סיפורה של תחנת הקמח במאה שערים על פי האגדות הירושלמיות ,מתחיל בשנת 1888 , (השכונה עצמה הוקמה בשנת 1871) , בעת שהערבי ראמיס הקים את הטחנה במאה שערים, בעיה רצינית אחת הייתה לראמיס כיוון שהיה ערבי , שאת הקמח לאפייה קנו נשות מאה שערים מידי הטוחנים היהודיים בעיר העתיקה ואזור שער יפו.
כשהבין את החרם הבלתי כתוב שנעשה לו הכניס שותף יהודי על מנת לתת לו אצטלת הכשרות ,שותפו החדש משה שכונה מיילנער ( הטוחן ביידיש) , בהמשך לשותפות זאת מכר ראמיס את חלקו בטחנת הקמח ולשותפות הצטרפו היהודים האחים מנדיל (מנדל ) והשותף הנוסף נתנאל כהן,העסקים התנהלו בעצלתיים עד אשר צורף טוחן מומחה שעפסיל מילנר (מילנער) בן למשפחת טוחני הקמח משפחת בכרך בירושלים העתיקה,בראשית דרכו בתחנה הכניס ושיפר את מנגנוני הטחינה ואבני הרחיים והחל לייצר קמח דק ומשובח יותר דבר שהגדיל את פרסומו ומכירותיו .
כאשר כושר התפוקה של טחינת הקמח עלה , פתחו השותפים בית מאפה בסמוך לטחנה לאפיית לחם ועוגות בכמויות קמח העודפות,בקומתה השנייה של הטחנה, למרות רעש היצור פתח התושב יהושע ברמץ בשנת 1908 ,את בית המלון ארץ ישראל הראשון בשכונת מאה שערים , ובבית המלון הקים מסעדה שבה נהרו לסעוד רבנים ותלמידים, בבית המלון הזה התארחו רבנים ואדמורים מפורסמים ובאולם המסעדה נערכו חתונות של צאצאי גדולי הרבנים .
אותו יהשוע ברמץ פתח את בית המלון ארץ ישראל השני בשנים 1958- 2008 בשכונת אל אמירה בחלקו המזרחי של רחוב המלך גורג מול בית הכנסת הגדול, ובמקום ישיבה ברמץ שינה המבנה את ייעודו והפך למלון ארץ ישראל,של משפחת ברמץ,המלון שימש את העדה החרדית כמלון ייחודי וכשר , תחילתו של המלון בשנת 1908 בשכונת מאה שערים,ובשנת 1958 עבר לרחוב קינג גורג במקום הישיבה .
המשך תולדות טחנת הקמח
בעת שראמיס הקים את טחנת הקמח, נטחן הקמח בין אבני רחיים עגולות שהופעלו בכוחו של אדם תוך פעולת סיבובם, לאחר מכן חובר מנגנון יצול לבעלי חיים לאבו עגולה גדולה שסובבה במעגל את אבני הרחיים וגרמו לטחינת גרגרי החיטה לקמח בשעות היום ובשעות הלילה לאור העששיות .
כאשר החלו להגיע מנועי הקיטור והשליכו את בעלי החיים מפרק טחינת הגרגרים ולאחריהן מנועי הקורסין והדלקים בטרם הגיע החשמל להפעלת הטחנות , בקיצור חידושי המודרניזציה הוסיפו רעש שחדר לבתי השכנים הקרובים וברחבי השכונה, שזקני העיר מספרים שבעת שנדמו הרעשים עקב תקלה במכונות ,יצאו התושבים בהמוניהם לראות באם ישנו איזה אירוע בשכונה , מוסיפים ליצני השכונה כי בעת ההיא נאלצו האברכים להאזין לתלונות נשותיהן בלי תירוצים של חירשות .
תחנת הקמח של מאה שערים לא פסקה מלעבוד גם בימי מלחמת העולם הראשונה ,השנייה ומלחמת השחרור למרות שנפגע המבנה מפגזי הלגיון הערבי וגרם לפציעת מספר עובדי מאפייה , התחנה המשיכה לעבוד והייתה אחת מספקיות הקמח הבודדות בירושלים לאפיית הלחם .
הקדמה וכושר התפוקה של טחנות הקמח המודרניות ,לאחר מלחמת השחרור במיוחד תחנת הקמח הגדולה של אנגל בירושלים , גרמו לתחנה להפסיק לפרפר ולסגור את דלתותיה בשנת 1954 , למרות הפגיעות במבנה מתקופת המלחמה , תוקנו הפגיעות ובית המלון שהיה מעל לטחנת הקמח המשיך לפעול עד שנת 1958, בשנה זאת למרות אישור המהנדסים התמוטטה רצפת המלון , כתוצאה מכך נאלץ ברמץ להשקיע סכומי עתק ולעבור למיקומו החדש ברחוב המלך גורג.
לאחר קריסת רצפת מלון ארץ ישראל בקומה מעל לטחנת הקמח , נבדק המבנה שוב ותוצאותיה הורו להרוס את המבנה במהרה, פעולת העלמת המבנה נעשתה בידי הטרקטורים בנובמבר 1959 , תם ונשלם עוד פרק בטחנות הקמח של ירושלים .