דיון להשתמש במלחמה הנוכחית\בחיילים הנלחמים - בסיפור. הוגן?!

  • הוסף לסימניות
  • #1
אם אני רוצה לכתוב סיפור, שהרקע של הדמויות הוא המלחמה הנוכחית, או איזה אירוע שקרה בזמן המלחמה - לא אמיתי, אלא מומצא.
האם זה נראה לכם בסדר? או לא הוגן וראוי כלפי הלוחמים וכלפי מה שבאמת קרה?
אשמח לשמוע כמה שיותר חוות דעת ונימוקים :) תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אם אני רוצה לכתוב סיפור, שהרקע של הדמויות הוא המלחמה הנוכחית, או איזה אירוע שקרה בזמן המלחמה - לא אמיתי, אלא מומצא.
האם זה נראה לכם בסדר? או לא הוגן וראוי כלפי הלוחמים וכלפי מה שבאמת קרה?
אשמח לשמוע כמה שיותר חוות דעת ונימוקים :) תודה!

שאלה מענינת,
זה בעצם כמו להמציא סיפורים על השואה...

המציאות היא שעושים את זה בספרות החרדית.
גם על המלחמה הזאת (ליבי קליין).

אני לא מסוגלת ולא רוצה לקרוא סיפורים מומצאים על השואה.
בעיניי זה מקלקל את האמירה 'אושוויץ היתה פלנטה אחרת'
שאין לנו נגיעה בה.
חוץ מזה שהסיפורים היו ברמה נמוכה ממש.

מצד שני ליבי קליין בספר בכל עת עשתה בעיניי עבודת קודש,
הוסיפה אהבת ישראל ועזרה לאנשים לעבד את החוויות הההזויות שעברנו
(לי לפחות).


אבל חושבת שלכל הפחות,
אם כותבים דבר כזה,
זה צרי להיות מנופה בשבע נפות,
מאוד איכותי ומועיל.
שיהיה טוב לו שנכתב משלא נכתב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
חושבת שכל עוד הנושא טרי ומתמשך - אי אפשר לגעת בו.
כמובן שאי אפשר לדעת מתי ואיך המלחמה הזו תיגמר, אבל זה סיפור שגם אם הוא יפורסם זה יהיה בעוד שנתיים-שלוש.
במיוחד לא בכל מה שקשור לחטופים, משפחותיהם ושאר אנשים שחוו את ההתקפה.
ואם זה יהיה בלי קשר לחטופים, אלא המצאה של איזו פעולה שהיתה בעזה, למשל?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
שאלה מענינת,
זה בעצם כמו להמציא סיפורים על השואה...

המציאות היא שעושים את זה בספרות החרדית.
גם על המלחמה הזאת (ליבי קליין).

אני לא מסוגלת ולא רוצה לקרוא סיפורים מומצאים על השואה.
בעיניי זה מקלקל את
האמירה 'אושוויץ היתה פלנטה אחרת'.
שאין לנו נגיעה בה.
חוץ מזה שהסיפורים היו ברמה נמוכה ממש.

מצד שני ליבי קליין בספר בכל עת עשתה בעיניים עבודת קודש,
הוסיפה אהבת ישראל ועזרה לאנשים לעבד את החוויות הההזויות שעברנו
(לי לפחות).


אבל חושבת שלכל הפחות,
אם כותבים דבר כזה,
זה צרי להיות מנופה בשבע נפות,
מאוד איכותי ומועיל.
שיהיה טוב לו שנכתב משלא נכתב.
תודה על התגובה!
מפורטת ומנומקת כמו שצריך (:


אם אני לא כותבת במפורש על המלחמה הזו, זה יעבור יותר בקלות? סתם מקרה\פעולה שקרתה... זה יעבור יותר בקלות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
גם חושבת שחטופים מחוץ לתחום.
פלנטה אחרת.
על המלחמה יותר קל
אבל שוב - תלוי

תלוי מה כותבים, ואיך כותבים,
אם זה סתם עלילת מתח על יריות
הציבור החרדי יקבל את זה
אבל רק לחשוב שזה נופל לידיים של לוחם מילואים שטחן 4 סבבים בעזה
ומוציא אותו לא משהו
ועוד מחרדי שלא עשה צבא...
נפיץ בימים אלו.

צריך להיות שווה את זה.
הסיפור ואיך שהוא נכתב.

יש ערך לבנות נרטיב סיפורי כדי לעבד ולעכל
עשו את זה בקורונה
וגם עכשיו המלחמה בספרים לילדים
(חלקם השתמשו ב'צוק איתן' כדי לדבר על האזעקות)
בגדול זה מועיל וחשוב פסיכולוגית
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
לדעתי אפשר בהחלט לכתוב (ואכן ליבי קליין עשתה זאת בכישרון מופלא, נוגעת ולא נוגעת),
אבל הרקע והעובדות חייבות להיות נאמנות למציאות. זו מציאות כ"כ כאובה ומטורפת שאי אפשר להמציא אותה או לשנות...
הדמויות יכולות להיות בדויות, וכך גם מה שעובר עליהן, הרגשות, המחשבות, הסיטואציות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
האם זה נראה לכם בסדר? או לא הוגן וראוי כלפי הלוחמים וכלפי מה שבאמת קרה?
וואו, אני בדילמה הזאת בדיוק! יש לי התחלה של סיפור על התקופה שלנו, ועל הרקע לדברים, ואני ממש לא יודעת עד כמה זה נכון להיכנס לפינה הזאת...
מצד אחד הסיפור הזה בוער לי באצבעות, וגם קצת עושה לי עצמי סדר בכל הבלגן, מצד שני לא רוצה חס וחלילה לפגוע באף אחד שנוגע בדבר...
בינתיים יש לי קובץ עם התחלה, שכבר כמה חודשים לא נגעתי בו, לא מצליחה להגיע להחלטה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
באופן אישי, הרגשתי כבר מתחילת המלחמה שזה קצת לרקוד על הדם שעדיין לא נספג...
עוד לא הגענו לסוף, איך אפשר לסכם את המלחמה הזאת?

מצד שני, אני בטוחה שיש דרכים לספר מציאות בצורה הוגנת ונעימה שלא תיתן את ההרגשה הזאת.

מה גם שכתיבה עוזרת לעבד אירועים קשים. אבל צריך הכוונה מאד מדוייקת מאנשי מקצוע (פסיכולוגים וגם חיילים וכוחות אחרים שפועלים, כמו מדא) כדי לא ליצור טריגרים ולתת אמינות נכונה.

שאלה מרתקת. מעניין לשמוע עוד דעות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
יש שירים על כאב של לוחמים, ציורים שצובעים את מחירי המלחמה בגוונים עזים, וגם מיצגים שנותנים במה לעצבים חשופים. כל אלה מתקבלים בברכה, כל עוד הם משרתים את מטרתם בשום שכל וברגישות רבה מאוד.

לדעתי הדלה, כתיבה היא אמנות כמו כל אמנות - דרך לגיטימית ואפילו מועילה לגעת במורכבויות, גם בכאלה שעדיין נוכחות.

פצעי המלחמה עדיין מדממים ורחוקים מלהגליד, אבל מי אמר שאסור לדבר על כאבים פעילים? אומרים שזה דווקא בריא מאוד לנפש.

מה שכן, צריך לגשת לזה בהמון רגישות וזהירות, ואני חושב שפתיחת אשכול דיון זה, מוכיחה שבמקרה זה יש את הרכיב הקריטי הזה.

כדאי שהמחשבה המנחה בתהליך הכתיבה תושפע מהשאלות הבאות:

האם יש מספיק היכרות עם המורכבויות וההתמודדויות של חיילים, הלומי קרב וכן כל שאר מעורבי המלחמה שיופיעו כדמויות בסיפור?

והאם לוחם או פצוע נפש או גוף מהמלחמה יוכל להזדהות עם הדמויות בסיפור, ולהרגיש שהן מספרות את הסיפור שלו ומביאות לו תועלת?

אם התשובות חיוביות, לא רק שזה הוגן, אלא זה אפילו רצוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
וואו, אני בדילמה הזאת בדיוק! יש לי התחלה של סיפור על התקופה שלנו, ועל הרקע לדברים, ואני ממש לא יודעת עד כמה זה נכון להיכנס לפינה הזאת...
מצד אחד הסיפור הזה בוער לי באצבעות, וגם קצת עושה לי עצמי סדר בכל הבלגן, מצד שני לא רוצה חס וחלילה לפגוע באף אחד שנוגע בדבר...
בינתיים יש לי קובץ עם התחלה, שכבר כמה חודשים לא נגעתי בו, לא מצליחה להגיע להחלטה...

אם זה עושה לך סדר בלב ובראש -
בטח תכתבי.

אח"כ תראי אם שייך לפרסם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יש שירים על כאב של לוחמים, ציורים שצובעים את מחירי המלחמה בגוונים עזים, וגם מיצגים שנותנים במה לעצבים חשופים. כל אלה מתקבלים בברכה, כל עוד הם משרתים את מטרתם בשום שכל וברגישות רבה מאוד.
כן,
כי לוחם כותב על כאב של לוחמים.
זה אחרת.
זה כמו שניצול שואה יכתוב על השואה.
זה מקבל את שיא הכבוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
יש שירים על כאב של לוחמים, ציורים שצובעים את מחירי המלחמה בגוונים עזים, וגם מיצגים שנותנים במה לעצבים חשופים. כל אלה מתקבלים בברכה, כל עוד הם משרתים את מטרתם בשום שכל וברגישות רבה מאוד.
כשזה נכתב כהבעת כאב והזדהות ופריקת רגשות.
אבל לקחת מוטיבים ואירועים כואבים ומדממים של אחרים רק כדי לנצל לשימוש עצמי לא קשור, זה משהו אחר
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
כי לוחם כותב על כאב של לוחמים.
זה אחרת.
זה כמו שניצול שואה יכתוב על השואה.
זה מקבל את שיא הכבוד.
ברוב המקרים אמן יצליח לבטא את כאבו ואת סיפורו של הלוחם הסטנדרטי יותר טוב מאשר הוא בעצמו יעשה את זה.
ספרות השואה מורכבת בחלקה הגדול מסופרים שלא שרדו את התופת, אבל השכילו להלביש מילים רגישות, מדויקות ומדדות לחוויות איומות שאחרים עברו, ועשו בכך עבודת קודש של ממש.

כשזה נכתב כהבעת כאב והזדהות ופריקת רגשות.
אבל לקחת מוטיבים ואירועים כואבים ומדממים של אחרים רק כדי לנצל לשימוש עצמי לא קשור, זה משהו אחר
לכן דייקתי והדגשתי שזה חייב להיעשות מתוך רגישות גדולה מאוד. ניצול ושימוש עצמי בהחלט אינם עונים להגדרת הרגישות המתבקשת.

נ.ב לא באתי לסתור את הגישות המסתייגות האחרות. אני מבין אותן לגמרי, הן מביעות חשש אמיתי מהתעסקות במורסה הזאת. ועדיין ראיתי לנכון לתת במה לגישתי האחרת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ברוב המקרים אמן יצליח לבטא את כאבו ואת סיפורו של הלוחם הסטנדרטי יותר טוב מאשר הוא בעצמו יעשה את זה.
ספרות השואה מורכבת בחלקה הגדול מסופרים שלא שרדו את התופת, אבל השכילו להלביש מילים רגישות, מדויקות ומדדות לחוויות איומות שאחרים עברו, ועשו בכך עבודת קודש של ממש.

נסכים לא להסכים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כמובן שאי אפשר לדעת מתי ואיך המלחמה הזו תיגמר, אבל זה סיפור שגם אם הוא יפורסם זה יהיה בעוד שנתיים-שלוש.
השאלה היא מה יקרה. כל התפתחות עלולה להשפיע על הספר. כולנו מקווים ומתפללים שהכול ייגמר בטוב אבל בין אם תכווני לזה ובין אם לא, המציאות לא בהכרח (בהכרח לא) תתיישר לפי מה שתכתבי והפער יצרום.

כל עוד לא מדובר בסיפור תיעודי שנעשה תוך כדי דברור הגורמים הרלוונטים או לחילופין - סיפור עלילתי שרק נוגע בתקופה אך לא מחדד את זוויות החטופים, הלוחמים בעזה וכדומה, לדעתי אין טעם להתחיל.

אגב, כשיצא הספר של חוי בר - 140 סיבות לחיות - ממש תקופה קצרה אחרי המתקפה, היא הוסיפה מבוא שהסביר שהספר פורסם בהמשכים ושאין ולא הייתה שום התבססות על האירועים האחרונים, רק בגלל שהייתה מתוארת שם חטיפה... אישית אני לא מצאתי קשר, אבל מאמינה שאם היא טרחה לדייק את העובדות - הייתה סיבה משמעותית לחשש שלה. נכון שאז הכול היה טרי יותר, אבל כשאנחנו שומעים כל יום עדויות חדשות ונוראיות מחטופים ששבו ומקבלים אותות חיים הזויים וכואבים - הפצע נפתח שוב ושוב.

בקיצור, הלוואי והכול יסתיים ביום-יומיים הקרובים, המשיח יבוא ולא נצטרך לא לביבי, לא לטראמפ ולא לוויטקוף. אבל עד אז - אין לדעת. בדיוק כמו שאיש לא שיער ש500 יום אחרי המתקפה עוד יהיו חטופים... והימים, עוד רצים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
השאלה היא מה יקרה. כל התפתחות עלולה להשפיע על הספר. כולנו מקווים ומתפללים שהכול ייגמר בטוב אבל בין אם תכווני לזה ובין אם לא, המציאות לא בהכרח (בהכרח לא) תתיישר לפי מה שתכתבי והפער יצרום.

כל עוד לא מדובר בסיפור תיעודי שנעשה תוך כדי דברור הגורמים הרלוונטים או לחילופין - סיפור עלילתי שרק נוגע בתקופה אך לא מחדד את זוויות החטופים, הלוחמים בעזה וכדומה, לדעתי אין טעם להתחיל.

אגב, כשיצא הספר של חוי בר - 140 סיבות לחיות - ממש תקופה קצרה אחרי המתקפה, היא הוסיפה מבוא שהסביר שהספר פורסם בהמשכים ושאין ולא הייתה שום התבססות על האירועים האחרונים, רק בגלל שהייתה מתוארת שם חטיפה... אישית אני לא מצאתי קשר, אבל מאמינה שאם היא טרחה לדייק את העובדות - הייתה סיבה משמעותית לחשש שלה. נכון שאז הכול היה טרי יותר, אבל כשאנחנו שומעים כל יום עדויות חדשות ונוראיות מחטופים ששבו ומקבלים אותות חיים הזויים וכואבים - הפצע נפתח שוב ושוב.

בקיצור, הלוואי והכול יסתיים ביום-יומיים הקרובים, המשיח יבוא ולא נצטרך לא לביבי, לא לטראמפ ולא לוויטקוף. אבל עד אז - אין לדעת. בדיוק כמו שאיש לא שיער ש500 יום אחרי המתקפה עוד יהיו חטופים... והימים, עוד רצים...
תודה על התגובה.

לגבי לקחת מקרה אמיתי שקרה במהלך המלחמה, שוב בעזה נניח, עם כל הפרטים המאומתים, כולל תחקיר טוב ורציני - אבל אני ממציאה איזו דמות נוספת, של חייל או מפקד, ועליו מספרת סיפור, איך הוא חווה את המצב, מה הוא חושב, וכו' - יותר הגיוני או פחות?
ברור שעם הבהרה שהרקע והמקרה הספציפי הזה נכון, אבל הדמות מומצאת ולא אמיתית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
תודה על התגובה.

לגבי לקחת מקרה אמיתי שקרה במהלך המלחמה, שוב בעזה נניח, עם כל הפרטים המאומתים, כולל תחקיר טוב ורציני - אבל אני ממציאה איזו דמות נוספת, של חייל או מפקד, ועליו מספרת סיפור, איך הוא חווה את המצב, מה הוא חושב, וכו' - יותר הגיוני או פחות?
ברור שעם הבהרה שהרקע והמקרה הספציפי הזה נכון, אבל הדמות מומצאת ולא אמיתית.
לא יודעת להגיד לך. זה מאד פרטני למה שאת מתכננת לעשות.
יהיו חטופים או לא יהיו? אם כן - צריך לא רק תחקיר, אלא אפילו ליווי של אחד (ומי יסכים בתקופה הזו, מילא אם הספר יוצא עוד חודש - זה יחזק את המאבק שלהם, אבל בעוד שלוש שנים? שוב, אי אפשר לדעת מה יהיה)

הלוחם המדובר - מה המעורבות שלו - משרת קבע/לוחם מילואים, היה במתקפה? מניחה שגם אם היה - לא תסיימי את הסיפור שם, אלא תמשיכי הלאה. מה יהיה התפקיד שלו? מה יהיו הפעולות שלו במלחמה? תלוי גם בסופו של דבר מה את מתכננת עבורו בתוך העלילה - נניח אחד שהיה שותף במבצע ארנון - אז הספר הופך לתיעודי. אבל אם את חושבת על עלילה שמתרחשת בעזה, סתם דוגמא הזויה: עזתי שמגלה שהוא יהודי ועוזר לחטוף לברוח (יש ספר כזה) במקביל ללוחם ההוא שנתקל בהם במהלך הבריחה עם כל הסיפור שקשור להתמודדות המשפחתית שלו ואז לכאורה יש איזשהו 'הפי אנד' קטנטן - לדעתי זה מכאיב.

מסייגת ואומרת שיש ספרים שנכתבו על אסונות כדוגמת אסון התאומים, אולי כדאי שתבדקי על הספרים האלו, תעשי לעצמך מין סיכום של כמה זמן עבר מהאסון, עד כמה העלילה העמיקה לתוכו, נגעה בנפגעים או לא נגעה בהם ולפי זה תדעי.

לגבי השואה - אני לא יודעת אם הייתי לוקחת אותה כדוגמא. במיוחד לא כשספרי קומיקס עושים ממנה פשוט צחוק וספרי קריאה הם לרוב תיעודיים או מספרים את צד חיי הפרטיזנים, שם מתמקדים במאבק שלהם ולא דווקא בזוועות שעברו עליהם לפני שהפכו לכאלה... מה שכן גם פה אפשר לקחת את העיקרון, אם את כביכול מתעלמת מנושא החטופים, מתחילה מחייל שהיה במתקפה (יש מלא - מלא סיפורים, לצערנו לא חסר. בן דוד שלי בעצמו התחבא מתחת לגופות כשריססו אותם המחבלים ימ"ש בכיסופים), מהחלמה שלו ומאבק לחזור להילחם על אף האבידות, הסיוטים ועוד... רק השאלה הסופית היא: איך את עושה את זה לא תיעודי (אם זה הרצון שלך) ומצד שני - נזהרת מפגיעה במציאות עצמה ובאנשים שכואבים אותה, כשבד בבד את מעוניינת לסיים את הספר בנימה אופטימית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
תודה על התגובה.

לגבי לקחת מקרה אמיתי שקרה במהלך המלחמה, שוב בעזה נניח, עם כל הפרטים המאומתים, כולל תחקיר טוב ורציני - אבל אני ממציאה איזו דמות נוספת, של חייל או מפקד, ועליו מספרת סיפור, איך הוא חווה את המצב, מה הוא חושב, וכו' - יותר הגיוני או פחות?
ברור שעם הבהרה שהרקע והמקרה הספציפי הזה נכון, אבל הדמות מומצאת ולא אמיתית.

זה טוב מאוד
ועדיין את צריכה לעשות מחקר מקיף
ויסודי.

לא רק על מבנה הפלוגות, ההיררכיה והלחימה,
ואיועים ההסטוריים,
אלא ובעיקר איך הגיוני לנפש להתמודד כשהיא באה במגע עם לחימה.
אני גיליתי שנה שעברה דברים שלא ידעתי בתחום הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
בלת"ק.

תלוי.
תלוי על מה את רוצה לכתוב.
תלוי כמה זה "מומצא".
תלוי כמה זה "טרי". או שלא...
וכו'.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה