שיתוף - לביקורת לעת בלותי

  • הוסף לסימניות
  • #1
לעת בלותי | "וירא... באלוני ממרא... אל נא תעבור מעל עבדך..."

כבר בלותי.
התבגרתי מדי, והריני זקנה.
תש כוחי, עיניי עששו. עורי קמט.
כבר עברתי כבשן ואש, כבר ניתצתי אלילים. הספקתי גם לחפש אחריהם בלילות חסרי ירח, לבכות על היעדרם. לאסוף לי חדשים.
היו שנים שבניתי תיבה וצלחתי מבול, היו שנים שגורשתי מגן עדן.



נתמכת על מקל מסוקס, בקושי צועדת.
המדבר עודנו, ואין לי כוח. זקנתי.
הזיכרון משטה בי, משחק עם עברי. מחליף אותו לסיוט. ואולי לא מחליף, רק משחיר. הופך בכוח את ימיי הנותרים לאבל על ימים שחלפו, לא יחזרו.
משא שנים מכביד על גווי הזקן, כורע ליפול. מכופף אותו עוד.
איבדתי יופי, איבדתי חן נעורים, קלילות ילדות. קמטים משתרגים על פניי.
וכמו חום היום, כבד וסמיך ומעורפל, בורחת ממני שמחה, חומק ממני ניצוץ חיים.
הסוף בלתי נמנע, מהבהב לי בכנפיים שחורות, מעשנות.
אין בי חיות להיאבק במוות.

שוכנת בבית עראי.
סביבי מדבר.
חיות טרף אורבות לי, במסתרים ובגלוי.
נר כמעט כבה, ועיסה מחמיצה.
מעדיפה להחביא עצמי מאחורי בדים מטולאים, מתולעים. שלא ייווכחו בחרפתי.
אין בי שורש, אין לי פירות.
ומה שווה אני, למה נועדתי.
שיממון של סוף, של זקנה.

שמלותיי מרשרשות על החול, מתעפרות בו.
ואבק מכתים את פניי, מטשטש שבילי דמעות נושנים.
שערי הלבין, נשר.
גופי מסרב לציית לפקודותיי, לועג לחוסר האונים הגלום בי.



לשון נדבקת לחיך, יבשה.
מחפשת אחר מים שירוו את הנפש הצמאה, את הלב הצחיח.
ובאר במדבר? אין. רק אשליות, תעתועי גיל.



אני חולה.
חולה מכלום.
מאפס גדול של ייעוד ומטרה. מאי-תכלית. מכישלון.
שריריי נוקשים, מאובנים, משנים של רביצה בשמש שורפת.
ידי המגוידת מנומרת בכתמי גיל, ואין בכוחה לפעול. קצרה.
מנסה להקים עצמי, לחיות רגעים אחרונים, וכושלת. יש שעות בהן כבר אין תקנה. משברי הזמן החזקים מהאדם, חזקים גם ממני. גוברים על נפשי המפרכסת.



יושבת בפתח האוהל. גונחת.
אולי. אולי בכל זאת משהו יקרה. שמא תינתן לי הזדמנות אחרונה.
וגם אם לא אצליח לתפוס אותה, לנצל אותה, לפחות אצפה בעצב כיצד מתגלגלת היא ממרחק, פונה לאחרים, נכונים יותר. שלא יתנוון ליבי.
ולפתע תכונה.
נד עפר מיתמר ממרחק.
מרימה עיניים, מאמצת ראייה. כמעט וכבה מאור שבי, יכולה להבחין רק בצללים.
אדון עובר בפתח דחוק שפרצתי, משיב רוח באלונים עתיקים.
מזדקפת בקושי, מדדה אליו בכבדות.

מתחננת.

אם מצאתי חן בעיניך.
אם נותרו בי שאריות של טוב.
אם רואה בי הינך רצון טהור, תם. בבואה של ילדה.

אל נא תעבור מעליי.
אל תדרוך על פצעים חסרי מרפא, תצלק את עורי הסדוק כולו.
אל תדלג על שעריי.

השב בי רוח.
השב אליי ניקיון ילדות, ימים אחרים.
השב אותי אלייך.
בפנים, מתחת לשכבות הזמן וקליפות עפר חיי, עודני שלך.

ויתפלא אדוני.
האדוני זקן?
למי יתן, אם לא לך.
הבטיח. יקיים.

והנה, מצחקת.
ונר מהבהב לתחייה.
מתקלף עור קשיש, קשה.
ופנים חדשות תחתיו.
יופי נקי וכוחות רעננים.
אחרי בלותי,
הייתה לי עדנה.

כעת חיה.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף

על רובוטים, מורות, ופחד אחד שנמס



* הערה חשובבה-הטקסט נכתב מתוך חוויה אישית גרועה ולא מתוך ביקורת על מורות או מערכת החינוך חלילה.!!


זה התחיל משיחה רגילה
ישבתי ודיברתי עם בת־דודה נחמדת על האכזבה ממורה ספציפית
ואז זה נפלט לי מהפה
'הלוואי שרובוטים יחליפו את המורות- שלי לכל הפחות
כי די נמאס לי מ. אה..ם.
אם רובוטים מחליפים את המורות (שלי שלי!)
זה אומר שטון לחץ נמס
וזהו
אין יותר מבטים מציקים,
שיחות מוזרות,
גערות חסרות שליטה.
אין יותר אמון שנשבר משני הכיוונים,
איומים חסרי פשר. איומים- אין!!

כי בסוף כולם אינטרסנטים...

וככל שניסיתי לדמיין את זה קורה
מרגע לרגע, זה הפך בעיניי למרגש יותר. חלום מתוק שלא יתגשם
מורות-רובטים!!
כאלה שעושים את התפקיד שלהם בלי שיקולי אגו!!!
ישבתי ככה כמה דקות, בוהה בהקיץ, מפנטזת

ואז זה הכה בי.

באמונה אמיתית,
המורות כבר רובוטים.
לא במובן הקר.
אלא במובן המדויק.
.
מתוכנתים הכי מדויק שאפשר.

וברגע שהבנתי את זה
משהו בי נרגע.
באמת נרגע.

המערכת כולה — מערכת מתוכננת.


וככה
כשהתובנה עדיין טרייה, יום למחרת,
פסעתי אל השיחה המתוזמנת עם הרובוט הכי מלחיץ בארץ (בהתחייבות)
ובמקום לצעוק
או לחרוץ גורל לתמיד כהבטחתה
היא פשוט אמרה
יש מישהו למעלה שמשגיח עלייך, ניסיתי מלא שיחות אצל המנהלת
ו.... אין לי הסבר אחר
ואז היא פשוט
הלכה

ואני
לא הייתי צריכה יותר מזה.
חוץ , מההבנה שלא רק שיש מתכנת
אלא הוא גם בצד שלי
שיתוף - לביקורת הנר הארוך
הצעדים הטביעו חותם בספק בוץ ספק שלולית ברחוב הזר,
נמתחתי בפיהוק אך בסיפוק למרות השעה המאוחרת יחסית למקום, מתוך החשיכה נראו עוברי אורח מתהלכים מכאן לשם, אנו אינם כמוהם שהם מטילים את פסיעותיהם לחינם אלא כל דרכינו נמתחו לשם מצווה, כיצד? אלא שהייתי אני ורעייתי נתונים בניכר ובתוך כך העריב שמשו של יום ואנו נתונים בחנוכה ונרות להדליק אין, נחפזנו ברחובות הבירה וביקשנו נרות אך נמצאו רק נרות אידיהם שגנות היא לנו להדליק בהם, לבסוף נמצאו נרות שעווה ארוכים בפאתי העירה, המוכר מלמל דבר מה בשפתם ואני לא הבנתי מאומה על אף שניב מניבי שפתם עולה בפי אחינו החסידים, מכל מקום נוהג אני מנהג אבותי שנטלו להם את לשון הקודש ואינם מטמאים את פיהם בשפת העמים.
כשהנרות נטמעו בחיקי, עשיתי את דרכי אל האכסניה, הלבנה נתמעטה ואף אם היא חוזרת ומאירה, עדיין עננים מחפים אותה ומונעים אותנו מאורה,
האכסניה הישנה קיבלה את פני במבט שיש בן מן השעמום ואני נחפזתי אל המדרגות הישנות המובילות אל החדר ששכרתי מן העכו"ם,
החדר היה מוסק היטב כיאה לחורף העז ואני ניגשתי אל החלון והחילותי מתקין את הנרות, איני יודע מדוע האריך הנכרי את נרותיו כל כך,
לכשהדלקתי בברכה נחפזה רעייתי אל החלון ואחזה בראשה לאמר - הן מצויים אנו בקומה רביעית ואפשר שנרותיך רחקו מן הארץ ביותר מעשרים אמה,
נתקפתי בחרדה גדולה וגופי התחיל מרתת כשהוציאה רעייתי מבין כליה את מד המרחק האלקטרוני שנשלח בהזמנה מאליאקספרס ומדדה את המרחק בין להבת הנר לקרקע, נתחשב המרחק לזעיר היתר מעשרים אמה,

בצר לי טלפנתי לרבי הספון בטח בעיר הקודש ונתמהמה מלענות, לסוף השעה חזר אלי רבי ונצטער אף הוא באותו עניין עד שננער ושאל ממני לאמוד שוב את המרחק ונמצא זעיר פחות מעשרים אמה ופליאה רבה אחזה בי, אמת שידעתי שבאותו הזמן שחלף נתקצר הנר ונכנסה הלהבה לתחום עשרים אמה אך באותו העת נטרדה מחשבתי,
נפטר ממני רבי לשלום ועוד כפל לי ברכה על ברכתו.
נעמדתי ממקומי ושוררתי זמר 'הנרות הללו' ששמעתי בבית אבי ואפשר ששמע אף הוא בבית אביו וכן הלאה.

(הסיפור לא אירע במציאות ואין ללמוד ממנו הלכה).

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה