כמה שאלות שמסקרנות אותי (אולי ענית עליהן בעבר, אבל כפי שאמרת, אשכול חדש, וכו'...):
1. מה גרם לך באמת לכתוב את זה?
2. מה היו הקשיים/משברים, ואיך נחלצת מהם? (בטוח היו).
כתבתי שיתוף תהליך על הפאנפיק
כאן, מקווה שזה יענה על השאלות. (יש שם רק לא מעט ספוילרים).
מי ואיך עימד את הקובץ PDF? זה נראה מרשים בהחלט.
תודה. אני עימדתי (וורד), לא משהו מקצועי : )
4. לאחרונה יש לי משבר כתיבה רציני, דהיינו: אני יודע מה אני רוצה לכתוב, רעיונות לא חסר לי (באמת, אני מסודר לכל החיים), אבל אני פותח את הוורד, ונתקף בשעמום על גבול הדיכאון מהמילים, ואין לי כח לכתוב - תוך כדי שממש בא לי לכתוב. והמשמעת זה גם סיפור...
אני חושבת שכל כותב יזדהה עם התקופות האלו.
בגדול אין לי הרבה מילים של קסם : )
משמעת זאת מילה קריטית באמת. אבל בלי תוכנית מסודרת משמעת קשוחה תהיה פשוט עינוי : )
אם אדם יקום בבוקר וייקח רכבת רנדומלית לפי השעה בה הגיע לתחנה/ מספר זוגי/כמות אנשים בקרון הוא כנראה יגיע לאנשהו. מתישהו.
האם הוא יאהב את התוצאה? אולי כן, אולי לא. סבירות גבוהה יותר שלא...
אבל אם הוא יתכנן לילה לפני לאיפה בדיוק הוא רוצה להגיע, יהיה לו כבר יותר סיכוי להגיע למקום שבאמת יועיל לו, אפילו אם הוא עדיין לא יודע מה בדיוק הוא צריך לעשות.
אני כותבת הרבה פעמים סצנות חסרות הקשר וסיפורים מותחלים שלא מסתיימים אף פעם : ) זה חלק מתהליך הכתיבה שגם נותן לא מעט השראה. אבל בתור שיטת עבודה עקבית שבאמת מוציאה משהו אני לא רואה את זה עובד.
בשביל לכתוב סצנה ועוד סצנה וליצור תהליכים שלמים בסיפור, צריך לתכנן. תכנון פשוט אפילו: להתיישב מול המחשב ולומר: בסצנה הזאת X מגלה את הסוד שמסתיר ממנו Y.
אם יש לי רעיון לסצנה טובה או חלקיק מדו שיח בין הדמויות שמסתובב לי בראש, אני תמיד כותבת לי את הרעיון או המשפט הספציפי בלבד, כדי לא לשכוח, אבל ממש לא רצה ישר לכתוב את הסצנה.
זאת בגדול עצה שראיתי אצל רוברט מקי ורק תוך כדי כתיבה הבנתי עד כמה היא נכונה: אנחנו מתלהבים מאד מהתוצרים שלנו בד"כ : ) לפחות בהתחלה. מה שאומר שאם ניקח את הרעיון הראשוני שלנו (שבד"כ יהיה פחות טוב) ונרוץ מיד לממש אותו למילים נאבד את כל כיווני החשיבה האחרים מהר מאד.
ואז במקום להעלות רעיונות חדשים וטובים הרבה יותר נבזבז את כל הזמן שלנו על להתאים את חלקי הסצנות אחת לשנייה וליצור מהן סיפור שעובד.
תכנון זאת לא מילה מיושנת. וספונטניות ואנרגיה אלו מילים נחמדות מאד, אבל גם לעבודה אנחנו לא הולכים רק אם מתחשק לנו לקום בבוקר, נכון?
אמנם לכל אחד יש דרך אחרת לעשות את זה, ואין באמת שיטה אחת שעובדת. זה אישי מאד לכל יוצר. אבל כמו בכל דבר בחיים: כישרון זה רק פוטנציאל להצלחה, עבודה קשה זאת הדרך לממש אותו.
יש סצנה בסיפור הזה (אחת האהובות עלי) שהסתובבה אצלי בראש כמה ימים טובים לפני שכתבתי אותה בפועל.
לקח לי זמן להבין מה אני רוצה שיהיה בה, וכשנחת לי האסימון מה בדיוק הולך לקרות לא רצתי מיד לכתוב (בעיקר כי לא היה לי זמן : ) ) אלא המשכתי לחשוב עליה תוך כדי דברים אחרים לגמרי.
מפה לשם, כשהתיישבתי בפועל לכתוב אותה ידעתי בדיוק מה אני רוצה שיקרה... התוצאה? זאת הסצנה הכי מהירה שכתבתי אי פעם (הייתה לי ממש תחושה של כתיבה נגד המהירות של המחשבות שלי : )) ובין הבודדות שמרגישות לי מדויקות ולא מרוחות. וזאת בהחלט לא הייתה סצנה קצרה...
הנושאים החמים
