הנה ציטוט הנוגע לענין מויקיפדיה.
דינא דמלכותא במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם קום מדינת ישראל, החל גם הפולמוס בנוגע למעמדה ההלכתי, וחלק מרכזי בו נוגע לשאלת תוקף חוקי המדינה מבחינה הלכתית. עיקר הנדון הוא בשאלה[36] האם ניתן להכריע להלכה כדברי הרמב"ם[37] ורוב הראשונים, הסוברים שגם למלך ישראל יש תוקף דינא דמלכותא (מכיוון שכל הציבור הסכים לשלטון ולכן מחויב לשמוע לו), או כדברי ראשונים אחרים[38] הסוברים שבארץ ישראל לא ניתן למלך כח זה (מכיוון שכוח המלך נובע מבעלותו על הארץ, ובא"י כל ישראל שותפים בה), וכן ישנם ראשונים[39] הסוברים שבמלך ישראל לא נאמר דין זה משום שהוא צריך לדון על פי משפט התורה, מלבד במקרים חריגים.
בנוסף יש הסבורים[40] שגם הרמב"ם והשו"ע שפסקו במלך ישראל דין זה, לא דברו בשלטון שאינו נוהג על פי חוקי התורה, זאת מאחר שדעת הרמב"ם[41] שמקור התוקף של דינא דמלכותא הוא מפרשת המלך בתורה ובנביא, ולא מכח הסכמת העם, והרמב"ם במספר מקומות[42] מדגיש שהתורה דברה רק במלך ישראל המנהיג העם על פי התורה.
יש המסתמכים[43] על דברי החתם סופר[44] שלעניין חוקים שהם לתועלת העם ולרצונו, כל הראשונים מודים ששייך בהם דינא דמלכותא מכח הסכמת העם, וכשיטת הרשב"ם.
להלכה חלוקים פוסקי זמננו בשאלה זו. דעת הרב עובדיה יוסף[45] וכן כל רבני הציונות הדתית, להחיל הכלל דינא דמלכותא דינא גם בנוגע לחוקי מדינת ישראל, באופן מלא. דעת הרב יוסף שלום אלישיב[46] לנהוג בזה כספק הלכתי, ולעניין חוקים שבהם הציבור מעוניין וחפץ, דעתו נוטה שיש בהם דינא דמלכותא. דעת החזון איש[47] שהכלל דינא דמלכותא אינו תקף במדינת ישראל מהטעמים דלעיל, וכן דעת הרב ניסים קרליץ ובית דינו.
בנוסף, יש הסוברים[48] שלחוקי מדינת ישראל תוקף הלכתי של תקנות הקהל, ולחברי הכנסת וראשי הערים דין טובי העיר היכולים לתקן תקנות לתועלת הקהל, ויש חולקים[49] הסבורים שדין טובי העיר שהם כדיינים אינו קיים בשאינם שומרי מצוות, ודין תקנות הקהל לא נאמר במערכת המושפעת משיקולים פוליטיים, וכן אינה מתחשבת בדעת חכמי התורה.
יש להדגיש, כי למעשה כל פוסקי הציבור החרדי, וגם הסבורים שאין דינא דמלכותא במדינה, מורים באופן ברור שעל פי הלכה חובה על תושב לשלם מיסים[50], משום שהוא נהנה משירותי המדינה ומעוניין בהם, ועליו לשלם תמורה. כמו כן מורים כי ישנה חובת ציות לחוקי המדינה, שכן לולא החוקים לא ישמר הסדר הציבורי, כמאמר חז"ל "לולא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". ובפרט בנוגע לחוקים שתועלתם ברורה ונהוגים אצל כלל הציבור (כחוקי התנועה) התבטאו פוסקי ההלכה[51] כי אם לא היו נתקנים על ידי השלטון, היו בתי הדין מתקנים אותם, ואף מחמירים בהם יותר מהחוק.