כפי שכתבתי לו..
אקח חלק מהדברים לתשומת לב,
אני מסכים שלהתעלם זו לא הדרך,
אך במקרה שפלוני הפריע בשיעור או קם דקה לומר משהו לחבר- אם זה לא באמצע נושא חשוב-
אין לי בעיה.
(ביננו. בשיעור בישיבה קורה שאני צריך לומר משהו דחוף לחבר,
ובחלק מהמקרים אני באמת אומר לו…
אז אם אני כן, למה הוא לא???
כמובן תלוי במקרה)
במקרה של אלימות-
בפעם הראשונה שנכסתי לכל כיתה (למעט כיתה ב׳ שעדיין לא נכנסתי אליהם)
ההקדמה שלי היתה משהו בנושא:
״שלום לכולם.
אני הרב שלמה ס.
אתם יכולים לשאול את האחים שלכם משאר הכיתות-
אני יכול להיות הרב הכי כיפי והכי חברה׳מן. ואני באמת כזה.
אבל אני רוצה שתדעו מראש,
במקרה ויש אלימות הכי הכי קטנה-
אתם לא תכירו אותי, וחבל מאוד!
כי אני יודע ויכול לזרום.
אבל אני לא אזרום עם אלימות פיזית ומילולית הכי קטנה!
גם לא בצחוק!״
משהו בסגנון… זה לא טקסט שנכתב מראש,
אלא כל פעם משהו אחר,
אבל השורה התחתונה זהה.
אצלי לא תהיה אלימות!
פשיטה.
לא אומר שלא כואב.
אומר שלא נותן חמישים אזהרות עד שהכיתה צוחקת כמו בהתחלה.
ואני האמת שלא בעד הענשה תדירה.
הענשה זה ״המוצא האחרון״
רק במקרים של ענישה. חוצפה מוגזמת. הפרעה מוגזמת אחריי אזהרות וכו׳
כלומר מרגע האזהרה במקרה והילד ימשיך יש מצב שהוא לא ייענש
ואם כן- בד״כ מינימום אחריי חצי שעה.
גם אם ההתנהגות השתפרה בחמש אחוז-
אז אני יודע שיש מקום לשיפור ועובד על זה יחד איתו.
(לך תביא מהמזכירה. לך תבדוק מה עם המנות. וכו׳)
שולח אותו לשליחויות וגיוונים.
כי ככה כולנו.
זמן הקשבה של ילד תואם את גילו
שהחומר מעניין אותו.
(ילד בן 8- 8 דקות הקשבה בממוצע)
אמן.
אמן שלא ייענשו.
שמח לראות שזה טבעי אצלי הכאב הזה.
הייתי בטוח שהוא בעיה ובהתחלה ניסיתי למגר אותו.
היום אני מנסה להעצים אותו ולהראות לילד את הכאב שלי ביחד איתו
(״עימו אנוכי בצרה״)
ואח״כ להסביר למה הענשתי ואיך,
מה הוא היה עושה אם הוא היה הרב ובתלמיד היה ככה מתנהג וכו׳…
מסכים עם כל מילה.
כך אני פועל ב״ה.
(כמובן יש מקרים שהם הקש האחרון ובד״כ אי אפשר לצערי הרב לעצור שיעור ולקחת את הילד לאש״פ
בפרט שהוא מודע שהתנהגותו תגרור אזהרות וענישה.
אז אחריי ההתרעננות או לצערי העונש אני הולך איתו למקום שקט
(אם לחדר המנהל, שהוא לא נמצא
אם עומד מאחוריי הכיתה ומדבר איתו בלחש ומראה לכיתה
שאני עדיין נוכח ובבקשה… תתנהגו בהתאם…
)
לצערי נכון.
ענישה שלא לצורך תלווה את הילד ועלולה לגרום לצלקות נפשיות קשות.
אבל מעניין שהאש״פ אחריי האזהרה/עונש משחרר את הילד.
כי לעיתים אני פשוט יושב מול הילד. מוריד את החליםה,
טאני פשוט שם בשבילו.
לא רב ולא בטיח.
אני כאן איתך.
(אל תקרא לי שלמה.
אני בכל אופן עדיין כאן בתפקיד הזה...
אבל כן. אני איתך לחלוטין כמובן,
בלי יחס למי אני ומה אני)
אני בשוק!
חשבת לעשות הסבת מקצוע לאשת חינוך???
כי את מדברת ככה ממש!
פשיטה…
כל רגע בכיתה אני בפחד הזה.
ודווקא בגלל העבר שלי..
ב״ה מתייעץ עם רבותיי ויודע איך לפעול. אבל הפחד קיים)
דווקא הוא
(ואני ב״ה כי גם זה החשש שלי אב״ להיפך. שזה לא יקרה להם ומתוך ניסיון העבר לדעת איך לפעול ב״ה)
צריכים להיות בתחום.
אני נגד זה לחלוטין.
חינוך הוא לא עבודה.
הוא שליחות.
קלישאה או לא- זו המציאות.
הלוואי ונזכה
(וב״ה זוכה…)
אמן!
יישר כח על המילים החמות,
וההרגע שהכל טבעי וגם הפחד שלי מלהעניש
ושהכאב שלי בהענשה הוא טבעי ומובן…
אני נלחם איתו שישאר…
ולא שיגמר…
חזקו ואמצו!
הנושאים החמים
]
והיה די נושר
Reactions: שמואלזון1 //