נספח לאשכול "הורים!!"

[מלפפון]

כל אמא מכירה את ילדיה.
בבחרותי, ישבה לידינו אםשהביאה את ביתה לבית הכנסת כל שנה, והילדה היתה יושבת שקטה כל התפילה, מדי פעם נישנשה משקית הממתקים שבידה, ולא הפריעה לאף אחד להתפלל.

אם אגיע עם הבן שלי לבית הכנסת, הוא יזרע תוך כמה רגעים הרס וחורבן..
בר"ה הלכתי אתו לתקיעות הייתי איתו בחוץ וכבר אז הוא נהנה לשמוע את קול השופר והריע בקול תרועה למשמע קול התרועה..

ועדיין אני מעריכה את כל מי שעושה את מיטב המאמצים, משתגעת, מביאה ביבי סיטר, והולכת לבית הכנסת להתפלל.
אני השנה לא יכולתי לחשוב בכלל על יציאה קלה מהבית בלי להתעלף מחמת הצום.. ק"ו שלשמור על ילדיי בתוך בית הכנסת.
הלוואי שיכולתי להגיע לנעילה. לפעמים גם כשאין ילדים קטנים זה לא כזה פשוט להגיע להתפלל.
בטוחה שה' מקבל את התפילות של כולנו כל אחת מהמקום הפנימי שלה.

 

[נוי]

נזכרתי בקטע שקראתי על המנין שערכה שארית הפליטה אחרי המלחמה.
לקראת תקיעת שופר אמר הרב (לא זוכרת) זה הזמן בו היו דופקים על הבמה ואומרים:"לשמור על הילדים שלא יצעקו" וכעת אנו מבקשים לילדים שלנו, שם למעלה:"תצעקו, תצעקו!"
כמה רעדתי ובכיתי והודיתי לקרוא את הדברים המצמררים הללו.
אז אכן, ברוך ה' יש היום הרבה ילדים מתוקים ומגונדרים ורוצים גם ללכת לבית כנסת.

וכעת כמה הצעות ייעול לשנים הבאות בעז"ה.
איך עוברים יום כיפור בבית:
1.ראשית מתארגנים מראש עם משחק או שניים חדשים. והחדשיות זה דבר חשוב. אם אין היד משגת, אפשר פשוט- להחליף עם שכנים. משחק חדש הוא תמיד יהיה הרבה יותר מרתק.
2.אוכל. ילדים שבעים הם רגועים.
משך השנים הרכבתי תפריט נוח, משביע ובלי הרבה התעסקויות.
להלן תפריט יו"כ שלנו: (תוכלו להציע רעיונות מוצלחים משלכן)
בבוקר: כריות עם חלב.
צהרים: חלה, קציצת דג למעוניינים, ואחר כך: טשולנט (חמין) כן, כן, כזה שהונח על הפלטה מראש. את השאריות אכלו הגדולים בחדווה רבה לסעודת מלווה מלכה.
לקראת נעילה:חלה, ביצה קשה, ונקנקיות סויה מופשרות ככה סתם במים. (היה לי בתכנון להציע ירקות אבל לא היה לי כח להתעסק עם זה)
בין לבין היו גם שקיות הממתקים האדירות והנהדרות.
3. תזמון: את רוצה להתפלל את כל התפילות?
לפני שחרית- הילדים מקבלים את ארוחת הבוקר.
לפני שמו"ע- מקבלים את שקית הממתקים.
עוד לא גמרו אותה והתינוקת בשקט?
זה הזמן למוסף.
אחר כך אפשר לספר ביחד על יונה הנביא מהכתובים.
בזמן הקשה יותר לקראת אחר הצהרים- זה הזמן לשלוף את המשחקים החדשים.
ואז זה זמן מופלא למנחה הגונה.
לפני נעילה. מי שאוכל יפה יקבל עוד שקית ממתקים.
אכלו? יופי, אפילו קבלו בקבוק קטן של קולה. זה היה מרגש!
ולי הייתה נעילה מועילה ביותר.
אחר כך אספנו את עצמנו ללכת לבית הכנסת ולשמוע את שאגות:"שמע ישראל" ותקיעת שופר, בהמולה הגדולה שבחוץ.


כל מי שטעמה טעם תפילה יקרה ופרטית ומלאת דמעות שרק היא וה' והקטנים המבסוטים מסביב שלא עומדים לספור את דמעותיה והתנדנדויותיה. רק היא יודעת איזה טעם מופלא ויקר ומיוחד יש לרגע האינטימי הזה עם ה' יתברך! נכון?

אודה לכל מי שתוסיף עצות פרקטיות ליום כיפור מלא התעלות. בבית.

 

[גלבוע]

לא הבנתי למה לא לקחת ילדה בת שלוש לבית הכנסת לתקיעת שופר.
ברצינות גמורה.
אני מכירה ילדות שעדיין לא בנות שלוש והקשיבו לשופר בדממה מלאה וביראת כבוד.
אני מכירה גם ילדות בגיל הזה שישבו בדממה במשך 10 דקות של חזרת הש"ץ, וספגו קצת מן האוירה.
בלי ממתקים, בלי משחקים, בלי דיבורים - גם לא לחישות.
כשהן התחילו לזוז בחוסר נוחות - הלכו מיד הביתה.

אני מאמינה שהאוירה נספגה בהן.

 

[מלפפון]

רעיון:
ללכת לשכנה/ חברה עם ילדים באותם גילאים ולהיות ביחד.
גם אפשר לעשות תורנות חלקית (בזמן שהיא נעמדת לשמו"ע ההיא שומרת וכן להפך).
וגם הילדים מעסיקים את עצמם יופי.
בסוף הצום מבקשים מהבעלים לסדר את המהפכה..

 

[גלבוע]

אגב, תפריט יום כיפור:
בוקר קרקרים מחיטה מלאה עם לבן, חטיף דגנים (שאף פעם לא קונים) וכוס חלב.

ממתקים בין לבין, לכל תפילה ממתק.

צהרים אוכל יבש מחומם על הפלטה: שניצלים, פירה ופתיתים.

אחר הצהרים ממתקים ועוגות

בערב מרק עם המבוגרים.

 

[נוי]

לא הבנתי למה לא לקחת ילדה בת שלוש לבית הכנסת לתקיעת שופר.
ברצינות גמורה.
אני מכירה ילדות שעדיין לא בנות שלוש והקשיבו לשופר בדממה מלאה וביראת כבוד.
אני מכירה גם ילדות בגיל הזה שישבו בדממה במשך 10 דקות של חזרת הש"ץ, וספגו קצת מן האוירה.
בלי ממתקים, בלי משחקים, בלי דיבורים - גם לא לחישות.
כשהן התחילו לזוז בחוסר נוחות - הלכו מיד הביתה.

אני מאמינה שהאוירה נספגה בהן.

אני לא אקח סיכון שבתי הנדירה בהתנהגותה הנפלאה תפריע לאי מי לצאת בתקיעת שופר, העיקר שתספוג אוירה. היא לא חייבת בתקיעת שופר הנשים שבאות לתקיעה- הן כן חייבות.
תקיעת שופר? היא שמעה מאחים שלה לפני ר"ה די והותר.
ובתקיעות לנשים היו ילדות בנות חמש שצעקו מקצה בית כנסת לקצהו. (אחת הגיעה לבד, בלי אמא שתעשה לה אוי.. שנו... נואואו...)

 

[פרפר]

אפשר גם להעיר - הנשים האלו לא מודעות שזה מפריע לאחרים
שנה אחת הגעתי לתפילה לר"ה בתורנות עם שכנה ששמרה, והיתה שם אחת עם אלף ילדים..
פשוט ניגשתי אליה והערתי לה שהגעתי לפה אחרי שהשארתי שמירה על הילדים
אני לא צריכה לשמוע ילדים אחרים, אותה אחת התנצלה וקמה עם כולם החוצה עד סוף התפילה..

כדאי להזהר עם זה... אצלנו בביהכנ"ס הגיעה מישהי לחזרת הש"ץ של נעילה, מהכרותי אתה ידעתי שהיא אמא אחראית, ששהתה עם ילדיה במשך כל היום בבית, בלי לעגל פינות. רק מה? שנוצר לה עכשיו מצב רגוע והיא החליטה שלבוא לרבע שעה אחרונה לנעילה עם תינוק ישנוני על הידיים, ובת שלוש רגועה שיכולה לספוג קצת אוירה, לא יחשב לה לפשע. אחרי שתי דקות של שהייה שקטה נגשה אליה מישהי (את?) והעירה לה, ולא בלחש, שקשה לה להתרכז כשבאים עם ילדים לביהכנ"ס ושתואיל לעזוב את המקום, האשה לא הבינה בכלל מה רוצים ממנה, אבל עזבה את המקום ללא אומר ועם כמעט דמעות בעיניים...
אז מי שהתחזקה במשהו בעקבות האשכול הזה שתקח את החיזוק לעצמה, ותשתדל לדון את האחרות לכף זכות.

 

[פוינט ק גת]

אני לא אקח סיכון שבתי הנדירה בהתנהגותה הנפלאה תפריע לאי מי לצאת בתקיעת שופר, העיקר שתספוג אוירה. היא לא חייבת בתקיעת שופר הנשים שבאות לתקיעה- הן כן חייבות.
תקיעת שופר? היא שמעה מאחים שלה לפני ר"ה די והותר.
ובתקיעות לנשים היו ילדות בנות חמש שצעקו מקצה בית כנסת לקצהו. (אחת הגיעה לבד, בלי אמא שתעשה לה אוי.. שנו... נואואו...)

נכון מאוד!
גם שלי היא יחסית מהזן ה"נדיר בהתנהגותו המופלאה" אבל אף אחד לא הבטיח לי שהיא לא תיזכר בדיוק ברגע שישמע קול השופר שהיא חייבת השניה לצאת לשרותים, או שבדיוק יפול לה מהידיים המציצה, ושהיא תזכור שההוראות ששיננתי לה כל הבוקר הן לא בגדר המלצה.

 

[bracha]

נכון מאוד!
גם שלי היא יחסית מהזן ה"נדיר בהתנהגותו המופלאה" אבל אף אחד לא הבטיח לי שהיא לא תיזכר בדיוק ברגע שישמע קול השופר שהיא חייבת השניה לצאת לשרותים, או שבדיוק יפול לה מהידיים המציצה, ושהיא תזכור שההוראות ששיננתי לה כל הבוקר הן לא בגדר המלצה.

צודקת,
ויש גם את הילדים המתוקים האלה, שעושים טוו...... ביחד עם השופר.
ואין לך מושג את מה שמעת.

 

[bracha]

נזכרתי בסיפור מצחיק, כשהילדה שלי היתה בת שנה בערך באתי איתה לתקיעת שופר, היתה שם אמא אחת שהחליטה שאחד הילדים לכלך בטיטול, היא אלצה את כל האמהות לבדוק שזה לא מהילד שלהן. זה היה מצחיק ומביך כאחד.
כל אמא התפללה בכל ליבה שזה לא מהילד שלה שהיא לא תצטרך לצאת ככה ולהרגיש לא נעים.

ותנחשו בסוף ממי זה היה? כמובן, מהילדה שלה, שכמובן היא שכחה לבדוק בעצמה.

ועל זה אמרו חכמינו: קשוט עצמך תחילה..

 

[rosmarin]

צהרים: חלה, קציצת דג למעוניינים, ואחר כך: טשולנט (חמין) כן, כן, כזה שהונח על הפלטה מראש. את השאריות אכלו הגדולים בחדווה רבה לסעודת מלווה מלכה.

ממה שאני יודעת אסור להטמין אוכל מערב יום כיפור לאחרי הצום. אבל אם זה לקטנים- אני לא יודעת.

בענין הממתקים: מומלץ ממתקים נטולי ריח שלא יעשו בחילה לצמים. לדוגמא- שלווה.

 

[גלבוע]

אני לא אקח סיכון שבתי הנדירה בהתנהגותה הנפלאה תפריע לאי מי לצאת בתקיעת שופר, העיקר שתספוג אוירה. היא לא חייבת בתקיעת שופר הנשים שבאות לתקיעה- הן כן חייבות.
תקיעת שופר? היא שמעה מאחים שלה לפני ר"ה די והותר.
ובתקיעות לנשים היו ילדות בנות חמש שצעקו מקצה בית כנסת לקצהו. (אחת הגיעה לבד, בלי אמא שתעשה לה אוי.. שנו... נואואו...)

אז יש ילדות בנות חמש שצועקות, ויש גם ילדות בנות 13 שמפריעות מאד להתפלל (בספסל לפני ישבו שתיים כאלו.), ויש גם ילדות בנות 3 שיודעות לשתוק, לגמרי לשתוק, למשך פרק זמן של עשר דקות ואולי גם קצת יותר.
כל אמא שתכיר את ילדיה.

(גם בשגרה נראה לי שיש ילדים תוססים יותר ושקטים יותר. הלא?)

 

[לאה ורחל]

ובכלל איך אפשר לאכל חמין אחרי צום?

 

[mig]

לתשומת לב,

להבדיל בין הערים הגדולות,
בקריות הצעירות יש בתי"כ שמיועדים בדיוק עבור האמהות הצעירות, וכלל האוכלוסיה ב"ה מטופלת (ומי שלא בד"כ לא מגיעה)
הנערות המעטות אם ישנן, ונשים שבאות להתפלל סולו, יושבות באזור הקדמי הסמוך לקיר/ מחיצה, ואילו החלק האחורי כולו רוחש אמהות וילדים, וזה טבעי ובסדר... כמובן שזה בעיקר בתפילת כל נדרי ונעילה - שאליה מגיעות נשים רבות שנשארות בבית לבדן עם הילדים פשוט בשביל לשמוע אחריה... הבדלה.

אז חבל סתם לדבר ולתאר תופעות בצבעים עזים ונוראיים, להשתדל כל אחת לשמור על עצמה וילדיה להשתדל לחשוב על הזולת ולבוא לקראתו, ובכל מקרה להסתכל על האחרים בעין טובה.

 

[נפ]

כדאי להזהר עם זה... אצלנו בביהכנ"ס הגיעה מישהי לחזרת הש"ץ של נעילה, מהכרותי אתה ידעתי שהיא אמא אחראית, ששהתה עם ילדיה במשך כל היום בבית, בלי לעגל פינות. רק מה? שנוצר לה עכשיו מצב רגוע והיא החליטה שלבוא לרבע שעה אחרונה לנעילה עם תינוק ישנוני על הידיים, ובת שלוש רגועה שיכולה לספוג קצת אוירה, לא יחשב לה לפשע. אחרי שתי דקות של שהייה שקטה נגשה אליה מישהי (את?) והעירה לה, ולא בלחש, שקשה לה להתרכז כשבאים עם ילדים לביהכנ"ס ושתואיל לעזוב את המקום, האשה לא הבינה בכלל מה רוצים ממנה, אבל עזבה את המקום ללא אומר ועם כמעט דמעות בעיניים...
אז מי שהתחזקה במשהו בעקבות האשכול הזה שתקח את החיזוק לעצמה, ותשתדל לדון את האחרות לכף זכות.

למה נראה לך שזה אני?
במקרה זה היה בתפילת מוסף של ר"ה, ואחרי לפחות 10 דקות שהשתגעתי למה אני צריכה במסירות נפש ללכת בלי ילדים ויש כאן אשה עם מגוון ילדים בכל הגילאים שאצלה זה ברור שאפשר כך להגיע, הרגשתי שחובתי להעיר לה, כן! וכמובן זה היה בשקט בלי לעשות יותר מדי בלגן..
אותי זה מפוצץ- אני חונכתי שאשה 20 שנה לא מתפללת בביה"כ עד שהילדים גודלים
בתור בחורה התפללתי בישיבה גדולה ומפורסמת עם עזרת נשים מלאה ברבניות צדיקות ושום אשה עם ילדים לא העזה להכנס כי היו מראים לה את הדרך החוצה! נשים צריכות לדעת את מקומם בתקופות החיים ואשה שמגיעה עם ילדים לתפילה- שום מצוה אין פה אם לא עברות שמכשילה אחרים!
וזה מפריע גם לגברים בעלי סיפר לי על כ"כ הרבה ילדים שהגיעו לביה"כ ביום כיפור ועשו שם משחקיה ורעש ובלגן בלי לדבר על האוכל והממתקים.. איך אפשר כך להתפלל?
ועוד משו אחד.. השנה התפרסם בשם הרב שטיינמן שאשה לא צריכה כלום לעשות בימים נוראים.. מספיק שמתפללת קצת בבית ודי, יש לה תפקיד אחר בחיים.. (אני צריכה למצוא את הציטוט המדויק)

 

[נוי]

ממה שאני יודעת אסור להטמין אוכל מערב יום כיפור לאחרי הצום. אבל אם זה לקטנים- אני לא יודעת.

בענין הממתקים: מומלץ ממתקים נטולי ריח שלא יעשו בחילה לצמים. לדוגמא- שלווה.

זה היה לצום. לא לאחרי. מהשאריות נהנו גם אחרי אבל לא לכך כיוונתי.

 

[נוי]

ובכלל איך אפשר לאכל חמין אחרי צום?

לנערים יש כנראה קיבה מברזל...

 

[טובה]

אותי זה מאוד חיזק, מה התפקיד שלי בתקופה זו של גידול הילדים

 

[תקוה]

ממה שאני יודעת אסור להטמין אוכל מערב יום כיפור לאחרי הצום. אבל אם זה לקטנים- אני לא יודעת.

בענין הממתקים: מומלץ ממתקים נטולי ריח שלא יעשו בחילה לצמים. לדוגמא- שלווה.

לדוגמא: במבה, צי'פס, פופסים.

רק מהריח התחוררה לי הקיבה.

 

[GRN]

לא הבנתי למה לא לקחת ילדה בת שלוש לבית הכנסת לתקיעת שופר.
ברצינות גמורה.
אני מכירה ילדות שעדיין לא בנות שלוש והקשיבו לשופר בדממה מלאה וביראת כבוד.
אני מכירה גם ילדות בגיל הזה שישבו בדממה במשך 10 דקות של חזרת הש"ץ, וספגו קצת מן האוירה.
בלי ממתקים, בלי משחקים, בלי דיבורים - גם לא לחישות.
כשהן התחילו לזוז בחוסר נוחות - הלכו מיד הביתה.

אני מאמינה שהאוירה נספגה בהן.

מסכימה מאוד. אני לא מעיזה להביא את כל הילדים שלי לבית כנסת, אבל כשיצאתי לתקיעות שופר, וראיתי איך רגע לפני התקיעות בית הכנסת התמלא בנשים וילדים, והיו תקיעות וכמעט דממה דקה, ותודה רבה לרבש"ע שיש לנו ילדים, והחמודים ואימהותיהם יצאו מעזרת הנשים עם תום התקיעות - אני נהניתי מאוד וגם התרגשתי. לא רואה בזה שום רע. אנחנו לא חיים בבית מרקחת.

רעיון:
ללכת לשכנה/ חברה עם ילדים באותם גילאים ולהיות ביחד.
גם אפשר לעשות תורנות חלקית (בזמן שהיא נעמדת לשמו"ע ההיא שומרת וכן להפך).
וגם הילדים מעסיקים את עצמם יופי.
בסוף הצום מבקשים מהבעלים לסדר את המהפכה..

זה באמת רעיון טוב מאוד כשהילדים קטנטנים. כשאפילו לעמוד שמונה עשרה צריך נס מיוחד.