עבור מי שמחפשת דיאטה מאוזנת

  • הוסף לסימניות
  • #1
אחת לכמה זמן נפתחות פה הודעות שקשורות לדיאטות והרזיה, קראתי מאמר וחשבתי שאולי יועיל למישהו, אז אני משתפת
 

קבצים מצורפים

  • דיאטת דוקאן.pdf
    KB 234.1 · צפיות: 58
  • הוסף לסימניות
  • #2
השאלה שלי בכל הדיאטות הללא איך אפשר להמנע מלחם ותחליפיו?
לי מאד קשה עם זה.אני ממש מחפשת את זה לפחות בבוקר "פת שחרית"
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י רותי12;892713:
השאלה שלי בכל הדיאטות הללא איך אפשר להמנע מלחם ותחליפיו?
לי מאד קשה עם זה.אני ממש מחפשת את זה לפחות בבוקר "פת שחרית"

תאמיני שאת יכולה בלי!
ותנסי את זה שלושה ימים! תראי שאת יכולה להיות שבעה גם מירקות וחלבונים.

אני כותבת לך את זה מנסיון.אני לא אוכלת לחם כל השבוע רק בשבת וביום יום הפחמימות הם רק לקראת הערב ככה יותר קל לשמור. תנסי!

ואגב יש מחקרים שפריכיות אורז לא יוצר אותו השמנה כמו לחם אפילו קל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בדיאטת דוקן זה לא לאכול לחם בכלל אף פעם גם לא בשבת ולא בערב! ובלי ירקות!
אני מנסה לאכול לחם קל (הלחמניות האלה מכוסמין) אחד ביום וכל היום בלי פחמימות ,לפעמים בערב אני נשברת ואוכלת לחם, אבל הדיאטה הנ"ל הרבה יותר מחמירה
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י רותי12;892717:
בדיאטת דוקן זה לא לאכול לחם בכלל אף פעם גם לא בשבת ולא בערב! ובלי ירקות!
אני מנסה לאכול לחם קל (הלחמניות האלה מכוסמין) אחד ביום וכל היום בלי פחמימות ,לפעמים בערב אני נשברת ואוכלת לחם, אבל הדיאטה הנ"ל הרבה יותר מחמירה
נכון, היא לא כ"כ הגיונית בעייני למרות שאני לא רואה בעיה עם הלחם.
את שאלת כללית אך אפשר אז עניתי לך.
אם לא תחשבי על הלחם את לא תחפשי אותו.

אגב אני שמעתי שיש אנשים שצריכים פחמימות ובלי זה הם נכנסים לדכאון.(אמיתי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י רותי12;892717:
בדיאטת דוקן זה לא לאכול לחם בכלל אף פעם גם לא בשבת ולא בערב! ובלי ירקות!
אני מנסה לאכול לחם קל (הלחמניות האלה מכוסמין) אחד ביום וכל היום בלי פחמימות ,לפעמים בערב אני נשברת ואוכלת לחם, אבל הדיאטה הנ"ל הרבה יותר מחמירה

אני יכולה להמליץ לך על משהו שאולי יעזור לך
אם כל כך קשה לך עם פחמימות ,אל תורידי לגמרי תורידי קצת מהכמויות לאט לאט
מבחינה בריאותית אין בעיה לאכול לחם, יש בעיה עם הכמויות שאנחנו אוכלים אותו...

אז אם את יכולה בהדרגה להוריד בכמויות, זה דרך מצוינת להתרגל כי אם מורידים בבת אחת את כל הלחם, אחרי זה נשברים ואוכלים המון המון, וחבל
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הבעיה בפחממות שזה ממכר(מחקרים הוכיחו)
ממש כמו סיגריות וסמים.
ולכן יש אנשים שזה באמת מכניס אותם לדיכאון.
ויש כאלו שלא מסוגלים להוריד את זה מהתפריט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הרעיון בדיאטה זה גמילה מפחממות
לפחממות יש תכונה ליצור אצלנו התמכרות.
אם תנסי להוריד את הלחם מהתפריט היומי שלך, וכן את שלל הפחממות והסוכרים תראי שהצורך שלך בהם יורד מעצמו.
אם התחלת את היום בסלט ירקות טוב עם גבינה, ביצה קשה וכוס קפה, ותמשיכי את היום הדרך הזו תראי שהצורך ללחם יורד לך.
אני ניסיתי דיאטה בסגנון הזה, יותר קלה כי לא היה לי צורך לרדת הרבה מידי, והרגשתי איך צריכת סוכר אחד מזמינה את הצורך לבא אחריו.
קחי בחשבון שאת צריכה להשקיע באוכל כדי לפצות את הגוף שלך בחוסר הפחממות, להכין סלטים, מרקים, וכדו' (שלוקח קצת זמן להכין אותם) ולא לנסות לדלג על ארוחות כי את בדיאטה.

אני בהמשך (אחרי ימים בודדים) הוספתי את הפחממות המלאות אבל ביחס של 40% ירק, 40% חלבון ו-20% פחממה מלאה.אבל בלי לחרוג בשום אופן, כך שאם אכלתי פרוסת לחם מלא (לא קל כי הוא לא נתן לי כלום) אכלתי עם זה קופסת טונה במים ועוד המון ירקות, והארוחה השביעה אותי מאוד ולא היה לי צורך ביותר מזה.
כך היה לי קל יותר, והחזקתי מעמד הרבה זמן.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אגב פחמימות על הבוקר זאת לא התמכרות זה פעולה בסיסית של הגוף

שאת מכניסה פחמימה הלבלב מפריש אינסולין שמפרק את הפחממה. ברגע שהסוכר יורד שוב הגוף צריך!!! עוד סוכר(פחמימה) וככה נוצר הטרוף אחרי הפחמימות ברגע שאת לא אוכלת על הבוקר פחמימה אלא ירקות וחלבון קל.(גבינה, ביצה, טונה) את גורמת שלא מופרש אינסולין הגוף לא צריך סוכר וככה הצורך בפחמימות יורד.
ואחרי כמה ימים נעלם!!
אם בכ"א יש צורך בפחמימה צריך לחלק כמו שכתבה ככוכב. וכמובן עדיף מלאות ולא על הבוקר אם לחם לדחות אותו כמה שיותר אפילו שזה יהיה ב12 אבל לא ב 8...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני עברתי בבוקר לגרנולה עם חלב.
גם בריא גם מזין וגם טעים (לא החברות הזולות:))
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י רותי12;892717:
בדיאטת דוקן זה לא לאכול לחם בכלל אף פעם גם לא בשבת ולא בערב! ובלי ירקות!
QUOTE]

קראתם עד הסוף? בלי לחם וירקות זה רק השלב הראשון! אח"כ מוסיפים ירקות ללא הגבלה ואח"כ גם לחם ושאר פחמימות (ע"פ מה שכתוב). לא ניסיתי אבל נראה לי מאוד תלוי בסוג הבן אדם. מי שדיאטת הלחמניות לא מתאים לה - זה נראה לי תחליף טוב. אגב דיאטת הלחמניות קלה בהרבה מזה - למי שטוב לה עם זה אני ממליצה בחום!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
גרנולה עם יוגורט, יותר טוב יותר טעים ויותר משביע, אם כבר..

השאלה אם גרנולה זה לא משמין..
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אם אח"כ מוסיפים וההתחלה היא רק בשביל לשבור את ההרגל זה נשמע קצת יותר טוב,
אבל עדיין - פחמימות הן חובה לגוף.
נכון שאנחנו הופכים את האחוזים הרצויים בין ירקות לפחמימות ואוכלים הרבה מעבר למה שטוב ובריא,
אבל עדיין זה מהווה 20% מתזונה המחויבת לגוף, איך אפשר לוותר על זה?
ובאמת ידוע על כאלו שהורידו פחמימות באופן מוחלט ונקלעו התפרצויות קשות, בעיקר כאלו שהיה להם איזשהו דכאון קודם, ובכל זאת...
ובאמת את הבוקר כדאי לפתוח בפרי, אבל אח"כ? אם זה לא פחמימות ריקות אלא לחם מלא (לא קל, מלא) אז אני לא מבינה מה הבעיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י sarit_f;892826:
גרנולה עם יוגורט, יותר טוב יותר טעים ויותר משביע, אם כבר..

השאלה אם גרנולה זה לא משמין..

מספיק חצי כוס וזה משביע לכל הבוקר (בכ"א כך זה אצלי).
וכן, גם ירדתי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
פרי על הבוקר הוא טעות!
בפרי יש הרבה סוכר זמין, ובאופן אוטומטי אחריו ידרשו לגוף עוד ועוד פחממות.
הרעיון להתחיל בחלבון +ירק (ולא פרי!)
הימים הראשונים המתוארים בקובץ נראים בעיני מאוד קשים (אולי הם לא מחוייבי מציאות כ"כ), אבל המטרה היא להפסיק בבת אחת את ההתמכרות לפחממות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
לא יצא לי להתמכר לתפוח (:
ובכל מקרה הסוכר שבפירות לא דומה לסוכר לבן וקמח לבן, אבל איך שבא לך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י pr;892849:
לא יצא לי להתמכר לתפוח (:
ובכל מקרה הסוכר שבפירות לא דומה לסוכר לבן וקמח לבן, אבל איך שבא לך.
ברור!
כי תפוח אן בו כמעט סוכר הערך הגליקמי שלו מאוד נמוך! והוא הפרי הכי בריא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מקווה לעזור לאלה שקשה להן
יש דיאטות איזון שהן עם לחם אבל ללא שמרים(שמנפחים אותנו) וללא סוכר.
נכון זה יקר יחסית ולא טעים הכי (רק בחימום או קליית הלחם) של ד"ר מרק
לירושלמיות יש מאפיה בשם הבחירה הטבעית עם לחם יקר מאוד אבל שווה כל שקל (רק לפת שחרית ושבת שווה להשקיע!!!) (ניתן להשיג ברב שפע בקומת הכניסה בחנות הטבע (גם מחיטה מלאה וגם מכוסמין.
או משפחה בשפ דבורקינד בצומת בר אילן בר' סנהדרין
(שמבאים ממאפיה מיוחדת מאוד בקרית ספר)
גם לחם חיטה מלאה וגם כוסמין גם פיתות וגם לחמניות ואפילו פיציות אישיות מדהימות
וזה טעים!!!!
ויש מבצעים שווים
והמחיר סביר יותר.
טל.02.5484222
ק"ס (מודיעין עילית)
08.9744398
מה שטוב גם בתור פחמימות לצרוך שקדים ואזוגים מכל הסוגים
משביע ומאזן.
מה שיש להיזהר בגרנולות מכל אותם פירות יבשים שמלאים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בסוכר
רעל ממש.
אז קנו שיבולת שועל ותיקלו קצת במחבט חמה.
ניתן להוסיף חמוציות לא מסוכרות קצוצות
וסוכר לצרוך אך ורק סוכר בשם סוכרלוז או סטביה
רואים פלאים!!!!
בהצלחה לכולן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ציטוט עם תרגום של גוגל מאתר על השיטה באנגלית:
הימים הראשונים הם תמיד הקשים ביותר כפי שאתה תהיה לא נלחם רק עם הרגלי האכילה הישנים שלך, אבל במקרים רבים להתמכרות פיזית לדברים כמו סוכר או שוקולד. זה תרגול טוב כדי להצטייד בתוצרת אפשרה מראש, כך שכאשר אתה רוצה חטיף יש לך משהו מותר ביד.

כאשר הגוף שלך מתחיל להתרגל זה גם די נפוץ להרגיש קצת עייף ומותש להגיע בקלות. אל תנסה להציג את התרגיל נרחב בשלב זה. העייפות, כמו גם תשוקה לפחמימות בדרך כלל נעלמת לאחר שלושה ימים. למעשה אנשים רבים לשים לב לעליה באנרגיה.

הקפד לאכול לפחות 3 ארוחות ביום, עם גודל מנות טוב ולא רעב. ותיקי דיאטה לעתים קרובות נוטים לדלג על ארוחות, אך זה בעצם גורם יותר ניזק מאשר תועלת.

בימים הראשונים הם גם כשאתה תפגוש את תופעות לוואי האפשריות של הדיאטה. כמוצרי חלבון טהורים הם דלים בסיבים תזונתיים קיים סיכון של על עצירות. כדי לסייע להקל על בעיה זו לאכול סובין שיבולת שועל או שאתה יכול אפילו להוסיף קצת סובין חיטה לאפקט נוסף ולשתות הרבה מים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
מה שד''ר דוקאן מחדש שהפחמימות היא עיקר הבעיה, זה לא החידוש שלו, אלא ידוע שיטת ד"ר אטקינס שטען כבר לפני חמשים שנה שלא השומן (מן החי) הבעיה אלא הפחמימות. גם ארבע השלבים שלו נראים מבוססים על ארבעת השלבים של אטקינס.
ויש הרבה רופאים היום שטוענים שזו היתה טעות גדולה לירד מן השומן (מן החי, לא הטרנס), כי לא נמצאו מחקרים מוכיחים שזה עושה בעיות (כן, אף שזה כ''כ פשוט אצל כל אחד, אין לזה שום מחקר מוכיח !!), ולעומת זה כשמורידים מן השומן צריכים יותר פחמימות שזה ודאי גורם להרבה בעיות, מסוכרת ועד מחלות לב ח''ו.
גם הם מוכיחים מזה, שמאז התחילו להחרים את השומן ולהמליץ לעבור לפחמימות, עלו מחלות הלב במקביל.
וזה חלק מן הבעיה בדיאטות, שהם לא מחזיקים בגלל תחושות הרעב, ואם היו אוכלים יותר שומן לא היו תחושות הרעב, כי השומן מאוד משביע, עד שקשה לאכול מזה יותר מן הצורך (בניגוד לפחמימות).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

יש לי אתר בו מוצגים ספריי, אבל אין רכישות בכלל.

האתר עולה לי כסף מידי חודש (בניגוד להתחלה בה הוא היה ללא תשלום דרך משרד לפיתוח הנגב והגליל).
חשבתי שכדאי לסגור אותו ולמכור את ספרי כמו סופרים אחרים - העברה בנקאית ודרך המייל או הטלפון.

האם עדיף להשאיר את האתר כי יש ערך לו כלשהו מלבד מכירות או כדאי לסגור את האתר?


ומאמר שכתבתי על הנכונות לספר על כשלונות:



בספר המאמרים החדש שלי, גיבור הסיפור, כתבתי הרבה על הכישלונות שלי.
ביניהם: שאין קונים לספר החדש שלי "סדר הפוך" ( זה ממשיך גם עכשיו, ואין רוכשים גם לספרון הילדים דובי שיר והכתר האמיתי או לספר גיבור הסיפור)
גם במאמרים הנוכחים, שאני כותבת פה ושם, שאולי יהיו בסיס לספר הבא בסדרה, אני כותבת על חסרונות שלי על אכזבות וכדו', ושאלתי את עצמי איך אני מסוגלת לכתוב על כשלונות, ככה באופן גלוי.

התשובה שעניתי לעצמי:
1. כי אני לא מאמינה בהצלחה כשהיא דרמטית
2. אני רוצה להעביר מסרים
תשובה כנה יותר: כי אני כבר הצלחתי, ברוך ה'.
אני לא רואה את עצמי לפני 5 שנים, לפני שספרי הראשון יצא לאור ונמכר בחנויות, כותבת בעליזות כה רבה על כישלונות וגם חשה יציבות רגשית בעקבות כישלונות ומצליחה להתמיד בעשיה למרות הכל, אני חושבת שהמסע הזה, בו עברו עלי קצת רגעי סיפוק ותהילה, במהלך ספריי הראשונים, נתן לי את היכולת לכתוב לספר ולחוות את כשלונותיי כאילו היו הצלחות.

אני חושבת שאני מבינה כיום הרבה דברים שלא הבנתי בעבר, והמרכזי שבהם הוא שלא חובה להצליח.
לא צריך להצליח.

לפני זמן מה קראתי פוסט של מישהי שכותבת שסבא שלה היה אומן. יש בבית שלו איורים שעיצב על הקירות, הסבא הלך לעולמו ורוצים להרוס את הבית יחד עם האומנות הנדירה.
הסבא לא קיבל הכרה מימיו וכעת האיורים ייעלמו.
הרגשתי אז תחושת פספוס אדירה.
כמה חבל שאומן לא קיבל הכרה, כה חבל שיצירותיו, עליהן עבד שעות וימים, יעלמו.

כיום אני מבינה שזה לא חבל בכלל.
זה בסדר.
העיקר העשיה וההשתדלות.

אומן לא חייב לקבל הכרה, זה נחמד עבור העולם סביבו שיזכו להכיר אומנות חדשה, אבל הוא לעצמו שלם לחלוטין גם בלי שיכירו אותו.
לדעתי החשיבה הזו מחזירה לאדם את העצמאות.
לא, אתה לא זקוק שיקראו אותך, שיהנו מיצירותיך, שיכירו בך.
האדם לא זקוק שיכירו בו, כי הכרה זה דבר חיצוני וקשור במכירים ולא במי שמכירים בו.
אתה מתנדב, אתה משתדל.

אין ערך בפידבק של העולם כלפיך, כי היית ונשארת אותו אדם, והערך היחיד זו העבודה העצמית שלך מול המידות שלך, זו המודעות העצמית, הקבלה העצמית, החיים שאתה בונה לעצמך, האמונה והביטחון בה' הטוב והמיטיב, אהבת הזולת ואהבת הבריאה, הקשבה, התקדמות, ועוד נכסים שהופכים אותך למי שאתה באמת.

זה אומר להיות מאוד קשוב לעצמך ואכפתי כלפיך עם חמלה ואהבה עצמית.

הפעולות האחרות, של לשווק את עצמך, את היכולות שלך, הם דברים חיצוניים לחלוטין, אינן מגדירות אותך אלא הן חלק ממאמץ קולקטיבי שלך ושל אנשים אחרים אכפתיים לתרום למען עולם טוב יותר.

לסיכום, עבודת האדם מול עצמו היא עבודה אינסופית, אדירה ומתגמלת מאוד.

כשאדם מבין שהוא והסביבה בעלי ערך זהה וקבוע שלא יכול להשתנות, הוא מתחיל להתרכז בעצמו במקום להתרכז בסביבה, הוא בונה את עצמו האמיתי, יתכן שבמהלך הבניה העצמית הזו הוא יבחין שיש לו ייעוד להשפיע הלאה, ויתכן שהוא ימצא ייעוד אחר מקסים לא פחות.
אבל הוא ילמד להיות קשוב לעצמו ולאינטרסים שלו (אם הוא יהודי מאמין האינטרסים שלו הם שה' ימלוך על העולם).

הוא ילמד להיות 'הוא' וזו מתנה של עצמו לעצמו, מתנה שלא יכולה להגמר לעולם.
מה שאני כותבת כאן זו רק תיאוריה, ונדרשת עבודה רבה להפנים ולחיות את זה באמת.
אבל גם תיאוריה זו התחלה נפלאה.
שלחתי היום תלונה למשרד הבריאות עבור ביתי בת ה-3.8 השוהה במסגרת גן עירייה שיקומי, טשטשתי פרטים אישיים אבל באופן כללי מובן המסר העיקרי..
מה הייתם עושים במקומי במצב כזה?
זה לשון התלונה:
ילדה מיוחדת המאובחנת כ"ספינה ביפידה", הילדה מטופלת בבי"ח שיקומי אלי"ן בירושלים, תל השומר, וסורוקה במגוון מקצועות הנמצאים תחת התחום הנ"ל.
ע"פ הידוע לנו אצל ילדי ספינה ביפידה אין שליטה על סוגרים והם מצונטרים ע"י קטטר לסירוגין, אביגיל מצונטרת בערך כל 3 שעות (תלוי לפי המצב- לפעמים פחות מ-3 שעות כשצריך),
אנחנו יודעים שיש חוקים של משרד הבריאות:
1. אין להביא ילד עם חום לגן עד שעוברים 24 שעות מסיום החום.
2. ילד שנעדר 5 ימים רצופים מתבקש להמציא אישור רפואי שיכול לחזור לגן.
ע"פ בידוע לנו בעניין ספינה ביפידה- תמיד, תמיד, תמיד יש חיידק בשתן בגלל הצינטורים, ולכן לא בכל מצב נותנים אנטיביוטיקה, אלא רק מתי שיש חום שאינו מלווה בתסמינים אחרים ואין לו הסבר אחר.
במצבים שהשתן עכור, הפרשות, צבע לא תקין, ריח וכו- ע"פ פרופסור יובל בר יוסף וצוות מרפאת ספינה ביפידה באלי"ן, הפתרון הוא- שתיה מרובה וצינטורים צפופים יותר שזה שוטף את שלפוחית השתן ומטפל בבעיה הנ"ל.
הדברים כתובים בצורה ברורה במסמכים שנמצאים אצל צוות הגן- דף מספר 4 בהמלצות בסיכום הרפואי של אלי"ן.
כרגע נמצאת בגן אחות מ"מ, וגננת מ"מ, שביום ראשון שעבר 15/2 שלחו את הילדה לבית בגלל שתן עכור והפרשות- ללא חום! אמרנו להם איך לטפל בילדה ובכל זאת שלחו אותה,
אנחנו טיפלנו בילדה בבית ושטפנו לה את השלפוחית ע"פ מה שלימדו אותנו הצוות הרפואי באלי"ן, השארנו אותה בבית יום נוסף כדי ש"בטוח" הכל בסדר- יש לציין שלא ראינו ממצא חריג בשתן בבית.
למחרת ביום שלישי 17/2 שלחנו את הילדה בריאה ושלימה לגן עם שתן צלול לגמרי, הגננת לא הייתה בגן והייתה גננת מחליפה לא מוכרת, הגננת ביקשה אישור רפואי שהילדה יכולה לבוא לגן- אין באישור כזה שום צורך, לא התווכחנו, התקשרתי לגננת שלא הייתה והגעתי איתה להסדר שנשיג את האישור למרות שאין בו שום צורך בעיקר שהדברים כבר כתובים במסמכים של אלי"ן וגם לא היה לילדה חום בכלל,
בינתיים הזמן בגן עובר והילדה צריכה לעבור צינטור, האחות לא מסכימה לצנטר אותה בלי אישור רפואי- זה הזיה בפני עצמו כי אין צורך באישור לצנטר, ולהיפך זה לבד יוצר יותר נזק אצל הילדה,
התקשרתי לגננת בגן והיא דחפה לי את הטלפון לאחות, האחות אמרה משפט הזוי "אני לא אזרוק את התעודה שלי לפח כדי לטפל בילדה", "אסור לי לטפל בה"- הטיפול בינתיים התאחר בשעה!
בעלי הלך למרפאה בזמן הזה ולא היו רופאים במרפאה כדי להוציא אישור, והאחות התעקשה שאסור לה,
ומה שהכי הזוי זה שבשבוע לפני הילדה הייתה עם דלקת גרון וסיימה אנטיביוטיקה בסוף השבוע- סמוך לזמן הנ"ל.. וזאת אותה אניטביוטיקה שהיא מקבלת עבור דלקת בשתן...
הסברתי את זה לאחות, ובתוספת זה שבכלל לא היה לילדה חום והחזרנו אותה לגן רגילה לגמרי היא התעקשה שלא לטפל בילדה.
בעלי בא לקחת את הילדה מהגן עמ"נ לטפל בה.
זה לא הסוף אבל אני מציגה פה שאלה: אני צריכה ללדת כל רגע, מה היה קורה אם הייתי למשל בחדר לידה עם בעלי ולא היה מי שיוציא את הילדה? או סתם היינו מחוץ לעיר..
ביום שלמחרת הגננת עדיין לא הייתה ולא היה גם עם מי לדבר ומשום מה בשבוע הזה אין לנו רופאים במרפאה.. הילדה נשארה יום נוסף בבית, אני פניתי לצוות הרפואי של אלי"ן- פרופסור יובל בר יוסף וקרן פוקס אחות סוגרים- כשסיפרתי להם את הסיפור הזה הם היו בהלם טוטאלי ואמרו שאם יש משהו שיכול לזרוק לאחות הזאת את התעודה לפח זה דווקא זה שהיא לא הסכימה לצנטר את הילדה! זה יוצר לה נזק! וגם במצב שיש חום אין שום מניעה מלצנטר, ולהיפך חייב לצנטר! זה לא שנשאיר את השתן בפנים אם יש הפרשות או חום וכו.. (השיחות הנ"ל מוקלטות)
זה לא יוצר נזק אם מצנטרים אלא אם לא מצנטרים.
אין כל קשר לאישור הרפואי לצורך הצינטור..
אגב ברור שיש להם בגן אישור מרופא למתן צינטורים בגן ע"י אחות מתחילת השנה.
ביום חמישי הגננת חזרה לגן אחרי יומיים של היעדרות והתקשרה לשאול למה הילדה לא באה.. אמרתי לה שהצוות הרפואי של אלי"ן ביקשו שייצרו איתם קשר מהגן (נתתי מספר טלפון אישי של הצוות- ודווקא של מי שלא ירים צעקות על ההתנהלות בגן כדי לא לפגוע..) בשביל להסביר להם אחת ולתמיד את ההתנהלות הנכונה במצבים הנ"ל כדי למנוע את מה שהיה, הצוות בגן לא הסכים בטענה שזה "העברת מידע רפואי", וצריך אישור בכתב ושההורים ידאגו לאישור וזהו... אמרתי להם שכתוב בצורה מפורשת את הדברים כמו שהזכרתי לעיל והם לא צריכים יותר מזה, אני והגננת היינו על הקו ביחד וקראנו את הדברים מתוך הכתב ביחד, היא אמרה "נכון זה מפורש אבל זה כללי מידי, צריך שזה יהיה ממש מפורט ושזה יהיה אישור מיוחד לגן"..
למרות שהם לא צודקים ואין פה על מה להביא את האישור, ביקשתי מהצוות הרפואי של אלי"ן להנפיק להם אישור מפורט, האישור מתעכב בגלל בעיה בתיאום בין הצוותים של המקום שצריכים לחתום על האישור, אין לי עדיין רופא שמכיר את הילדה במרפאה, השירות אונליין של כללית סיבך אותי לגמרי,
הילדה בבית בפועל ובא לי רק לבכות, אני לא במצב של תפקוד בכלל, עם פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת הטריס, אנמיה, ושבוע 33 של הריון, הקצת שאני מבקשת זה המנוחה שאני יכולה להרשות לעצמי בבוקר... (לא קראתי לזה שמירת הריון כי אני לא עובדת, אבל זה בדיוק זה)
אמרתי לגננת בגן שגם אם היה יוצא נזק מהטיפול בילדה בגן הייתי מחפה על האחות, אני רואה שהאטימות גוברת ואין עם מי לדבר בעיקר שהם כ"כ בטוחים בעצמם אז אני פונה למקום שאולי יתן לי מענה..
לציין: במצב שאין צינטורים סדירים הילדה סובלת מכאבים עזים בשעת הצינטור ולאחריה שרק משכך כאבים עוזר.. ובמקרה זה הילדה סבלה יומיים!
גם אנחנו וגם הרופאים הבכירים שחתומים במכתבים המצורפים, כולנו הרגשנו שהמלחמה פה היא על עמדת כוח שבאה על חשבון הגב שלנו ושל הילדה.
מצורף הסיכום של אלי"ן משנה שעברה שהיה ברשות הגן+ מכתב מפורט שכתבו עבור נושא זה במיוחד+ סיכום ביקור בהתפתחות הילד בסורוקה במרפאה משותפת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה