דרוש מידע מה ילדה אמורה לדעת בתחילת גן חובה?

  • הוסף לסימניות
  • #1
מה ילדה אמורה לדעת בתחילת גן חובה?
אל תספרו לי בבקשה מה הילדים המחוננים שלכם ידעו כבר בגן חובה,
וגם לא רוצה לשמוע על הילדים שבגיל שנתיים וחצי כבר קראו ספרים. זה פשוט מלחיץ אותי ועושה לי רע.....

אני רוצה לדעת מה נדרש, מה הדברים שאם יודעים אותם אז "אנחנו בסדר".
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2

מה ילדה אמורה לדעת בתחילת גן חובה?

כישורים שפתיים:

  • דיבור ברור: היכולת להגיד משפטים שלמים ולהיות מובנת על ידי אחרים.
  • הבעה עצמית: שימוש במילים כדי לבטא רגשות, צרכים ורצונות.
  • הבנת הוראות: הבנת הוראות מורכבות יותר, הכוללות מספר שלבים.
  • שימוש במילים מתאימות: השוואות ותיאורים של אובייקטים (גדול/קטן, מתחת/מעל).

כישורים קדם-קריאתיים:

  • אהבה לסיפורים: הנאה מהאזנה לסיפורים וקריאה בקול.
  • היכרות עם ספר: מציאת העמוד הראשון, היפוך דפים.
  • זיהוי סימנים: זיהוי סימנים ושלטים מוכרים (תמרורים, לוגואים).
  • אותיות ומילים: דקלום האלף-בית, זיהוי חלק מהאותיות, ניסיון כתיבת השם.
  • חרוזים: הבחנה בין מילים שחורזות.

כישורים מתמטיים:

  • ספירה: ספירה עד 10 ללא דילוגים.
  • התאמה: התאמת מספר לקבוצה של עד 5 פריטים.
  • צורות: זיהוי ושמות של צורות בסיסיות.
  • מושגים כמותיים: הבנת "יותר מ-" ו"פחות מ-".
  • סדר: סידור פריטים לפי גודל או סדר אחר.

כישורי חיים:

  • עצמאות: שימוש בשירותים והלבשה עצמית.
  • זיהוי אישי: ידיעת השם, שם המשפחה והגיל.
  • מיומנויות בסיסיות: התמודדות עם כפתורים, רוכסנים ושרוכים.

כישורים חברתיים ורגשיים:

  • יכולת הפרדה: היפרדות מהורה ללא קושי רב.
  • אינטראקציה חברתית: יצירת קשרים עם ילדים אחרים.
  • ריכוז: יכולת התמקדות במשימה למשך מספר דקות.

כישורים מוטוריים עדינים:

  • ציור וכתיבה: יכולת אחיזה בעיפרון והפקת קו.
  • פעולות מדויקות: חיתוך, הדבקה, שימוש במזלג וכף.
חשוב לזכור:
  • כל ילד מתפתח בקצב שלו. אין צורך להשוות את ילדתך לילדים אחרים.
  • סביבה תומכת ומעודדת היא המפתח להתפתחות תקינה.
  • פעילויות משותפות כמו קריאה, משחקים ושיחות מעמיקות תורמות רבות להתפתחות השפה והחשיבה.
  • הקשבה לילדתך והבנת הצרכים שלה הם הבסיס לקשר חזק ובוטח.
אם יש לך חששות או שאלות נוספות, כדאי שתתייעצי עם גננת או רופא ילדים.

מידע נוסף כאן
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הדאגה שלי היא כזאת:
הילדה שלי יודעת את מה שנכתב ברשימה לעיל, חוץ מכתיבת השם שלה. יודעת בהעתקה, אבל לא בעל פה מעצמה.

ואני תוהה איך תוך 11 חודשים אמורים להגיע למצב שילד אמור כבר לדעת לספור עד 100, ולקריאה התחלתית.

גם בכיתה א' נראה לי שהקצב של הלמידה הוא מהיר, לא? בטח לומדים כל יום חומר חדש ומתקדמים, לא? זאת הבכורה, אז אני לא באמת יודעת, אבל ככה זה נראה לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הדאגה שלי היא כזאת:
הילדה שלי יודעת את מה שנכתב ברשימה לעיל, חוץ מכתיבת השם שלה. יודעת בהעתקה, אבל לא בעל פה מעצמה.

ואני תוהה איך תוך 11 חודשים אמורים להגיע למצב שילד אמור כבר לדעת לספור עד 100, ולקריאה התחלתית.

גם בכיתה א' נראה לי שהקצב של הלמידה הוא מהיר, לא? בטח לומדים כל יום חומר חדש ומתקדמים, לא? זאת הבכורה, אז אני לא באמת יודעת, אבל ככה זה נראה לי.
רק בסוף כיתה א אמורה לדעת לקרוא ועובדים על זה גם בכיתה ב'
כתיבת השם בהעתקה זה בדיוק מה שמצפים התחילת גן חובה
ואם היא יודעת את כל מה שנמצא ברשימה היא ממש מחוננת :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הדאגה שלי היא כזאת:
הילדה שלי יודעת את מה שנכתב ברשימה לעיל, חוץ מכתיבת השם שלה. יודעת בהעתקה, אבל לא בעל פה מעצמה.
השאלה איך קורים לה
את השם רותי או חני אפשר לצפות גם מילדה חכמה בת 4
לכתוב אלישבע או חפציבה (בקיצור שמור ארוכים עם אותיות אלכסוניות (כמו מ א ע צ וכדו) זה יותר קשה, אבל אפשר להתאמן על זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
יש חוברות מאוד חווייתיות שאת יכולה לקנות לה, מאוד מפתח.
את יכולה לנסות רקמות צמר והשחלת חרוזים קטנים (תחכי אם לחורף, עכשיו בקיץ מספיק לקפוץ בחבל, או משחקי מילים תוך כדי משחק בכדור)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הדאגה שלי היא כזאת:
הילדה שלי יודעת את מה שנכתב ברשימה לעיל, חוץ מכתיבת השם שלה. יודעת בהעתקה, אבל לא בעל פה מעצמה.

ואני תוהה איך תוך 11 חודשים אמורים להגיע למצב שילד אמור כבר לדעת לספור עד 100, ולקריאה התחלתית.

גם בכיתה א' נראה לי שהקצב של הלמידה הוא מהיר, לא? בטח לומדים כל יום חומר חדש ומתקדמים, לא? זאת הבכורה, אז אני לא באמת יודעת, אבל ככה זה נראה לי.
את תראי בע"ה
בגן חובה הן לומדות המון המון, המח התפתח ומתפתח כל הזמן... והן במיני מרוץ לימודים...

במקביל, חשוב להתייעץ עם הגננת
היא רואה את הילדה לעומת חברות בנות גילה, רואה את ההתמודדות היומיומית
ואם היא ממליצה על עזרה חיצונית, לא כדאי לוותר על זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
קניתי לה את כל חוברות ההכנה שיש בחנויות.... (אמא לחוצה חח) מעניין שזה לא מרתיע אותה שהיא רואה ערימה של חוברות שממתינות לה.... חחחח אני מנסה לגרום לזה להיראות כיף וכדאי.
חרוזים היא יודעת להשחיל ב"ה טוב.

יש הבדל משמעותי ביכולת הקליטה השכלית של הילד בין תחילת גן חובה לנגיד אמצע גן חובה?

כרגע אני ממשיכה ללמד אותה לבד אותיות (אין לימודים בגלל המלחמה) ולוקח לי בערך שבוע אחד להרגיש שהיא קלטה שם של אות, ואז ככה כל שבוע אני מלמדת אותה שם של אות אחת. התחלנו סוף שנה שעברה ועכשיו הגענו ללימוד של האות נ'. למדנו עד עכשיו מ-א' ועד ם' (מ' סופית).
היא יודעת למנות לפחות עד 15.
לספור בדקלום ולזהום מספריפ - עד 18.
אבל כשאני שומעת על ילדים שבתחילת כיתה א' כבר יודעים תחילת קריאה ולספור עד 100, אני נכנסת ללחצים אדירים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
קניתי לה את כל חוברות ההכנה שיש בחנויות.... (אמא לחוצה חח) מעניין שזה לא מרתיע אותה שהיא רואה ערימה של חוברות שממתינות לה.... חחחח אני מנסה לגרום לזה להיראות כיף וכדאי.
חרוזים היא יודעת להשחיל ב"ה טוב.

יש הבדל משמעותי ביכולת הקליטה השכלית של הילד בין תחילת גן חובה לנגיד אמצע גן חובה?

כרגע אני ממשיכה ללמד אותה לבד אותיות (אין לימודים בגלל המלחמה) ולוקח לי בערך שבוע אחד להרגיש שהיא קלטה שם של אות, ואז ככה כל שבוע אני מלמדת אותה שם של אות אחת. התחלנו סוף שנה שעברה ועכשיו הגענו ללימוד של האות נ'. למדנו עד עכשיו מ-א' ועד ם' (מ' סופית).
היא יודעת למנות לפחות עד 15.
לספור בדקלום ולזהום מספריפ - עד 18.
אבל כשאני שומעת על ילדים שבתחילת כיתה א' כבר יודעים תחילת קריאה ולספור עד 100, אני נכנסת ללחצים אדירים.
היא ילדה מאוד חכמה ואלי יש לך יותר מידי ציפיות, שהיא תהיה עכשיו כמו סוף כיתה א'
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מחילה על הנדנוד.
פשוט אני חוששת שאולי לא קיבלתי תגובות מספיק כנות כאן, אולי כי אנשים ראו שאני חוששת ולחוצה ולכן אולי לא אמרו את כל האמת לאמיתה?
פשוט היא בת בכורה, אז אין לי למי להשוואות.
העניין זה שהיא גם בינתיים בת יחידה והיא כל עולמי, ואני נורא מודאגת ולחוצה. ואני פשוט חייבת לדעת עד לאן אני אמורה לקדם אותה עד סוף השנה, לקראת כיתה א'.

אני גם מפחדת שיהיה לה קשה בהסתגלות למסגרת החדשה של בית ספר, היא נורא עדינה ורגישה. ואני רוצה שלפחות בפן הלימודי תהיה חזית אחת פחות להתמודד איתה בתחילת השנה. ולכן חשוב לי להביא אותה ככה שבתחילת השנה היא לא תצטרך להתמודד יותר מדי עם ידע חדש. לפחות בהתחלה.

אשמח לכמה שיותר תגובות!
אלפי תודות!!!!

משתפת שהתפללתי לה' בשישי בבוקר ב-18 ובהדלקת נרות וביקשתי עליה (כמו שאני עושה מדי פעם), ובעלי קיבל את העלייה לתורה שכתוב בה את הפסוק: "וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת".
בעלי סיפר לי את זה ופשוט פרצתי בבכי (למרות שלא אמורים לבכות בשבת...), כי הרגשתי שאולי זה מסר אישי שה' העביר אלי. אתם חושבים שאני מדומיינת? יש איזשהו מקור שבעלייה לתורה שמקבלים מסתתר מסר אישי לעולה לתורה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מחילה על הנדנוד.
פשוט אני חוששת שאולי לא קיבלתי תגובות מספיק כנות כאן, אולי כי אנשים ראו שאני חוששת ולחוצה ולכן אולי לא אמרו את כל האמת לאמיתה?
פשוט היא בת בכורה, אז אין לי למי להשוואות.
העניין זה שהיא גם בינתיים בת יחידה והיא כל עולמי, ואני נורא מודאגת ולחוצה. ואני פשוט חייבת לדעת עד לאן אני אמורה לקדם אותה עד סוף השנה, לקראת כיתה א'.

אני גם מפחדת שיהיה לה קשה בהסתגלות למסגרת החדשה של בית ספר, היא נורא עדינה ורגישה. ואני רוצה שלפחות בפן הלימודי תהיה חזית אחת פחות להתמודד איתה בתחילת השנה. ולכן חשוב לי להביא אותה ככה שבתחילת השנה היא לא תצטרך להתמודד יותר מדי עם ידע חדש. לפחות בהתחלה.

אשמח לכמה שיותר תגובות!
אלפי תודות!!!!

משתפת שהתפללתי לה' בשישי בבוקר ב-18 ובהדלקת נרות וביקשתי עליה (כמו שאני עושה מדי פעם), ובעלי קיבל את העלייה לתורה שכתוב בה את הפסוק: "וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת".
בעלי סיפר לי את זה ופשוט פרצתי בבכי (למרות שלא אמורים לבכות בשבת...), כי הרגשתי שאולי זה מסר אישי שה' העביר אלי. אתם חושבים שאני מדומיינת? יש איזשהו מקור שבעלייה לתורה שמקבלים מסתתר מסר אישי לעולה לתורה?
את אמא מדהימה ומשקיענית!!
ויש לך ילדה מדהימה ומוכשרת- תאמיני בזה (ואם נראה לך שיש בעיה תשאלי את הגננות והן תדענה הכי טוב לומר לך אם יש פערים)
תאמיני בילדה שלך שהיא מהממת, לא חייב למצוא בעיות כדי להיות מסורים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מחילה על הנדנוד.
פשוט אני חוששת שאולי לא קיבלתי תגובות מספיק כנות כאן, אולי כי אנשים ראו שאני חוששת ולחוצה ולכן אולי לא אמרו את כל האמת לאמיתה?
פשוט היא בת בכורה, אז אין לי למי להשוואות.
העניין זה שהיא גם בינתיים בת יחידה והיא כל עולמי, ואני נורא מודאגת ולחוצה. ואני פשוט חייבת לדעת עד לאן אני אמורה לקדם אותה עד סוף השנה, לקראת כיתה א'.

אני גם מפחדת שיהיה לה קשה בהסתגלות למסגרת החדשה של בית ספר, היא נורא עדינה ורגישה. ואני רוצה שלפחות בפן הלימודי תהיה חזית אחת פחות להתמודד איתה בתחילת השנה. ולכן חשוב לי להביא אותה ככה שבתחילת השנה היא לא תצטרך להתמודד יותר מדי עם ידע חדש. לפחות בהתחלה.

אשמח לכמה שיותר תגובות!
אלפי תודות!!!!

משתפת שהתפללתי לה' בשישי בבוקר ב-18 ובהדלקת נרות וביקשתי עליה (כמו שאני עושה מדי פעם), ובעלי קיבל את העלייה לתורה שכתוב בה את הפסוק: "וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת".
בעלי סיפר לי את זה ופשוט פרצתי בבכי (למרות שלא אמורים לבכות בשבת...), כי הרגשתי שאולי זה מסר אישי שה' העביר אלי. אתם חושבים שאני מדומיינת? יש איזשהו מקור שבעלייה לתורה שמקבלים מסתתר מסר אישי לעולה לתורה?
בתור גננת בגן חובה (גן שפה אך יודעת פחות או יותר מה נדרש) אני ממליצה לך ממש להתייעץ עם הגננת של שנה שעברה היא מכירה אותה ויודעת את מקומה ביחס לקבוצה ולנדרש ממנה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אבל כשאני שומעת על ילדים שבתחילת כיתה א' כבר יודעים תחילת קריאה ולספור עד 100, אני נכנסת ללחצים אדירים.
חשוב לזכור:
  • כל ילד מתפתח בקצב שלו. אין צורך להשוות את ילדתך לילדים אחרים.
יש הבדלים בכשרונות אצל ילדים כמו אצל מבוגרים. כל עוד היא מסוגלת לעשות את מה שמצופה מילדים בגילה, אין צורך לדאוג שהיא לא מצליחה כמו אחרים שיש להם כשרונות מיוחדים. לרוב הילדים אין כשרונות מיוחדים והכל בסדר איתם.
יש לי ילדים שידעו לקרוא ולספור עד 100 עוד לפני כתה א', אבל לא יודעים לרכב על אופניים עד היום, כשאחרים הגיעו על אופניים לגן. לימודים זה לא הכל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
לפי מה שכתבת היא יודעת לפחות מה שמצופה לגילה .
דברי עם הגננת שלה וכך תראי איך היא ביחס לילדות האחרות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
סליחה על ההערה מראש.
אני הייתי אמא לחוצה בדיוק כמוך ואולי יותר...
וחשוב לי לומר לך שילדים שמרגישים הם צריכים לעמוד בציפיות של ההורים מרגישים עם זה מאד רע.
ואולי כדאי קצת להרפות.
אצל הבת לי לקח לי זמן להפנים את זה והיא ילדה מאד אוהבת ללמוד וחכמה אבל הרצון שלי לרפד לה, ושהיא תהיה במקומות הראשונים גרמו לה ללחץ והיא פתאום נסוגה מלמידה ולא רצתה ללמוד כלום.
כשקלטתי את זה הרפיתי והפסקתי לדבר איתה על למידה, להיפך, עודדתי אותה למשחקים, גלגלתי לה בחבל, יצאנו לטייל ולגינות ולא כל היום ללמוד.
כל החיים היא תלמד. ואם היא לא מוכשרת בהכל- אז מה לא נקבל אותה כמו שהיא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מחילה על הנדנוד.
פשוט אני חוששת שאולי לא קיבלתי תגובות מספיק כנות כאן, אולי כי אנשים ראו שאני חוששת ולחוצה ולכן אולי לא אמרו את כל האמת לאמיתה?
פשוט היא בת בכורה, אז אין לי למי להשוואות.
העניין זה שהיא גם בינתיים בת יחידה והיא כל עולמי, ואני נורא מודאגת ולחוצה. ואני פשוט חייבת לדעת עד לאן אני אמורה לקדם אותה עד סוף השנה, לקראת כיתה א'.

אני גם מפחדת שיהיה לה קשה בהסתגלות למסגרת החדשה של בית ספר, היא נורא עדינה ורגישה. ואני רוצה שלפחות בפן הלימודי תהיה חזית אחת פחות להתמודד איתה בתחילת השנה. ולכן חשוב לי להביא אותה ככה שבתחילת השנה היא לא תצטרך להתמודד יותר מדי עם ידע חדש. לפחות בהתחלה.

אשמח לכמה שיותר תגובות!
אלפי תודות!!!!

משתפת שהתפללתי לה' בשישי בבוקר ב-18 ובהדלקת נרות וביקשתי עליה (כמו שאני עושה מדי פעם), ובעלי קיבל את העלייה לתורה שכתוב בה את הפסוק: "וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת".
בעלי סיפר לי את זה ופשוט פרצתי בבכי (למרות שלא אמורים לבכות בשבת...), כי הרגשתי שאולי זה מסר אישי שה' העביר אלי. אתם חושבים שאני מדומיינת? יש איזשהו מקור שבעלייה לתורה שמקבלים מסתתר מסר אישי לעולה לתורה?
הגננת אמרה לך משו?
את ראית משו חריג?
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני גם מפחדת שיהיה לה קשה בהסתגלות למסגרת החדשה של בית ספר, היא נורא עדינה ורגישה. ואני רוצה שלפחות בפן הלימודי תהיה חזית אחת פחות להתמודד איתה בתחילת השנה. ולכן חשוב לי להביא אותה ככה שבתחילת השנה היא לא תצטרך להתמודד יותר מדי עם ידע חדש. לפחות בהתחלה.
אני חושבת שאת לא בכיוון הנכון.
אם אין לה בעיה של ידע ויכולת לימודית, הפן הלימודי לא אמור להיות בשבילה "חזית". זה כיתה א', לא אוניברסיטה. הלימודים מותאמים לילדים ממוצעים.
בכלל לא לומדים הרבה בתחילת כיתה א', עסוקים הרבה יותר בכל מה שמסביב - התארגנות, כללים. זה יכול להיות מאתגר הרבה יותר מאשר החומר הלימודי עצמו.
אם את חושבת שעשויים להיות לה קשיים בתחום הרגשי, כדאי לעבוד על חיזוק התחום הזה. פניה לעזרה, התמודדות עם תסכולים, חיזוק ביטחון עצמי, וכיוצא בזה. יש לך שנה שלמה לעבוד על זה, אפשר לעשות הרבה בשנה. יהיה יותר מועיל לתת לה כלים להתמודד עם החזית שבה את חושבת שהיא תתקשה, מאשר לנסות לגרום לכך ששיעורי הבית יקחו לה שתי דקות במקום עשר.
(ואל דאגה, גם ילדות עדינות ורגישות מסתדרות יפה בבית הספר בדרך כלל)
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני לא גננת ולא יודעת מה מצופה ממנה בדיוק
כאמא אני יכולה להמליץ לך לשחק איתה כל מיני משחקים שמפתחים את היכולות לקראת קריאה
כמו: צליל פותח
צליל סוגר
לחפש עוד מילים שמתחילות באותו צליל
ופחות להשקיע בלמידה בחוברות
זה מייגע ומשניא את הלימוד.

מי שידע הכי טוב את הקצב שלה זה הגננת שלה
ואם את חוששת שהיא לא בקצב- לא יקרה כלום אם היא תהיה שנה נוספת בגן חובה עד שתעלה לכיתה א'
יכול להיות שהמלחמה גם קצת מעסיקה את הראש שלה ומוציאה אותה מלמידה.
תני לזמן לעשות את שלו...
ותהני ממנה כמו שהיא!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה