מוקדש לכל האימהות...

  • הוסף לסימניות
  • #21
המסקנה ההחלטית שלי להיות בבית בזמן התפילות היא פועל יוצא של אמא יקרה ומסורה שהתפללה לצידי מספר שנים והייתה בטוחה שהילדים שלה לא מפריעים. הם לא נכנסו בשלשות, לא צעקו בבית הכנסת, גם לא בכו (נו, כמעט). אבל, נכנסו לאמא, ויצאו ופתאום מישהו נפל בחוץ וילל בקולי קולות ואמא יצאה אליו בבהלה ושוב נכנסו ושוב יצאו. זה לא צורה של תפילה. זה מפריע ומקשה מאוד על הריכוז בלי לחפש את הרעש.

ובכן, אין לי אלא לעדכן את כל האימהות שהילדים שלהם לא מפריעים:
הילדים שלכם מפריעים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י sari93;1083136:
אם בבית אי אפשר להתפלל בגלל הילדים, ק"ו שבבית הכנסת אי אפשר, שם זה מפריע לנשים אחרות.

לנשים אחרות - ניחא - אישה אינה חייבת בתפילה (ואפילו לא בתקיעות כדין מצוות עשה שהזמן גרמא) הבעיה הגדולה שזה מפריע לגברים שחייבים בתפילה וחייבים בכל התקיעות ומי מוכנה לקחת על עצמה שגבר אחד ישמע תקיעה אחת פחות בגלל שהילד שלה החליט פתאום לדבר?!

חני
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
הדיון כאן אינו עצם ה"מפריע או לא" הדיון כאן הוא על עצם התחושה שנמצאת אצלנו, האמהות, וממילא מניעה אותנו ללכת (או לא) לביה"כ. אצל הרבה נשים הכמיהה והכיסופים לתפילה בציבור שמתפתחים בגיל הנערות - בתפילות בבית הכנסת - תוססים בעוצמה גם לאחר לידת הילדים וזה טבעי ורוחני מאד. במצב כזה התחושה להישאר בבית - חמצמצה.
זכיתי להמתין לאוצרות הקטנים שלי ועברו עלי כמה ימים נוראים של תפילות סדירות בביה"כ בלי פקאלאך ומוצצים. תוך כדי שהרטבתי את המחזור (בדמעות, לא פטל) הצצתי על אלו שמתזזות בין העגלה למחזור ולבסוף נכנעות ובאנחה חטופה עוזבות את עזרת הנשים.
קינאתי בהן.
בראש השנה הנוכחי הלבשתי את הילדים במיטב המחלצות + שקית ממתקים גדולה וצעדנו יחד ל...גינה.
שם התפללתי שחרית. את מוסף השלמתי לאחר סעודת החג כשהם ישנו את מנוחת הצהרים
ואת "וה' פקד את שרה" פשוט שרתי ורקדתי איתם. איזה אושר זה! לזכות להתפלל בבית...
ורק בלילה כשכולם ישנו עמוק שמתי יד על העיניים וכיווצתי לרבע שעה את כל התחינות והרגשות של היום הגדול הזה.
כשכולם ממליכים בבית הכנסת ב"כתר" אנחנו מעמידות בשקט את הצבא האיכותי שהמלך מבקש. ה' לא מבקש אותנו בבית הכנסת ואת הילדים מתייבשים בשמש בחוץ. ה' צריך אותנו מגדלות לו בני מלכים.
בואו נרגיש את זה.
ואז לא נרגיש החמצה כשנשאיר את העזרת נשים לאלו שעדיין צריכות להרטיב את המחזור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נכתב ע"י poli;1083248:
הדיון כאן אינו עצם ה"מפריע או לא" הדיון כאן הוא על עצם התחושה שנמצאת אצלנו, האמהות, וממילא מניעה אותנו ללכת (או לא) לביה"כ. אצל הרבה נשים הכמיהה והכיסופים לתפילה בציבור שמתפתחים בגיל הנערות - בתפילות בבית הכנסת - תוססים בעוצמה גם לאחר לידת הילדים וזה טבעי ורוחני מאד. במצב כזה התחושה להישאר בבית - חמצמצה.
זכיתי להמתין לאוצרות הקטנים שלי ועברו עלי כמה ימים נוראים של תפילות סדירות בביה"כ בלי פקאלאך ומוצצים. תוך כדי שהרטבתי את המחזור (בדמעות, לא פטל) הצצתי על אלו שמתזזות בין העגלה למחזור ולבסוף נכנעות ובאנחה חטופה עוזבות את עזרת הנשים.
קינאתי בהן.
בראש השנה הנוכחי הלבשתי את הילדים במיטב המחלצות + שקית ממתקים גדולה וצעדנו יחד ל...גינה.
שם התפללתי שחרית. את מוסף השלמתי לאחר סעודת החג כשהם ישנו את מנוחת הצהרים
ואת "וה' פקד את שרה" פשוט שרתי ורקדתי איתם. איזה אושר זה! לזכות להתפלל בבית...
ורק בלילה כשכולם ישנו עמוק שמתי יד על העיניים וכיווצתי לרבע שעה את כל התחינות והרגשות של היום הגדול הזה.
כשכולם ממליכים בבית הכנסת ב"כתר" אנחנו מעמידות בשקט את הצבא האיכותי שהמלך מבקש. ה' לא מבקש אותנו בבית הכנסת ואת הילדים מתייבשים בשמש בחוץ. ה' צריך אותנו מגדלות לו בני מלכים.
בואו נרגיש את זה.
ואז לא נרגיש החמצה כשנשאיר את העזרת נשים לאלו שעדיין צריכות להרטיב את המחזור.
ריגשת אותי מאד!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
פולי, כתבת את אשר בלבי.
זהו ר"ה הראשון בו אני זוכה להתפלל בבית. ועשיתי זאת בשמחה ובהתרוממות רוח.
כאשר קראתי לעצמי את הפטרת חנה, התרגשותי העפילה לשיאים בהגיעי למילים "ופניה לא היו לה עוד". כי אכן, פני לא היו לי עוד.

שנזכה כולנו, בנות ישראל היקרות, לגדל משפחות בשמחה ובאושר הכרוכים בהכרת גודל התפקיד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י PBיסטית;1083049:
כן, זה התפקיד של אמא יהודייה!!
לא לבוא לביה"כ ולהפריע לכל המתפללות!!!!!!!
וסליחה שנדחפתי, פשוט עלה לי לראש המשחקייה שהייתה אצלינו בביה"כ בראש השנה..
(אני לא מדברת רק על הילדים, אני בפרוש מדברת גם על המשחקים, שהכניסו, לתוך ביה"כנ, כדי שהאמא תוכל להתפלל
אה, נפלו עלי עלי ספרים, ונתקעו בי בימבות- במשך כל התפילה לא נראה לי משמעותי...)

ותעירו לי אם אני לא צודקת...

zipi m, ונחמי וייס אם בזכותכם- ביו"כ רק עוד אישה אחת תעורר, ותישאר בבית - והיה זה שכרכם
תודה!!

עדיף שאישה לא תתפלל 10 שנים בביה"כ ותתן לכולם להתפלל בשקט.
מאשר שכולן לא תצלחנה להתפלל כל החיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
נקודה נוספת על כל הדברים הנכונים שנאמרו כאן-
בר"ה השתא יצאתי לביהכ"ס לתקיעות ואח"כ ניסיתי להישאר לשמו"ע של מוסף, בעזרת נשים המיועדת לאמהות עם ילדים (חידוש יפה וטוב, שעשו השנה- עזרה נפרדת לנשים ונפרדת לאמהות עם ילדים)
בכל מקרה פתאום אני רואה תכונה והשקיות הוצאו מהתרמילים, ספרי קריאה, משחקים וכדומה. הכל למען השקט המיוחל. התעוררה בי מחשבה האם אין כאן בזיון בית הכנסת. מה שקורה הוא שהילדים מוצאים בבית הכנסת מקום הוואי ובילוי ואחר כך כשגדלים מתקשים להרגיש קדושה במקום שבו פטפטו ודיברו ואכלו....
אני יודעת על כאלו שעד שהילד לא יודע להתפלל כמו שצריך- לא מביאים באופן עקרוני. בית כנסת הוא מקום של קדושה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
באחת השנים, הוצרכתי להשאר לתפילת העמידה של מוסף באחד מימי ר"ה, כיוון שבשעת התקיעות התרוצצו כמה ילדים בבית הכנסת. הם רצו מכיוון פתח עזרת הנשים לעבר פתח עזרת הגברים וחוזר חלילה - ואני שהייתי עם תנוקת בת חודש, עמדתי עימה בסמוך לפתח עזרת הנשים כדי שאם חלילה תצייץ אוכל מיד להתרחק ולא להפריע - ספגתי את רוב הקולות שהפיקו: נעליהם היו נעלי יום טוב, ולא נעלי יום כיפור, וממילא תופפו עם כל פסיעה, וגם פיהם חיקה את קול השופר - בשלב מסויים, אחד הילדים חיקה כל כך טוב את קול השופר עד שקולו החריש את קול השופר ולא הצלחתי לשמוע את שלושים התקיעות.
אימו של הילד שכנה לה לבטח בתוך עזרת הנשים, והסתפקה בהנפת אצבע נמרצת לכיוונו ובסימוני "ששש" שלא הועילו כמובן. היא שמעה את התקיעות ויכלה לשוב לביתה עם החבריא מיד בתום התקיעות. אני נאלצתי להשאר עם בת החודש עוד בבית הכנסת כדי לשמוע את התקיעות החסרות.
ניסיתי לדון אותה לזכות. אבל אי אפשר לומר שלא הרגשתי טרוניה.

יש אמהות שלא מבינות כי לפעמים אי אפשר לשמוע את השופר - למרות קולו החזק - כאשר ילדים מרעישים. ייתכן שיש אישה בקרב המתפללות שהיא כבדת שמיעה, וייתכן שהילד צועק בדיוק בצליל ובטון של השופר ואז קולו מחריש את קול השופר! איזו אמא מוכנה לקחת על מצפונה הפרעה כזו ביום הקדוש הזה?

ולגבי יום כיפור, יש עוד נקודה ראויה להתחשבות -
כשהייתי נערה צעירה, אימי שתחי' שחררה אותי ללכת להתפלל בביהכ"נ באומרה שתפקידה הוא לשמור על הקטנים ותפקידי להתפלל בזמן הזה. כמה קושי היה לי , נערה צעירה שצמה את הצום להריח מכל הכיוונים את הביסלי והבמבה של הילדים שהובאו לבית הכנסת .
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
איזה אשכול חשוב!
מה חבל שאי אפשר לתלות אותו כמות שהוא בכל כניסה לבית כנסת באשר הוא. ):

ותרצה - הריח של הבמבה והביסלי הרי הוא כאפס אפסים לעומת קול הרשרוש הקולני שמשמיעות השקיות של אותם ביסלים, שלא לדבר על קול הגריסה שלהם - כמובן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
גם אני הרגשתי הרגשה לא ברורה
כאשר הצלחתי להרדים את התינוקת ולהסתר עם שכנה, והשארתי את כל הצאן וקפצתי לבית כנסת לרבע שעה קסומה
ומאחורי ישבה אם עם תינוקותיה, וכשהן קשקשו ודיברו כלל לא חלמה לצאת אלא חייכה והמשיכה להתפלל.
לי זה הפריע.
(זה כבר המקרה הקיצוני. אני לא מדברת על כל אלו שישבו בפתח בית הכנסת והיו בטוחות שהפעוטות שלהן לא מפריעים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
ואולי במקום לחשוב על האמהות שצריכות/לא צריכות/יכולות/לא יכולות להתפלל בבית הכנסת, תחשבו קצת על הילדים? נעים להם לשחק מחוץ לביהכנ"ס בשמש? כמה תעסוקה אפשר למצוא בגריסת ממתקים? אמי שתחי' נזכרת בכל פעם בערגה ומספרת לנו איך היתה באה איתנו לביהכנ"ס שיש לו חצר גדולה וכך יכלה להתפלל כשאנחנו שיחקנו. לא נעים לנו להרוס את הנוסטלגיה המתוקה ולומר שלנו זה היה פשוט סיוט ושחיכינו לחזור כבר הביתה.
זכר אותן שנים עמוסות ממתקים ושיעמום הוא שמשאיר אותי היום בבית עם פעוטותי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
ג"כ קבלתי במייל (והבטחתי לפרסם ;) )
 

קבצים מצורפים

  • לאמהות.doc
    KB 473.5 · צפיות: 32
  • הוסף לסימניות
  • #34
אמא שלי אמרה שכשאנחנו היינו קטנים היא אף פעם לא הלכה לבית כנסת בכדי לא להפריע, ועכשיו משיש אפשרות ללכת לא מגיע לה להתפלל בנחת בלי זימזומים/לעיסות/בכיות/טריקות/מריבות! ועוד??
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
כל פעם יש לי בר"ה לרגע את ההרגשה החמצמצה כשאני נזכרת בימי נערותי בתיכון איך כל חודש אלול שמענו שיחות, ההינו ממש באוירה אח"כ בימים נוראים הרגשנו אותם בכל רמ"ח וכו...
וכיום עד ערב ר"ה עסוקה עם העבודה אח"כ נכנסת למטבח לחלק הגסטרונומי, בנוסף דואגת להופעות של הילדים וכל זה חוץ מהשוטף של הבית, ובר"ה עסוקה עם בסלי ובמבה ואפילו לזמזם את מילות התפילה אני לא יכולה כי הילדונת מתחננת "אני לא מכירה את השיר הזה תשירי ראש של דג...
ואז אני מיד מזכירה לעצמי -תרגעי! זה התפקיד שלך!!!!!
כן,
התפקיד שלך לעבוד עד הרגע האחרון כדי שבעלך יכול לשבת ללמוד ברוגע!
התפקיד שלך לבשל לבני הבית סעודות שמכבדות את הימים המיוחדים האלו של המלכת ה'!
התפקיד שלך הוא להלביש את הילדים שלך כמו בני מלכים (וגם את עצמך)!
התפקיד שלך לחלק פקעלך בר"ה, לחתל, לספר קומיקס, לשיר "ראש של דג", ולהחביא (לא להציץ)בהתרגשות מתחת לחלות את ה"שנות טובות"!
ולפעמים בזמן שאני כן רוצה קצת להתפלל (בבית כמובן) ולא מצליחה, אני אומרת "נכון רבש"ע זה מה שאתה רוצה שאעשה עכשיו?! שאני אקשיב לילדים, יחמם אוכל, אשטוף את הקטנה, אשחק, יערוך שולחן ואחייך לבעלי כשחוזר הביתה
תן לנו שנה טובה,בריאות ,כח, פרנסה, כדי שנוכל להמשיך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
הרב בויאר דיבר על הנושא הזה ובין השאר אמר -
שהתחושה החמוצה של נשים של "איזה יו"כ עלוב, בקושי התפללנו, לא היינו בבית הכנסת וכו' וכו'" היא עצת היצר הרע וצריך מאוד להיזהר בזה! התפקיד של האשה הוא להיות בבית עם ילדיה - ילדים יהודיים טהורים שצריך להתייחס אליהם בכבוד ולא לזרוק אותם בחוץ עם פעקאלה ענק ובטח שלא להביא אותם לביהכנ"ס.

ואפשר לכוון בכל פעולה שעושים כנגד ענין רוחני כגון: אני מנקה את הילד שלי, אתה תנקה לי את העוונות וכו' - הרב דסלר אומר שזה מועיל.

ואין מציאות בעולם שאשה יהודיה תפסיד בגלל שלא היתה בביהכנ"ס אלא נשארה בבית עם הילדים!

גמר חתימה טובה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
כ"כ מחזק הדברים האלה שלכן... תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י רותי12;1083487:
כ"כ מחזק הדברים האלה שלכן... תודה!

מצטרפת...
אני חושבת שאם יש נשים אמיצות מאלו שכן הולכות לבית הכנסת,
שישימו איזושהי מודעה (בנוסח מכבד ולא פוגעני כמובן) בכניסה לעזרת הנשים -
הפונה לליבן של אותן מביאות פקלאותיהן בידיהן, שיתנו לאלו שנשארו שנים בבית סוף סוף אפשרות להתפלל בבית כנסת, וכמה מהמלים המחזקות שנכתבו כאן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
תזכירו שנה הבאה, אבל קצת יותר מוקדם, אולי נספיק לפרסם משהו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
נכתב ע"י אפרתה;1083496:
תזכירו שנה הבאה, אבל קצת יותר מוקדם, אולי נספיק לפרסם משהו...

בפתח בית הכנסת עוד אפשר להספיק!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה