אתגר נובמבר ספרותי #2 > אתגר כתיבה | אשכול העבודות

#רכס
אני יודעת שמדובר על רכס של הרים
אבל לא הצלחתי לכתוב עליו כלום
חשבתי וחשבתי וניסיתי לשנות ניקוד
גיליתי שאם מחליפים ציירה בפתח
מדובר על מישהו שהיה לו קר
ולכן את הרוכסן של הסוודר הוא רכס
ולמה כתבתי לכם את זה?
סתם כי לא היה לי מה לכתוב בכלל..
 
# חייל
בא לראות אותו.
רואה אותו.
הולך.

זהו.
מה שנותר מהחייל שלנו.
לא "כלום".
"זהו".

עיניים שרואות הכל,
לב שפועם עד כאן,
תקווה להחזיק שוב.
זהו.
וזה הכל.
חייל שלנו.

זה דוד.
חייל גיבור שרואה הכל,
ושותק.
חייל של הלב ושל העם.

ראיתי אותו.
זכיתי לראות,
והלכתי.

זהו.
 
# חייל
"יפה מאוד. עכשיו-תחשוב על משהו אחר. על משהו אחר. לא על הכאב. תחשוב על הבית. דניאל-", בניגוד אליו, אביב יושב, רפוי, על כיסא נוח ושותה קפה.

"מצטער, אני לא יכול", קולו מאופק עדיין. שומט את גומיית הפיזיותרפיה, מסית את מבטו המיוסר למעמד המשקולות.

"כואב?" שביב אמפתי משתרבב לקולו של אביב.

"תאר לעצמך", הוא מתחיל להיסדק.

"יותר כואב להיות נכה. קדימה", אביב לא מוותר, מלביש לו שוב את הגומייה. מותח.

הוא נושם עמוק, מתרכז, מחזיק את עצמו. לא להרבה זמן.

"דניאל, היית חייל, לא? בצבא העבידו אתכם קשה יותר, אני בטוח. אל תיתן לחיזבאלונר שירה ביד שלך לרסק גם את ה'אני' שלך".

"הייתי, אני לא אוכל לחזור לזה", תהומות של כאב בקולו. אובדן. אבדון.

בסבב הבא של המתיחות הוא מחזיק יותר זמן, מוחה במבוכה דמעת כאב סוררת.

"היי, חבוב, חייל לא תחזור להיות. לוחם- לעולם תהיה", טופח אביב על שכמו.

הוא מחזיר מבט, וממשיך.

נלחם.
 
#חייל

בום.
בום.
בום.
רעש של מתכת מתנגשת במתכת אחרת, אבנים מתעופפות באוויר.
אני מנסה לזוז ולא מצליח. אני קבור מתחת בלוקים, אולי כבר שזה יהיה הקבר שלי וזהו.
קשה לי לנשום. אני מת. מת.
טוב שנפרדתי משירה לפני שיצאתי, חבל שהיא צחקה עלי ולא הבינה עד כמה הפרידה אמיתית.
יש מישהו מעלי, אולי אני אגיד לו לירות בי ולסיים את העבודה. כואב לי מידי.
הכל מעורפל לי, לוקחים אותי למסוק. חבל, יש פצועים שיותר צריכים את זה, אני כבר מת.
''רק תגידו לשירה שאהבתי אותה'', אני צועק להם, הם מהנהנים לי בשקט.
העיניים שלי נעצמות.
ביי עולם, כנראה לא נתראה יותר.
לנצח.
 
20# - חייל.

להיכנס לאש,

להילחם.

להרים ת'נשק,

לא לרחם,

על עצמך.

להתקדם.

מציל את עצמי,

וגם אם לא.

אדע שתמיד הוא יהיה שם בשבילי,

יעזור, יגן ויושיע.

אני ישיבע-בוחער, חייל ה',

לומד תורה, חיים נושם.
 
21# - קרנף.

קרנף.

קרן על האף.

מרים אותו למעלה,

לא רואה קורה בין עיניו.

כך הגאוותן,

אפרורי וזקן.

ובסוף אם ימשיך,

את הקרן יחתכו,

והאיש יישאר,

בלי הגאווה המתועבת,

ויבין שהיא בעצם כלום,

כיחיד בלי שבט.
 
#21 קרנף
"קרנף" הם קראו לי. קרנף, במלעיל, עוף מוזר הייתי ביניהם, קרנף בעדר פילים, קוף בין אנשי עסקים.

הם היו יורדים עלי, עוקצים אותי, לוקחים לי, מרביצים לי, איך לא סבלתי מידיהם כל הזמן. כשרק נכנסתי לביצ'פר הם היו שועטים עליי, "קרנף" הם היו צוחקים "הבאת את השיעורים?"

אהבתי שיעורי בית, בעיקרון, אהבתי. אבל כשהייתי צריך לעשות לעוד שלושה ילדים את השיעורים, ושלא יראו שזה אותו אחד כתב, לשנות את הכתב, את הסגנון, ולהשאיר את הציון, זה היה קשה. זה היה סיוט.

קרנף. לא יכולתי לעשות משהו בנידון.

קרנף. שתקתי והמשכתי הלאה.

...

היום אני מבין שזה מה שעיצב אותי, שונא אדם באשר הוא, מנסה לנקום באנושות הרעה הזו על מה שהם אפשרו להם.

היום אני בעמדה של כוח, תמיד הייתי מוכשר יותר, וחנון יותר, עכשיו אני יכול להשתמש בזה.

יש לי את המחשבים שלי, את כתובות הIP שלי, הם לא ימצאו אותי בחיים.

אז אני תוקף את החשבונות שלהם ברשת החברתית, נוקם על מה שהם עשו לי, מוריד להם לייקים וחשיפה. פוגע בנקודה הכואבת שלהם. אני זוכר כל אחד. בפרצוף, בשם, באהבות, באכזבות. זוכר כל אחד ופוגע.

אני לא תאב בצע, אין לי רצון להיות עשיר, רק לנקום.
אבל אומרים שנקמה מגישים קרה, אני אומר לכם הנקמה יקרה.
אני צריך כסף כדי לפרנס את המפעל הזה, אז אני תוקף את אתר פרוג באיזה ליל שבת משועמם אחד, כדי לקבל קצת כסף לקניות שלי, לכל מה שאני צריך כדי לנקום. לאכול לנשום ולנקום.

אני יודע שהנקמה לא תיתן לי כלום, אני יודע שזה לא ממלא אותי. אבל זה חזק ממני.
מקווה שתסלחו לי על עוגמת הנפש.

קרנף (במלעיל)
 
#קרנף

יש לי חבר דמיוני, קוראים לו קרנף (כי יש לו קרן באף) והחלטתי להקדיש לו שיר.

קרנף
בשמים עף
אוכל עם כף
נועל כפכף
וכותב על דף

הוא חבר של דן
שלא כל כך למדן
אוהב מעדן
וקצת קפדן

יחד הם משחקים
טסים לשחקים
לפעמים שותקים
ותמיד עסוקים

הם מאוד אוהבים
ביחד על הכל חושבים
שניהם תמיד יהיו חשובים
וקצת קצת שובבים

ממני, דן.
 
# מחנה

לאחור,
סופר, כמובן.
את השניות,
לפיצוץ שתוכנן.
וזה לא בא, לא נשמע,
משהו צריך לקרות.
פיצוץ.
מחנה נעלם.
של הילדות שלי.
של ההווה.

של הילד שנשאר,
במחנה המאולתר,
על הגזע המוסתר,
ליד שביל הכורכר.
עכשיו הוא עפר,
של הלב כמובן.

מחנה של דמיון,
שפוצץ באישון,
לילה, כמובן.
או של העין,
שהאש שדלקה בה,
בעין, כמובן,
הושלכה אל המחנה
ופוצצה אותו,
עם בגרות.

כבר אין מחנה,
אין ילד,
ואין אש.

רק תמימות של מבוגרים,
שנותרה בודדה.
שחושבים שניצחו
את המחנה המוגן,
עם פיצוץ מדומיין.

המחנה שלי כאן.
להישאר.
להילחם בכם,
הבוגרים.
להדליק לי שוב,
את האישונים,
כמובן.
 
#22 מחנה

תמיד הרגשתי מוזר ושונֶה
נלחם
מול כל העולם.
תמיד הייתי כל כך מקנא
נאבק
בחזית מול כולם.
הייתי חייל בודד ושבור
מול צבא המוני ורעב,
הרגשתי מעוך, הרגשתי קבור
בתוך בור של דמעה וכאב.

לא עוד.

לא עוד מעוך,
לא עוד שבור
לא עוד קדוש מעונה.
לבי לא ירא,
נאזר בגבורה-
אם תחנה עלי מחנה.
 
22# - מחנה.

המשחק הזה ששיחקנו כשהיינו ילדים,

כמין 'בוטקה' מעץ, בתוכו היינו משחקים.

עושים 'חבורה' משל עצמינו,

מתווכחים קצת עם החבורות שסביבנו.

פותרים 'תעלומות' (שלרוב אנחנו יצרנו...),

מסכלים מזימות (דמיוניות...).

אוי, נוסטלגיה נוסטלגיה,

למה אני מתרפק על זכרך, אם אני עדיין לא זקן.

למה מתגעגע לימים, בהם היינו תמימים,

בלי ויכוחי דת, צווי גיוס או מעצר,

בלי להתעסק בפוליטיקה, למה ביבי כמעט נעצר.

אז נמשיך להתפלל, שיחנה אצלנו כבר גואל,

ושוב נהיה ביחד. שמחים, מלוכדים.

פשוט ילדים.
 
#מחנה

הוא יושב שם כבר שלושה ימים. לבד, בקור, בחושך ובגשם, מחכה שהזמן יעבור והוא יכנס פנימה חזרה.
הוא יושב שם, מעבר לחומה, פצוע וחבול. מצורע.
נכון, הוא אשם. הוא דיבר כשהיה אסור, לא בלם את פיו, לא חתם שפתיים, המחשבה הזו הופכת את הזמן לנורא יותר, לנחמד פחות.
הכל בגללו.

הוא יושב שם, מחוץ למחנה. עובר חשבון נפש.
הפצעים מגלידים ואט אט נעלמים, גם הפצעים שפצעו את הנפש.
עוד יום עובר וגם זה שבא אחריו, הוא מחלים ושער המחנה נפתח לפניו.
החזרה למחנה אחרי המכבש שעבר בחוץ, חינכו אותו לכל החיים.
עכשיו החליט, תפקידו גם לחנך אחרים.
 
#מחנה

בַּבּוֹקֶר
הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה מֵעֵבֶר לַיָּם
מִכִּיוּוּן הַבַּיִת

אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַחוֹל
רוֹאֶה אוֹתָהּ
מְאִירָה עַל צְרִיפֵי פַּח
עַל אוֹהָלִים
זוֹרָה נְמָשִׁים
עַל יְלָדִים יְחֵפֵי רַגְלַיִים

לִפְעָמִים בַּלַּיְלָה
עוֹלִים הַקּוֹלוֹת
מֵהַמַּחֲנֶה הַהוּא
מִתְעַקְּשִׁים
לְהִתְפַּתֵּל בֵּין צְרִיפִים
לְהַזְכִּיר
מִסְפָּרִים צְרוּבִים
עַל זְרוֹעַ

בַּבּוֹקֶר
הַקּוֹלוֹת אֲחֵרִים
עֲרִיסָה מִתְנוֹעַעַת
שִׁיר עֶרֶשׂ בְּעִבְרִית
לוֹחֵשׁ
הַבְטָחוֹת
עַל אֲדָמָה, עַל בַּיִת

אֶתְמוֹל
רָאִיתִי צִיפּוֹר
חוֹצָה אֶת הַיָּם
דִּמְיַינְתִּי אוֹתָהּ
נוֹחֶתֶת
בְּלִי סֶרְטִיפִיקָט
בְּלִי פַּחַד
בְּלִי זִיכְרוֹנוֹת

מָחָר
אוּלַי
גַּם אֲנַחְנוּ
נִהְיֶה
חוֹפְשִׁיִּים
כָּל כָּךְ
 
#חלודה


עומדים מולו שלושה ומחייכים
הוא מנסה להיזכר מי הם
מתאמץ ממש
אבל שום דבר
המוח שלו כאילו נמחק
כאילו נחלד

הוא עומד מולם מבולבל
רואים שלא זוכר אף אחד
מתאמץ נורא
אבל שום דבר
הם מבינים לבד
הראש של אבא שכח
כאילו אבד
 
#חלודה
אני מסתכלת על הקיר הרטוב, העובש שהחל לצמוח, הרהורים פילוסופיים התהרהרו לי לאחר שהאינסטלטור עזב את הבית, והותיר בידי הצעת מחיר מעלפת להחלפת הצנרת.

המים.
חיים לעולם, תמיד מחפשים דרך לצאת, לזרום, לשצוף. אם לא גערתו של בורא עולם היו מציפים את העולם.
בא האדם וייצר לעצמו מערכת מים נוחה וקלה לתיפעול.

חמצן.
בלעדיו אין חיים. כל היצורים זקוקים לחמצן אפילו הקטנים ביותר.

אדם.
זקוק למים ולחמצן. בלעדיהם אין חיים. ושניהם ביחד יוצרים את האויב העיקרי במערכות המים שלנו, מפרנסים את השרברבים לפחות שלושה דורות.

חלודה.
ה"תכנית" של המים עם החמצן לפורר את הצינורות כדי שהמים יוכלו לצאת, לזרום ולשצוף.
הסתכלתי שוב על הדף שבידי, נאנחתי והתקשרתי לברר את יתרת החשבון בבנק.
 
מרגיש לי מגוחך להמשיך ולעלות כל יום קטע כששם הניק שלי מופיע בכל הודעה שניה, אבל אתגר זה אתגר, אז שיהיה..

#משלחת

הכל לבן סביבו, לבן ורך כל כך.
כל פסיעה שלו מלווה בצלילים נעימים, מנגינה שמחממת את הלב.
ההפך המוחלט לשדה הקרב שהיה בו רק לפני כמה רגעים.
קולות הירי והפיצוצים התחלפו לקולות של נבל וכינור.
אבק השריפה שמילא את הריאות הוחלף בעננה לבנה, רכה ונעימה שעוטפת אותו.
הוא עוצם עיניים ונושם עמוק.
כשהוא פותח אותן, משלחת של מלאכים מחכים לו.
ברוך שובך, חיכינו לך, הם אומרים בחום.
הוא מחייך, זוהר כולו.
 
25# -דחליל.

גם אני,

כמו דחליל,

לפעמים אדם מעץ.

באש אני נשרף,

מכעס מתפוצץ.

אבל, צריך לדעת, בסופו של דבר,

עצבים לא יעזרו, זה נורא מיותר,

וגם אם כמו דחליל עולה עליך 'עורב' (היצר שאורב),

תמיד צריך להישאר שליו, וללמוד תורה - תבלין מהר חורב.
 
#דחליל


נפלה ההחלטה, המשפחה החליטה להקים גינה.

השכנים התנגדו. וכל ערוגה שעדרו בני המשפחה וכל שתיל שהרים ראש, השכנים הרסו.

למרות הקשיים, בני המשפחה ייבאו זרעים ושתילים, שתלו את היבוא מהמזרח התיכון בצפון ובדרום, את האירופאי במרכז, והיתה להם גינה נהדרת. זיבלו והשקו. למרות קנאת השכנים, הצליחו לראות פירות הילולים.

מידי פעם השכנים שיסו את הכלבים שלהם ופגעו בהם ובגידולי הגינה.

המשפחה חשבה מה לעשות, והחליטו לבקש את הכרת המועצה המקומית בגינה שלהם. הסבירו את חשיבותה לאיכות הסביבה. ישבו החשובים במועצה והכריזו על הגינה כשטח השמור רק למשפחה.

אבל השכנים לא הסכימו לקבל את החלטת המועצה. הם גייסו לעזרתם את השכנים ממול ובאישון ליל פרצו את הגבול ונכנסו ברגל גסה ורמסו את הערוגות. יצאו כל בני המשפחה, מי במקל, מי בקילשון ומי במעדר, אפילו הילד הקטן יצא עם סרגל. באומץ רב ובקולות קרב סילקו את השכנים המזיקים.

בבוקר, בני המשפחה יצאו לראות את מימדי ההרס.

"השכנים פחדנים", צייץ הילד הקטן, "יצאתי עם הסרגל והחזקתי אותו כמו רובה והם ברחו".

כולם הנהנו.

"אי אפשר להמשיך ככה", אמרה סבתא, "תראו כולנו עייפים אחרי ליל השימורים".

ושוב, כולם הנהנו.

"נעמיד שומרים עם נשק, נבנה גדר, לא נוותר", הכריע סבא.

ושוב, כולם הנהנו.

וכך היה, מידי לילה ויום עמד אחד מהמשפחה ושמר על הגינה, בדק שהגדר שלימה, והשער סגור.

ראו השכנים שהמקום שמור, הפסיקו להתגנב ולגנוב.

ימים חלפו, שנים עברו, הגינה גדלה ויפתה. הילד הקטן עם הסרגל, שסיפרנו עליו קודם, גדל והצטרף לשמירה, וכמו הצעירים שמחפשים חיים קלים העלה רעיון – דחליל.

"נעמיד את הדחליל שישמור, הם יראו ויחשבו שזה השומר", הסביר לסבא שמיד שלל בראשו, "כמובן", הצעיר ניסה להסביר, "השומר התורן יהיה אחראי לבדוק את הגדר והשער ויצטרך מידי פעם לבדוק שהכל בסדר במהלך הלילה", סבא הסכים לנסות.

וכך היה, מידי ערב עבר השומר התורן ובדק את הגדר והשער, העמיד את הדחליל, שהיה לו כובע וזקן, ובידו החזיק נשק.
עם הזמן וההרגל, השומר התורן אפילו לא יצא לגינה ולא בדק אם הכל בסדר, השקט נשמר. הדחליל שמר, השכנים הרעים פחדו ממנו כי חשבו שהוא בן אדם, ובני המשפחה יכלו לישון במנוחה.

כולם היו מרוצים.

עד שהשכנים גילו את הטריק, ניסו להתקרב לגדר, והשומר/הדחליל לא התרשם. נגעו בגדר, ושקט. אפילו דפקו על השער, אבל השומר/הדחליל לא שת ליבו המשיך לעמוד בתנוחה מאיימת אך לא זז. פתחו את השער, הכניסו רגל ועוד רגל ואז נכנסו כולם, הם וכלביהם השחיתו, גנבו את הפירות והירקות, ובזזו את כלי הגינה היקרים.

וגם את הדחליל.

מאז, כבר יותר משנה, המשפחה עובדת קשה כדי להחזיר את ההרתעה, להשיב את מה שנגנב ולחדש את הגינה. אני מקווה שלמדו את הלקח.
הם מקווים ומאמינים שיהיה להם יותר טוב ועוד יותר טוב.
 
#דחליל

לפעמים אני דחליל
בשדה פרוע
עומדת שם נטועה
בלי יכולת לנוע
מנסה לזוז ולהתקדם
להרחיב אופקים
אבל נשארת לעמוד
כאילו קשורה באזיקים
 
יש לי קטע דחלילי כזה.
לא, אני לא מתכוון מבחינת אורך, וגם לא מבחינת רוחב
אלא קטע כזה, שמרחוק אני נראה מה זה מפחיד, אבל כשמתקרבים או מסתכלים על איזזה כמה ימים מקרוב אז אתה כבר מאבד את זה.
אז ככה קרה לי גם בישיבה.
אז כשהישיבה התחילה היה כזה בסדר, הייתי כמו כולם עשיתי מה שצריך, כשלמדו הכנסתי ראש עמוק לגמרא עם פרצוף של 'מתמיד' ואם איזה בחור התקרב אלי בעמדה של 'אני בא לשאול אותך שאלה' אז ממש מגודל ריכוזי לא שמתי לב לנעשה ונשמע בהיכל.
אבל זה לא מי יודע מה הלך...
כי כמו שאמרתי אני דחלילי כזה מי שעומד קרוב טופס ת'טריק.
אז בקיצור, שהיום אני כבר לא בישיבה ההיא.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ברוכים הבאים לאתגר נובמבר ספרותי השלישי, בקהילת הכתיבה בפרוג.

על האתגר:
האתגר נולד בהשראת 'אתגר האינקטובר' הבינלאומי המתארח כמיטב המסורת בקהילת המאיירים,
כאן בפרוג.
האתגר יימשך במשך כחודש ימים. לא יהיו בו מנצחים והוא אינו נושא פרסים, ומטרתו היא אחת - לעודד כתיבה.

אחת השיטות המוצלחות והטובות ביותר בעולם להפוך לכותב מיומן ומקצועי, היא פשוט לכתוב.
גם כשקשה, כשאין חשק, כשההשראה לא מגיעה וכשנראה לנו שאנחנו הכותבים הכי איומים בעולם, אנחנו לא נתייאש ונמשיך לכתוב.
אתגר זה בא לעזור במתן נושאים ורעיונות לכתיבת כל קטע בכל נושא וסוגה, כל יום.

בנוסף, זוהי השנה השלישית בה אנו מקיימים את האתגר המיוחד הזה, (כבר "חזקה") כן, זה מרגש ומדהים. אתם מוזמנים להתרשם מאתגר השנה הראשונה והשנייה.

פרטי האתגר:
כתבו קטע אינטואיטיבי או ספרותי, עד 300 מילה, על הנושא היומי. לכל יום מימי האתגר יהיה נושא יומי משלו (רשימת הנושאים והימים כאן למטה).
כל קטע יתקבל בברכה, העיקר לכתוב.
מיותר לציין שאין כוונה להתחייב לכתוב כל יום סיפור, אך הרשות נתונה למעוניין.
*האתגר מתקיים כ'אתגר בונוס' במקביל לאתגרים הדו-שבועיים


כללים:
קטעי הכתיבה יועלו כאן באשכול הזה.
כל פטפטת, ביקורת, מחמאות, שאלות ודיונים - לנספח.

על מנת למנוע בלבול, בכל לילה בשעה 00:00 נגמר הנושא של אתמול ועוברים לנושא של מחר, לפיכך, מי שלא הספיק להעלות את הסיפור עם הנושא של אתמול, מוזמן להעלותו לנספח.

מומלץ לציין את הנושא היומי בראש הסיפור (אפשר עם סימן 'האשטג' - #) בכתיבת שם הנושא או מספר היום (לדוג': 1# - שפם).


רשימת הנושאים בעברית (כל נושא מייצג יום מימי החודש הלועזי)
1. שפם.
2. שזירה.
3. כתר.
4. עכור.
5. צבי.
6. תמימות.
7. כוכב ים.
8. פזיז.
9. כבד.
10.לסחוף.
11. עקיצה.
12. חברים.
13. משקה.
14. ארגז.
15. מרופט.
16. לפשל.
17. מקושט.
18. עסקה.
19. קפוא\ארקטי.
20. יריבים.
21. פיצוץ.
22. כפתור.
23. גחלילית.
24. סוער רועש.
25. תופת.
26. מסבך\מבלבל.
27. בצל.
28. שלד.
29. שיעור.
30. ריק\פנוי.
31. פרס\ציון לשבח.


בהצלחה לכולם!
ואוו. איזו שנה הייתה לנו. מה לא היה לנו כאן? ניקים חדשים ומוכשרים שהצטרפו לקהילה, דיונים מרתקים עם דעות לכאן ולכאן, סיפורים בהמשכים חדשים, שירים מרגשים כתובים ביד אומן, וכן, גם סיפורים משלל הז'אנרים והסגנונות, החל במתח, רגש וקומדיה.

לעניות דעתי אומר שהשנה בלטו בקהילה 2 סוגות מבורכות במיוחד: כתיבת שירים, וכתיבת סקירת ספרות.
מכאן אשלח ברכות ותודות לכל הניקים שהתאמצו, חקרו, כתבו, מחקו, שכתבו, ערכו ופרסמו את יצירתם בפרוג. כידוע לנו, הכתיבה היא ללא רווח כלשהו, אך אסתכן ואומר שתסכימו איתי, שאין כמו הרווח והנחת לראות שמישהו נהנה ואהב את מה שכתבתם.

וכמובן, ישנו גם את הרווח המעשי. הידע שנצבר 'ומשופשף' מיום ליום. הביקורת הכנה שאנו מעודדים את חברי הפורום לתת לכל אשכול. לא להסס ולומר מה חשבתם על הטקסט, מה בדיוק אהבתם במה שקראתם, תיקוני שגיאות לשון או כתיב, אפילו עצות להמשך העלילה או כיוונים. כל הצדדים האלו הם מורי הוראה קריטיים לכל כותב וכותבת בקהילה.

וכעת, ללא הקדמות נוספות, אני נרגש להציג בפניכם, כמיטב המסורת, את..... תופים, מסך, אורות, דממה:


סיכום הפעילות השנתית בקהילת הכתיבה – לשנת התשפ"ה.


מאמרים מקצועיים בנושאי כתיבה וספרות

השנה, אמנם, פחות ופחות נתקלנו במדריכים מצד הכותבים, אך הנושא לא נעדר לגמרי. אנו מודים לניקים שמצאו לנכון לשתף את כלל חברי הקהילה בתובנות שונות ומאמרים מקצועיים שונים, ומקווים לראות בשנה הבאה עוד ועוד ניקים המצטרפים אליהם.

אתגרים דו שבועיים
ניתן להתגאות שאחרי כל כך הרבה שנים, קהילתנו היא בין הבודדות בפרוג שעדיין שומרת על הגחלת וממשיכה ומתמידה במסורת האתגרים הדו שבועיים. כאן המקום להודות לכל המנהלים שהושיטו עזרה ותמכו (@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה ), @הספרן – על איגוד האשכולות לאשכול האתגרים, למגישי האתגרים השונים, וכמובן, למשתתפי האתגרים עצמם.

אתגר חודשי
לצערנו המסורת מהשנים שעברו פסקה (זמנית), והאתגר החודשי שעורר הדי התרגשות ותכונה בקהילה הפסיק לעת עתה, אך אתגר 'נובמבר ספרותי', שהשנה חגג את שנתו השנייה בקהילה, היה גם היה וזכה לתמיכה ולהשתתפות רבה, וליצירות איכותיות רבות.
לוחשים לי באוזנייה שההנהלה לא מאשרת או מכחישה כי פורמט 'האתגר החודשי' המקורי נמצא על שולחן המערכת כבר זמן רב, אך המנהלים כן מוכנים לאשר שנכונו הפתעות בנושא, בעז"ה.


ביקורת ספרות
וואו! כשהתחלנו לעסוק בתחילת השנה בביקורות הספרות, לא שיערנו לעצמנו עד כמה הז'אנר יהיה פופולארי בקהילה. זכינו והשנה ניקים רבים החליטו לעטות את כובע ה'מבקר' ולהגיש לנו ביקורת ספרות איכותית ומקצועית, 38 במצטבר.
להלן הביקורות לשנת תשפ"ה:

סיפורים בהמשכים
גם השנה לא שקטתם על שמריכם ואפיתם לנו סיפורים בהמשכים ריחניים. מהם שהחזיקו מעמד פרק או שניים, ומהם שהתקרבו ומתקרבים לסיומם ולכדי ספר שלם. (וכן, גם לא נשכח את הסיפורים השנים שעדיין שומרים על דופק, הם אמנם לא יכללו ברשימה של זאת השנה, אך עדיין הם ראויים לכל הערכה) סך כלל הסיפורים-בהמשכים לשנת התשפ"ה – 43.

שיתופים בולטים לאורך השנה
השנה ב"ה היו עשרות טקסטים שונים, מרגשים, מצחיקים, מותחים ומה לא... וגם דיונים מעמקים ונרחבים שעוררו הדים. הנה מקבץ קטן של חלקם, משום שרבים הם ואי אפשר לפורטן...

וגם... תרועת חצוצרות. מי אמרנו אחראי על התופים? הא, קדימה. יופי, מעולה.
אנו נרגשים להתחיל בפורמט חדש (נקווה שלא חד פעמי):
"ספר השיאים של קהילת הכתיבה בפרוג" – מהדורת תשפ"ה:
ואלו הם:


וכן, זה לקח המווווון זמן. עברתי על כמעט כל אשכולות הקהילה בשנה החולפת, דבר שלקח מאמץ, יזע (לא באמת, יש מזגן...), בילוש ומיון, וגם הקרבה של כמה שעות שינה. אבל התוצאה מעולה, לא? פליז, פרגנו בלייק. תביעו את הערכתם...
וגם, ט.ל.ח.


אז...
הייתה לנו שנה מלאה ומוצפת ברגשות שונים, רגשות שהסתננו גם מבעד למקלדת ולקולמוס המרקד בין השורות. פגשנו חברי קהילה חדשים, השתדלנו לעזור ולהחכים אחד את השני בידע ספרותי ובכלים טובים יותר לכתיבה. וכן, למרות שהנוסח של הפסקה הזו זהה לקודמותיה מהשנים שעברו, אני ממש מתכוון ברצינות לכל מילה ומילה, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות את התוצר הסופי של כל ניק וניק, ולאחל לכולם שנה טובה וכתיבה פוריה. שנשמע רק בשורות טובות.

בהצלחה. תשפ"ו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה