מתארחים בשבת אצל החמות ? מה אתם מביאים איתכם ?

  • הוסף לסימניות
  • #41
עוגה /קינוח
לא תמיד שזה לא יחייב, אבל בד"כ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אני מביאה כשאני יכולה וכשלא יכולה לא מביאה . זה הורים והם אמורים להבין
זה הורים והם אמורים להבין
אבל גם את אמורה להבין שהורים עם כל הרצון ואהבה ולארח את ילדיהם
אין להם את הכוחות להכין את כל השבת ולפעמים ייצא
כל החשק ולארח שחמותך צריכה לעבוד ממש קשה בחמישי ושישי
וזה גם ההרגשה שמה, היא בית תבשיל שצריכה להכין כמויות של אוכל ואז מגיעה הבת\הכלה בידיים ריקות?
כמובן זה לא נוגע בכל המקרים
אבל זה לדעתי זה מינימום להגיע עם משהו, עוגה\פשטידה\תוספת לעיקרי
אפילו בשביל ההרגשה של ההשתתפות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
קוראת כאן ונדהמת.
יש כאן כאלו שחושבים שההורים צריכים לכרוע ברך שהסכימו להטלטל באוטובוס כדי לעשות להם טובה ולבוא!

אם זה רצון המארחים- שתבואו כמו נסיכים לבית מלון- תהנו
אבל כמעט תמיד זה לא המצב.
וכיבוד הורים זה בגופו ובממונו.
במיוחד למי שכתב את זה:
לא עדיף לך לבנות את קינך ולהשאר בבית למנוחת שבת?

אצל הורי (זוג שסיים לחתן ואין עזרה בהכנות) מקובל לסייע הרבה: לפחות עוגה וסלט או 2 סלטים. הבנות, שקצת יותר ערניות לצרכי ההורים, מגיעות לפעמים עם הרבה מאד הכנה מהבית (החל מכמה סלטים ועוגות וכלה בדגים/ בבשרי!).
יש כאלו שגם מגיעים עם המצעים משלהם.
וכן, זה גם ממרחקים גדולים (לא קורה כלום לסלטים שאורזים יפה בנסיעה ברכב/ אוטובוס ממוזג!!!)
וכמה שזה מפליא-
ממשיכים להגיע
ושמחים להגיע
וההורים שמחים לארח.
הם מקבלים כח מהשבתות האלו כי לא מגיעים אליהן עם לשון בחוץ.
וההאורחים לא מרגישים שהכבידו.

[ולאותו הנ"ל שמעדיף את קינו בית למנוחה: נכון. יש מנוחה ויש מנוחה. מבחינת עול ההכנה- יותר קל בבית, אבל יש את ההנאה מהמפגש עם ההורים ומפגש הנכדים. יש עוד דרכים להנות ממנוחת השבת חוץ משינה]

אצל חמותי מקובל פחות להכין
אבל לא מרגישה שמסוגלת בלי להכין משהו.
והיא מקבלת באהבה סלטי חצילים שאוהבת שאני מכינה
ואני מרגישה טוב שלפחות הכנתי משהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
קוראת כאן ונדהמת.
יש כאן כאלו שחושבים שההורים צריכים לכרוע ברך שהסכימו להטלטל באוטובוס כדי לעשות להם טובה ולבוא!

אם זה רצון המארחים- שתבואו כמו נסיכים לבית מלון- תהנו
אבל כמעט תמיד זה לא המצב.
וכיבוד הורים זה בגופו ובממונו.
במיוחד למי שכתב את זה:


אצל הורי (זוג שסיים לחתן ואין עזרה בהכנות) מקובל לסייע הרבה: לפחות עוגה וסלט או 2 סלטים. הבנות, שקצת יותר ערניות לצרכי ההורים, מגיעות לפעמים עם הרבה מאד הכנה מהבית (החל מכמה סלטים ועוגות וכלה בדגים/ בבשרי!).
יש כאלו שגם מגיעים עם המצעים משלהם.
וכן, זה גם ממרחקים גדולים (לא קורה כלום לסלטים שאורזים יפה בנסיעה ברכב/ אוטובוס ממוזג!!!)
וכמה שזה מפליא-
ממשיכים להגיע
ושמחים להגיע
וההורים שמחים לארח.
הם מקבלים כח מהשבתות האלו כי לא מגיעים אליהן עם לשון בחוץ.
וההאורחים לא מרגישים שהכבידו.

[ולאותו הנ"ל שמעדיף את קינו בית למנוחה: נכון. יש מנוחה ויש מנוחה. מבחינת עול ההכנה- יותר קל בבית, אבל יש את ההנאה מהמפגש עם ההורים ומפגש הנכדים. יש עוד דרכים להנות ממנוחת השבת חוץ משינה]

אצל חמותי מקובל פחות להכין
אבל לא מרגישה שמסוגלת בלי להכין משהו.
והיא מקבלת באהבה סלטי חצילים שאוהבת שאני מכינה
ואני מרגישה טוב שלפחות הכנתי משהו.
הכל נכון, אבל זו שציטטת ששואלת על הרצון להישאר ולבנות את הקן, כתבה שהיא בעצמה בשלב אירוח הנשואים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
הכל נכון, אבל זו שציטטת ששואלת על הרצון להישאר ולבנות את הקן, כתבה שהיא בעצמה בשלב אירוח הנשואים.
תודה שהארת את עיני!

אבל אדרבה,
זה מביא אותי לחשוב
שאולי האירוח כ"כ מכביד
שהעונג בלארח ילדים ונכדים לא שווה אצלה את המאמץ.
ואולי אני טועה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
זה הורים והם אמורים להבין
אבל גם את אמורה להבין שהורים עם כל הרצון ואהבה ולארח את ילדיהם
אין להם את הכוחות להכין את כל השבת ולפעמים ייצא
כל החשק ולארח שחמותך צריכה לעבוד ממש קשה בחמישי ושישי
וזה גם ההרגשה שמה, היא בית תבשיל שצריכה להכין כמויות של אוכל ואז מגיעה הבת\הכלה בידיים ריקות?
כמובן זה לא נוגע בכל המקרים
אבל זה לדעתי זה מינימום להגיע עם משהו, עוגה\פשטידה\תוספת לעיקרי
אפילו בשביל ההרגשה של ההשתתפות.
עכשיו כולכם תקפצו עלי
אבל בבקשה אם מישהו מרגיש בית התמחוי שלא יארח אותי
אף אחד לא צריך להכין כמויות של אוכל בשבילי - זה בשביל הבעל שהוא בן שלהם והילדים שהם נכדים לא?!
ואני לא באה בידים ריקות גם אם לא הכנתי משהו - אני באה עם הבן שלהם ועם הילדים שלי - הנכדים שלהם שאני טרודה איתם כל השבוע ב"ה
ובשבילי גם יום שישי של נסיעה (היום החופשי היחיד שלי) הוא עמוס נורא בארגון הבית והתארגנות.. והצורך להכנס למטבח אפילו למשהו קטן - כל דבר זה גם לקנות לשטוף.. ממש מכביד עלי
אז אם מארחים אותי בשמחה ורוצים לראות את הנחת ועל הדרך גם לעזור פעם ב (במחילה אני עסוקה פי כמה..) בשמחה אם לא - בבקשה אני ישאר בבית "מויחעל טובות" תעבירו הלאה מצידי..
ובאמת לפני שכולם יקפצו עלי - אני באמת מקוה ומתפללת לראות את זה כך בשלב הבא - שזה זכות ושמחה בשבילי לארח משפחות של ילדים שלי ולעזור לכלות עמוסות בע"ה..
אבל לא אומרת מי שבא לה בכיף "רק" איזה עוגה וקנוח - למה לא..
והרגשה של השתתפות כמו שכבר הזכירו זה לטעמי יותר בשבת עצמה לא לשבת בשלוב ידים.. ויש את אילו שמגדילות לעשות וישנות כל השבת ושהסבתא תשמור.. שם אני כבר ממש לא..
(אגב אני מסיגת עכשיו שתלוי מאד באיזה שלב בחיים השויגער - האילו הצעירות שעוד בעצמן עובדות ויש להן ילדים בבית באמת צריך לשים לב לעזור יותר..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
עכשיו כולכם תקפצו עלי
אבל בבקשה אם מישהו מרגיש בית התמחוי שלא יארח אותי
אף אחד לא צריך להכין כמויות של אוכל בשבילי - זה בשביל הבעל שהוא בן שלהם והילדים שהם נכדים לא?!
ואני לא באה בידים ריקות גם אם לא הכנתי משהו - אני באה עם הבן שלהם ועם הילדים שלי - הנכדים שלהם שאני טרודה איתם כל השבוע ב"ה
ובשבילי גם יום שישי של נסיעה (היום החופשי היחיד שלי) הוא עמוס נורא בארגון הבית והתארגנות.. והצורך להכנס למטבח אפילו למשהו קטן - כל דבר זה גם לקנות לשטוף.. ממש מכביד עלי
אז אם מארחים אותי בשמחה ורוצים לראות את הנחת ועל הדרך גם לעזור פעם ב (במחילה אני עסוקה פי כמה..) בשמחה אם לא - בבקשה אני ישאר בבית "מויחעל טובות" תעבירו הלאה מצידי..
ובאמת לפני שכולם יקפצו עלי - אני באמת מקוה ומתפללת לראות את זה כך בשלב הבא - שזה זכות ושמחה בשבילי לארח משפחות של ילדים שלי ולעזור לכלות עמוסות בע"ה..
אבל לא אומרת מי שבא לה בכיף "רק" איזה עוגה וקנוח - למה לא..
והרגשה של השתתפות כמו שכבר הזכירו זה לטעמי יותר בשבת עצמה לא לשבת בשלוב ידים.. ויש את אילו שמגדילות לעשות וישנות כל השבת ושהסבתא תשמור.. שם אני כבר ממש לא..
(אגב אני מסיגת עכשיו שתלוי מאד באיזה שלב בחיים השויגער - האילו הצעירות שעוד בעצמן עובדות ויש להן ילדים בבית באמת צריך לשים לב לעזור יותר..)
בגדול אני ממש מסכימה עם הנאמר לעיל,
אם הייתי רוצה לעבוד הייתי נשארת בבית אני מגיעה לשבת כדי לנוח,
ואם יש לי גיסות בחורות וילדות בבית אז אין כ"כ שאני יקום, זה יהיה יפה מצידי וכו אבל בלי להכריח כי גם אני עייפה ומטופלת בקטנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
עכשיו כולכם תקפצו עלי
אבל בבקשה אם מישהו מרגיש בית התמחוי שלא יארח אותי
אף אחד לא צריך להכין כמויות של אוכל בשבילי - זה בשביל הבעל שהוא בן שלהם והילדים שהם נכדים לא?!
ואני לא באה בידים ריקות גם אם לא הכנתי משהו - אני באה עם הבן שלהם ועם הילדים שלי - הנכדים שלהם שאני טרודה איתם כל השבוע ב"ה
ובשבילי גם יום שישי של נסיעה (היום החופשי היחיד שלי) הוא עמוס נורא בארגון הבית והתארגנות.. והצורך להכנס למטבח אפילו למשהו קטן - כל דבר זה גם לקנות לשטוף.. ממש מכביד עלי
אז אם מארחים אותי בשמחה ורוצים לראות את הנחת ועל הדרך גם לעזור פעם ב (במחילה אני עסוקה פי כמה..) בשמחה אם לא - בבקשה אני ישאר בבית "מויחעל טובות" תעבירו הלאה מצידי..
ובאמת לפני שכולם יקפצו עלי - אני באמת מקוה ומתפללת לראות את זה כך בשלב הבא - שזה זכות ושמחה בשבילי לארח משפחות של ילדים שלי ולעזור לכלות עמוסות בע"ה..
אבל לא אומרת מי שבא לה בכיף "רק" איזה עוגה וקנוח - למה לא..
והרגשה של השתתפות כמו שכבר הזכירו זה לטעמי יותר בשבת עצמה לא לשבת בשלוב ידים.. ויש את אילו שמגדילות לעשות וישנות כל השבת ושהסבתא תשמור.. שם אני כבר ממש לא..
(אגב אני מסיגת עכשיו שתלוי מאד באיזה שלב בחיים השויגער - האילו הצעירות שעוד בעצמן עובדות ויש להן ילדים בבית באמת צריך לשים לב לעזור יותר..)
ושאת נשארת בבית לשבת -אינך מכינה אוכל?
כנראה פי כמה וכמה מהסלט\עוגה סמלית שתביאי להורים\חמות
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
ושאת נשארת בבית לשבת -אינך מכינה אוכל?
כנראה פי כמה וכמה מהסלט\עוגה סמלית שתביאי להורים\חמות
אני מכינה כמובן
אבל אין לי את ההתעסקות של לארוז ולסוע וכו
ומנגד אני מרויחה בדכ מנוחה טובה פי כמה (אין כמו שאני והילדים במיטות שלהם..)
ושלא תבינו לא נכון - לא שבחיים לא הבאתי משהו אם מסתדר (דוקא אצל אמא שלי יש סלט שנהיה קבוע שאני מביאה.. משהו שממש בקליל לי) אבל את הגישה שאם אני לא מביאה החמות נהיית בית התמחוי - לא אהבתי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
אבל את הגישה שאם אני לא מביאה החמות נהיית בית התמחוי - לא אהבתי..
לא מצאתי באשכול את הגישה הזו.
האשכול העלה למודעות את ההערכה להורים המארחים ובאיזה אופן נכון לבצע אותה.
יש שחושבות שהכנת מאכלים מביעה הערכה והשתתפות בעול ויש שחושבות שהעזרה בפועל בשהות אצל ההורים. זה שלא הבאת דבר מאכל לא עושה את בית חמותך לבית תמחוי, אבל הגישה של אני עובדת קשה כל השבוע ואת לא אז בקשה תזיזו את עצמכם כדי לזכות לראות את הבן שלכם והנכדים שלכם היא מאוד שגויה ומאוד צורמת
הייתי מאוד רוצה לדעת מה דעתה האמיתית של חמותך בעניין
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
לא מצאתי באשכול את הגישה הזו.
האשכול העלה למודעות את ההערכה להורים המארחים ובאיזה אופן נכון לבצע אותה.
יש שחושבות שהכנת מאכלים מביעה הערכה והשתתפות בעול ויש שחושבות שהעזרה בפועל בשהות אצל ההורים. זה שלא הבאת דבר מאכל לא עושה את בית חמותך לבית תמחוי, אבל הגישה של אני עובדת קשה כל השבוע ואת לא אז בקשה תזיזו את עצמכם כדי לזכות לראות את הבן שלכם והנכדים שלכם היא מאוד שגויה ומאוד צורמת
הייתי מאוד רוצה לדעת מה דעתה האמיתית של חמותך בעניין
צטטתי את הגישה הזאת מהאשכול הזה..
וכמו שכתבתי בשבת עצמה אני הכי בדעה להושיט יד ולא להכביד אז את יכולה לשאול חופשי..
ואני גם לא מבקשת כלום כן?! אני הכי לא ב"אפשר לבא לשבת".. אבל אם הזמינו אותי - אז כן אני שמחה לעזרה..

(כנגד - יש לי גיסה שבדכ מביאה משהו , אפילו פנסי, אבל אז בהדלקת נרות היא עיפהההה וחיבת לנוח ומי שומר לה על הילדים? חמותי ואני כמובן.. אותי זה מפוצץ.. אבל אם היא תכתוב תגובה כל השבוע אני עובדת קשה עם הילדים שחמותי פעם ב תשמור עליהם לא בטוח שאני לא יבין אותה..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
אף אחד לא צריך להכין כמויות של אוכל בשבילי - זה בשביל הבעל שהוא בן שלהם והילדים שהם נכדים לא?!
ואני לא באה בידים ריקות גם אם לא הכנתי משהו - אני באה עם הבן שלהם ועם הילדים שלי - הנכדים שלהם שאני טרודה איתם כל השבוע ב"ה
נראה לי זה עניין של הבנה שבאה לי עם החיים,
אף אחד לא חייב לעזור לי בגלל שיש לי קטנים,
אף אחד לא חייב לארח אותי או לקנות לי,
אני ובעלי אחראיים לעצמינו אם משהו מזמין אותנו לשבת או מציע לי עזרה
אקבל אותה בשמחה אבל גיסתי לא חייבת לשמור לי על הילדים ולא לצאת איתם לגינה,
בענין האירוח בשבתות באמת יותר קשה להתארח מאשר להשאר בבית לכן אני יוצאת פעם בחודש ואז אני יודעת שזה שבת שאני פחות ישנה ואני עובדת יותר קשה לפני ואחרי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
לא מצאתי באשכול את הגישה הזו.
האשכול העלה למודעות את ההערכה להורים המארחים ובאיזה אופן נכון לבצע אותה.
יש שחושבות שהכנת מאכלים מביעה הערכה והשתתפות בעול ויש שחושבות שהעזרה בפועל בשהות אצל ההורים. זה שלא הבאת דבר מאכל לא עושה את בית חמותך לבית תמחוי, אבל הגישה של אני עובדת קשה כל השבוע ואת לא אז בקשה תזיזו את עצמכם כדי לזכות לראות את הבן שלכם והנכדים שלכם היא מאוד שגויה ומאוד צורמת
הייתי מאוד רוצה לדעת מה דעתה האמיתית של חמותך בעניין
כל מילה!
היטבת לדייק את המסר, תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
נראה לי זה עניין של הבנה שבאה לי עם החיים,
אף אחד לא חייב לעזור לי בגלל שיש לי קטנים,
אף אחד לא חייב לארח אותי או לקנות לי,
אני ובעלי אחראיים לעצמינו אם משהו מזמין אותנו לשבת או מציע לי עזרה
אקבל אותה בשמחה אבל גיסתי לא חייבת לשמור לי על הילדים ולא לצאת איתם לגינה,
בענין האירוח בשבתות באמת יותר קשה להתארח מאשר להשאר בבית לכן אני יוצאת פעם בחודש ואז אני יודעת שזה שבת שאני פחות ישנה ואני עובדת יותר קשה לפני ואחרי...
איתך בכל מילה וצר לי אם הובנתי אחרת
אני הכי לא בעולם בקטע לפול על מישהו
שוב - זה היה רק כנגד ההרגשה של "החמות לא בית התמחוי להכין כמויות של אוכל והכלה לא מכינה כלום".. רציתי להביא צד שני..
מקוה שהובנתי..
(גלוי נאות: אני יוצאת הרבה הרבה פחות מפעם בחודש, מסיבה זו בדיוק)
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
עכשיו כולכם תקפצו עלי
אבל בבקשה אם מישהו מרגיש בית התמחוי שלא יארח אותי
אף אחד לא צריך להכין כמויות של אוכל בשבילי - זה בשביל הבעל שהוא בן שלהם והילדים שהם נכדים לא?!
ואני לא באה בידים ריקות גם אם לא הכנתי משהו - אני באה עם הבן שלהם ועם הילדים שלי - הנכדים שלהם שאני טרודה איתם כל השבוע ב"ה
ובשבילי גם יום שישי של נסיעה (היום החופשי היחיד שלי) הוא עמוס נורא בארגון הבית והתארגנות.. והצורך להכנס למטבח אפילו למשהו קטן - כל דבר זה גם לקנות לשטוף.. ממש מכביד עלי
אז אם מארחים אותי בשמחה ורוצים לראות את הנחת ועל הדרך גם לעזור פעם ב (במחילה אני עסוקה פי כמה..) בשמחה אם לא - בבקשה אני ישאר בבית "מויחעל טובות" תעבירו הלאה מצידי..
ובאמת לפני שכולם יקפצו עלי - אני באמת מקוה ומתפללת לראות את זה כך בשלב הבא - שזה זכות ושמחה בשבילי לארח משפחות של ילדים שלי ולעזור לכלות עמוסות בע"ה..
אבל לא אומרת מי שבא לה בכיף "רק" איזה עוגה וקנוח - למה לא..
והרגשה של השתתפות כמו שכבר הזכירו זה לטעמי יותר בשבת עצמה לא לשבת בשלוב ידים.. ויש את אילו שמגדילות לעשות וישנות כל השבת ושהסבתא תשמור.. שם אני כבר ממש לא..
(אגב אני מסיגת עכשיו שתלוי מאד באיזה שלב בחיים השויגער - האילו הצעירות שעוד בעצמן עובדות ויש להן ילדים בבית באמת צריך לשים לב לעזור יותר..)
קצת צורמת הגישה הזאת
בסה"כ זה ההורים שלנו
ואנחנו מחויבים לכבד אותם בלי קשר לכלום
ובודאי שיש הכרת הטוב עצומה אליהם...

מה שכן לא חושבת שחובה דווקא להכין משהו,
מי שזה מסובך לה ומקשה עליה לא חושבת שחייבת לעשות את המאמץ
ואם קל לה יותר לעזור בשבת בהגשה וכו', אז למה לא
העיקר זה הגישה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
אני משתדלת להביא איתי עוגה, חלות תוצרת בית, מעט פיצוחים וכו'
זה המינימום...
שמתארחת אצל אחיות או גיסות מכינה קינוח ומביאים ממתקים, פיצוחים ועוד וכמובן בתוספת מתנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
אני מהצד המארח נשואים
(וגם פעם בשנה אולי מתארחת)

לא מסכימה בכלל עם זה שלנשואים יותר קשה מלמארחים
כן יותר קשה מלהישאר בבית
(ואני עדין זוכרת את הקושי להיסחב ולהתארח ברור שבבית יותר קל)
אני עדין צעירה עובדת קשה מאוד במשרה מלאה ותובענית
יש לי ילדים קטנים, כך שהבחורות שלי גם עייפות מלשמור ולעזור כל השבוע

וחוץ מזה יש לי לטפל בהורים מבוגרים ב"ה/לטפל בכל מה שבית ברוך עם: קטנים/בינונים/מתבגרים/בחורים/בחורות/שידוכים וכו

כך שברור לי שלנשואים יש יותר זמן להכין מאשר לי
אבל אני לא רוצה וצריכה שיביאו משהו , הפוך אומרת להם לא להביא

אבל אין מה להשוות בת/כלה שעוזרת להכין סלטים במטבח/או אפילו רק מציעה כי בדר"כ אני שולחת אותם לספה לפטפט
מבינה שצריך להוריד מצעים ולסדר את המיטות אחרי שבת
לבין מי שלא
ולא בגלל הכמה דקות שלוקח אבל יותר הרגשה של לרצות לעזור ולהבין שמשהו פה טרח
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
אני מהצד המארח נשואים
(וגם פעם בשנה אולי מתארחת)

לא מסכימה בכלל עם זה שלנשואים יותר קשה מלמארחים
כן יותר קשה מלהישאר בבית
(ואני עדין זוכרת את הקושי להיסחב ולהתארח ברור שבבית יותר קל)
אני עדין צעירה עובדת קשה מאוד במשרה מלאה ותובענית
יש לי ילדים קטנים, כך שהבחורות שלי גם עייפות מלשמור ולעזור כל השבוע

וחוץ מזה יש לי לטפל בהורים מבוגרים ב"ה/לטפל בכל מה שבית ברוך עם: קטנים/בינונים/מתבגרים/בחורים/בחורות/שידוכים וכו

כך שברור לי שלנשואים יש יותר זמן להכין מאשר לי
אבל אני לא רוצה וצריכה שיביאו משהו , הפוך אומרת להם לא להביא

אבל אין מה להשוות בת/כלה שעוזרת להכין סלטים במטבח/או אפילו רק מציעה כי בדר"כ אני שולחת אותם לספה לפטפט
מבינה שצריך להוריד מצעים ולסדר את המיטות אחרי שבת
לבין מי שלא
ולא בגלל הכמה דקות שלוקח אבל יותר הרגשה של לרצות לעזור ולהבין שמשהו פה טרח
ברור שזה שלב ממש קשה בחיים וכל הכבוד (נראה לי שזה השלב הכי קשה.. ללהטט בכל החזיתות האפשריות..)
חיבת לצין שמה שאני כתבתי התכונתי כבר לשלב אחר..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה