התייעצות נרקיסיזם- המחלה של הנפש

מצב
הנושא נעול.
"בעקבות משיחא... אויבי איש אנשי ביתו"
 
לאחר קריאת כל האשכול.

בהתייחס בעיקר לשאלה מה הילד חווה מחוץ לבית וכו'.

כפי שענו כאן, יש הדחקה רבה של הילד, חוסר הבנה, אבל הוא מרגיש שמשהו לא תקין.
כשהוא בתוך התופת, הוא עסוק בהישרדות, גם בהכחשה, ויש נסיון נואש לקבל אהבה.
הוא לא מעיז מרוב פחד לספר או לפנות לעזרה.

אבל הגוף לא משקר.

מכיר מקרוב מאוד סיפור של ילד אומלל לאמא כזו, היה מרטיב בלילה עד גיל די גבוה.
כמה פעמים התארח לישון אצל חברים, כל פעם הרטיב שם, גם בגיל 14. באחת הפעמים הוא לא הצליח להסתיר, ואמא של החבר מאוד ברגישות העלימה את הפיג'מה. למחרת החבר הביא לו לכיתה את הפיג'מה מכובסת. החבר הסמיק בשבילו...
כיום הוא גדול ומבין לגמרי שההרטבות אצל החברים היו מזעזוע לראות אמא נורמלית וחמה מתעניינת בחיבה בבן שלה בלי תנאים.

קשר אבהי תומך, היה מאוד עלוב. כי אבא שלו היה טיפוס מרצה, כמובן.
הילד הפגין לאמא הרבה בגלל העוולות שלה כלפי האבא.
ברור שהוא היה סובל פחות אם היה מיישר קו, אבל היושרה שלו לא נתנה לו.

בשלב מסויים הוא התמרד, כדי לקבל לפחות תשומת לב שלילית. ואז הוא ממש נהפך להיות שעיר לעזאזל וכבשה שחורה.

היה לו חוסר בטחון, ילדות עשוקה, ולמרות זאת הצטיין בלימודים. כנראה מצא בהם מפלט.
הוא היה שואל את המורים אחרי השיעור על הנלמד, וגרם לעצמו שחברים בכיתה יסתכלו עליו כמו יורם.
בפירוש אמרו עליו שהוא חנפן ולקקן והלבינו את פניו.

בשלב מסויים, רבנים שלו ידעו על בעיות. מישהו חושב לרגע שזה עזר?...

אפשר לכתוב ספר שלם עם דוגמאות קשות, מכל מיני בחינות וגילאים, עד החתונה [שגם בה האמא ניסתה לחבל...].

הטוב המולד שבו, עזר לו להילחם בציפורניים על חייו, ולכן הוא לא נפל.
חיים כאלה גורמים לפעמים להמון מודעות עצמית, ואינטילגנציה רגשית עצומה, אבל יש גם מחירים של רגישות יתר.

אין מה לצפות ממי שלא מכיר, להרבה הבנה. כי אפילו מי שגדלו איתו בתוך הבית, שנים רבות לא הבינו אותו באמת.
כי מי שלא מתקומם נגד העוול, נעשה חלק ממנו, או למצער, בורח מהמציאות, ואחרי שנים מתכחש לה.

ההורים התגרשו, האבא התחתן, ובכל זאת דאג במשך השנים להטריד את בנו בשאלות וטענות למה הוא בנתק מהאמא... [אופייני להסרת נקיפות מצפון מול האומללות וההפקרה של הילד].

הוא הגיע להישגים מרשימים בחייו הפרטיים, בהקמת משפחה, ובשם טוב בקהילה.
אבל גם אחרי נתק של 20 שנה, סוחבים את הזכרונות [כנראה עד הקבר], שעומדים חיים וצורבים ממש מדי פעם.
כמו למשל, כשבשמחה משפחתית בצד של האמא, אחותה שאלה מי מוכן לשטוף כלים, והאמא נדבה את האבא, שגם עשה זאת למרבה הבושה... ועוד הרבה דברים שלא ניתנים להיכתב כאן.

מעבר לנקודה של כעס הילד על ההורה הנרקיסיסט, יש הרבה כעס גם על ההורה הפסיבי, שויתר על החיים שלו, אבל גם של הילד - הפקדון שה' נתן לו להשגיח עליו שלא יישרט.
כמה שנים אחרי חתונת הילד, הוא כתב לאביו מכתב ארוך מאוד על הנ"ל.
אשליה תמימה. האבא לא התמודד, חוסר מסוגלות עלוב ומאכזב.
הנה ציטוט קצר: "אתה ראית בעינים שלך את הדיכוי שנעשה לי ע"י אמא, ולא נקפת אצבע לעזור לי! למרות שלא הסכמת איתה. השארת אותי נתון לחסדיה, כלומר לאכזריות והעריצות שלה כלפיי. לפני כמה שנים, כשנפגשתי פעם עם ידיד נעורים שהכיר את הסיפור, ודברתי אתו על הילדות שלי, הוא אמר לי: "אמא שלך היתה פשוט מכשפה"...".

מדלג לסיום המכתב:
"ואליך בורא עולם אני פונה ואומר:
אין לי כל טענות אליך, אני מודה לך על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר אתה עושה עמדי בכל רגע ורגע. נשאת אותי על כפיים עד היום. אני אוהב אותך, אתה אבי שבשמים, והקשר שלי אתך הוא הדבר החשוב לי בחיים, אפילו מקשר עם המשפחה הקרובה שלי כשאני מרגיש שזה סותר את הקשר אתך, והוכחתי זאת גם בעבר פעמים רבות.
רק אתה בוחן כליות ולב ויודע מה עבר עלי מכל הבחינות, רק אתה יכול לדון אותי ולא אף אחד אחר. כשאני מגיע לפסוקים בתהלים: "מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי", ו"כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני", הם מקבלים משמעות מוחשית ביותר מבחינתי.
אנא, "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי". אני רק בן אדם, שגם לו ולתחושות שלו יש זכות קיום, גם אם יש אנשים שלא מבינים אותו.
בעבר הייתי מתוסכל מאוד מכל הנושא הכאוב הזה על כל פרטיו, הייתי בדכאון עמוק. כיום הגעתי למצב של רוגע מסויים בחיי היום-יום שלי. אמונתי היא שהכל היה לטובתי. סך הכל בניתי את עצמי אולי דוקא בגלל כל מה שעבר עלי, אך זה לא קל. זה לא קל להשיג את מה שיש לך במאבקים בלתי פוסקים, ובלי שום השתתפות ועידוד. זה לא קל שכמעט בכל הרגעים המרגשים שהיו לי בחיים, קבלתי אכזבות קשות מאנשים קרובים אלי.
תפילתי היא שתתן לי את הכוחות להמשיך הלאה, לחיות ברוגע ושלווה ולרוות נחת יהודית ממשפחתי ולבנות את עצמי בגשמיות ורוחניות כפי שעזרת לי עד היום, בין אם זה יהיה עם קשר עם אבא שלי או אמא שלי ובין אם לא! ובטחוני בך כי כשם ש"עד הנה עזרוני רחמיך ולא עזבוני חסדיך", כך "לא תטשני לנצח", אמן כן יהי רצון!

בקיצור, שלא נדע מצרות.
שכן נדע - לשים גבולות, בין אם זה דרך נתק או משהו אחר.
אין פתרון אחד לכולם. לא לכל אחד יש את כוחות הנפש לספוג אש מכל הסביבה כי הוא העיז לנתק.

מישהו עדיין איתי? אשמח לדעת אם הועלתי.
וואו.
שוב מישהו עם סיפור מזעזע.

אבל איזה חוסן ואמונה

איזה צמיחה מתוך הקושי

לראות ולהתפעל

לבקש ולהתחנן

שגם אנחנו נזכה

לדעת להבין ולהשכיל

ולראות בכל מה שה' עושה

תוכנית סדורה בשבילנו.

אשריך!

מחזק מאד.
 
זה נראה שאתה מאשים את האבא . הוא עצמו פגוע באותה מידה ואלי אפילו יותר.
האב באמת היה חסר אונים !!!!
זר לא יבין.
זה נראה שאתה לא מבין את הסיטואציות גם אחרי כל האשכול המיוחד הזה.
 
לאחר קריאת כל האשכול.

בהתייחס בעיקר לשאלה מה הילד חווה מחוץ לבית וכו'.

כפי שענו כאן, יש הדחקה רבה של הילד, חוסר הבנה, אבל הוא מרגיש שמשהו לא תקין.
כשהוא בתוך התופת, הוא עסוק בהישרדות, גם בהכחשה, ויש נסיון נואש לקבל אהבה.
הוא לא מעיז מרוב פחד לספר או לפנות לעזרה.

אבל הגוף לא משקר.

מכיר מקרוב מאוד סיפור של ילד אומלל לאמא כזו, היה מרטיב בלילה עד גיל די גבוה.
כמה פעמים התארח לישון אצל חברים, כל פעם הרטיב שם, גם בגיל 14. באחת הפעמים הוא לא הצליח להסתיר, ואמא של החבר מאוד ברגישות העלימה את הפיג'מה. למחרת החבר הביא לו לכיתה את הפיג'מה מכובסת. החבר הסמיק בשבילו...
כיום הוא גדול ומבין לגמרי שההרטבות אצל החברים היו מזעזוע לראות אמא נורמלית וחמה מתעניינת בחיבה בבן שלה בלי תנאים.

קשר אבהי תומך, היה מאוד עלוב. כי אבא שלו היה טיפוס מרצה, כמובן.
הילד הפגין לאמא הרבה בגלל העוולות שלה כלפי האבא.
ברור שהוא היה סובל פחות אם היה מיישר קו, אבל היושרה שלו לא נתנה לו.

בשלב מסויים הוא התמרד, כדי לקבל לפחות תשומת לב שלילית. ואז הוא ממש נהפך להיות שעיר לעזאזל וכבשה שחורה.

היה לו חוסר בטחון, ילדות עשוקה, ולמרות זאת הצטיין בלימודים. כנראה מצא בהם מפלט.
הוא היה שואל את המורים אחרי השיעור על הנלמד, וגרם לעצמו שחברים בכיתה יסתכלו עליו כמו יורם.
בפירוש אמרו עליו שהוא חנפן ולקקן והלבינו את פניו.

בשלב מסויים, רבנים שלו ידעו על בעיות. מישהו חושב לרגע שזה עזר?...

אפשר לכתוב ספר שלם עם דוגמאות קשות, מכל מיני בחינות וגילאים, עד החתונה [שגם בה האמא ניסתה לחבל...].

הטוב המולד שבו, עזר לו להילחם בציפורניים על חייו, ולכן הוא לא נפל.
חיים כאלה גורמים לפעמים להמון מודעות עצמית, ואינטילגנציה רגשית עצומה, אבל יש גם מחירים של רגישות יתר.

אין מה לצפות ממי שלא מכיר, להרבה הבנה. כי אפילו מי שגדלו איתו בתוך הבית, שנים רבות לא הבינו אותו באמת.
כי מי שלא מתקומם נגד העוול, נעשה חלק ממנו, או למצער, בורח מהמציאות, ואחרי שנים מתכחש לה.

ההורים התגרשו, האבא התחתן, ובכל זאת דאג במשך השנים להטריד את בנו בשאלות וטענות למה הוא בנתק מהאמא... [אופייני להסרת נקיפות מצפון מול האומללות וההפקרה של הילד].

הוא הגיע להישגים מרשימים בחייו הפרטיים, בהקמת משפחה, ובשם טוב בקהילה.
אבל גם אחרי נתק של 20 שנה, סוחבים את הזכרונות [כנראה עד הקבר], שעומדים חיים וצורבים ממש מדי פעם.
כמו למשל, כשבשמחה משפחתית בצד של האמא, אחותה שאלה מי מוכן לשטוף כלים, והאמא נדבה את האבא, שגם עשה זאת למרבה הבושה... ועוד הרבה דברים שלא ניתנים להיכתב כאן.

מעבר לנקודה של כעס הילד על ההורה הנרקיסיסט, יש הרבה כעס גם על ההורה הפסיבי, שויתר על החיים שלו, אבל גם של הילד - הפקדון שה' נתן לו להשגיח עליו שלא יישרט.
כמה שנים אחרי חתונת הילד, הוא כתב לאביו מכתב ארוך מאוד על הנ"ל.
אשליה תמימה. האבא לא התמודד, חוסר מסוגלות עלוב ומאכזב.
הנה ציטוט קצר: "אתה ראית בעינים שלך את הדיכוי שנעשה לי ע"י אמא, ולא נקפת אצבע לעזור לי! למרות שלא הסכמת איתה. השארת אותי נתון לחסדיה, כלומר לאכזריות והעריצות שלה כלפיי. לפני כמה שנים, כשנפגשתי פעם עם ידיד נעורים שהכיר את הסיפור, ודברתי אתו על הילדות שלי, הוא אמר לי: "אמא שלך היתה פשוט מכשפה"...".

מדלג לסיום המכתב:
"ואליך בורא עולם אני פונה ואומר:
אין לי כל טענות אליך, אני מודה לך על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר אתה עושה עמדי בכל רגע ורגע. נשאת אותי על כפיים עד היום. אני אוהב אותך, אתה אבי שבשמים, והקשר שלי אתך הוא הדבר החשוב לי בחיים, אפילו מקשר עם המשפחה הקרובה שלי כשאני מרגיש שזה סותר את הקשר אתך, והוכחתי זאת גם בעבר פעמים רבות.
רק אתה בוחן כליות ולב ויודע מה עבר עלי מכל הבחינות, רק אתה יכול לדון אותי ולא אף אחד אחר. כשאני מגיע לפסוקים בתהלים: "מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי", ו"כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני", הם מקבלים משמעות מוחשית ביותר מבחינתי.
אנא, "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי". אני רק בן אדם, שגם לו ולתחושות שלו יש זכות קיום, גם אם יש אנשים שלא מבינים אותו.
בעבר הייתי מתוסכל מאוד מכל הנושא הכאוב הזה על כל פרטיו, הייתי בדכאון עמוק. כיום הגעתי למצב של רוגע מסויים בחיי היום-יום שלי. אמונתי היא שהכל היה לטובתי. סך הכל בניתי את עצמי אולי דוקא בגלל כל מה שעבר עלי, אך זה לא קל. זה לא קל להשיג את מה שיש לך במאבקים בלתי פוסקים, ובלי שום השתתפות ועידוד. זה לא קל שכמעט בכל הרגעים המרגשים שהיו לי בחיים, קבלתי אכזבות קשות מאנשים קרובים אלי.
תפילתי היא שתתן לי את הכוחות להמשיך הלאה, לחיות ברוגע ושלווה ולרוות נחת יהודית ממשפחתי ולבנות את עצמי בגשמיות ורוחניות כפי שעזרת לי עד היום, בין אם זה יהיה עם קשר עם אבא שלי או אמא שלי ובין אם לא! ובטחוני בך כי כשם ש"עד הנה עזרוני רחמיך ולא עזבוני חסדיך", כך "לא תטשני לנצח", אמן כן יהי רצון!

בקיצור, שלא נדע מצרות.
שכן נדע - לשים גבולות, בין אם זה דרך נתק או משהו אחר.
אין פתרון אחד לכולם. לא לכל אחד יש את כוחות הנפש לספוג אש מכל הסביבה כי הוא העיז לנתק.

מישהו עדיין איתי? אשמח לדעת אם הועלתי.
העולה מכאן לסיכום לפי איך שנראה כאן שהדבר החשוב ביותר הוא שילד/ה בחור/ה נשוי/ה ידע שאם מתייחסים
אליו לא כמו שאמורים להתייחס לילד מצד הכל אהבה.פרגון.הגבלות חריגות
שידע שהוא לא אשם בעניין והוא יכול להתייעץ איך לפתןר ואין בזה שום בושה
וגם אין עניין לדחוק את זה ולדחות את הטיפול בזה כי זה יכול להתבטאות אצלו בילדים שלו
כך לפי ענ"ד
 
זה נראה שאתה מאשים את האבא . הוא עצמו פגוע באותה מידה ואלי אפילו יותר.
האב באמת היה חסר אונים !!!!
זר לא יבין.
"זר" לא יבין... חשבת רגע לפני שכתבת את זה? או שהכל "ברור מאד" אצלך?...

לא אחד ולא שניים כתבו כאן שכמה שייכתב, לא יעזור למי שלא עבר את התופת.
לכן, דעתי היא שאם מישהו פונה לעזרה מקצועית, עדיף שיקח את "המטפל הפצוע", דהיינו לא רק אחד שלמד לאבחן, אלא עבר בעצמו את העינוי הזה. השאלה איך הוא יידע למצוא מישהו כזה...
 
כל האשכול מלא בצער, קושי, וגבורה ראויה להערצה,
אבל חברה, חייבים, פשוט חייבים להמשיך להאמין בטוב,
של השי"ת,
של העולם,
של עצמינו.
אפילו העדויות המצמררות באשכול הם עדות אילמת לכך, לטוב האנושי,
כולנו מאמינים, בטוב..
אחד שעבר דרך קשה מייגעת וכואבת...​
 
"זר" לא יבין... חשבת רגע לפני שכתבת את זה? או שהכל "ברור מאד" אצלך?...

לא אחד ולא שניים כתבו כאן שכמה שייכתב, לא יעזור למי שלא עבר את התופת.
לכן, דעתי היא שאם מישהו פונה לעזרה מקצועית, עדיף שיקח את "המטפל הפצוע", דהיינו לא רק אחד שלמד לאבחן, אלא עבר בעצמו את העינוי הזה. השאלה איך הוא יידע למצוא מישהו כזה...
נכון מאוד
ולא רק בזה
אני חושב שפסיכולוג טוב
זה מי שעבר דברים מעצמו
וזה לא דומה למקצועות אחרים
שכל הלמידה המקצועית שלו אפשר לראות ולהמחיש
את סוג הדברים האלה מי שלא חווה אותם
לא יבין!!!
 
"זר" לא יבין... חשבת רגע לפני שכתבת את זה? או שהכל "ברור מאד" אצלך?...

לא אחד ולא שניים כתבו כאן שכמה שייכתב, לא יעזור למי שלא עבר את התופת.
לכן, דעתי היא שאם מישהו פונה לעזרה מקצועית, עדיף שיקח את "המטפל הפצוע", דהיינו לא רק אחד שלמד לאבחן, אלא עבר בעצמו את העינוי הזה. השאלה איך הוא יידע למצוא מישהו כזה...
אסביר שיהיה ברור מאד גם אצלך:
אצל ילד בהורות כזאת ניתן להבין את חווית הנטישה העמוקה שיש מההורה ה"פסיבי" ה"מרצה" ה"מחקה את התנהגות האלימה" וולא ספק היא מותירה פגיעה נצחית בנפשו של הילד.
אבל מסקרן אותי למה אתם מציינים שוב ושוב על התפרקות הבית, על הצורך של בן הזוג הנורמלי בשיקום כדי לאסוף את כוחות נפשו האבודים? האם הוא פוגע או נפגע?
 
אסביר שיהיה ברור מאד גם אצלך:
אצל ילד בהורות כזאת ניתן להבין את חווית הנטישה העמוקה שיש מההורה ה"פסיבי" ה"מרצה" ה"מחקה את התנהגות האלימה" וולא ספק היא מותירה פגיעה נצחית בנפשו של הילד.
אבל מסקרן אותי למה אתם מציינים שוב ושוב על התפרקות הבית, על הצורך של בן הזוג הנורמלי בשיקום כדי לאסוף את כוחות נפשו האבודים? האם הוא פוגע או נפגע?
מי שמבין, לא צריך תשובה. מי שלא, לא תעזור תשובה.
בכל אופן, מכאן ואילך תצא בקשה כללית לכל המגיבים הבאים: של נעליך ותחשוב פעמיים ויותר לפני שאתה מקליד תגובה טכנית בלי רגישות על נושא כזה כירורגי.
 
דווקא מי שאני מכירה- השוויץ בילדים ובנכדים שלו- הם היו הכי הכי, מושלמים, מוצלחים ויפים. וגם הזוגיות היתה מושלמת.
זה שהיא השוויצה איתם בחוץ וסיפרה לכולם שהם מושלמים לא אומר כלום על מה שהיה בבית.
 
זה שהיא השוויצה איתם בחוץ וסיפרה לכולם שהם מושלמים לא אומר כלום על מה שהיה בבית.
נכון, אבל מכיוון שהזוג ההוא כבר התגרשו (ב"ה) ורוב הילדים בנתק/ קשר רופף מאד עם הנרקיסיסט, הם מספרים... ובן הזוג השני מספר...
אז אני כן יודעת שהסיפורים המזעזעים התחילו בגילאים יותר גדולים. ובאמת לא ידענו כלום. כבר כתבתי באחת ההודעות הקודמות שהמשפחה המורחבת אף פעם לא הבינה מה באמת קורה.
 
ובקצב כאן של התגובות כל אדם שני הוא נרקסיסט.....

יש המון סיפורים על ניתוק קשרים גירושין וכו', על סמך הגדרה של מישהו נרקסיסט
ובודדות הפעמים שזה נכון....

חייבים להגיד את זה-
תזהרו בהגדרות שלכם!!
אנשים לא מתגרשים רק בגלל הגדרה או טייטל.
אלא בגלל מצוקה וסבל שדרשו הגדרה.
אבל כן, לא למהר לתת אבחנות ותארים לכל מי שלא מסתדרים איתו, טוב לא יוצא מזה
נדרשת עבודת עומק.

אז בעצם כל מי שנשוי לנרקיסיסט הוא גם כזה?
או שעם הזמן הוא נהפך לכזה?
מה הכוונה גם כזה? מה זה אומר "כזה"?
הכוונה שבדרך כלל גם הוא עם חולשות נפשיות או דפוסי היקשרות לא בריאים, או תלות מסוימת, או עם מאפיינים של הפרעת אישיות בעוצמה כלשהי.

וכן, בד"כ הוא לא "נהפך לכזה" בעקבות הנישואים. אלא משהו מוקדם יותר, הוא בא לנישואים עם פציעה כלשהי או עם דפוסי היקשרות לא בריאים. וייתכן שזה מחריף עם השנים, אבל לא סתם הוא התחתן עם האדם הספציפי הזה.
 
  • תודה
Reactions: ~~~
מי שלא חווה נרקיסיזם במעגל סביבתו הקרובה, בקשתי שלא יענה, אירוע מתוסבך, שאין פיתרון נורמטיבי לכאורה, מחד הצפת זה, כהפרעה לכל דבר ועניין,
הנקודה השנייה שחייבים לשים עליה דגש, על אף שלמדע אין תשובות ברורות איזו סביבת חיים וצורת גידול יכולה לייצר נרקסיסיטים טובים באמת ברור שזה מסוכן .ממש ליצירת דור נרקיסיסטי, כמובן שיש רצף נרקיססיטי ואיני בא לטעון שכולם יהיהו ברמה גבוהה אך חייבים לשים לב לעניין.
מה שמתואר זה מצב קיצוני אבל כעיקרון נראה שכל אדם חווה נרקיסם ברמה מסוימת גם אם לא ממש מודע לכך בהגדרה -- אם אני חושב על סביבתי --- אז מכיר מלא אנשים על הרצף
ובאמת שאלה מעניינת אם זו בעיה פסיכולוגית שיכולה להיות מטופלת ע"י שיחות וכ"ו או שיש כאן משהו פסיכיאטרי
שאולי צריך תרופות שיכולות לעזור-- בכל מקרה כדי לפתור את הבעיה צריך שמי שנגוע בזה יהיה מודע לבעיה שלו וירצה לטפל בה -- ולהגיע להכרה הזו הבעיה העיקרית
 
  • כועס
Reactions: 291
ישנם מקרי קיצון כמו הסיפור של 'שאלה ותשובה',
זה לא מקרי קיצון.
זה סיפוקים רגילים!!
יש הרבה כעס גם על ההורה הפסיבי, שויתר על החיים שלו, אבל גם של הילד - הפקדון שה' נתן לו להשגיח עליו שלא יישרט.
כמה שנים אחרי חתונת הילד, הוא כתב לאביו מכתב ארוך מאוד על הנ"ל.
כנראה אתם לא יודעים איך הנרקיסיסט שולט גם על הבן זוג שלו, עד לרמה שהוא מסוגל למחוק את האישיות
 
מה שמתואר זה מצב קיצוני אבל כעיקרון נראה שכל אדם חווה נרקיסם ברמה מסוימת גם אם לא ממש מודע לכך בהגדרה -- אם אני חושב על סביבתי --- אז מכיר מלא אנשים על הרצף
ובאמת שאלה מעניינת אם זו בעיה פסיכולוגית שיכולה להיות מטופלת ע"י שיחות וכ"ו או שיש כאן משהו פסיכיאטרי
שאולי צריך תרופות שיכולות לעזור-- בכל מקרה כדי לפתור את הבעיה צריך שמי שנגוע בזה יהיה מודע לבעיה שלו וירצה לטפל בה -- ולהגיע להכרה הזו הבעיה העיקרית
תקרא מההתחלה ואולי תבין.
 
אשמח לשמוע ממכם, בתור מורה-
איך אפשר לזהות זאת על ילדים, לעזור להם ואפילו במילה טובה
מה היה נותן לכם כח?
תמסרי שיעור על כיבוד הורים,
ואם יש תלמידה שמביעה תגובה חריגה
או לחוסר שיתוף פעולה או להיפך לשיתוף פעולה חריג (הסתרה)
באופן שלא תואם את מצבה הלימודי
זה תמרור אזהרה.

אם הילדה כבר מודעת לבעיה
יתכן שהיא תגיד משפט כמו:
"זה לא עובד ככה אצל כולם"
וזה כבר סימן קרוב לוודאי שהיא סובלת.

אם תמצאו ילדה כזאת
צריך לדעת איך לעזור
אם יש בכלל מה לעשות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה