דרוש מידע לא נמאס כבר? חוסרים בסופרים בערבי חגים

מצב
הנושא נעול.
בלת"ק
במודיעין עילית 2 הסניפים של יש מזעזעים!!!!!!!!
בושה וחרפה!!!!
כשיש משהו המחירים בשמים אבל בד"כ אין כלום.
אני אישית מעדיפה לעלות לירושלים לאושר עד ששם בחיים לא חסר לי כלום מאשר ללכת ליש...
וככה זה בעיר חרדית עם אברכי כולל שגם ככה חיים על השקל!!!!
איפה ההתחשבות?
איך הגיוני שדג סלמון לדוגמא עולה 89.90 שבחנות הכי יקרה בעיר הוא עולה 69.90?????
איפה היגיון?
ואגב.
הם מונעים מכל הרשתות הגדולות והזולות(אושר עד ורמי לוי) לפתוח פה בעיר אני יודעת ממקור מוסמך שגם רמי לוי וגם אושר עד ניסו להגיע לפה ויש בשת"פ עם כמה מסייעים "צדיקים" מנעו את זה כדי שלא תווצר תחרות הזוי!!!!!!!!
 
יש חסד הרבה יותר זול משפע ברכת ה' ולא יותר יקר מאושר עד
יש מוצרים בודדים שיותר זולים בשפע ברכת ה' אבל בסך הכללי יש הרבה הרבה יותר זול
מבדיקה מעמיקה!!
ברורר שיש יותר יקר מאושר עד בהשוואת מחירים שלי.
אני השוואתי מוצרים אחד לאחד!
יצא לי באושר עד פער של כמעט 200 ש"ח
כמובן שסל הקניות של כל אחד משתנה..
אבל עדיין במוצרי בסיס שלהם הם זולים(חלב 2 ליטר אושר עד 9.90 יש 10.90 וזה רק דוגמא אחת מתוך המון!!!)
 
מצטרפת למקוננים...
בסניף יש חסד באשדוד המדפים פשוט ריקייייייייים!
הכל חסר, וזה במשך כל השנה, לא רק בתקופות העמוסות!
 
אני לא קונה כמעט לא ביש ולא באושר עד
אני קונה כמעט הכל בנתיב החסד ליד הבית וזהו
לדעתי כשהולכים לחנות שנקראת זולה קונים הרבה יותר דברים שלא צריכים וזה יוצא כמעט אותו דבר.
כשאני הולך לנתיב החסד אני קונה רק מה שאני צריך כי אני יודע שיקר שם!
וחוץ מזה בשביל לחסוך כמה גרושים לא שווה לי את הסיוט הזה ללכת ולסחוב ים של דברים מהרכב לבית. בתיב החסד אני קונה כל יום יומים מה שאני צריך.
ודרך אגב הירקות והפירות שלהם הרבה יותר טובים משל יש. הירקות של יש על הפרצוף!
ובאושר עד יש מוצרים רק של מותגים של אסם וכאלה בנתיב החסד יש של מעולה שזה יתר זול בהרבה.
עוד שיקול לא ללכת לאושר עד בבני ברק יש שם ים של חילונים/יות יותר מאשר חרדים! ונראה לי ששמירת העיניים יותר חשובה מכמה שקלים שאולי חוסכים!
 
הבעיה שאין כ"כ חלופה ברכסים עצמה
ברכל הרבה יותר גרוע, גם יקר יותר ממכולת וגם חסר הרבה דברים
באמת הרוב קונים באושר עד , רמי לוי וכו,
השלמות ביש
נכון לגמריי
בני ברק יש עוד אלף חנויות
ברכסים איפה תקנה?
בברכת שמיים?;)
 
חייבת לכתוב, שאני קונה הרבה ביש ברחוב השומר בבני ברק.
יותר נכון- זה המכולת שלנו, כיוון שהסופר ממש קרוב לנו לבית.
ו--- כן.
הייתי שם שבוע שעבר, ואחרי שחיכיתי למעלה משעה (!!) לקופה הראשית כדי לעשות כרטיס של יש (ולכל השואלים- לא, לא כי אני רוצה 5% הנחה, הזמן שלי שווה יותר. כי רציתי לשלם בקופות העצמאיות ולא היה לי אשראי. רק מזומן)
ואחרי שקיבלתי את הכרטיס של יש- אחרי צעקות ועלבונות מהמוכרת היחידה שאיישה את הקופה- ראיתי את אורך התור לעצמאיות, עשיתי סיבוב פרסה וברחתי מהחנות-
אבל.
וזה אבל גדול.
לא רואה איך זה היה יכול להתנהל אחרת.
כלומר,
נתון: עיר צפופה, מיושבת, מלאת ילדים ומבוגרים.
נתון: תקופת זמן לא ארוכה שכוללת בתוכה יותר ימים טובים ומועדים מימים רגילים.
נתון: אותה אוכלוסיה, שומרת דת. כלומר: שבת, חג, מועד, כל יום כזה מצריך התארגנות וקניה בינונית עד גדולה מאד אצל כל משפחה כזו.
נתון: חנות מוגבלת בגודלה. לא שוק, לא שטח פתוח עם דוכנים שהקהל יכול להתפרס ולבחור לו את הדוכן הריק ביותר או היפה ביותר.
אי אפשר. פשוט אי אפשר להביא דוגמאות מרשתו חילוניות\ רשתות בערים מעורבות.
הלחץ שם בערבי חגים הוא לא אותו לחץ, כמות האנשים שצובאים על המדפים היא לא אותה כמות, הצורך שם הוא לא אותו צורך.
הם לא מושלמים. אין ספק. יש להם הרבה באגים.
אבל אי אפשר בערב חג לבוא להתלונן על חוסר או על יחס.
כמו שמטופש להתלונן על עיריית בני ברק והכבישים בערב חג.
בני ברק היא עיר צפופה, היא עיר שמכילה הרבה יותר ממה שהיא מסוגלת,
אוטומטית כל נותן שירות בעיר נותן שירות לפלח אוכלוסיה הרבה יותר גדול מנותן שירות מקביל בעיר חילונית.
וכשאותו פלח כולו חוגג את אותם חגים, באותו זמן בדיוק, עם מנהגים ומאכלים די דומים- זו התוצאה ואין דרך לעדן אותה.
הפתרון:
להתחיל קניות בסיסיות בחופש הגדול. מקסימום תחילת אלול.
בצל, עופות, בשר, דגים, ח"פ, כלים.
שהבסיס יהיה.
השלמות תמיד ניתן לעשות במכולת או אצל ירקן.
דעתי##
 
תשמע הדרך להצליח בכל דבר
היא פשוט לנסות
לקבל תמיכה ציבורית
והיום שיש את הדיגיטל זה הרבה יותר קל

לדעתי הדרך הפשוטה זה פשוט לגרד להם בכיס
פשוט להפסיק לקנות שם
וצריך שכל מי שעושה את זה שירשום פה שמתכוון לעשות את זה
ובעיקר להדהד את זה שוב ושוב בכל מקום
לעוד אנשים

אם נגיע ל1000 אנשים (וזה לא חייב להיות דרך סניף אחד)
אני בטוח שזה יכול להיות צומת דרכים של יש
כי 1000 אנשים שעושים את המחאה הזאת
בקלות יכול לגדול להרבה הרבה יותר(וזה בדיוק הנקודה,לא 1000 אנשים אלא הרוח הציבורית הזעקה
שנקבל מה שמגיע לנו)

הבעיה העיקרית שאנשים לא מבינים את הכח שיש להם ביד
וכל אחד אומר אני לא שווה כלום
אין לי כח להשפיע
זה לא יצליח
אין סיכוי וכו

והיום כבר כמה פעמים הציבור הצליח במחאות ציבוריות רק בגלל הדיגיטל
היום לא צריך לצאת להפגנות ענק כמו פעם

היום הכל ברשת באינטרנט ברוח ציבורית שצועקת
ורק אמון גדול והבנה שכדאי מאוד לעשות פעולות
יכולת התאגדות צרכנית
יכולה לגרום לשינוי

אני רוצה להוסיף שביש בהשומר זה בכלל קטסטרופה
ברגע שמגיעים לקופות העצמיות ועושים איזה טעות הכי קטנה)
צריך לחכות כמה דקות לפעמים עד שהסדרן מגיע
נשמה, תיגמרנה לך המילים בסוף
 
אבל עדיין במוצרי בסיס שלהם הם זולים(חלב 2 ליטר אושר עד 9.90 יש 10.90 וזה רק דוגמא אחת מתוך המון!!!)
קרטון של 2 ליטר לא נח לשימוש וגם נגמר יותר מהר כידוע [=מלאי מגדיר שימוש]
ביש שקית חלב עולה כיום 4.9 כך שזה גם נגמר לאט יותר וגם יותר זול
 
חזרתי עכשיו מיש בבני ברק,
באמת היה הזוי, כנראה בגלל שתמיד אנחנו הולכים בשעות מוקדמות /ימי שלישי רביעי
קצפת צמחית - חסר
זירו של ליטר - חסר
מלח לימון - חסר
טיטלים - חסר, נשאר רק האגיס במחיר מופקע של 42 לחבילה...
שימורים פיטריות - חסר
אבקות אינסטנט של רטבים - חסר
 
כנראה שאת לא ביקרת באושר עד . . . אושר עד באמת יותר גדול, ויותר נקי ומסודר. מעבר לזה - אין הרבה הבדל.
גם אני פעם העדפתי ללכת לאושר עד מפני ששם יכולתי למצוא (כמעט) הכל במקום אחד ולסיים את הקניה
בפעם אחת במקום להסתובב בכל העיר להשלמות, אבל לאחרונה -
גם שם המצב על הפנים. בפרט בערבי חגים ותקופות עמוסות, הציבור מסתער בהמוניו ומרוקן מדפים
משל שבע שנים של חג ורעב בו זמנית משמשות ובאות.
שלא לדבר על כך שאופנת החרמות כבר מזמן נכנסה לאושר עד ויש המון מוצרים ממותגים פופולריים
שלא נמצאים על המדפים. (מה לעשות? ככה זה כשרשתות השיווק דואגות לכיס של האזרח הקטן ונלחמות בשבילנו.)
ובערבי חגים לנסות להיכנס לשם? מעשה הגובל להתאבדות.
כמו להכנס עכשיו לשועפט או לקחת טרמפ בטויוטה קורולה לבנה.
דיברתי לגבי פער המחירים לא ראיתי שחסר דבר באושר עד גם היום
עומס דווקא פחות משערי רווחה בזכות המסופונים וקופאים זריזים
 
יום חמישי יא' בתשרי מגיע לסניף הראשי של יש חסד בבני ברק (בעזרא/שלמה המלך)
עוד לפני שנכנסתי כבר אני רואה תור של אנשים
אני שואל אותם למה מחכים
הם אומרים לי שמישהו יצא עם עגלה כי אין עגלות
(לא נותנים להכניס עגלות פרטיות)
אני מחכה יפה עד שסוף סוף זכיתי בעגלה [שלא מסתובבת, הלך הגלגל]
נכנס לחנות מוציא את רשימת הקניות
ומתחיל לעבור עליה
טיטולים אין.
שקדי מרק, יש רק של "יש".
לפתניות אין.
פיתות אין.
חלב (עוד פחות משבוע עובר לו התאריך)
שמן אין
וזה רק דוגמא!
הרבה מדפים רקים
קשה לעבור עם עגלות כי בכל פינה יש משטחים, (כי אין מי שיסדר) כך נראה מהמודעות שתלוים בכל מקום שמחפשים שם סדרנים,
מה אני יגיד לכם בלגאן אחד גדול ובזבוז זמן יקר של ערב חג
טוב מה עושים צריך להשלים את הקניה
יורד בשלמה המלך לרחוב כהנמן, לחנות אחרת שלא הכתוב את שמה שלא יגידו שזה פרסומת
מה אני יגיד לכם
שפע של עגלות,
מקום מסודר,
מדפים מלאים,
מבחר גדול מכל מוצר (כולל השקדי מרק;)),
כיף לקנות ולהסתובב
אז למה ב"יש חסד" הכל נראה כך
אנחנו אחלה לקוחות שלהם אז למה הזלזול הזה בנו
יש למי לפנות?, מה לעשות עם זה?
או שהתרגלנו וככה נמשיך ואין מה לעשות!!!
בסוגריים:
השקדי מרק של "יש" הם אותו שקדי מרק של המותג MANA
רק ש"יש" שמו אריזות משלהם...
השקדי מרק טעימים להפליא למי שצורך את חברת מנה....
 
ביש חסד בהשומר אם יש עומס וחסר עגלות הם נותנים להיכנס עם עגלה מהבית
[יש מאבטח אחד שלא אבל כל השאר כן]
וחוצמזה בסתם שבוע רגיל לא מחכים בעצמאיות כלום
עכשיו ערב חג חכיתי 15 דק' בערך בעצמאיות והתור התחיל בירקות [למי שמכיר]
לגבי המחירים מבדיקה שערכתי ושמיעת אנשים אחרים זה די תלוי בסל של כל אחד חלק יצאו עם סל כללי זול יותר בשפע ברכת ה' וחלק ביש חסד מי שרוצה מאד לחסוך מוזמן לעקוב כל הזמן ולקנות כל מוצר איפה שזול
 
דיברתי לגבי פער המחירים לא ראיתי שחסר דבר באושר עד גם היום
עומס דווקא פחות משערי רווחה בזכות המסופונים וקופאים זריזים
לא בבית שמש . . . אנשים המתינו שעה בתור. גם במסופונים.:(
 
חזרתי היום מיש חסד בני ברק הרבה מדפים ריקים מוצרי חלב שעוד ימים בודדים פג תוקף אחד העובדים אמר לי שחסר כח אדם ולכן המצב גרוע
ובשירות עצמי יש נציג אחד בלבד בקיצור ממש גרוע ושלא נדבר על הפסטה והפתיתים בתפזורת שזה מזכיר את השוק והכל מלוכלך שם
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

תופעת החרדי המכוער

טביאל עיר יפה, כעיקרון. כיכרות, צמחים, ובעיקר יופי פנימי.
המוני יהודים יראי שמיים, משפחות ובתים של תורה, מוסדות לימוד מכל הסוגים, רובם ככולם במבני קבע ראויים לשמם.

בתי כנסת גדולים ונהדרים, מחופים באבן ומצויידים במדרגות שיש וארונות קודש מגולפים, והמוני מנייני תפילה בכל שעות היממה, כולל גם פינת קפה לשירות הציבור.

אה! אשרינו!




אלא שיש קוץ מעצבן באליה:

תופעת הטביאליסט המכוער. כפראפראזה על "הישראלי המכוער" הידוע בכל העולם.
הטביאליסט המכוער. אינו התושב הקלאסי של העיר, אך לעיתים נדמה כי יש רבים ממנו.


קווים לדמותו.
הט"מ יחתום על הוראת קבע ענקית לקהילה שלו, כדי שהיא תוכל לבנות בית כנסת אדיר ויפהפה יותר מבית הכנסת ממול, אך לא יטרח לומר שלום חם ונעים לזר כי ייקלע בטעות לארמון הקהילתי שלו.
שירגיש לא נעים, עדיף. כך לא יתנחל פה. פה מתפללים ורצויים רק אנ"ש.

הט"מ לא יתרה בילדיו שאסור להם לגרור עד הבית עגלת מכולת, כיוון שהיא, מה לעשות, רכוש הסופרמרקט. התוצאה? ניתן לראות לא מעט עגלות מכולת מונחות בכניסה לבנייני מגורים, ממתינים לעובד הסופרמרקט שאולי יקח אותם ואולי לא.

הט"מ לא יאמר שלום לשכנים החדשים המתגוררים ביחידת הדיור על הגג. הוא יסתכל עליהם – ומבטו יעבור דרכם. בייחוד אם הם לא לבושים בדיוק בדיוק כמו הצורה והצבע שלו עצמו.

הט"מ ילביש את משפחתו בבגדים הכי עדכניים ויקרים שיש בנמצא, כך שיראו כאילו נגזרו מתוך פרסומת משובבת נפש של קידי קיש. אז מה אם אין קשר בין ההכנסות המזעריות שלו ובין הצורך הכפייתי לנקר את עיני השכנים-גיסים-חברים.

הט"מ מקפיד להחזיק בבעלותו ולנהוג ברכב יקר. רצוי חשמלי ועדיף עם שכבת לקס + ווקס + פוליש נוצצת ומרשימה. הוא אוהב במיוחד, משום מה, רכב גבוה עם גריל ענק מקדימה, המשרה את יראת הכבוד הרצויה.

מה הקשר בין אברך צעיר, פעמים רבות מלמד בחיידר או בעל תפקיד זוטר בחנות טמבור, או סתם איש אחזקה במוסד – ולרכב מנהלים כזה? אין לדעת.


הט"מ יקפיד לזעום אם עובר אורח יתפוס לו את החניה הפרטית המחושמלת שלו, אך לעולם לא יעשה מאמץ מיוחד להחנות רכבו בצורה מסודרת במקום שבו יש להתחשב בנוספים. בייחוד הוא לא יטרח לחנות באופן שמאפשר לאם עם עגלה לעבור בנחת בלי להסתכן בחייה ולרדת לכביש.

ואגב הסעיף הקודם; נדמה כי יש לט"מ הנאה מיוחדת לחנות כמו פריץ הכפר, ולחסום את מרבית המדרכה - העיקר שהוא עצמו לא ייאלץ ללכת יותר מעשרים שניות מפתח רכבו עד פתח השטיבלאך או מחוז חפצו...

אך כל אלו עניינים זניחים. זכותו של כל אדם לרכוש כל כלי תחבורה שעולה על דעתו, כל זמן שהדבר מסב לו הנאה ונחת.



מה שהופך את הנהג הטביאליסט המצוי למכוער, היא התנהגותו בכביש.

הט"מ ינהג בעירו ברוכת הילדים במהירות גבוהה. למה חמישים. אולי שישים, אולי שבעים או תשעים. הוא לא דואג, הרכב החשמלי המוגזם שלו יודע לעצור ממש בנגיעה על דוושת הגז. מה זה משנה אם פה ושם הוא כמעט דורס עוברי אורח?

הט"מ מפגין זלזול מוחלט בשאר הנהגים בעיר שלו.

כאשר נהג של רכב חונה מתחיל לצאת מהחניה, הטביאליסט המכוער יקפיד להגביר מהירות ולעקוף אותו, כדי שחס וחלילה לא ייאלץ להתעכב בנסיעתו לשטיבלך בעוד חצי דקה. מה אכפת לו שהרכב המסכן ייתקע בחניה עוד 5 דקות בגלל ט"מ נוספים.



הט"מ חסר סבלנות באופן קומי כמעט. כאשר לפניו נוהג אוטובוס עירוני, הב"מ לעולם ינסה לעקוף אותו. הוא לא יתן לאוטובוס את "מנת החסד" ויסכים להמתין 10 שניות. לא. הוא מייד ינסה לעקוף – וכמעט יתנגש ברכב הבא ממולו הנוסע במהירות, כזכור, מעל החמישים המותרים בחוק...



הטביאליסט המכוער לא ירחם על ילדה קטנה שרק רוצה לחצות במעבר חציה. הצחקתם אותו! הוא עסוק בשיחה נרגשת מלאת פוליטיקה באמצעות אוזנית הבלוטות' התלויה על אוזנו, אותה קנה במכירה הסמוכה לשטיבלאך. הוא יתן גז עוד לפני שהיא תספיק להציב את כף רגלה הקטנה והמפוחדת על מעבר החציה. שתפחד, מה זה משנה. היא לא הילדה שלו.


יש בעיר טביאל נהגים רבים זהירים, מכבדים את הזולת, חונים בצורה מסודרת, מאפשרים לרכב לצאת מהנחיה, ועוצרים לבטח מול הולכי רגל המבקשים לחצות את הכביש. ברור שיש כאלו. אבל הם לא מורגשים. בכלל.

אין בעיר אווירה של "מענטש". של:
את רוצה לחצות את הכביש? תחצי, בשמחה, אחכה לך בנחת.
אין לי חניה מתחת השטבילאך? אז מה אם יש תו נכה שחבר השיג לי. בגלל זה אחנה כמו פסיכי ואצער את כל העוברים ושבים? לא. אחנה במרחק 4 דקות הליכה בצורה מסודרת.
אני מטעין את הרכב החשמלי שלי מידי לילה? אציב שלט מסודר ונעים, ולא שלט אזהרה צהוב מאיים נבחני.
אני ממילא נוסע החוצה מהעיר? אתקרב לתחנות אוטובוס בדרכי, אציע לאברים הסעה לכניסה לעיר.
אני מתקרב למחסום? אמתין בסוף התור, לא אעקוף את כולו ואגרום צער וכעס לכל 10 הרכבים שלפניי.

כשאתה פוגש את הט"מ אחד על אחד, אתה מגלה בתשעים ותשע מהמקרים אברך עדין נפש, ירא שמיים, תורני, ממש אדם נהדר. מותק אפילו.

מישהו שלעולם לא יגזול מרעהו שקל, יקפיד להשיב כל אבידה, יעשר ממונו ויתרום לקהילתו סכומים נכבדים.

מה גורם לו להיות ב"מ? מהו הסוד?

ובכן -

אני לא יודע.

(אתם יודעים איזה חילול ה' מחריד קורה בכל פעם שאורח זר מגיע לטביאל? הוא יוצא מדעתו! לא חבל עליו? לא חבל עלינו? למה אנחנו לא מחנכים את עצמנו? קודם כל אתהמבוגרים? לתת כבוד זה לזה, לכבד, להאיר פנים, להיות מענטש?
שכנה שלי, שהיא גם חברה קרובה. אישה חמה, מצחיקה, סופר-אכפתית מהילדים שלה. יש לה כמה בנות, כולן מתוקות, והיא תמיד עטופה בהן – חיבוקים, צחוקים, הקשבה. ממש מרגישים את החום שלה.

אבל אצל הבן הבכור שלה, בן 8 או 9 זה אחרת.
מתוך המפגשים בגינה, והשיחות, והתצפית מהצד – הלב שלי קצת מתכווץ. כי הוא קצת שונה מהן ובהתאם לזה גם היחס שלה כלפיו.
הוא מאוד תלותי בה, שואל אותה המון שאלות, כמעט לא משחק עם ילדים אחרים, תמיד יושב לידה, כמעט נצמד, די פחדן ולפעמים חסר טאקט. וכל פעם כשהוא מדבר איתה – היא מגיבה בקוצר רוח, בגלגול עיניים, לפעמים גם מתעצבנת מול האמהות האחרות ("הנה, עוד פעם עם השאלות הנודניקיות שלו" או "ראיתן עכשיו? יואו אין לי כח..").
אני אף פעם לא רואה חיבוק, ליטוף, או רגע של רוך ביניהם, כמו עם הבנות.

ויש בי תחושת בטן כזו – שאולי יש לילד הזה קושי כלשהו, רגשי או התפתחותי (אולי הוא אפילו על הרצף), ואולי גם לה קשה עם זה, והיא לא יודעת לזהות למה ומה. יכול להיות גם שאני טועה..

אני מתלבטת כבר הרבה זמן , אבל היום אחרי מקרה נוסף חריג שממש כאב לי לראות עוד יותר– איך אפשר לפתוח את זה מולה? האם בכלל נכון להגיד משהו?
ואם כן – איך עושים את זה בלי לבייש, בלי לפגוע, בלי לגרום לה לנתק איתי קשר?
אני באמת באה מהמקום הכי אוהב שיש – גם כלפיו, וגם כלפיה כאמא. אני יודעת שהיא אמא מדהימה – ואני מרגישה שדווקא בגלל זה, חבל לי לראות את הפער הזה ביניהם.

אשמח לשמוע מה אתם אומרים- האם ואיך לגשת? או שעדיף לא לגעת?..

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה