

ודבר נוסף, היום בעלי שמר על הילדים מסיבה מסוימת, והוא נקט ברעיון שלא חשבתי עליו- ועכשיו ראיתי שמישהי כתבה אותו כאן: הוא השכיב אותו מיד והעיר אותו אחרי כשעה. הילד היה הרבה יותר רגוע בהמשך, ובערב אפילו שיחק עם עצמו במיטה. אמנם נרדם רק לקראת 10 אבל זו התקדמות יפה.
אך מכיון שלא הייתי בבית אני לא יודעת איך זה יסתדר עם כל הפעילות של ההשכבה. ננסה מחר.

היי, יש כאן שקט! הפשוש שלי נרדם כאן. ועוד לא 11! הידד!!!!

 

[שרינה]

הכי חשוב תמיד לזכור שאלו השנים הכי יפות שלנו!!גידול הילדים המתוקים שלנו!וגם אם קשה אנחנו נתגעגע לתקופה הזו.אם מסתכלים על זה בצורה חיובית הרבה יותר קל!(אני כותבת את זה גם לעצמי...)

 

[אבטיח אדום]

לא קראתי את כל התגובות
אך מנסיון אישי גם אני הרגשתי בדיוק כך..

דבר ראשון וחשוב , קודם כל תדאגי לעצמך!
תאכלי ואם מתאפשר לך תנוחי מעט לפני שאת מקבלת את היילדים

שהאמא רגועה, הילדים רגועים יותר

 

[הני p]

קופצת על האשכול
תנו טיפים לגיל שנתיים+
יש לי תאומות בגיל הזה (ועוד תינוקת קטנה בלע''ר ) וכל מה שהם אומרות כל היום זה : ''לא רוצה,לא אוהבת, פויה אמא ועוד בסגנון... והכל בטון מתבכיין
יש להם אנרגיה שמספיקה לצבא שלם, ושכל גדול..., אחת משמיעה קול של בכי. אני באה אליה שואלת מה קרה , והיא מתחילה לצחוק ליי בפרצוף... כביכול הצליחה לעבוד עלי...
מה כן- רק אצלי הם ככה. - בגן ובבייביסיטר , הם מתוקות מדבש... כולם רוצים לשמור עליהם
לפעמים אני מרגישה שיוצאות לי קרניים . איך איך גורמת להם לשתף איתי פעולה ולא להתנגד לכל בקשה?

 

[nechamizak]

קופצת על האשכול
תנו טיפים לגיל שנתיים+
יש לי תאומות בגיל הזה (ועוד תינוקת קטנה בלע''ר ) וכל מה שהם אומרות כל היום זה : ''לא רוצה,לא אוהבת, פויה אמא ועוד בסגנון... והכל בטון מתבכיין
יש להם אנרגיה שמספיקה לצבא שלם, ושכל גדול..., אחת משמיעה קול של בכי. אני באה אליה שואלת מה קרה , והיא מתחילה לצחוק ליי בפרצוף... כביכול הצליחה לעבוד עלי...
מה כן- רק אצלי הם ככה. - בגן ובבייביסיטר , הם מתוקות מדבש... כולם רוצים לשמור עליהם
לפעמים אני מרגישה שיוצאות לי קרניים . איך איך גורמת להם לשתף איתי פעולה ולא להתנגד לכל בקשה?

כמה טיפים:
- לנסות להפחית את הנסיבות שגורמות להן לסרב (אלא, אם מדובר בדברים עקרוניים או בדברים שאינם ניתנים לשינוי). לדוגמא, אם יש חפץ יקר שהן עלולות ללכלך או לשבור, אז להחביא אותו עד שתגדלנה.
- ליצור מומנטום התנהגותי - להציג להם רצף של דרישות שישמחו לבצע ואז דרישה שהן פחות אוהבות לבצע. הסיכוי שהן תבצענה אותה גבוה יותר.
- אם הן לא מבצעות את המטלה (בהנחה שהן יודעות לבצע אותה) לתת סיוע פיזי ולא לנזוף שוב ושוב. בהמשך צריך להפחית את הסיוע בהדרגה. לדוגמא: אם את אומרת להיכנס לאמבטיה והן לא עושות את זה, אז צריך פשוט לקחת אותן. גם חבל על האנרגיה, וגם ככל שההתנהגות הלא רצויה ממשיכה להופיע בתדירות גדולה יותר כך היא משתרשת יותר...
- כשהן כן מבצעות את המטלה לשבח אותן ולעודד אותן.

 

[אליזבט]

קופצת על האשכול
תנו טיפים לגיל שנתיים+
יש לי תאומות בגיל הזה (ועוד תינוקת קטנה בלע''ר ) וכל מה שהם אומרות כל היום זה : ''לא רוצה,לא אוהבת, פויה אמא ועוד בסגנון... והכל בטון מתבכיין
יש להם אנרגיה שמספיקה לצבא שלם, ושכל גדול..., אחת משמיעה קול של בכי. אני באה אליה שואלת מה קרה , והיא מתחילה לצחוק ליי בפרצוף... כביכול הצליחה לעבוד עלי...
מה כן- רק אצלי הם ככה. - בגן ובבייביסיטר , הם מתוקות מדבש... כולם רוצים לשמור עליהם
לפעמים אני מרגישה שיוצאות לי קרניים . איך איך גורמת להם לשתף איתי פעולה ולא להתנגד לכל בקשה?

לי הנחיית הורים מאד עזרה.

 

[הני p]

לי הנחיית הורים מאד עזרה.

של מי? ואיפה? האמת אני מחפשת כבר הרבה זמן ולא מוצאת

 

[לילי 1]

היום החלטתי שאני פותחת נושא, כי הרגשתי שאני לא יכולה לראות אותם יותר. וזה שבר אותי.

כששוטפים כלים או מקפלים כביסה, זה גם סוג של להיות עם עצמי. וגם אם אני תוך כדי משוחחת עם אחד הגדולים, ולרוב אני עושה זאת, זה כשאני פנויה רגשית.
אבל כשאני תפוסה כל הזמן, ולא מגיעה לחצי שעה שקטה להיזכר איך קוראים לי, זו מצוקה.

תיארת מעולה. ממש נוגע
אני קוראת למצב הזה "לא יכולתי להעביר מחשבה מצד אחד של הראש לצד השני"
כאילו הכל טוב, כולם בריאים מפותחים ומתוקים אבל כל מה שאת רוצה זה שהם לא יהיו לכמה דקות
אחחח עוד נתגעגע

 

[אליזבט]

של מי? ואיפה? האמת אני מחפשת כבר הרבה זמן ולא מוצאת

קורס של מירי הול סגנית בית ספר כהנמן בבני ברק