דרוש מידע למה לא להשקיע לתקופה קצרה בשוק ההון

[s976]

ועדיין אני חולק עליך שלא נכון לקרוא לזה רק חמש עשורים.
זה עוד יותר לא מייצג, אתה יכול לאמוד את כל מה שקרה בשלושים שנה האחרונות רק על פי זה?
הרי מי שהשקיע בשנת 1995, בשנת 2005 ובשנת 2015, בכל אחד מהמקרים, לעשור. הרוויח הרבה יותר ממי ששם באלפיים והוציא ב2010.

מסכים. זה לא כמו 5 ממצאים. אבל גם לא כמו 7,000.

אני לא יכול לאמוד את שוק ההון על פי כללי המדגם הסטטיסטי, כי אז אולי אני אגיע למסקנה שעדיף להשקיע תמיד שלוש שנים אחרי תחילת העשור, ואז זה יהיה הכי משתלם.
סטטיסטיקה לא תעזור פה.

לא תגיע בשום אופן למסקנה כזו (אם לא שהיא נכונה, כמובן).

לא זוכר מי אמר שמספרים יסכימו להודות בכל דבר אם תענה אותם מספיק.

זו אימרה מדויקת מאוד.
אם לא ניגשים לניתוח נתונים בצורה הוגנת וזהירה מקבלים תוצאות שגויות.
האימרה לא באה להטיל דופי בעצם המקצוע של ניתוח נתונים, אלא באה להדגיש שיש להתייחס לזה בזהירות

יש לך תואר בו? כי יש לי כמה שאלות.

מה פתאום תואר. אבל כן, מתעניין בתחום

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

מה פתאום תואר. אבל כן, מתעניין בתחום

ג"א מאוד מתעניין בתחום.
ניסיתי לשאול את מיודענו הAI (צאט GPT) על השאלה האם לחשב ממוצע של כל העשורים האפשריים או לא.

והוא ענה

• הגישה המדעית והסטטיסטית הנכונה יותר היא לחשב את כל העשורים האפשריים (rolling decades), כי כל יום התחלה יכול לשנות את התוצאה.
• הגישה הפשוטה והנפוצה היא לחשב עשורים קלנדריים בלבד, בעיקר לצורך תקשורת נתונים והשוואה היסטורית.

ספוילר: ביתר אירוך

כן, יש כלל סטטיסטי רלוונטי שמסביר למה תשואות מתגלגלות (Rolling Returns) עשויות להיות הבחירה הנכונה במצבים מסוימים, במיוחד כשמנסים לקבל תמונה מדויקת ומעמיקה על התנהגות שוק ההון לאורך זמן. הנה כמה נקודות מרכזיות והבסיס הסטטיסטי שמאחוריהן:

---

1. עקרון "חוק המספרים הגדולים"​

• עקרון זה קובע שככל שאתה אוסף יותר נתונים, אתה מקבל הערכה טובה יותר של הממוצע האמיתי.
• כשאתה מחשב את כל העשורים האפשריים (rolling decades), אתה בעצם משתמש בכמות גדולה יותר של נתונים (במקום רק ארבעה עשורים קלנדריים). זה משפר את הדיוק הסטטיסטי ואת ההבנה של ההתנהגות האמיתית של השוק.

---

2. הבנת מדגמים תלויים​

• כאשר ימים עוקבים בשוק ההון תלויים זה בזה (כלומר, יש קורלציה בין יום אחד ליום שאחריו), חשוב לנתח תקופות מתגלגלות כדי ללכוד את ההשפעה של התנודתיות.
• תשואות מתגלגלות מתחשבות בקורלציות אלו, כי הן בוחנות את כל התרחישים האפשריים בנקודות התחלה שונות.

---

3. עקרון אי-הטיית המדגם​

• כדי להימנע מהטיה במדגם, חשוב לכלול כמה שיותר נקודות נתונים רלוונטיות. חישוב תשואות על בסיס ארבעה עשורים בלבד עשוי להוביל למסקנות שאינן מייצגות את הביצועים המלאים של השוק.
• שימוש בכל התקופות האפשריות מפחית את הסיכון להטיה.

---

4. עקרון הסיכון והתשואה (Risk-Return Tradeoff)​

• אחת המטרות של ניתוח תשואות היא להבין את ההתנהגות של השוק בתנאים שונים: תנודתיות, תקופות שגשוג ומשברים.
• תשואות מתגלגלות נותנות תמונה רחבה יותר של טווחי הסיכון והתשואה, כי הן כוללות תקופות שיכולות להיות מוסתרות בניתוח לפי עשורים קבועים.

---

5. ניתוח סדרות עיתיות (Time Series Analysis)​

• סטטיסטיקה של סדרות עיתיות מתמקדת בהבנת התנהגות הנתונים לאורך זמן.
• תשואות מתגלגלות הן למעשה יישום של "חלון מתגלגל" (Rolling Window), שמשמש לניתוח שינויים בממוצעים, בתנודתיות, ובמאפיינים אחרים לאורך זמן.
• שיטה זו שימושית במיוחד בשוק ההון, שבו רצף הזמן חשוב להבנת מגמות וסיכונים.

---

האם יש כלל סטטיסטי שמצדיק חישוב ממוצע רק על ארבעה עשורים?​

• אין כלל סטטיסטי שקובע שצריך להסתפק רק בארבעה עשורים.
• לעומת זאת, שימוש בעשורים קלנדריים מקובל לצורכי פשטות ולצורך השוואה תקופתית, אך הוא פחות מדויק מבחינה סטטיסטית כי הוא לא מנצל את כל הנתונים הזמינים.

---

מסקנה:​

מבחינה סטטיסטית:

• אם המטרה היא לדייק ולהבין את הביצועים האמיתיים של השוק, יש לחשב את כל העשורים האפשריים.
• אם המטרה היא פשטות או השוואה קלנדרית, ניתן להסתפק בארבעה עשורים.

תשואות מתגלגלות מבוססות על עקרונות סטטיסטיים חזקים כמו חוק המספרים הגדולים, ניתוח סדרות עיתיות, ועקרונות אי-הטיה, ולכן הן הדרך המדעית הנכונה יותר במקרים כאלה.

 

[ה. שלמה]

"כל מי שקנה מניות באמצע 1929 והחזיק בהן, ראה את רוב חייו הבוגרים חולפים מול פניו לפני שחזר לאיזון כלכלי."
ריצ'רד מ' סיילסמן

המשפט הזה לא סותר, את מה שכתבתי.

 

[צעירוש]

כל הרעיון של השקעה הוא שאנו מנסים לחזות את התגובה שלנו במקרי הפסדים . זאת אומרת שאנו יוצאים מנקודת הנחה שנמשוך רק ברווח . הבעיה בספיקולציה היא שאתה כל הזמן נמצא בקבלת החלטות וזה נורא מסוכן בשוק ההון . ואל תקל ראש בכך אדווין לפנר (מהסוחרים הגדולים) אמר שהאויב הגדול של המשקיע זה הוא בעצמו .

 

[s976]

ג"א מאוד מתעניין בתחום.
ניסיתי לשאול את מיודענו הAI (צאט GPT) על השאלה האם לחשב ממוצע של כל העשורים האפשריים או לא.

והוא ענה

• הגישה המדעית והסטטיסטית הנכונה יותר היא לחשב את כל העשורים האפשריים (rolling decades), כי כל יום התחלה יכול לשנות את התוצאה.
• הגישה הפשוטה והנפוצה היא לחשב עשורים קלנדריים בלבד, בעיקר לצורך תקשורת נתונים והשוואה היסטורית.

ספוילר: ביתר אירוך

כן, יש כלל סטטיסטי רלוונטי שמסביר למה תשואות מתגלגלות (Rolling Returns) עשויות להיות הבחירה הנכונה במצבים מסוימים, במיוחד כשמנסים לקבל תמונה מדויקת ומעמיקה על התנהגות שוק ההון לאורך זמן. הנה כמה נקודות מרכזיות והבסיס הסטטיסטי שמאחוריהן:

---

1. עקרון "חוק המספרים הגדולים"​

• עקרון זה קובע שככל שאתה אוסף יותר נתונים, אתה מקבל הערכה טובה יותר של הממוצע האמיתי.
• כשאתה מחשב את כל העשורים האפשריים (rolling decades), אתה בעצם משתמש בכמות גדולה יותר של נתונים (במקום רק ארבעה עשורים קלנדריים). זה משפר את הדיוק הסטטיסטי ואת ההבנה של ההתנהגות האמיתית של השוק.

---

2. הבנת מדגמים תלויים​

• כאשר ימים עוקבים בשוק ההון תלויים זה בזה (כלומר, יש קורלציה בין יום אחד ליום שאחריו), חשוב לנתח תקופות מתגלגלות כדי ללכוד את ההשפעה של התנודתיות.
• תשואות מתגלגלות מתחשבות בקורלציות אלו, כי הן בוחנות את כל התרחישים האפשריים בנקודות התחלה שונות.

---

3. עקרון אי-הטיית המדגם​

• כדי להימנע מהטיה במדגם, חשוב לכלול כמה שיותר נקודות נתונים רלוונטיות. חישוב תשואות על בסיס ארבעה עשורים בלבד עשוי להוביל למסקנות שאינן מייצגות את הביצועים המלאים של השוק.
• שימוש בכל התקופות האפשריות מפחית את הסיכון להטיה.

---

4. עקרון הסיכון והתשואה (Risk-Return Tradeoff)​

• אחת המטרות של ניתוח תשואות היא להבין את ההתנהגות של השוק בתנאים שונים: תנודתיות, תקופות שגשוג ומשברים.
• תשואות מתגלגלות נותנות תמונה רחבה יותר של טווחי הסיכון והתשואה, כי הן כוללות תקופות שיכולות להיות מוסתרות בניתוח לפי עשורים קבועים.

---

5. ניתוח סדרות עיתיות (Time Series Analysis)​

• סטטיסטיקה של סדרות עיתיות מתמקדת בהבנת התנהגות הנתונים לאורך זמן.
• תשואות מתגלגלות הן למעשה יישום של "חלון מתגלגל" (Rolling Window), שמשמש לניתוח שינויים בממוצעים, בתנודתיות, ובמאפיינים אחרים לאורך זמן.
• שיטה זו שימושית במיוחד בשוק ההון, שבו רצף הזמן חשוב להבנת מגמות וסיכונים.

---

האם יש כלל סטטיסטי שמצדיק חישוב ממוצע רק על ארבעה עשורים?​

• אין כלל סטטיסטי שקובע שצריך להסתפק רק בארבעה עשורים.
• לעומת זאת, שימוש בעשורים קלנדריים מקובל לצורכי פשטות ולצורך השוואה תקופתית, אך הוא פחות מדויק מבחינה סטטיסטית כי הוא לא מנצל את כל הנתונים הזמינים.

---

מסקנה:​

מבחינה סטטיסטית:

• אם המטרה היא לדייק ולהבין את הביצועים האמיתיים של השוק, יש לחשב את כל העשורים האפשריים.
• אם המטרה היא פשטות או השוואה קלנדרית, ניתן להסתפק בארבעה עשורים.

תשואות מתגלגלות מבוססות על עקרונות סטטיסטיים חזקים כמו חוק המספרים הגדולים, ניתוח סדרות עיתיות, ועקרונות אי-הטיה, ולכן הן הדרך המדעית הנכונה יותר במקרים כאלה.

לא ירדתי לסוף דעתך. היה לך צד שלא כדאי לחשב את כל העשורים המתגלגלים? למה?

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

לא ירדתי לסוף דעתך. היה לך צד שלא כדאי לחשב את כל העשורים המתגלגלים? למה?

באמת לא הבנתי מה אתה מתכוון.

אבל מאחר שבאנו לבדוק מה קורה ב"עשור", אז "עשרות שנים" זה ממש קצת. כלומר, אם בדקנו 40 שנה, אי אפשר להסיק מכאן שום מסקנא סטטיסטית לגבי עשור [ואני אני כבר לא מדבר על זה שעשור אחד מתוך 4 באמת לא הלך טוב]

עכשיו אני מבין.
משום מה הבנתי את המשפט "אחד מתוך ה4 לא הלך טוב, כאילו חישבנת שיש לנו כאן ארבע עשורים, חלקם טובים יותר וחלקם פחות. ולא הבנתי מה הרציונל.
טעות שלי.
היה מוזר לי באמת שכך אתה תחשוב

 

[חד וחריף]

המשפט הזה לא סותר, את מה שכתבתי.

אולי. בבקשה. תסביר. את. עצמך.

ספוילר: המכלול

קריסת וול סטריט ב-1929 (גם הנפילה הגדולה), הייתה הנפילה הגדולה ביותר של הבורסה בארצות הברית במדדי עוצמה ואורך[1].

בתהליך נפילת הבורסה נהוג לזהות ארבעה שלבים: יום חמישי השחור, יום שישי השחור, יום שני השחור ויום שלישי השחור, אם כי כל אחת מהנפילות נמשכה מספר ימים ולא התרחשה בבת אחת. הנפילה הראשונה החלה ביום חמישי השחור, 24 באוקטובר 1929, אך הירידות החדות של יום שני, 28 באוקטובר, הובילו להבנה כי הכלכלה של ארצות הברית ושל העולם כולו נכנסת למיתון עמוק וארוך טווח. נפילת שוק המניות נמשכה כחודש.

שנות העשרים הסוערות, העשור שהוליך לנפילה[4], הייתה תקופה של עושר בעיר, ולמרות זהירות מפני ספקולציות, האמינו רבים שהשוק יכול לעמוד לאורך זמן ברמות מחירים גבוהות. זמן קצר לפני הנפילה, התנבא הכלכלן ארוין פישר כי: "מחירי המניות הגיעו למה שנראה כמו רמת מחירים גבוהה וקבועה"[5]. האופטימיות והרווחים הכלכליים של שוק תוסס התנפצו ביום חמישי השחור, כאשר מחירי מניות בבורסה של ניו יורק קרסו. מחירי המניות נפלו באותו יום והמשיכו ליפול בקצב שלא נחזה מראש למשך חודש שלם[6].

בימים שלפני יום חמישי השחור, השוק לא היה יציב. תקופות של מכירות ונפח מסחר גבוה משובצים בתקופות קצרות של עליית מחירים והתאוששות. הכלכלן והסופר ג'וד ווינסקי (Jude Wanniski) ייחס תפניות חדות אלו לדיונים בקונגרס על חוק לקביעת מכסי מגן[7]. בתחילת שנות שלושים של המאה העשרים, לאחר הקריסה, מדד דאו ג'ונס החל להתאושש, רק כדי ליפול שנית ב-1932. ב-8 ביולי 1932 הגיע דאו ג'ונס לשיא השפל של המאה העשרים ולא שב לרמות המחירים של לפני 1929 עד 23 בנובמבר 1954[8][9].

"כל מי שקנה מניות באמצע 1929 והחזיק בהן, ראה את רוב חייו הבוגרים חולפים מול פניו לפני שחזר לאיזון כלכלי."