דרוש מידע עונש או פרס?

  • הוסף לסימניות
  • #61
1687258389693.png


@(חיה) מה מצחיק פה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
בלת"ק

תלוי מאד אם אתה ליטאי או חסיד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
אם משהו הולך ומצליח לכולם בקלות, ולי לא.
בלי סיבה מיוחדת.
סתם.
אפשר להסתכל על זה בתור אהבה מהקב"ה,
את כל אשר יאהב ה' יוכיח?
או הפוך?
זה עונש?
מה אומרים?
יש משל יפה ששמעתי על אדם שנתקע בגורד שחקים בקומה אחרונה, ובשביל למשוך תשומת לב החל לזרוק דולרים מהחלון, וראו זה פלא כל מי שראה את הדולרים הכניסם לכיסו והמשיך הלאה, בלית ברירה לקח את השולחן שעמד במקום וזרק אותו מהחלון, או אז נוצרה מהומה, ונתגלה הזורק,
והנמשל הוא שגם בעוה"ז רוצה השי"ת שיזכרו ממנו ולכן הוא זורק דולרים וטובות ומחכה להודיה, אך כשלא מתייחסים צרך ח"ו לזרוק שולחן.
נדמה לי שזה מר"ש פינקוס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
העיקר להודות על הכל בשמחה...
ידוע הסיפור עם האחים הקדושים ר מילך ור זושא שהיו בבית האסורים והיה שם דלי לעשיית הצרכים התעצב האחד
שאלו אחיו למה אתה עצוב . ענה לו שאסור להתפלל פה בגלל הצרכים[כמובן שאין מה לבקש מהסוהר שיוציא את זה]
ענה לו אחיו אדרבה זה המצווה שלנו שאסור להתפלל פה.ממילא עם זה מצווה התחילו לרקוד סביב הסיר.הרי זה מצווה.
נכנס הסוהר בזעף.על מה היהודים שמחים.כשהבין שזה בגלל הסיר .הוציא אותו במהרה..
מוסר השכל לשמוח ולהודות בכל מצב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
האמת שלא חייבים להיות תמיד במצב רוח. החיים דינמיים, מה לעשות? כל עוד יש לנו מודעות שמדובר במצב זמני כמו שכתבו כאן זה בסדר לא להרגיש מרץ ואפילו תחושות יאוש מקובלות...

הבעיה נמצאת במקום בו אנחנו מרגישים מצוקה, תסכול תקיעות.

עלינו להבין (להרגיש זה דרך נוספת, קודם כל צריך להבין) אז עלינו להבין שהרגשות נועדו להניע אותנו לפעולה.
כמו שה' אמר למשה: מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו.

הקושי נועד להרחיב אותנו עוד קצת, לגרום לנו 'להגדיל ראש' לנסות דרכים נוספות להגיע לאושר.

בתקופה האחרונה כולם חווים סוג של קושי.
ואם נביט על המציאות מתוך מבט גבוה יותר - לכיוון המטרה - נבין שהמטרה היא להגיע לאחדות. זה עובר בשבירת האגו,
ובשבירת זווית הראיה האישית הצרה לכיוון זווית ראיה מקיפה יותר.
לשבור את המגזריות, את השבטיות, את הרצון האישי, לכיוון מבט גבוה יותר: מה בורא עולם רוצה?
שיהיה טוב בעולם!

איך אני אמור לגרום לזה לקרות? מהמקום הקטן והנמוך שלי, מה אני יכול לתרום לחברה טובה יותר?
האושר נמצא בהקשבה לעצמנו ובעבודה אישית מתוך הסכמה שיש כאן מסע שצריך להבין ולפצח.
(אם הדברים נראים לכם נכונים וחכמים - הם נכתבים דווקא מתוך מסע אישי מעורב בתחושת מצוקה)
בהודעה הבאה אצרף שורות שכתבתי לעצמי, אולי הם יועילו לכולם, לי הם סייעו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
מתי נפסיק לכאוב או להצטער? (אין הכוונה לכאב פיזי אלא לקושי רגשי נפשי)
אז מתי נפסיק לכאוב או להצטער?
זה יקרה מתי שנפסיק לחשוב על עצמנו בתור אנשים שצריכים אלא נתחיל לחשוב 'בגדול' - על כבוד ה' ועל הטוב של העולם.
זאת אומרת כל אחד מאיתנו הוא אחד עם צרכים רצונות שאיפות.
יש מולנו הרבה אנשים כמונו בדיוק עם אותם צרכים רצונות שאיפות.
כולם רוצים כולם שואפים כולם מחפשים ומחכים.
ברגע שנבין שכל הרצונות וכל הכאבים הם בעצם ביטוי של ההשתוקקות של השכינה להתגלות דרכינו ובתוכנו אז הקושי הופך לנסבל כי נאמר 'עימו אנוכי בצרה'.
אין פתרון מלבד הבנה שהטוב יגיע. כי הבורא טוב.
הטוב לא יגיע איך שאנחנו מפרשים אותו או איך שאנחנו שואפים אליו.
הוא יגיע באופן מדויק ונכון לכל אחד. זה יכול להיות טוב בדמות של:
תחושת סבלנות
סלחנות
הבנות חדשות
מרץ שמחה ואהבה עצמית
חופש פנימי מדהים

הטוב מחכה להתגלות בתוכנו והוא לא קשור לשום תוצאה. הוא קשור לקבלה, לעשיה בלתי פוסקת, להומור עצמי, לאהבה עצמית ולהכנעה.

מקווה שהועלתי:) גם אני עוברת עם עצמי תהליכים. קל לכתוב וקשה ליישם.
בכל מקרה אם נאמר שלכל צמח יש מלאך שמכה על ראשו ואומר לו 'גדל' אז סביר להניח שגם המכות על ראשנו הן ממלאך טוב שמנער אותנו ומבקש מאיתנו לגדול.
לא לגדול באופן פיזי אלא באופן נפשי פנימי, אולי כדי לקבל את הגאולה בקרוב אמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
ברור שצריך להיות בשמחה. אבל מה עושים כשקשה מידי, שמרגישים שאי אפשר כרגע?
שמעתי סיפו מדהים...

ר שלמה זלמן אוירבך הגיע לבקר תלמיד שאשתו חלתה אנושות.ביציאה התלמיד ראה שר זלמן שבור מאוד.והתלמיד התחיל לנחם אותו ר שלמה זלמן ענה לו זה לו חכמה לך נתנו משמים את הצרה נתנו לך גם כח להתמודד איתה.לי לא נתנו כח להתמודד עם הצרה...​

 
  • הוסף לסימניות
  • #72
שמעתי סיפו מדהים...

ר שלמה זלמן אוירבך הגיע לבקר תלמיד שאשתו חלתה אנושות.ביציאה התלמיד ראה שר זלמן שבור מאוד.והתלמיד התחיל לנחם אותו ר שלמה זלמן ענה לו זה לו חכמה לך נתנו משמים את הצרה נתנו לך גם כח להתמודד איתה.לי לא נתנו כח להתמודד עם הצרה...​

נכון שהכוח ניתן
אבל צריך לחפור כדי למצוא אותו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שלום לכולם,
לאחרונה יוצא לי לשמוע המון על המושג "תודעת שפע".
זה נשמע מושג מאוד מבטיח, אבל ככל שאני מנסה להבין אותו לעומק עולות לי שאלות שמעסיקות אותי מאוד, ואשמח לשמוע את דעתכם ומניסיונכם.

אני מנסה להבין את הקשר בין זה לבין האמונה והחינוך שקיבלנו.
רובנו גדלנו על מסרים של "השלמה עם המציאות" – הגישה שאומרת שמה שמגיע לנו - נקבל, ואם לא קיבלנו , כנראה שזה לא הזמן או שזה לא בשבילנו.
למרות שיש בזה המון אמת ואמונה, אני תוהה האם לפעמים המסרים הללו הופכים אצלנו ל"אמונות מגבילות"?
הרי אם אני אומרת לעצמי "זה מה שיש ועם זה נסתדר", האם אני לא חוסמת בטעות את היכולת שלי לבקש ולצפות ליותר מהקב"ה?
אם הכל ממנו והוא כל יכול, למה כל כך קשה לנו לשחרר את התפיסה המצמצמת הזו ולפתוח את הלב לשפע גדול יותר?
האם ההשלמה שלנו היא באמת אמונה וענווה, או שהוא סוג של חוסר אמונה ביכולת האינסופית של ה'?

וכמובן, השאלה המתבקשת-- אם זו אכן דרך התורה, מדוע רובינו חונכנו אחרת?? חוסר מודעות? איך יתכן?

אני מאוד רוצה לעשות שינוי בתחום הזה, אבל אני מתלבטת:
האם מספיק לקרוא ספרים ולשמוע הרצאות כדי שהתפיסה הזו תשתנה, או שזה מחייב תהליך אישי צמוד?

כאן אני צריכה את עזרתכם:
מי שכבר נמצא בדרך הזו או עבר שינוי בתודעה –
* האם זה באמת עובד?
* מה באמת עזר לכם ליישם את הגישה הזו בחיי היומיום?
* איך הופכים את הידע היבש על "שפע" להרגשה פנימית חיה?
* אם זה לא רק קריאה, מה היו הכלים המעשיים שעזרו לכם לשנות את המחשבה ביום-יום?

*** אשמח מאוד להמלצות על ספרים (בפרט ברוח יהודית), / שיתוף קבצים מעניינים שאפשר ללמוד מהם,
או כל פיסת מידע שתוכל לעזור לי להבין איך מתקדמים.

תודה רבה לכל המשיבים!
אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה