- הוסף לסימניות
- #241
וואו!! כל מילה.אכן. התסכול הזה, לעמוד מול מישהו שמנופף בסיפור הצלחה אישי, ולהרגיש שכל הטיעונים הרציונליים מתנפצים מול החוויה שלו – זה מייאש.
הבעיה היא שהם תמיד מנצחים בוויכוח, ולא כי הם צודקים, אלא כי הם מגיעים עם הנשק הכי חזק שיש: סיפור הצלחה אישי. ועם סיפור אי אפשר להתווכח. ברגע שמישהי אומרת "אבל לי זה עזר!", כל דיון על מחקר, סטנדרטים וסכנות פשוט נגמר.
זה בדיוק כמו שאדם יגיד לך ש'שיקוי צמחים מסתורי' פתר לו את כאבי הראש. יכול להיות שזה נכון ספציפית עבורו, אבל האם זה אומר שהיינו ממליצים על השיקוי הזה לכלל הציבור, בלי לדעת מה יש בתוכו, מה תופעות הלוואי, והאם כאב הראש אינו סימפטום לבעיה חמורה יותר שדורשת אבחון רפואי? ברור שלא. ההצלחה הנקודתית אינה יכולה להיות התשובה לשאלות על בטיחות כללית.
אז מה עושים? מפסיקים להתווכח על ההצלחה, ומתחילים לשאול על כל השאר. לא בתוקפנות, אלא בסקרנות אמיתית, מתוך דאגה. למשל:
"זה באמת מרשים שזה עזר לה. זה נשמע מדהים. אבל מעניין אותי, איך המטפל הזה יודע להבדיל בין אנשים שהשיטה הזו תעזור לה, לבין כאלה שהיא עלולה להזיק לה? מה קורה אם מגיעה מישהו עם טראומה עמוקה והשיטה הזו רק פותחת את הפצעים שלו מחדש? יש לו הכשרה לזהות את זה?"
ועוד שאלה, חשובה לא פחות:
"ומה קורה כשזה לא מצליח? כולנו שומעים על ההצלחות, אבל תמיד יש גם כאלה שלא הולך להם. אם מישהו מרגיש שהטיפול הזה רק החמיר את המצב שלו, יש לן למי לפנות? יש איזו ועדת אתיקה? איזשהו גוף שאחראי עליהם?"
המטרה היא לא להשתיק אותם. המטרה היא לגרום לאנשים שמקשיבים מהצד לחשוב. לגרום להם להבין שהסיפור המרגש על ההצלחה הוא רק חלק קטן מהתמונה, והחלקים החסרים – אחריות, בטיחות, פיקוח – הם החשובים באמת.
כל שאלה כזו ששואלים - היא כמו זרקור קטן שמאיר פינה חשוכה, ומגן על האנשים שעוד לא הפכו ל"סיפור הצלחה" – או חלילה, לסיפור כישלון.
בהצלחה!
ואולי לא תוקפנות, אבל אסרטיביות קלה וחוסר מתן לגיטמציה מוחלט בהחלט יכולים להועיל.
הנושאים החמים



Reactions: hyperactive, יאיר צ, משפחת רוט ועוד 7 משתמשים10 //