התייעצות משפחתון - ילד שמגיע לפני 8

בעיני השאלה איננה אם להקפיד על המטפלת לקבל את כל הזכויות המגיעות לנו מתוקף תפקידה, או להיות סלחניים ולוותר על אי אלו זכויות.
את השאלה הזו אפשר לשאול כשמדובר בכל עבודה אחרת, עם מחשבים, טלפונים או מוצרים. המעסיק יחליט אם להקפיד או לא.

מדברים כאן על חמישה פעוטות, שזקוקים לטיפול במשך השעה/שעה וחצי הזו, כמו בכל זמן אחר. ולא הכל צפוי מראש, ולא עם כל דבר אפשר לחכות שעה/ שעה וחצי! לא כשילד צורח, ולא כשזקוק עכשיו לחיתול נקי, וכדו'.
האם הפעוטות מקבלים את הטיפול הראוי להם או לא??

אנחנו לא יכולות להיות סלחניות על חשבונם! זה לא עניין של זכויות שמגיעות או לא מגיעות לאמא. וזה לא מסתכם בשאלה אם אפשר להאכיל אותם קודם בבית או לא.

אשה ששולחת בבוקר גדוד ילדים משלה (עם כל התאור המדויק של @Ruty Kepler !) לא יכולה בזמן הזה לדאוג גם לחמישה תינוקות ופעוטות נוספים!
גם לא בהגדרה הלא ברורה (והבעייתית למדי) של 'שמירה בלבד'. או איך שקראתם לזה.

אלא אם כן בעלה של המטפלת מכין את ילדיו, או יש כבר בנות גדולות, בסמינר למשל, או יש רק ילד אחד או שניים, וכדו'.
במקרים כאלו, המטפלת במילא לא תודיע לאמא שבשעות האלה היא איננה מטפלת בפעוטות.

אז אם אין ברירה, ומישהי מחליטה להיות סלחנית, אולי שייך שבעלה יטפל בפעוט שלהם, ויביא אותו למטפלת רק בשעה שמונה וחצי. או כל הסדר אחר שלא פוגע בפעוט.
 
בלי להיכנס לסוגיה כמה בעל כזה מסוגל ללמוד אחרי הקרב של הבוקר, ואל תגידו לי שאיך אישה יכולה לעבוד אחרי הקרב, כי נשים בנויות לזה, כך השם ברא אותנו)

זה מזכיר לי מישהי שנוהגת להגיד את כל העולה על רוחה, לאחר ההקדמה הנחוצה: "סליחה שאני אומרת, אבל..."
 
התגובה הזו מיועדת לכל הנעלבות והמתרעמות על ההגדרה "בחרה לברוח בשש"
אז אולי המילה לברוח לא ממש מדויקת, אבל ה"בחרה" מדויקת לחלוטין.
לכל אחת יש גבולות אותן היא לעולם לא תחצה.
אשתמש בדוגמאות קיצוניות כדי להסביר: אישה חרדית לעולם לא תלך להיות דוגמנית בטלויזיה, לא משנה כמה ישלמו לה.
אישה חרדית אמא לילדים לעולם לא תעבוד בין השעות חמש אחר הצהריים ועד עשר בלילה ולא משנה כמה היא זקוקה לכסף וכמה בעלה ממית עצמו באהלה של תורה.
בתחומים כאלו של שחור ולבן את תסרבי בקלות רבה להצעת עבודה שכזו.
בשטחים האפורים כל אחת מחליטה לעצה מה הם הגבולות שהיא לעולם לא תעבור.
לאמא אחת לארגן את הילדים בבוקר זה מאסט ולכן מבחינתה עבודה שכרוכה בלצאת בשש מהבית תסורב מיידית בלי נקיפת חרטה.
לאישה אחרת אין בעיה שבעלה יארגן את הילדים בבוקר (בלי להיכנס לסוגיה כמה בעל כזה מסוגל ללמוד אחרי הקרב של הבוקר, ואל תגידו לי שאיך אישה יכולה לעבוד אחרי הקרב, כי נשים בנויות לזה, כך השם ברא אותנו) אבל האישה הזו מבחינתה חופש ביום שישי זה מאסט. היא נורא מכבדת את השבת ולכן תסרב לעבודה שדורשת עבודה בימי שישי.
הכלל שלי, לדוגמה, הוא להיות בבית כשהילדים חוזרים. ויתרתי על הצעות עבודה קוסמות ומנצנצות בשביל הגבול הזה שלי.
אז לבוא ולומר שנשים חייבות לצאת מוקדם וחייבות לחזור מאוחר ולהתייחס לשאלה הכואבת של פעוט מוזנח בשל היציאה המוקדמת של האם מהבית כאילו הנתון הזה הוא מחויב המציאות, זאת שגיאה חמורה שנכנסה לציבור שלנו ומחוללת שמות בסדרי המשפחה באופן שמעולם לא היה כמוהו בציבור שומר תורה ומצוות.
כואב לי לקרוא את זה.
זה לא היה אמור להיות אכפת לי בכלל,, לא כי אני לא מכירה אותך כי "שמע האמת ממי שאמרה", אלא כי אני אמורה לחשוב שזה לא נכון, אני אמורה להסביר לך על בית של תורה או על צורך הדור, לתת לך דוגמאות על מליוני דברים שלא אמורים להיות אבל הם קיימים (כמו שימוש בפלאפון בציבור החרדי, סרטים בחוה"מ ותרבות שופינג וקניות) ובכלל בכלל לא להתייחס למה שכתוב.
אני אמורה, אבל לא מצליחה, וכואבת.
כי אני גם אקרע את עצמי ואצא מוקדם מהבית, גם אעבוד בלי נשימה וגם, גם יגידו לי שאני לא בסדר.
הילדים שלי הם כל עולמי כמו כל אמא יהודיה ממוצעת, וגם אם בטעות אנחנו מעזות להנות קצת בעבודה - חוץ מוורקהוליסטיות מובהקות - אמא מוצאת (או אמורה למצוא) את הסיפוק שלה בבית. בחיוך של ילד, בפסיעות ראשונות וחיבוק מתרפק.
אבל, מה לעשות שאין ברירה????
עכשיו תקפוצנה אממ...לא רוצה להגדיר יפות הנפש כי זה מידי בוטה אז נקרא להן 'סתם נשים' (וחלילה איני מתכוונת למישהי וגם לא לכותבת הנ"ל, באמת! אלא לדעה שמיוצגת) ותטפנה לי מוסר ש'אין ברירה' זה מושג מאד גמיש ומצביע על סדר העדיפויות שלי וכ' וכ' וכ'.
ואני, שוב, במקום לענות ולהגיד שאין לי דבר חשוב כמו לגדל את ילדי בשקט ובשלווה, להיות פנויה אליהן כל היום, לארגם את הבית בבוקר כעקרת בית מושלמת ולקבל אותם בחיוך בצהריים רגועה ושלווה, ובכלל לא לעבוד - רק אשתוק, ואמשיך לעבוד כי אין ברירה ואנשוך שפתיים, ולא אמצא לעצמי זמן לנשום ואכאב שזאת המציאות.
ובטוחה שכל מי שעובדת, וה'אין ברירה' שלה הוא אמיתי ומורכב בינה לבין רבונו של עולם - מצטרפת אלי לכאב הזה ששיך לדור עקבתא, ומצטרפת אלי גם לתפילה שיותר לא נאלץ להביא לחמנו וחלבנו ביגע כפיים ובזעת אפנו כי אם כמתנת חינם מידו הפתוחה והרחבה ללא מאמץ עילאי שכזה, ואף על פי שיתמהמה.
אבל, עד אז, אני נותנת כתר ועטרה לכל הנשים הללו, שדורשות מעצמן כל כך המון, בשביל ילדיהן, בעליהן והדורות שלהן, ועוד מרגישות נקיפות מצפון על כך שהן לא מספיק אימהייות.
אשת חיל אמיתית!!!! אשרייך!!!
ואגב, באשת חיל מופיע "ותקום בעוד לילה".
אולי אז המעון התחיל מחצות...
 
כואב לי לקרוא את זה.
זה לא היה אמור להיות אכפת לי בכלל,, לא כי אני לא מכירה אותך כי "שמע האמת ממי שאמרה", אלא כי אני אמורה לחשוב שזה לא נכון, אני אמורה להסביר לך על בית של תורה או על צורך הדור, לתת לך דוגמאות על מליוני דברים שלא אמורים להיות אבל הם קיימים (כמו שימוש בפלאפון בציבור החרדי, סרטים בחוה"מ ותרבות שופינג וקניות) ובכלל בכלל לא להתייחס למה שכתוב.
אני אמורה, אבל לא מצליחה, וכואבת.
כי אני גם אקרע את עצמי ואצא מוקדם מהבית, גם אעבוד בלי נשימה וגם, גם יגידו לי שאני לא בסדר.
הילדים שלי הם כל עולמי כמו כל אמא יהודיה ממוצעת, וגם אם בטעות אנחנו מעזות להנות קצת בעבודה - חוץ מוורקהוליסטיות מובהקות - אמא מוצאת (או אמורה למצוא) את הסיפוק שלה בבית. בחיוך של ילד, בפסיעות ראשונות וחיבוק מתרפק.
אבל, מה לעשות שאין ברירה????
עכשיו תקפוצנה אממ...לא רוצה להגדיר יפות הנפש כי זה מידי בוטה אז נקרא להן 'סתם נשים' (וחלילה איני מתכוונת למישהי וגם לא לכותבת הנ"ל, באמת! אלא לדעה שמיוצגת) ותטפנה לי מוסר ש'אין ברירה' זה מושג מאד גמיש ומצביע על סדר העדיפויות שלי וכ' וכ' וכ'.
ואני, שוב, במקום לענות ולהגיד שאין לי דבר חשוב כמו לגדל את ילדי בשקט ובשלווה, להיות פנויה אליהן כל היום, לארגם את הבית בבוקר כעקרת בית מושלמת ולקבל אותם בחיוך בצהריים רגועה ושלווה, ובכלל לא לעבוד - רק אשתוק, ואמשיך לעבוד כי אין ברירה ואנשוך שפתיים, ולא אמצא לעצמי זמן לנשום ואכאב שזאת המציאות.
ובטוחה שכל מי שעובדת, וה'אין ברירה' שלה הוא אמיתי ומורכב בינה לבין רבונו של עולם - מצטרפת אלי לכאב הזה ששיך לדור עקבתא, ומצטרפת אלי גם לתפילה שיותר לא נאלץ להביא לחמנו וחלבנו ביגע כפיים ובזעת אפנו כי אם כמתנת חינם מידו הפתוחה והרחבה ללא מאמץ עילאי שכזה, ואף על פי שיתמהמה.
אבל, עד אז, אני נותנת כתר ועטרה לכל הנשים הללו, שדורשות מעצמן כל כך המון, בשביל ילדיהן, בעליהן והדורות שלהן, ועוד מרגישות נקיפות מצפון על כך שהן לא מספיק אימהייות.
אשת חיל אמיתית!!!! אשרייך!!!
ואגב, באשת חיל מופיע "ותקום בעוד לילה".
אולי אז המעון התחיל מחצות...
כל מילה פנינה!!
וברוכה הבאה לפרוג!
אכן בונבוניירה ואכן פיקנטית...;)
שם מתאים בחרת לעצמך...
 
כי אני גם אקרע את עצמי ואצא מוקדם מהבית, גם אעבוד בלי נשימה וגם, גם יגידו לי שאני לא בסדר.
הילדים שלי הם כל עולמי כמו כל אמא יהודיה ממוצעת, וגם אם בטעות אנחנו מעזות להנות קצת בעבודה - חוץ מוורקהוליסטיות מובהקות - אמא מוצאת (או אמורה למצוא) את הסיפוק שלה בבית. בחיוך של ילד, בפסיעות ראשונות וחיבוק מתרפק.
אבל, מה לעשות שאין ברירה????
עכשיו תקפוצנה אממ...לא רוצה להגדיר יפות הנפש כי זה מידי בוטה אז נקרא להן 'סתם נשים' (וחלילה איני מתכוונת למישהי וגם לא לכותבת הנ"ל, באמת! אלא לדעה שמיוצגת) ותטפנה לי מוסר ש'אין ברירה' זה מושג מאד גמיש ומצביע על סדר העדיפויות שלי וכ' וכ' וכ'.
ואני, שוב, במקום לענות ולהגיד שאין לי דבר חשוב כמו לגדל את ילדי בשקט ובשלווה, להיות פנויה אליהן כל היום, לארגם את הבית בבוקר כעקרת בית מושלמת ולקבל אותם בחיוך בצהריים רגועה ושלווה, ובכלל לא לעבוד - רק אשתוק, ואמשיך לעבוד כי אין ברירה ואנשוך שפתיים, ולא אמצא לעצמי זמן לנשום ואכאב שזאת המציאות.
ובטוחה שכל מי שעובדת, וה'אין ברירה' שלה הוא אמיתי ומורכב בינה לבין רבונו של עולם - מצטרפת אלי לכאב הזה ששיך לדור עקבתא, ומצטרפת אלי גם לתפילה שיותר לא נאלץ להביא לחמנו וחלבנו ביגע כפיים ובזעת אפנו כי אם כמתנת חינם מידו הפתוחה והרחבה ללא מאמץ עילאי שכזה, ואף על פי שיתמהמה.
אבל, עד אז, אני נותנת כתר ועטרה לכל הנשים הללו, שדורשות מעצמן כל כך המון, בשביל ילדיהן, בעליהן והדורות שלהן, ועוד מרגישות נקיפות מצפון על כך שהן לא מספיק אימהייות.
אשת חיל אמיתית!!!! אשרייך!!!
תודה על מה שכתבת!!
אני יוצאת בשש מהבית, ובעלי מארגן את הילדים (ואני מעריכה את זה באמת. באמת.) וכל פעם שעולה כאן דיון על אמהות עובדות ויש את הנחמדות שמעירות שזה עניין של בחירה, ואמא שעובדת כ"כ הרבה שעות ממוקדם בבוקר לא נורמלית או שהילדים שלה לא נורמליים או שבעלה סובל סבל רב וכו', אני רוצה פשוט לבכות. גם לעבוד ככה וגם לנהל בית וכם שיגידו לי כל הזמן כמה אני לא בסדר?
מה שכתבת קלע בול למה שאני מרגישה.
 
אשה ששולחת בבוקר גדוד ילדים משלה (עם כל התאור המדויק של @Ruty Kepler !) לא יכולה בזמן הזה לדאוג גם לחמישה תינוקות ופעוטות נוספים!
מעניין איך משפחות ברוכות ילדים מסתדרים לפי התיאור שלך..
לשלוח 8 ילדים בבוקר.. ועוד אחד שנשאר בבית זה לא מקרה כ"כ נדיר אצלנו.
אז למה 3 ילדים של המטפלת + עוד 4 של המשפחתון אי אפשר?
 
תודה על מה שכתבת!!
אני יוצאת בשש מהבית, ובעלי מארגן את הילדים (ואני מעריכה את זה באמת. באמת.) וכל פעם שעולה כאן דיון על אמהות עובדות ויש את הנחמדות שמעירות שזה עניין של בחירה, ואמא שעובדת כ"כ הרבה שעות ממוקדם בבוקר לא נורמלית או שהילדים שלה לא נורמליים או שבעלה סובל סבל רב וכו', אני רוצה פשוט לבכות. גם לעבוד ככה וגם לנהל בית וכם שיגידו לי כל הזמן כמה אני לא בסדר?
מה שכתבת קלע בול למה שאני מרגישה.
אכן.
ואולי הגיע הזמן לתת כוח ועוצמה ולטפוח על שכם במקום לקטול?
או למצער לתת טיפים ועצות מעשיות לאמהות עובדות שמוצאות את עצמם במירוץ הבלתי אפשרי הזה?

טרם הכרתי אדם שצמח מאמירות "אתה לא בסדר",
במיוחד שאין לו שום אלטרנטיבה אחרת.

ומי שיש לה אלטרנטיבה - אדרבה, בואי להחכים את כולנו.

מרגישה שיש הנאה לא ברורה בהלקאה העצמית הזאת, בדפיקה האינסופית "על חטא".
נשמח מאד לעשות שינוי.
בבקשה - גלו לנו מהו.
 
ואל תגידו: שהבעל יצא לעבוד.

1. קסתות רבות נשברו בויכוחים המגזריים הללו, שלא מקדמים לשום מקום.
2. המציאות מוכיחה שכשהבעל מפרנס - גם האישה צריכה לעבוד. לא מכירה הרבה משפחות בישראל 2019 שהגבר עובד והאישה עקרת בית.

אז בבקשה, כל מי שכואב לה על האמהות שלא מוציאות את ילדיהן בבוקר - מוזמנת להציע פתרון.
 
זה מזכיר לי מישהי שנוהגת להגיד את כל העולה על רוחה, לאחר ההקדמה הנחוצה: "סליחה שאני אומרת, אבל..."
זה כל כך נחוץ לעצם הדיון?
משפט כזה נראה יותר ריקוד על הדם מאשר להביע איזו אמירה.
 
בתקווה שלא אואשם ברשעות או ניתוק: המינוח 'לברוח' באמת קצת פוגעני, אבל הרעיון שמאחוריו לא כל כך שגוי. השעה שבין שבע לשמונה, בימי לימודים סדירים, היא השעה הכי קשה בהרבה בתים ברוכי ילדים. נשים שיוצאות לעבודה מוקדם, חוסכות אותה.

יש אמהות שהרבה יותר קל להן לקום, להתלבש ולצאת מהבית בשש וחצי, מאשר להעיר את הילדים, להלביש, לטפל בכל ענייני הבוקר (פתקים/ מחברות/ דבק סטיק/ תסרוקת/ כרבולות/ חצאית/ חור/ מציאת נעליים/ החלפת טיטול/ הכנת אוכל לכולם (לא יודעת איפה אתן משיגות את הילדים האלה שמוכנים לאכול משהו מאתמול) / חביתה / עוד טיטול / לכו כבר לבית ספר לכו! אין פתקים היום אין!

ואז, בשמונה, אחרי שעה ויותר של עבודה, יוצאים למשמרת ב' מחוץ לבית.


בוקר
6 וחצי
בעלי יוצא לעבודה ב6
שעה שלמה של לארגן צווי פיצקאלך, להאכיל,לטטל,להתדיין, להתווכח עם בת השנתיים שלי שהשמלה במכונה וחלאס שתנצל את החורף האחרון ללבישת מכנסי גינס אופנתיות, להכין אוכל לדרך,לרוקן את הבקבוקים עם הדייסה, לטטל שוב אתהקטן כי עברה חצי שעה מהדייסה, להסתכל בשעון ולהבין שגם היום אין כוס קפה, להלביש מעילים, להרים את הכובעים שהפילו, להרים שוב, לוותר עליהם, לקשור בעגלות, לחפש את המפתח, להבין שאני צריכה להתלבש
להשאיר אותם קשורים בעגלה עם מעילים
לוודא במראה שאכן החלפתי לפאה
לדחוף תפוח ו2 פרוסות לחם
לנעול את הדלת
לפתוח כי שכחתי את הפלאפון
לרוץ עם העגלה הכפולה ברחוב
לשמוע את בת השנתיים מזהירה אותי שיש כביש ומסוכן
להתפלל שהיא לא שמה לב שהרמזור אדום ואני חוצה בריצה
לוודא שכל אחד מאופסן בחדר במעון
לנשום נשימה
לשמוע את הבכי של התינוק שדבוק לחלון
להתקשר להסעה שאני 2 דקות מגיעה
לראות בעבודה מישהי מטוטפת ומאופרת
להתפלא איך היא רעננה ויפה ומטופחת
לשמוע שבעלה מארגן את כולם בבוקר והיא כבר מלפני חצי שעה בעבודה
לקנא מאד:(((
 
בוקר
6 וחצי
בעלי יוצא לעבודה ב6
שעה שלמה של לארגן צווי פיצקאלך, להאכיל,לטטל,להתדיין, להתווכח עם בת השנתיים שלי שהשמלה במכונה וחלאס שתנצל את החורף האחרון ללבישת מכנסי גינס אופנתיות, להכין אוכל לדרך,לרוקן את הבקבוקים עם הדייסה, לטטל שוב אתהקטן כי עברה חצי שעה מהדייסה, להסתכל בשעון ולהבין שגם היום אין כוס קפה, להלביש מעילים, להרים את הכובעים שהפילו, להרים שוב, לוותר עליהם, לקשור בעגלות, לחפש את המפתח, להבין שאני צריכה להתלבש
להשאיר אותם קשורים בעגלה עם מעילים
לוודא במראה שאכן החלפתי לפאה
לדחוף תפוח ו2 פרוסות לחם
לנעול את הדלת
לפתוח כי שכחתי את הפלאפון
לרוץ עם העגלה הכפולה ברחוב
לשמוע את בת השנתיים מזהירה אותי שיש כביש ומסוכן
להתפלל שהיא לא שמה לב שהרמזור אדום ואני חוצה בריצה
לוודא שכל אחד מאופסן בחדר במעון
לנשום נשימה
לשמוע את הבכי של התינוק שדבוק לחלון
להתקשר להסעה שאני 2 דקות מגיעה
לראות בעבודה מישהי מטוטפת ומאופרת
להתפלא איך היא רעננה ויפה ומטופחת
לשמוע שבעלה מארגן את כולם בבוקר והיא כבר מלפני חצי שעה בעבודה
לקנא מאד:(((
05:30 לפקוח עינים טרוטות, להירדם שוב.
05:35 להתעורר בכח , להתלבש, לארגן כריכים ובגדים ,להיטיב שמיכות מעל הישנים
06:03 קפה והחוצה לקור.לתחנת האוטובוס
07:00 תחילת עבודה בעיניים טרוטות
09:00 הבעל מתקשר ,הקטן התקשה לחזור למעון אחרי החגים. דמעה בעין , צביטה בלב.
14:55 לאוטובוס
16:00 נשימה עמוקה לפני משמרת ב
17:00 העייפות מתחילה להשתלט אבל יש ילדים, משחקים, ש"ב, ארוחת ערב.
20:00 כשכולם במיטות מתחילה משמרת ג': לשקם את הבית, להעמיד מכונות, לבשל צהריים למחר.

יום שישי : "אמא איזה כיף שאת מארגנת אותנו. אולי תשארי גם ביום ראשון?!"
צביטה חזקה עוד יותר
 
05:30 לפקוח עינים טרוטות, להירדם שוב.
05:35 להתעורר בכח , להתלבש, לארגן כריכים ובגדים ,להיטיב שמיכות מעל הישנים
06:03 קפה והחוצה לקור.
07:00 תחילת עבודה בעיניים טרוטות
09:00 הבעל מתקשר ,הקטן התקשה לחזור למעון אחרי החגים. דמעה בעין , צביטה בלב.
14:55 לאוטובוס
16:00 נשימה עמוקה לפני משמרת ב


יום שישי : "אמא איזה כיף שאת מארגנת אותנו. אולי תשארי גם ביום ראשון?!"
צביטה חזקה עוד יותר

אלו ואלו נשות חיל אמיתיות
בתרגום
נשים כמוני וכמוך
 
אלו ואלו נשות חיל אמיתיות
בתרגום
נשים כמוני וכמוך
נכון.
אבל צבט לי בלב כשחשבת שכל מי שלא מארגנת ילדים בבוקר הולכת רעננה ושמחה לעבודה כי נחסכה ממנה העבודה הזו.
 
נכון.
אבל צבט לי בלב כשחשבת שכל מי שלא מארגנת ילדים בבוקר הולכת רעננה ושמחה לעבודה כי נחסכה ממנה העבודה הזו.

אי
ממש ממש ממש לא חשבתי ככה
אני מאמינה שבראיה קצת יותר רחבה לכל צד יש את המחירים לטוב ולמוטב
לא הייתי מתחלפת עם המטופחת הזו ,כי לסרק את הבת שלי בבוקר(כשהיא מאפשרת לי, אם לא,לגננת יש מסרק) זה רגע שאני אוהבת
מנגד, היפותטית,הייתי שמחה שחצי שבוע אני אארגן,וחצי שבוע אצא והותיר לאיזה גמד לארגן
זו שעה מתישה מאד מאד
ללא קשר שברי לי כי רבות נשים יקרות כמוך,היו יוצאות לעבודה לאחר ארגון הילדים, לו התאפשר בידן.
העמדתי את הרגש שלי שאיני בושה בו, שכשהיא ספרה לי זאת ,חשתי קנאה
מה לעשות וליבנו מכיל את כל מורכבויותינו, אני שמנחה שמארגנת את ילדי אך גם מקנאה במי שמסייעים לה בזאת, לא מוותרת ומותשת ויש מקום לעוד:)

ומה לעשות שתיאור של יקיצה בחושך ובכפור ותחילת עבודה ב7 בבוקר לא בדיוק נשמע מתכון לרעננות ושמחה כי נחסכה ממנה העבודה המתישה...
 
מעולם לא הבנתי מה גורם לאישה לכתוב ביקורת על חיים של נשים אחרות, ועוד כאלו שהיא לא מכירה. אולי תסבירו לי אחת ולתמיד??
בעיני כולן גדולות מהחיים, אלו שקמות בחמש, אלו שקמות בשבע, וגם אלו שקמות בתשע. אלו שמכינות את הילדים, ואלו שמכינות את הבעלים שיכינו אותם. אין כמותכן נשות החיל, אין עליכן!!!
תגידו לי אתן באיזה מקום בעולם יש נשים כמונו??
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

היום באמצע העבודה אני מקבלת טלפון היסטרי מאישה לא מוכרת- תגידי, את גרה בבנין של משפחת X?
כן, עניתי בתהיה.
ואז היא מספרת לי שבעלה עובד באינסטלציה, בא לעשות עבודה אצל המשפחה הזו. הוא הגיע בשעה 10:00 בבוקר לדירה שעוברת שיפוץ קליל באמבטיה... בידיעה שהפועלים הערבים כבר הגיעו ב7:00 בוקר.

להפתעתו הוא מגלה בדירה עגלה עם תינוק בתוכה.

הערבים צחקקו ואמרו שמשהו דפק והכניס את העגלה לכאן.
ההוא התקשר לבעל הבית ולא הייתה תשובה. שיתף את אשתו וככה היא הגיעה אליי לברר אם אני מבינה מה קורה פה.

ואכן לאם אותה משפחה יש פעוטון בבית, ולרגל השיפוץ הועבר הפעוטון לביתה של אחותה המתגוררת בבניין הסמוך. אותה מטפלת עדכנה את ההורים, אך אותו אב לא זכר מכך. בבוקר מיהר מאד, דפק בדלת המטפלת ואיך שהיא נפתחה נטש את העגלה ואץ לדרכו.

היינו מזועזעות ממה שקרה, וחברה נוספת מספרת שהיא מכירה מקרוב תופעה כזו שאבות מביאים בבוקר את התינוקות לביתה של המטפלת יש כאלה שדופקים ומיד הולכים בלי שבדקו שהתינוק אכן הוכנס. והיא מכירה סיפור שהתינוק הינה לבדו בכניסה לפח' חצי שעה עד שלמטפלת היה נדמה שהיא שומעת בכי מהכניסה, ופתחה את הדלת - והנה, עגלה עם תינוק בתוכה....

סליחה על האורך. היה לי חשוב לפרסם ולעורר ע"כ.
אבות מסורים, שימו לב!
שלחתי היום תלונה למשרד הבריאות עבור ביתי בת ה-3.8 השוהה במסגרת גן עירייה שיקומי, טשטשתי פרטים אישיים אבל באופן כללי מובן המסר העיקרי..
מה הייתם עושים במקומי במצב כזה?
זה לשון התלונה:
ילדה מיוחדת המאובחנת כ"ספינה ביפידה", הילדה מטופלת בבי"ח שיקומי אלי"ן בירושלים, תל השומר, וסורוקה במגוון מקצועות הנמצאים תחת התחום הנ"ל.
ע"פ הידוע לנו אצל ילדי ספינה ביפידה אין שליטה על סוגרים והם מצונטרים ע"י קטטר לסירוגין, אביגיל מצונטרת בערך כל 3 שעות (תלוי לפי המצב- לפעמים פחות מ-3 שעות כשצריך),
אנחנו יודעים שיש חוקים של משרד הבריאות:
1. אין להביא ילד עם חום לגן עד שעוברים 24 שעות מסיום החום.
2. ילד שנעדר 5 ימים רצופים מתבקש להמציא אישור רפואי שיכול לחזור לגן.
ע"פ בידוע לנו בעניין ספינה ביפידה- תמיד, תמיד, תמיד יש חיידק בשתן בגלל הצינטורים, ולכן לא בכל מצב נותנים אנטיביוטיקה, אלא רק מתי שיש חום שאינו מלווה בתסמינים אחרים ואין לו הסבר אחר.
במצבים שהשתן עכור, הפרשות, צבע לא תקין, ריח וכו- ע"פ פרופסור יובל בר יוסף וצוות מרפאת ספינה ביפידה באלי"ן, הפתרון הוא- שתיה מרובה וצינטורים צפופים יותר שזה שוטף את שלפוחית השתן ומטפל בבעיה הנ"ל.
הדברים כתובים בצורה ברורה במסמכים שנמצאים אצל צוות הגן- דף מספר 4 בהמלצות בסיכום הרפואי של אלי"ן.
כרגע נמצאת בגן אחות מ"מ, וגננת מ"מ, שביום ראשון שעבר 15/2 שלחו את הילדה לבית בגלל שתן עכור והפרשות- ללא חום! אמרנו להם איך לטפל בילדה ובכל זאת שלחו אותה,
אנחנו טיפלנו בילדה בבית ושטפנו לה את השלפוחית ע"פ מה שלימדו אותנו הצוות הרפואי באלי"ן, השארנו אותה בבית יום נוסף כדי ש"בטוח" הכל בסדר- יש לציין שלא ראינו ממצא חריג בשתן בבית.
למחרת ביום שלישי 17/2 שלחנו את הילדה בריאה ושלימה לגן עם שתן צלול לגמרי, הגננת לא הייתה בגן והייתה גננת מחליפה לא מוכרת, הגננת ביקשה אישור רפואי שהילדה יכולה לבוא לגן- אין באישור כזה שום צורך, לא התווכחנו, התקשרתי לגננת שלא הייתה והגעתי איתה להסדר שנשיג את האישור למרות שאין בו שום צורך בעיקר שהדברים כבר כתובים במסמכים של אלי"ן וגם לא היה לילדה חום בכלל,
בינתיים הזמן בגן עובר והילדה צריכה לעבור צינטור, האחות לא מסכימה לצנטר אותה בלי אישור רפואי- זה הזיה בפני עצמו כי אין צורך באישור לצנטר, ולהיפך זה לבד יוצר יותר נזק אצל הילדה,
התקשרתי לגננת בגן והיא דחפה לי את הטלפון לאחות, האחות אמרה משפט הזוי "אני לא אזרוק את התעודה שלי לפח כדי לטפל בילדה", "אסור לי לטפל בה"- הטיפול בינתיים התאחר בשעה!
בעלי הלך למרפאה בזמן הזה ולא היו רופאים במרפאה כדי להוציא אישור, והאחות התעקשה שאסור לה,
ומה שהכי הזוי זה שבשבוע לפני הילדה הייתה עם דלקת גרון וסיימה אנטיביוטיקה בסוף השבוע- סמוך לזמן הנ"ל.. וזאת אותה אניטביוטיקה שהיא מקבלת עבור דלקת בשתן...
הסברתי את זה לאחות, ובתוספת זה שבכלל לא היה לילדה חום והחזרנו אותה לגן רגילה לגמרי היא התעקשה שלא לטפל בילדה.
בעלי בא לקחת את הילדה מהגן עמ"נ לטפל בה.
זה לא הסוף אבל אני מציגה פה שאלה: אני צריכה ללדת כל רגע, מה היה קורה אם הייתי למשל בחדר לידה עם בעלי ולא היה מי שיוציא את הילדה? או סתם היינו מחוץ לעיר..
ביום שלמחרת הגננת עדיין לא הייתה ולא היה גם עם מי לדבר ומשום מה בשבוע הזה אין לנו רופאים במרפאה.. הילדה נשארה יום נוסף בבית, אני פניתי לצוות הרפואי של אלי"ן- פרופסור יובל בר יוסף וקרן פוקס אחות סוגרים- כשסיפרתי להם את הסיפור הזה הם היו בהלם טוטאלי ואמרו שאם יש משהו שיכול לזרוק לאחות הזאת את התעודה לפח זה דווקא זה שהיא לא הסכימה לצנטר את הילדה! זה יוצר לה נזק! וגם במצב שיש חום אין שום מניעה מלצנטר, ולהיפך חייב לצנטר! זה לא שנשאיר את השתן בפנים אם יש הפרשות או חום וכו.. (השיחות הנ"ל מוקלטות)
זה לא יוצר נזק אם מצנטרים אלא אם לא מצנטרים.
אין כל קשר לאישור הרפואי לצורך הצינטור..
אגב ברור שיש להם בגן אישור מרופא למתן צינטורים בגן ע"י אחות מתחילת השנה.
ביום חמישי הגננת חזרה לגן אחרי יומיים של היעדרות והתקשרה לשאול למה הילדה לא באה.. אמרתי לה שהצוות הרפואי של אלי"ן ביקשו שייצרו איתם קשר מהגן (נתתי מספר טלפון אישי של הצוות- ודווקא של מי שלא ירים צעקות על ההתנהלות בגן כדי לא לפגוע..) בשביל להסביר להם אחת ולתמיד את ההתנהלות הנכונה במצבים הנ"ל כדי למנוע את מה שהיה, הצוות בגן לא הסכים בטענה שזה "העברת מידע רפואי", וצריך אישור בכתב ושההורים ידאגו לאישור וזהו... אמרתי להם שכתוב בצורה מפורשת את הדברים כמו שהזכרתי לעיל והם לא צריכים יותר מזה, אני והגננת היינו על הקו ביחד וקראנו את הדברים מתוך הכתב ביחד, היא אמרה "נכון זה מפורש אבל זה כללי מידי, צריך שזה יהיה ממש מפורט ושזה יהיה אישור מיוחד לגן"..
למרות שהם לא צודקים ואין פה על מה להביא את האישור, ביקשתי מהצוות הרפואי של אלי"ן להנפיק להם אישור מפורט, האישור מתעכב בגלל בעיה בתיאום בין הצוותים של המקום שצריכים לחתום על האישור, אין לי עדיין רופא שמכיר את הילדה במרפאה, השירות אונליין של כללית סיבך אותי לגמרי,
הילדה בבית בפועל ובא לי רק לבכות, אני לא במצב של תפקוד בכלל, עם פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת הטריס, אנמיה, ושבוע 33 של הריון, הקצת שאני מבקשת זה המנוחה שאני יכולה להרשות לעצמי בבוקר... (לא קראתי לזה שמירת הריון כי אני לא עובדת, אבל זה בדיוק זה)
אמרתי לגננת בגן שגם אם היה יוצא נזק מהטיפול בילדה בגן הייתי מחפה על האחות, אני רואה שהאטימות גוברת ואין עם מי לדבר בעיקר שהם כ"כ בטוחים בעצמם אז אני פונה למקום שאולי יתן לי מענה..
לציין: במצב שאין צינטורים סדירים הילדה סובלת מכאבים עזים בשעת הצינטור ולאחריה שרק משכך כאבים עוזר.. ובמקרה זה הילדה סבלה יומיים!
גם אנחנו וגם הרופאים הבכירים שחתומים במכתבים המצורפים, כולנו הרגשנו שהמלחמה פה היא על עמדת כוח שבאה על חשבון הגב שלנו ושל הילדה.
מצורף הסיכום של אלי"ן משנה שעברה שהיה ברשות הגן+ מכתב מפורט שכתבו עבור נושא זה במיוחד+ סיכום ביקור בהתפתחות הילד בסורוקה במרפאה משותפת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה