שיתוף - לביקורת לעת בלותי

[אינספריישן]

לעת בלותי | "וירא... באלוני ממרא... אל נא תעבור מעל עבדך..."

כבר בלותי.
התבגרתי מדי, והריני זקנה.
תש כוחי, עיניי עששו. עורי קמט.
כבר עברתי כבשן ואש, כבר ניתצתי אלילים. הספקתי גם לחפש אחריהם בלילות חסרי ירח, לבכות על היעדרם. לאסוף לי חדשים.
היו שנים שבניתי תיבה וצלחתי מבול, היו שנים שגורשתי מגן עדן.



נתמכת על מקל מסוקס, בקושי צועדת.
המדבר עודנו, ואין לי כוח. זקנתי.
הזיכרון משטה בי, משחק עם עברי. מחליף אותו לסיוט. ואולי לא מחליף, רק משחיר. הופך בכוח את ימיי הנותרים לאבל על ימים שחלפו, לא יחזרו.
משא שנים מכביד על גווי הזקן, כורע ליפול. מכופף אותו עוד.
איבדתי יופי, איבדתי חן נעורים, קלילות ילדות. קמטים משתרגים על פניי.
וכמו חום היום, כבד וסמיך ומעורפל, בורחת ממני שמחה, חומק ממני ניצוץ חיים.
הסוף בלתי נמנע, מהבהב לי בכנפיים שחורות, מעשנות.
אין בי חיות להיאבק במוות.

שוכנת בבית עראי.
סביבי מדבר.
חיות טרף אורבות לי, במסתרים ובגלוי.
נר כמעט כבה, ועיסה מחמיצה.
מעדיפה להחביא עצמי מאחורי בדים מטולאים, מתולעים. שלא ייווכחו בחרפתי.
אין בי שורש, אין לי פירות.
ומה שווה אני, למה נועדתי.
שיממון של סוף, של זקנה.

שמלותיי מרשרשות על החול, מתעפרות בו.
ואבק מכתים את פניי, מטשטש שבילי דמעות נושנים.
שערי הלבין, נשר.
גופי מסרב לציית לפקודותיי, לועג לחוסר האונים הגלום בי.



לשון נדבקת לחיך, יבשה.
מחפשת אחר מים שירוו את הנפש הצמאה, את הלב הצחיח.
ובאר במדבר? אין. רק אשליות, תעתועי גיל.



אני חולה.
חולה מכלום.
מאפס גדול של ייעוד ומטרה. מאי-תכלית. מכישלון.
שריריי נוקשים, מאובנים, משנים של רביצה בשמש שורפת.
ידי המגוידת מנומרת בכתמי גיל, ואין בכוחה לפעול. קצרה.
מנסה להקים עצמי, לחיות רגעים אחרונים, וכושלת. יש שעות בהן כבר אין תקנה. משברי הזמן החזקים מהאדם, חזקים גם ממני. גוברים על נפשי המפרכסת.



יושבת בפתח האוהל. גונחת.
אולי. אולי בכל זאת משהו יקרה. שמא תינתן לי הזדמנות אחרונה.
וגם אם לא אצליח לתפוס אותה, לנצל אותה, לפחות אצפה בעצב כיצד מתגלגלת היא ממרחק, פונה לאחרים, נכונים יותר. שלא יתנוון ליבי.
ולפתע תכונה.
נד עפר מיתמר ממרחק.
מרימה עיניים, מאמצת ראייה. כמעט וכבה מאור שבי, יכולה להבחין רק בצללים.
אדון עובר בפתח דחוק שפרצתי, משיב רוח באלונים עתיקים.
מזדקפת בקושי, מדדה אליו בכבדות.

מתחננת.

אם מצאתי חן בעיניך.
אם נותרו בי שאריות של טוב.
אם רואה בי הינך רצון טהור, תם. בבואה של ילדה.

אל נא תעבור מעליי.
אל תדרוך על פצעים חסרי מרפא, תצלק את עורי הסדוק כולו.
אל תדלג על שעריי.

השב בי רוח.
השב אליי ניקיון ילדות, ימים אחרים.
השב אותי אלייך.
בפנים, מתחת לשכבות הזמן וקליפות עפר חיי, עודני שלך.

ויתפלא אדוני.
האדוני זקן?
למי יתן, אם לא לך.
הבטיח. יקיים.

והנה, מצחקת.
ונר מהבהב לתחייה.
מתקלף עור קשיש, קשה.
ופנים חדשות תחתיו.
יופי נקי וכוחות רעננים.
אחרי בלותי,
הייתה לי עדנה.

כעת חיה.

 

[הנף מקלדת]

נפלא!
מעט ארוך מידי, הקדמה ארוכה בשביל הפואנטה