- הוסף לסימניות
- #121
אתה צודק...ח ח ח תודה על המחמאה. חפש בקלות בפרוג וגם בדפדפן גוגל רגיל חומרים על שמי ותחום עיסוקי ונמשיך משם. אבל כתבתי באמת מכל הלב.
בדקתי ואתה באמת איש של מילים- סופר.
אתה צודק...ח ח ח תודה על המחמאה. חפש בקלות בפרוג וגם בדפדפן גוגל רגיל חומרים על שמי ותחום עיסוקי ונמשיך משם. אבל כתבתי באמת מכל הלב.
ממש מסכימה ורוצה לצעוק את זה!!!יצא לי לשמוע על הדרך הזו.
זו לא דרכי אבל אומרים שאם אני מחזיר לילד באותו מטבע-
אתה הפרעת לי. אז עכשיו אתה לא תדבר זה ״מחנך״ אותו…
לפי דעתי זה לאלף אותו אבל כל אחד ודרכיו…
יישר כח על התגובות.היום אסור להוציא תלמיד מהכיתה (בבתי ספר שאני נמצאת לפחות)
לא תמיד לגבי שתי ההודעות.בכל מקרה כשמוציאים ילד מהכיתה זה בדרך כלל לטובת המשך השיעור ולא דווקא בתור עונש, כל מורה יודע/ת שהילד נהנה מאד בחוץ.
מסכים לגמרי.אם בית הספר של הילד שלך שלח אותו הביתה בלי אישור זה ממש בעייתי.
אבל השעיה היא בכל מקרה שמנהל/ת בית הספר מחליט שהילד עבר על הכללים.
גם חוצפה יכולה לגרור השעיה.
לבית הספר יש כללי חינוך
תלוי במקרה.וחוצפה זו ממש לא סיבה חוקית לשליחה הביתה
בכל אופן לא לפי משרהח
נכון.ובכמה מילים:
אפשר להאמין ש:
גבולות זה כלא ולא נעים, ובעיקרון מאוד מובן למה הילד לא מקשיב כי הוא קש"ר / אצל מ"מ / משועמם / רעב. אך אני חושב שטובת הילד בראש מעייני, ואני האחראי על הילד, וכדאי לילד ללמוד כי כך הוא ירוויח ככה וככה.
ולכן אני אדרוש ממנו ללמוד ולדעת ולהקשיב ולהיות עם דרך ארץ, למרות הכל.
מסכים.ואפשר להאמין ש:
גבולות זה בריא ומועיל, כי ילד עם גבולות הוא אהוב על כולם, רוצים להיות איתו, כיף לדבר איתו ולצחוק איתו (כי יש לו גבולות והוא לא חושב שאם הרב "יורד" אליו אז נגמרה המשמעת).
ילד עם גבולות לומד טוב וחווה חוויות לימודיות, מקבל פרסים ומחמאות ונפתחים לפניו עולמות מופלאים שלא הכיר לפני כן.
גבולות זה להאמין אמונה פנימית כנה שהילד מסוגל וצריך לעשות כעת את מה שאני מבקש, ולכן הוא חייב לעשות את זה כי הוא חייב לשמוע בקולי. ולילד יש חובות לכיתה ולא רק זכויות.
וגבולות זה להאמין אמונה פנימית כנה שהמורה חייב לתת לתלמידים מעל ומעבר, ביחס וחום, בהוואי ובתוכן, בהשקעה ומחשבה, בסבלנות ורוגע, באהבה ואכפתיות, ב"מקום בטוח" ודאגה חברתית.
גבולות זה דבר חיובי אבל במידה.כשהתחלתי ללמד שנאתי גבולות והייתי רב מבוקש.
היום אני הדובר של גבולות... (ומבוקש פי כמה...)
לא בדרך הזו!הוא מבין שיש לו גם חובות ולא רק זכויות.
(אני מסביר את זה לכיתה, בהזדמנויות נבחרות)
שכוייח.אכן, ובכל החומרא. כשילד רואה זאת הוא מבין שהרב "בצד שלו" - ואני מתכוון גם לילד המרביץ עצמו.
אם אני יכול ללמד משהו שבאמת יעזור לילד בעתיד אלמד אותו את זה.התכוונתי שאני באמת ובתמים אוהב חשבון (וגם יודע...) ומטיף ללמידה, ומשתדל לאתגר...
אני מכימה איתך בנוגע לדיבורים על הדיסטאנסממליץ?
איך הם ברמת החרדיות?
בואו ונהיה פתוחים-את התחום אני מכיר ב״ה.
אני רוצה רק תעודה כדי להיות רשמי בע״ה.
את הדיבורים שלהם על הילדים אני מכיר…
(לא נגד אף אחד. אבל אני לא סובל את הדיבורים של ה:
״תשמע, אם לא יהיה דיסטנס גבוה זו תהיה בעיה עבורך…״
ואני נגד דיסטנס גבוה…
אננ בעד קשר עם דיסטנס אבל נמוך.
שהתלמיד ירגיש בנוח וטוב בחברת הרב ולא יפחד ממנו…
יישר כח על התגובה.אני מכימה איתך בנוגע לדיבורים על הדיסטאנס
ולא מסכימה איתך בנוגע ל"לא צריך ללמוד"
יש חומר.ובנוגע ללימודים-לא יודעת מה בנוגע למכון למורים, אבל יש המון חומר בתחום ההוראה והחינוך, שפשוט פותח את העיניים. ממליצה ממש ללמוד ולהתקדם-וזה לא חייב ליהיות דווקא במכון מסודר אלא יכול ליהיות גם באופן פרטי-לחפש ספרים ומאמרים. (לא יודעת כמה יש חומר מסונן לציבור החרדי, אולי באמת שמישהוא ירים את הכפפה ויצור חומרים)
לדוג'-חומרים על איך המח לומד, וכו')
רק לשמור על האינטואיציה-מה הופך אותך למורה טוב יותר ומה למור רחוק יותר.
יישר כח!מעריכה מאוד את הגישה החמה והמקרבת, (מרגיש לי שאתה גם טיפוס חזק שמשדר חוסן, וש"אפשר לסמוך עליו", מבחינת הילדים)
בע״ה יתברך!רק לשמור על האינטואיציה-מה הופך אותך למורה טוב יותר ומה למור רחוק יותר.
בהצלחה!!
האמת שהתייעצתי עם כמה אנשי חינוך ואם רבותיילא קראתי כל מה שהגיבו להודעה הראשונה אבל לדעתי
א. מורה לא צריך להגיב לתלמיד [לפחות במודע] כדי "לטפל בעצמו" על מה שעבר בגיל ת"ת
ב.מילוי מקום ומחנך כיתה אלו שני מקצועות שונים כמו איש מחשבים וקבלן בניין
ג. מפקח שמאוד הערכתי אמר לי פעם עצם הצורך להעניש נובע מכישלון של המחנך [לא הציב גבולות נכון]
ד. מלמדים שכותבים שאלה בכזאת אכפתיות גם אם טועים בתחילת הדרך, באים מתוך תחושת שליחות ומצליחים מאוד לאורך זמן
ה. בהצלחה.
יורשה לחלוק. הרב כהן צודק כמעט לחלוטין. גבולות זה לא קשור בהכרח להענשה.ג. המפקח הזה צריך להיות מפוטר והרגע!
כי כל מי שהתייעצתי איתו, וזה לא מעט אנשים אמר הפוך!
וכואב לי שאדם שלדברייך מבין בחינוך כך יגיב לרבנים..
כי לצערנו יש דברים שלא בשליטנו ממספר סיבות…
(שאין כאן המקום להרחיבם,
זה יתפוס לא אשכול, אלא ספרייה)
גם אני בתחילת דרכי חשבתי שלא אעניש אף פעם, והבנתי שזה לא נכון,
וכך גם רבותיי.
כפי שמובאת בפרופיל שלי דרכי החינוכית:
״חינוך בעיניי הוא לא קשיחות ולא ויתור - אלא לדעת מתי להציב גבול,
ולוודא שהילד מרגיש שגם אז הוא אהוב.
לא סבור ״לא להעניש״ ולא סבור ש״תמיד להעניש״
אלא כל מקרה לגופו, וכאשר מעניש-
מסביר לאחר מכן לילד שאני עדיין אוהב אותו
״הכי שבעולם״ ותמיד איתו… ״
מסכים עם חלק מהדברים.יורשה לחלוק. הרב כהן צודק כמעט לחלוטין. גבולות זה לא קשור בהכרח להענשה.
מלמד מנוסה ידע להציב גבולות ברורים (כמעט) ללא הענשה. האפשרות להענשה בוודאי תהיה על השולחן, אבל לא יהיה צורך להשתמש בה. סמכות ברורה, תיאום ציפיות והטרמה עושים מצוין את העבודה, כמובן שצריך גערות, לא בצעקות, אבל עם השנים אתה מגלה שאתה לא מעניש.
דברים וחריגים שאינם בשליטתנו - כיון שהם חריגים, זה לטיפול המנהל: או שהוא יעניש הענשה חמורה שהיא כבר בתחום שיפוטו או זימון הורים וטיפול שורש שזה וודאי תפקיד משולב עם המנהל ולא רק המורה.
מסכים עם כל מילה!מלמד מנוסה מכיר את נפש התלמיד ויודע לאילו פינות לא להגיע בנוסף לכך הוא יודע אילו גבולות [קשים מידי עבורו]לא להציב כך שאם הוא עבר אותם אין צורך בעונש
אבל אכן זו משימה קשה ורק מלמד שמפחד לטעות וחייב להיות "מלמד מושלם" [בעיני עצמו] עלול להרגיש לא בנוח עם דרישה כזאת אך מלמד שמודע לכך שהוא חלק ממערכת ויתכן וטעה והוא ממשיך הלאה ומנסה להשתפר כל הזמן אז נכון הוא הציב גבול קשה מידי עכשיו הוא יעניש [אם במקרה זה הסמכות חשובה] או יוותר על הדרישה [אם כרגע האמון חשוב] וילמד לפעם הבאה
מי שלא חושש מטעויות [עם זהירות נדרשת] בהכרח עושה דברים מדהימים.....
הבנתי.כעובד בחינוך מספר שנים נהניתי מאוד לראות את הרגישות שלך-זה דבר נפלא
אולם ''מן הזהירות שלא תרבה להיזהר'' (החובת הלבבות)
ולעצם השאלה על ענישה
כהקדמה אומר: אני תמיד אוחז שענישה פומבית פוגעת בעיקר במלמד-בעצם סיפרת לכל הכיתה שאפשר לצפצף עליך
נתת הוראה-והיא לא בוצעה, הנה העובדה היא שעכשיו אתה מעניש את פלוני על כך (כמובן שאינני מדבר על דברים שאינם סובלים דיחוי)
ענישה מחלישה את המלמד בעיני התלמידים-התעלמות בוגרת וגישה של 'זה קטן עלי ואני לא עושה מזה עניין' מעצימה את המלמד בעיני התלמידים ומציבה אותו כאדם בוגר שהוא כמה רמות מעליהם
אני יכול לומר מניסיון רב שאף פעם לא הפסדתי מהתעלמות [אינני מדבר על ניסיון לרצח...]
1. טוב לשלב הסברים-אבל לא באופן כפייתי-אתה לא עובד אצלם!!!
2. אל תסטה מהחומר הלימודי המתוכנן גם אם הוא משעמם-זה משדר לתלמיד שעכשיו אין מסגרת וההתנהגות בהתאם...
[תישאר על הנושא באופן רשמי רק שמידי פעם תטבל אותו עם סיפורים וכדו' כאילו בהסך הדעת-אפשר לעצור באלונית כשעייפים-אבל לא לרדת מהכביש]
3.ובעיקר תבוא חדשני תבוא מעניין ולא עם פרצוף נפול של ''אוף נדפקתי קראו לי עכשיו להיות ממלא מקום'' התלמידים מזהים חולשה בשניות!
קראת את המחשבות שלי?אני חושב שאם כבר ניסו לדבר עם התלמיד וצריך להגיע להענשה השדר לתלמיד צריך להיות שזה תגובה למעשיו
למשל להסביר לתלמידים שכמו שילד כשקופץ בפזיזות ומקבל מכה, המכה היא לא עונש ואף אחד לא שמח מזה וזה תוצאה של מעשיו גם כך בענישה.
לדוגמא ילד שלא כתב במשך השיעור את הנלמד התוצאה היא שהוא צריך להשלים לא בזמן השיעורים או בבית או בהפסקה.לתת לילד הרגשה שזה צריך להעשות.אין צורך להגיד שזה ענישה.
וכן גם להסביר לתלמיד למה המעשה הזה זה תוצאה של מעשיו לדוגמא ילד שמוציא משחק קטן בשיעור ולא מציית להניח את זה להסביר לו שאם מאד קשה לו לא להוציא את זה המחנך יצטרך לשמור על זה .
תמיד שהתלמידים ידעו את כללי הכיתה ואם הוא חורג מהכללים יש תוצאה אין ענישה שלא קשורה.
(ברור שיש מכרים יותר מורכבים ושם מערבים את ההנהלה).
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים

Reactions: שמואלזון1 //