דיון להשתמש במלחמה הנוכחית\בחיילים הנלחמים - בסיפור. הוגן?!

  • הוסף לסימניות
  • #1
אם אני רוצה לכתוב סיפור, שהרקע של הדמויות הוא המלחמה הנוכחית, או איזה אירוע שקרה בזמן המלחמה - לא אמיתי, אלא מומצא.
האם זה נראה לכם בסדר? או לא הוגן וראוי כלפי הלוחמים וכלפי מה שבאמת קרה?
אשמח לשמוע כמה שיותר חוות דעת ונימוקים :) תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אם אני רוצה לכתוב סיפור, שהרקע של הדמויות הוא המלחמה הנוכחית, או איזה אירוע שקרה בזמן המלחמה - לא אמיתי, אלא מומצא.
האם זה נראה לכם בסדר? או לא הוגן וראוי כלפי הלוחמים וכלפי מה שבאמת קרה?
אשמח לשמוע כמה שיותר חוות דעת ונימוקים :) תודה!

שאלה מענינת,
זה בעצם כמו להמציא סיפורים על השואה...

המציאות היא שעושים את זה בספרות החרדית.
גם על המלחמה הזאת (ליבי קליין).

אני לא מסוגלת ולא רוצה לקרוא סיפורים מומצאים על השואה.
בעיניי זה מקלקל את האמירה 'אושוויץ היתה פלנטה אחרת'
שאין לנו נגיעה בה.
חוץ מזה שהסיפורים היו ברמה נמוכה ממש.

מצד שני ליבי קליין בספר בכל עת עשתה בעיניי עבודת קודש,
הוסיפה אהבת ישראל ועזרה לאנשים לעבד את החוויות הההזויות שעברנו
(לי לפחות).


אבל חושבת שלכל הפחות,
אם כותבים דבר כזה,
זה צרי להיות מנופה בשבע נפות,
מאוד איכותי ומועיל.
שיהיה טוב לו שנכתב משלא נכתב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
חושבת שכל עוד הנושא טרי ומתמשך - אי אפשר לגעת בו.
כמובן שאי אפשר לדעת מתי ואיך המלחמה הזו תיגמר, אבל זה סיפור שגם אם הוא יפורסם זה יהיה בעוד שנתיים-שלוש.
במיוחד לא בכל מה שקשור לחטופים, משפחותיהם ושאר אנשים שחוו את ההתקפה.
ואם זה יהיה בלי קשר לחטופים, אלא המצאה של איזו פעולה שהיתה בעזה, למשל?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
שאלה מענינת,
זה בעצם כמו להמציא סיפורים על השואה...

המציאות היא שעושים את זה בספרות החרדית.
גם על המלחמה הזאת (ליבי קליין).

אני לא מסוגלת ולא רוצה לקרוא סיפורים מומצאים על השואה.
בעיניי זה מקלקל את
האמירה 'אושוויץ היתה פלנטה אחרת'.
שאין לנו נגיעה בה.
חוץ מזה שהסיפורים היו ברמה נמוכה ממש.

מצד שני ליבי קליין בספר בכל עת עשתה בעיניים עבודת קודש,
הוסיפה אהבת ישראל ועזרה לאנשים לעבד את החוויות הההזויות שעברנו
(לי לפחות).


אבל חושבת שלכל הפחות,
אם כותבים דבר כזה,
זה צרי להיות מנופה בשבע נפות,
מאוד איכותי ומועיל.
שיהיה טוב לו שנכתב משלא נכתב.
תודה על התגובה!
מפורטת ומנומקת כמו שצריך (:


אם אני לא כותבת במפורש על המלחמה הזו, זה יעבור יותר בקלות? סתם מקרה\פעולה שקרתה... זה יעבור יותר בקלות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
גם חושבת שחטופים מחוץ לתחום.
פלנטה אחרת.
על המלחמה יותר קל
אבל שוב - תלוי

תלוי מה כותבים, ואיך כותבים,
אם זה סתם עלילת מתח על יריות
הציבור החרדי יקבל את זה
אבל רק לחשוב שזה נופל לידיים של לוחם מילואים שטחן 4 סבבים בעזה
ומוציא אותו לא משהו
ועוד מחרדי שלא עשה צבא...
נפיץ בימים אלו.

צריך להיות שווה את זה.
הסיפור ואיך שהוא נכתב.

יש ערך לבנות נרטיב סיפורי כדי לעבד ולעכל
עשו את זה בקורונה
וגם עכשיו המלחמה בספרים לילדים
(חלקם השתמשו ב'צוק איתן' כדי לדבר על האזעקות)
בגדול זה מועיל וחשוב פסיכולוגית
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
לדעתי אפשר בהחלט לכתוב (ואכן ליבי קליין עשתה זאת בכישרון מופלא, נוגעת ולא נוגעת),
אבל הרקע והעובדות חייבות להיות נאמנות למציאות. זו מציאות כ"כ כאובה ומטורפת שאי אפשר להמציא אותה או לשנות...
הדמויות יכולות להיות בדויות, וכך גם מה שעובר עליהן, הרגשות, המחשבות, הסיטואציות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
האם זה נראה לכם בסדר? או לא הוגן וראוי כלפי הלוחמים וכלפי מה שבאמת קרה?
וואו, אני בדילמה הזאת בדיוק! יש לי התחלה של סיפור על התקופה שלנו, ועל הרקע לדברים, ואני ממש לא יודעת עד כמה זה נכון להיכנס לפינה הזאת...
מצד אחד הסיפור הזה בוער לי באצבעות, וגם קצת עושה לי עצמי סדר בכל הבלגן, מצד שני לא רוצה חס וחלילה לפגוע באף אחד שנוגע בדבר...
בינתיים יש לי קובץ עם התחלה, שכבר כמה חודשים לא נגעתי בו, לא מצליחה להגיע להחלטה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
באופן אישי, הרגשתי כבר מתחילת המלחמה שזה קצת לרקוד על הדם שעדיין לא נספג...
עוד לא הגענו לסוף, איך אפשר לסכם את המלחמה הזאת?

מצד שני, אני בטוחה שיש דרכים לספר מציאות בצורה הוגנת ונעימה שלא תיתן את ההרגשה הזאת.

מה גם שכתיבה עוזרת לעבד אירועים קשים. אבל צריך הכוונה מאד מדוייקת מאנשי מקצוע (פסיכולוגים וגם חיילים וכוחות אחרים שפועלים, כמו מדא) כדי לא ליצור טריגרים ולתת אמינות נכונה.

שאלה מרתקת. מעניין לשמוע עוד דעות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
יש שירים על כאב של לוחמים, ציורים שצובעים את מחירי המלחמה בגוונים עזים, וגם מיצגים שנותנים במה לעצבים חשופים. כל אלה מתקבלים בברכה, כל עוד הם משרתים את מטרתם בשום שכל וברגישות רבה מאוד.

לדעתי הדלה, כתיבה היא אמנות כמו כל אמנות - דרך לגיטימית ואפילו מועילה לגעת במורכבויות, גם בכאלה שעדיין נוכחות.

פצעי המלחמה עדיין מדממים ורחוקים מלהגליד, אבל מי אמר שאסור לדבר על כאבים פעילים? אומרים שזה דווקא בריא מאוד לנפש.

מה שכן, צריך לגשת לזה בהמון רגישות וזהירות, ואני חושב שפתיחת אשכול דיון זה, מוכיחה שבמקרה זה יש את הרכיב הקריטי הזה.

כדאי שהמחשבה המנחה בתהליך הכתיבה תושפע מהשאלות הבאות:

האם יש מספיק היכרות עם המורכבויות וההתמודדויות של חיילים, הלומי קרב וכן כל שאר מעורבי המלחמה שיופיעו כדמויות בסיפור?

והאם לוחם או פצוע נפש או גוף מהמלחמה יוכל להזדהות עם הדמויות בסיפור, ולהרגיש שהן מספרות את הסיפור שלו ומביאות לו תועלת?

אם התשובות חיוביות, לא רק שזה הוגן, אלא זה אפילו רצוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
וואו, אני בדילמה הזאת בדיוק! יש לי התחלה של סיפור על התקופה שלנו, ועל הרקע לדברים, ואני ממש לא יודעת עד כמה זה נכון להיכנס לפינה הזאת...
מצד אחד הסיפור הזה בוער לי באצבעות, וגם קצת עושה לי עצמי סדר בכל הבלגן, מצד שני לא רוצה חס וחלילה לפגוע באף אחד שנוגע בדבר...
בינתיים יש לי קובץ עם התחלה, שכבר כמה חודשים לא נגעתי בו, לא מצליחה להגיע להחלטה...

אם זה עושה לך סדר בלב ובראש -
בטח תכתבי.

אח"כ תראי אם שייך לפרסם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יש שירים על כאב של לוחמים, ציורים שצובעים את מחירי המלחמה בגוונים עזים, וגם מיצגים שנותנים במה לעצבים חשופים. כל אלה מתקבלים בברכה, כל עוד הם משרתים את מטרתם בשום שכל וברגישות רבה מאוד.
כן,
כי לוחם כותב על כאב של לוחמים.
זה אחרת.
זה כמו שניצול שואה יכתוב על השואה.
זה מקבל את שיא הכבוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
יש שירים על כאב של לוחמים, ציורים שצובעים את מחירי המלחמה בגוונים עזים, וגם מיצגים שנותנים במה לעצבים חשופים. כל אלה מתקבלים בברכה, כל עוד הם משרתים את מטרתם בשום שכל וברגישות רבה מאוד.
כשזה נכתב כהבעת כאב והזדהות ופריקת רגשות.
אבל לקחת מוטיבים ואירועים כואבים ומדממים של אחרים רק כדי לנצל לשימוש עצמי לא קשור, זה משהו אחר
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
כי לוחם כותב על כאב של לוחמים.
זה אחרת.
זה כמו שניצול שואה יכתוב על השואה.
זה מקבל את שיא הכבוד.
ברוב המקרים אמן יצליח לבטא את כאבו ואת סיפורו של הלוחם הסטנדרטי יותר טוב מאשר הוא בעצמו יעשה את זה.
ספרות השואה מורכבת בחלקה הגדול מסופרים שלא שרדו את התופת, אבל השכילו להלביש מילים רגישות, מדויקות ומדדות לחוויות איומות שאחרים עברו, ועשו בכך עבודת קודש של ממש.

כשזה נכתב כהבעת כאב והזדהות ופריקת רגשות.
אבל לקחת מוטיבים ואירועים כואבים ומדממים של אחרים רק כדי לנצל לשימוש עצמי לא קשור, זה משהו אחר
לכן דייקתי והדגשתי שזה חייב להיעשות מתוך רגישות גדולה מאוד. ניצול ושימוש עצמי בהחלט אינם עונים להגדרת הרגישות המתבקשת.

נ.ב לא באתי לסתור את הגישות המסתייגות האחרות. אני מבין אותן לגמרי, הן מביעות חשש אמיתי מהתעסקות במורסה הזאת. ועדיין ראיתי לנכון לתת במה לגישתי האחרת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ברוב המקרים אמן יצליח לבטא את כאבו ואת סיפורו של הלוחם הסטנדרטי יותר טוב מאשר הוא בעצמו יעשה את זה.
ספרות השואה מורכבת בחלקה הגדול מסופרים שלא שרדו את התופת, אבל השכילו להלביש מילים רגישות, מדויקות ומדדות לחוויות איומות שאחרים עברו, ועשו בכך עבודת קודש של ממש.

נסכים לא להסכים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כמובן שאי אפשר לדעת מתי ואיך המלחמה הזו תיגמר, אבל זה סיפור שגם אם הוא יפורסם זה יהיה בעוד שנתיים-שלוש.
השאלה היא מה יקרה. כל התפתחות עלולה להשפיע על הספר. כולנו מקווים ומתפללים שהכול ייגמר בטוב אבל בין אם תכווני לזה ובין אם לא, המציאות לא בהכרח (בהכרח לא) תתיישר לפי מה שתכתבי והפער יצרום.

כל עוד לא מדובר בסיפור תיעודי שנעשה תוך כדי דברור הגורמים הרלוונטים או לחילופין - סיפור עלילתי שרק נוגע בתקופה אך לא מחדד את זוויות החטופים, הלוחמים בעזה וכדומה, לדעתי אין טעם להתחיל.

אגב, כשיצא הספר של חוי בר - 140 סיבות לחיות - ממש תקופה קצרה אחרי המתקפה, היא הוסיפה מבוא שהסביר שהספר פורסם בהמשכים ושאין ולא הייתה שום התבססות על האירועים האחרונים, רק בגלל שהייתה מתוארת שם חטיפה... אישית אני לא מצאתי קשר, אבל מאמינה שאם היא טרחה לדייק את העובדות - הייתה סיבה משמעותית לחשש שלה. נכון שאז הכול היה טרי יותר, אבל כשאנחנו שומעים כל יום עדויות חדשות ונוראיות מחטופים ששבו ומקבלים אותות חיים הזויים וכואבים - הפצע נפתח שוב ושוב.

בקיצור, הלוואי והכול יסתיים ביום-יומיים הקרובים, המשיח יבוא ולא נצטרך לא לביבי, לא לטראמפ ולא לוויטקוף. אבל עד אז - אין לדעת. בדיוק כמו שאיש לא שיער ש500 יום אחרי המתקפה עוד יהיו חטופים... והימים, עוד רצים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
השאלה היא מה יקרה. כל התפתחות עלולה להשפיע על הספר. כולנו מקווים ומתפללים שהכול ייגמר בטוב אבל בין אם תכווני לזה ובין אם לא, המציאות לא בהכרח (בהכרח לא) תתיישר לפי מה שתכתבי והפער יצרום.

כל עוד לא מדובר בסיפור תיעודי שנעשה תוך כדי דברור הגורמים הרלוונטים או לחילופין - סיפור עלילתי שרק נוגע בתקופה אך לא מחדד את זוויות החטופים, הלוחמים בעזה וכדומה, לדעתי אין טעם להתחיל.

אגב, כשיצא הספר של חוי בר - 140 סיבות לחיות - ממש תקופה קצרה אחרי המתקפה, היא הוסיפה מבוא שהסביר שהספר פורסם בהמשכים ושאין ולא הייתה שום התבססות על האירועים האחרונים, רק בגלל שהייתה מתוארת שם חטיפה... אישית אני לא מצאתי קשר, אבל מאמינה שאם היא טרחה לדייק את העובדות - הייתה סיבה משמעותית לחשש שלה. נכון שאז הכול היה טרי יותר, אבל כשאנחנו שומעים כל יום עדויות חדשות ונוראיות מחטופים ששבו ומקבלים אותות חיים הזויים וכואבים - הפצע נפתח שוב ושוב.

בקיצור, הלוואי והכול יסתיים ביום-יומיים הקרובים, המשיח יבוא ולא נצטרך לא לביבי, לא לטראמפ ולא לוויטקוף. אבל עד אז - אין לדעת. בדיוק כמו שאיש לא שיער ש500 יום אחרי המתקפה עוד יהיו חטופים... והימים, עוד רצים...
תודה על התגובה.

לגבי לקחת מקרה אמיתי שקרה במהלך המלחמה, שוב בעזה נניח, עם כל הפרטים המאומתים, כולל תחקיר טוב ורציני - אבל אני ממציאה איזו דמות נוספת, של חייל או מפקד, ועליו מספרת סיפור, איך הוא חווה את המצב, מה הוא חושב, וכו' - יותר הגיוני או פחות?
ברור שעם הבהרה שהרקע והמקרה הספציפי הזה נכון, אבל הדמות מומצאת ולא אמיתית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
תודה על התגובה.

לגבי לקחת מקרה אמיתי שקרה במהלך המלחמה, שוב בעזה נניח, עם כל הפרטים המאומתים, כולל תחקיר טוב ורציני - אבל אני ממציאה איזו דמות נוספת, של חייל או מפקד, ועליו מספרת סיפור, איך הוא חווה את המצב, מה הוא חושב, וכו' - יותר הגיוני או פחות?
ברור שעם הבהרה שהרקע והמקרה הספציפי הזה נכון, אבל הדמות מומצאת ולא אמיתית.
לא יודעת להגיד לך. זה מאד פרטני למה שאת מתכננת לעשות.
יהיו חטופים או לא יהיו? אם כן - צריך לא רק תחקיר, אלא אפילו ליווי של אחד (ומי יסכים בתקופה הזו, מילא אם הספר יוצא עוד חודש - זה יחזק את המאבק שלהם, אבל בעוד שלוש שנים? שוב, אי אפשר לדעת מה יהיה)

הלוחם המדובר - מה המעורבות שלו - משרת קבע/לוחם מילואים, היה במתקפה? מניחה שגם אם היה - לא תסיימי את הסיפור שם, אלא תמשיכי הלאה. מה יהיה התפקיד שלו? מה יהיו הפעולות שלו במלחמה? תלוי גם בסופו של דבר מה את מתכננת עבורו בתוך העלילה - נניח אחד שהיה שותף במבצע ארנון - אז הספר הופך לתיעודי. אבל אם את חושבת על עלילה שמתרחשת בעזה, סתם דוגמא הזויה: עזתי שמגלה שהוא יהודי ועוזר לחטוף לברוח (יש ספר כזה) במקביל ללוחם ההוא שנתקל בהם במהלך הבריחה עם כל הסיפור שקשור להתמודדות המשפחתית שלו ואז לכאורה יש איזשהו 'הפי אנד' קטנטן - לדעתי זה מכאיב.

מסייגת ואומרת שיש ספרים שנכתבו על אסונות כדוגמת אסון התאומים, אולי כדאי שתבדקי על הספרים האלו, תעשי לעצמך מין סיכום של כמה זמן עבר מהאסון, עד כמה העלילה העמיקה לתוכו, נגעה בנפגעים או לא נגעה בהם ולפי זה תדעי.

לגבי השואה - אני לא יודעת אם הייתי לוקחת אותה כדוגמא. במיוחד לא כשספרי קומיקס עושים ממנה פשוט צחוק וספרי קריאה הם לרוב תיעודיים או מספרים את צד חיי הפרטיזנים, שם מתמקדים במאבק שלהם ולא דווקא בזוועות שעברו עליהם לפני שהפכו לכאלה... מה שכן גם פה אפשר לקחת את העיקרון, אם את כביכול מתעלמת מנושא החטופים, מתחילה מחייל שהיה במתקפה (יש מלא - מלא סיפורים, לצערנו לא חסר. בן דוד שלי בעצמו התחבא מתחת לגופות כשריססו אותם המחבלים ימ"ש בכיסופים), מהחלמה שלו ומאבק לחזור להילחם על אף האבידות, הסיוטים ועוד... רק השאלה הסופית היא: איך את עושה את זה לא תיעודי (אם זה הרצון שלך) ומצד שני - נזהרת מפגיעה במציאות עצמה ובאנשים שכואבים אותה, כשבד בבד את מעוניינת לסיים את הספר בנימה אופטימית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
תודה על התגובה.

לגבי לקחת מקרה אמיתי שקרה במהלך המלחמה, שוב בעזה נניח, עם כל הפרטים המאומתים, כולל תחקיר טוב ורציני - אבל אני ממציאה איזו דמות נוספת, של חייל או מפקד, ועליו מספרת סיפור, איך הוא חווה את המצב, מה הוא חושב, וכו' - יותר הגיוני או פחות?
ברור שעם הבהרה שהרקע והמקרה הספציפי הזה נכון, אבל הדמות מומצאת ולא אמיתית.

זה טוב מאוד
ועדיין את צריכה לעשות מחקר מקיף
ויסודי.

לא רק על מבנה הפלוגות, ההיררכיה והלחימה,
ואיועים ההסטוריים,
אלא ובעיקר איך הגיוני לנפש להתמודד כשהיא באה במגע עם לחימה.
אני גיליתי שנה שעברה דברים שלא ידעתי בתחום הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
בלת"ק.

תלוי.
תלוי על מה את רוצה לכתוב.
תלוי כמה זה "מומצא".
תלוי כמה זה "טרי". או שלא...
וכו'.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה