מידע שימושי עזרה ראשונה לנפגעי נרקיסיזם

מצב
הנושא נעול.
יש לי המו---ן נקיפות מצפון בנושא..
אחרי שאת כ"כ מתאמצת ומשתדלת, את עם נקיפות מצפון, המון.
את רוצה לומר שזו המצווה היחידה שאת מרגישה בה לא מושלמת?
אין לך שום מצוות שאת רוצה או צריכה להתחזק בהם?

שימי לב שזה מאפיין בולט אצל ילדים להורה נרקיסיסט (חרדים, לא בדקתי במקומות אחרים), האשמה והמצפון בנוגע למצווה הזו במיוחד.

ההורה שגורם לך להרגיש מצפון כי את לא מושלמת בקיום המצווה הזו של כיבוד הורים, האם הוא גורם לך להרגיש לא מושלמת באותה עוצמה לגבי מצוות אחרות?

אנחנו מצווים לקיים את כל המצוות, ולהיזהר מכל העבירות. אנחנו יהודים, שמשתדלים ומנסים, נופלים וקמים ונופלים וקמים, ולא מושלמים.
את רוצה להתחזק? לקבל על עצמך קבלה חיובית? מצוין ממש, התהיה שלי למה כל מי שיש לו הורה נרקיסיסט מתמקד הכי הכי רק במצווה הזו.
אולי נכון לך כעת יותר להתחזק באמונה? בתפילה? בצדקה? בחסד? בשמירת שבת? בשמירת הלשון?

לא רוצה לגרום לזלזול בשום מצווה, כן חושבת שעודף אשמה ומצפון זה סבל מיותר.
 
לא יודעת להסביר את זה במילים, אבל אבא שלי יכל להוציא אותי מדעתי אפילו בתנועה קלה או פרצוף... שלא לדבר על אחי שיכול לתקוע בבנ"א מבט מקפיא, חודר כליות ולב, בלי מילים בכלל- הוא גורם לו להתחרט על הרגע שבא לעולם... סוג של התעללות בפני עצמה...
ואם אפשר לשאול- מסקרן אותי נורא: אלו שיש להן הורה נרקיסיסט- יש לכן עוד בני משפחה כאלו? אח/אחות/דוד/דודה? זה נראה שרק לי...?
אני עומד משתהה
 
מנסה להבין: עד כמה שידוע לי, חובת כיבוד הורים חלה על כל אדם, וציטטתי את החיי אדם בנוגע לחיוב הכיבוד במחשבה.
מכאן והלאה- האם מצוות כיבוד הורים מיועדת לאלו שגם ככה מקיימים אותה? אלו שזכו בהורים שקל לכבד?
ואני חשבתי שאדרבה- זהו חלק מרכזי בעבודת החיים שלי!
ולפני שתקפצו ותרשמו שמי שלא מכיר לא מבין- אזכיר שלצערי יש במשפחתי הקרובה שלושה נרקיסיסטים...
ואני נאבקת בעצמי כל יום מחדש בנסיון כושל וכאוב לכבד! לכבד! לכבד! ובמסגרת שמתאפשרת לי כרגע- זה במחשבה...
ואני נדהמת פתאום לגלות שיש מי שסבור אחרת, ואדרבה- אני שומעת שגם ע"פ דעת תורה...!!!
כן אנסה להציג את זווית המבט שלי, ואדרבה- בחנו את הדברים:
כבוד להורה אינו לחשוב שכל מעשיו נכונים דווקא, ולמרבה הצער- גם לא מחייב שכוונותיו טובות...
כיבוד הורים אצלי כיום, משמעו:
1. להאמין שהקב"ה העמיד עבורי את ההורה הזה, והוא מעלי לא מזכותו אלא מכ(ור)ח המינוי שמינה אותו בורא עולם.
2. שלב למתקדמים בלבד: לראות את הטוב שבו כאדם, אבי ספציפית הוא איש חסד גדול, אדם שפועל המון המון טוב.
וזה באמת סעיף מבלבל- הנטיה שלנו כקרבנות היא לכעוס- לאחרים הוא עוזר, הא? אבל מנסיון- אחרי תקופת עיכול לא פשוטה: כיום, עם כל המורכבות, אני מסוגלת לראות בו גם חלקים טובים, ולא בעיוורון, אלא בהבנה עמוקה שהוא בנ"א מורכב, וכמו שיש בו חלקים שחורים יש בו חלקים לבנים, ומהמקום הזה קל יותר לכבד...
עכשיו, אם תאמרו שיש בכך סכנה של "התמכרות" לנרקסיזם- אציין שסעיף אחד מספיק בעיני: ההורה שלי לא מעלי כי הוא צודק/ צדיק/ פועל נכון. הוא אבא שלי. נקודה. היא אמא שלי. נקודה. אני לא צריכה לבדוק האם הם ראויים לכך, לא צריכה להרהר אחריהם, להצדיק אותם או להפך. זה פשוט לא קשור אלי... איזו הקלה!
זאת דעתי בנושא- בקצרה😉🥱
ואדרבה- מעניין אותי מאוד לשמוע דעות השקפתיות שנבנו בעזרת רבנים...
יש לי המו---ן נקיפות מצפון בנושא...
מרגש. ונורא מסקרן..
 
לענ"ד בענין היהודי היקר שמחמיא באהבה ושמחה
אנא תחמיא אבל עם קצת יותר רגישות.
תסתכל מסביבך על המבטים או על גווני הפנים המשתנים
עם הזמן תרגיש מתי מתאים ומתי פחות

מרשה לעצמי
אני בת לאם מרשימה, בעלת כריזמה ורבנית
ובבית סבלנו מאד
ובאמת זה כואב כפליים שמחמיאים על האמא המקסימה שז"כיתי" בה
זה לא פעם ראשונה שאני מגלה דברים דומים מא.נשים שפותחים את הלב וחושפים
 
נכון
כיבוד הורים זה בעיקר במחשבה
זה מה שרות דושניצקי אומרת בהרצאות שלה
לא יודעת אם במקרה שלנו זה נדרש כי זה לקפוץ שלב. (אחרי טיפול זה מגיע ממילא)
היום אחרי טיפול מסיבי אני חושבת אחרת ורואה את ההורים באור שונה
אל תייסרי את עצמך גם בזה....
עם כל הכבוד אבל.. דושינסקי לא מתאימה לכל מקרה ..
 
מנסה להבין: עד כמה שידוע לי, חובת כיבוד הורים חלה על כל אדם, וציטטתי את החיי אדם בנוגע לחיוב הכיבוד במחשבה.
מכאן והלאה- האם מצוות כיבוד הורים מיועדת לאלו שגם ככה מקיימים אותה? אלו שזכו בהורים שקל לכבד?
ואני חשבתי שאדרבה- זהו חלק מרכזי בעבודת החיים שלי!
וואו.
זה בהחלט רמה מאד גבוהה של מודעות עצמית ויכולת אישית להתמודד ולהפריד בין דברים ברמה רגשית נדירה...

ברור לי כשמש בצהריים, שזה לא מתאים ולא הגיוני עבור רוב ככל נפגעי הנרקסיזים בציבור החרדי.

כלומר, אם ילדים חרדיים ינהגו כך כלפי הוריהם הרי ההורה יצליח להיות יותר חזק ולנצל את זה לטובת התעללויות נוספות ופגיעות נפשיות והשפלות גרועות והסוף ידוע מראש....
נורא ואיום.

ולכן, אשרי מי שזוכה לכבד אבא נרקסיסט בצורה הראויה לו ובדרך נכונה.
זה פשוט לא שייך לכתוב זאת כהנחיה עבור נפגעי נרקסיזם.
זה יכול רק להזיק, ואולי במקרה אחד לאלף להביא מעט תועלת.
 
מנסה להבין: עד כמה שידוע לי, חובת כיבוד הורים חלה על כל אדם, וציטטתי את החיי אדם בנוגע לחיוב הכיבוד במחשבה.
מכאן והלאה- האם מצוות כיבוד הורים מיועדת לאלו שגם ככה מקיימים אותה? אלו שזכו בהורים שקל לכבד?
ואני חשבתי שאדרבה- זהו חלק מרכזי בעבודת החיים שלי!
ולפני שתקפצו ותרשמו שמי שלא מכיר לא מבין- אזכיר שלצערי יש במשפחתי הקרובה שלושה נרקיסיסטים...
ואני נאבקת בעצמי כל יום מחדש בנסיון כושל וכאוב לכבד! לכבד! לכבד! ובמסגרת שמתאפשרת לי כרגע- זה במחשבה...
ואני נדהמת פתאום לגלות שיש מי שסבור אחרת, ואדרבה- אני שומעת שגם ע"פ דעת תורה...!!!
כן אנסה להציג את זווית המבט שלי, ואדרבה- בחנו את הדברים:
כבוד להורה אינו לחשוב שכל מעשיו נכונים דווקא, ולמרבה הצער- גם לא מחייב שכוונותיו טובות...
כיבוד הורים אצלי כיום, משמעו:
1. להאמין שהקב"ה העמיד עבורי את ההורה הזה, והוא מעלי לא מזכותו אלא מכ(ור)ח המינוי שמינה אותו בורא עולם.
2. שלב למתקדמים בלבד: לראות את הטוב שבו כאדם, אבי ספציפית הוא איש חסד גדול, אדם שפועל המון המון טוב.
וזה באמת סעיף מבלבל- הנטיה שלנו כקרבנות היא לכעוס- לאחרים הוא עוזר, הא? אבל מנסיון- אחרי תקופת עיכול לא פשוטה: כיום, עם כל המורכבות, אני מסוגלת לראות בו גם חלקים טובים, ולא בעיוורון, אלא בהבנה עמוקה שהוא בנ"א מורכב, וכמו שיש בו חלקים שחורים יש בו חלקים לבנים, ומהמקום הזה קל יותר לכבד...
עכשיו, אם תאמרו שיש בכך סכנה של "התמכרות" לנרקסיזם- אציין שסעיף אחד מספיק בעיני: ההורה שלי לא מעלי כי הוא צודק/ צדיק/ פועל נכון. הוא אבא שלי. נקודה. היא אמא שלי. נקודה. אני לא צריכה לבדוק האם הם ראויים לכך, לא צריכה להרהר אחריהם, להצדיק אותם או להפך. זה פשוט לא קשור אלי... איזו הקלה!
זאת דעתי בנושא- בקצרה😉🥱
ואדרבה- מעניין אותי מאוד לשמוע דעות השקפתיות שנבנו בעזרת רבנים...
יש לי המו---ן נקיפות מצפון בנושא...
אנסה להתבטא בזהירות ובהתאמה המתחייבת...
כשציטטת את החיי אדם, התפעלתי עמוקות מעוצמת האמת שבך [וזו לא פעם ראשונה שנתקלתי בזה, בפרט בשרשור הזה - אבל התאפקתי...]
זה מופלא ברמה גבוהה לכמה עבודה עצמית מושקעת את זקוקה בכדי להשתמש עם האמת הזו !!!
יש כעס טבעי ומוצדק לחלוטין כשנתקלים בכזה מקרה, ובפרט כשחיים איתו...
יש רצון, ובהתאמה גם צורך, להתנתק מכל הרוע הזה ולעבור לצד השני של המתרס - לא רואה, לא מכיר, רחוק מהעין רחוק מהלב... שלום ו[לא] להתראות...
אבל את זכית למתנה נפלאה! - זה שאת משתמשת עם המידות הטובות שבך לגרש את הנטיה הטבעית לכעוס ולהתרגז ולבחון עד עומק הנפש מה את מסוגלת לעשות בכדי להגיע למקסימום - זו מתנה ענקית !!! ואל תמסמסי אותה !!!
בהחלט מובן שיש שיטות, ואפילו דעות תורניות, שצריך להתנתק רגשית / מעשית / מנטלית וכו'. אין ספק שהם צודקים בהכוונה למקרים הכלליים או למקרה ספציפי שהובא לפניהם - אבל את לא צריכה את זה... את במקום הרבה הרבה יותר גבוה משם!!!! זכית להתרומם לגבהים של צלילות רעיונית ברורה ואמיתית !!!
תלכי עם האמת המזוככת שלך עד סוף - ותנצחי !!! בטוח !!!
 
אגב - עד עכשיו לא רציתי להביע דעה, אבל אנסה לנצל את ההזדמנות-פז ולומר בזהירות ובלי לפגוע באף אחד ח"ו.
גם בהודעות קודמות של העמיתים היקרים שדנו האם יש כיבוד הורים במחשבה למרות הצורך להתנתק פיזית מההורה - לא ראיתי בזה סתירה בין הדעות, כי אפשר בהחלט גם וגם... וראיה לכך לפנינו - המשתמשת @rrrrrrrrrrrrrr ...
אין ספק שזה דורש עבודה עצמית חזקה ומודעות פנימית גבוהה מאוד. וזה קשה ולפעמים נראה שזה בלתי אפשרי...
בהחלט אפשר לומר שלפעמים עדיף ניתוק מוחלט מאשר מלחמה תמידית והרסנית... לפעמים הרצון לנסות להשיג כיבוד הורים - יותר מזיק מאשר מועיל... ובמקרים כאלו ברור ופשוט שלמרות המצווה החשובה של כיבוד הורים - אבל "חייך קודמין" !!!!!! והמושג הזה מעוגן בהלכה למעשה !!!
יש דין הלכתי, שכשאדם נמצא במדבר עם אדם נוסף, ויש לו מים שמספיקים רק לאדם אחד שיחיה או שכל אחד יקבל חצי ושניהם יחיו עוד קצת ואח"כ ... - משום ההכרח של "חייך קודמין" הוא בבירור חייב לדאוג לעצמו ולא לשני...
לא נראה לי שיש שינוי בהלכה אם השני הוא אחד ההורים... "חייך קודמין" בכל המקרים...
ובכל אופן - אלו שמצליחים למרות הכול גם לחשוב טוב על ההורים - אשריכם !!!
 
אגב - עד עכשיו לא רציתי להביע דעה, אבל אנסה לנצל את ההזדמנות-פז ולומר בזהירות ובלי לפגוע באף אחד ח"ו.
גם בהודעות קודמות של העמיתים היקרים שדנו האם יש כיבוד הורים במחשבה למרות הצורך להתנתק פיזית מההורה - לא ראיתי בזה סתירה בין הדעות, כי אפשר בהחלט גם וגם... וראיה לכך לפנינו - המשתמשת @rrrrrrrrrrrrrr ...
אין ספק שזה דורש עבודה עצמית חזקה ומודעות פנימית גבוהה מאוד. וזה קשה ולפעמים נראה שזה בלתי אפשרי...
בהחלט אפשר לומר שלפעמים עדיף ניתוק מוחלט מאשר מלחמה תמידית והרסנית... לפעמים הרצון לנסות להשיג כיבוד הורים - יותר מזיק מאשר מועיל... ובמקרים כאלו ברור ופשוט שלמרות המצווה החשובה של כיבוד הורים - אבל "חייך קודמין" !!!!!! והמושג הזה מעוגן בהלכה למעשה !!!
יש דין הלכתי, שכשאדם נמצא במדבר עם אדם נוסף, ויש לו מים שמספיקים רק לאדם אחד שיחיה או שכל אחד יקבל חצי ושניהם יחיו עוד קצת ואח"כ ... - משום ההכרח של "חייך קודמין" הוא בבירור חייב לדאוג לעצמו ולא לשני...
לא נראה לי שיש שינוי בהלכה אם השני הוא אחד ההורים... "חייך קודמין" בכל המקרים...
ובכל אופן - אלו שמצליחים למרות הכול גם לחשוב טוב על ההורים - אשריכם !!!
אבל צריך אלף ואחד בדיקות לראות שהמחשבה הטובה על ההורה היא מבחירה ומרצון, מתוך כבוד אמיתי, ומתוך בגרות ובניה אישית, כמו שזועק מתוך ההודעה של @rrrrrrrrrrrrrr
ולא כחלק ממניפולציה אכזרית של ההורה המצליח לגודל הזוועה לגרום לילד להעריץ אותו למרות ההתעללות הנוראית.
זה פשוט לא מתאים לילדים ואף לא לנערים כלל וכלל.
רק למבוגרים בעלי מודעות עצמית נדירה.
 
אבל צריך אלף ואחד בדיקות לראות שהמחשבה הטובה על ההורה היא מבחירה ומרצון, מתוך כבוד אמיתי, ומתוך בגרות ובניה אישית, כמו שזועק מתוך ההודעה של @rrrrrrrrrrrrrr
ולא כחלק ממניפולציה אכזרית של ההורה המצליח לגודל הזוועה לגרום לילד להעריץ אותו למרות ההתעללות הנוראית.
זה פשוט לא מתאים לילדים ואף לא לנערים כלל וכלל.
רק למבוגרים בעלי מודעות עצמית נדירה.
חייך קודמים , זה ברור...
כשזה מגיע על חשבון היציבות הנפשית...
המון פעמים זה ממש יכול להביא למחיקה עצמית...
זה סוגיה אחת המורכבות
 
ברור וזה הטענות שלי עליה

אודות כיבוד הורים החמורה שבחמורות...
אבל
הבה נשאל, האם לתשובה שכלית ניצחת יש אפקטיביות ויעילות כמענה למצוקה רגשית ??? ברור לכולם. לא.
ואם תאמרו שלעיתים כן:
או שהמצוקה הרגשית לא כה סבוכה וניתן לפתור אותה בהליך לוגי והפנמת תובנות
או שקדם לכך כלים ומיומניות נרכשות [לא מולד]

הנה הכלל התורני ידוע לכל: "תורה לא בשמיים" ולא למלאכי השרת היא ולכן כשאדם לא מסוגל הוא אנוס ופטור, אלא שפתאום מנגן היצ"ר ונטפל אליו להראות לו שלא פועל כראוי... ולא מספיק התאמץ.

ואם כי אמנם לא פשוט להכריע ולקבוע שזה בגדר אנוס ואולי רק נדמה אך במידה שככה [בהתייעצות] זה מצב נתון ואז מאוד לא מוצדק להגיד לאדם שמתמודד עם הורה בעייתי שיעורי מוסר כזריית מלח ותוספת לכאב, לחסר ולסבל וכו'.

זו תגובה כללית באשכול שנפלה כאן
 
נקודה למחשבה
התהיה שלי התייחסה להודעה שכולה כיבוד הורים עמוק, שמעורר השתאות והערכה, ובסוף אותה הודעה נכתב משפט הסיום: יש לי המון נקיפות מצפון בנושא.

האם אנשים רגילים (ולא מושלמים) להורים בריאים בנפשם, גם מתחבטים ומתענים בנוגע למצווה זו?

האם אין זאת אלא בגלל שמישהו דאג לגרום להרגשה מכווצת ואשמה?

מה שאני רוצה לומר זה: תרפי, את בסדר. את בסדר כמו שאת כרגע. נקיפות המצפון שאת מרגישה הם תוצאה של החיים בצל ההורה, זה לא באמת נצרך.
ותשאלי אנשים להורים בריאי נפש, האם הם חיים עם אשמה תמידית ומצפון מייסר כל כך למרות שהם לא מושלמים בכיבוד הורים.
 
לא מכירה את המרצה הנ"ל יותר מידי.
שמעתי שיחה קצרה שלה לגבי הקורס אותו היא מעבירה (מהאמא שלך לאמא שבך)
היא אומרת שם בפירוש שהקורס שלה לא מתאים לכל אחת ובת להורה נרקסיסט התוכנית לא מתאימה לה.
טוב לשמוע שכך
 
וואו.
זה בהחלט רמה מאד גבוהה של מודעות עצמית ויכולת אישית להתמודד ולהפריד בין דברים ברמה רגשית נדירה...

ברור לי כשמש בצהריים, שזה לא מתאים ולא הגיוני עבור רוב ככל נפגעי הנרקסיזים בציבור החרדי.

כלומר, אם ילדים חרדיים ינהגו כך כלפי הוריהם הרי ההורה יצליח להיות יותר חזק ולנצל את זה לטובת התעללויות נוספות ופגיעות נפשיות והשפלות גרועות והסוף ידוע מראש....
נורא ואיום.

ולכן, אשרי מי שזוכה לכבד אבא נרקסיסט בצורה הראויה לו ובדרך נכונה.
זה פשוט לא שייך לכתוב זאת כהנחיה עבור נפגעי נרקסיזם.
זה יכול רק להזיק, ואולי במקרה אחד לאלף להביא מעט תועלת.
לילדים יש יותר מקרים ש'חייך קודמים' כי קשה להם יותר לעשות את ההפרדה הזאת, ובנוסף ההורה הבעייתי יכול להיות גרוע יותר (אציין שאני מכיר מקרה שדווקא לאחר שהילד התחיל לכבד ההתעללות פחתה. לכבד לעיתים זו דווקא הפגנת חוזק מאשר להתרפס או להלחם, אבל לא בכל מקרה). אבל לאנשים בוגרים לכאורה (ואף שאלתי רב על מקרה כזה) אין היתר גורף לא לכבד, אולי במקרים ממש חריגים.
לענ"ד זה כמו שמישהו פה יכתוב שמי שסובל מחרדות יכול לחלל שבת אם עוזר לו למשל לבשל משהו טעים... יתכנו מקרים קיצוניים של פיקוח נפש שזה אכן כך, אבל מי שמקל בזה כנראה לא מבין את משמעות המצוה.
 
לענ"ד זה כמו שמישהו פה יכתוב שמי שסובל מחרדות יכול לחלל שבת אם עוזר לו למשל לבשל משהו טעים... יתכנו מקרים קיצוניים של פיקוח נפש שזה אכן כך, אבל מי שמקל בזה כנראה לא מבין את משמעות המצוה.
אתה צודק.
אבל לדעתי כיוון שהעניין כל כך מורכב רגשית ונפשית, ונתון לכל כך הרבה מניפולציות וכדומה.
אז עדיף לכתוב ש"מי סובל מנרקסיזם פטור ממצוות כיבוד הורים על פי הנחיית רב מדוייקת מה ואיך בדיוק", מאשר לכתוב ש"מי שסובל חייב בכיבוד הורים כרגיל ואין לו להקל אלא בהוראת רב מסודרת ומפורשת".
זה בעצם אותו דבר, עניין של סמנטיקה...
אבל ההבדל תהומי בהרגשה של כל נפגע שיקרא כאן את האשכול, ובהרגשה שתצא לו בסוף...
זה כבר ממש דיני נפשות בפורום ציבורי....
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

היתה כאן ניקית בשם @רוח סתרים, היא נעלמה כמו רוח סתרים אחרי שהאשכול ננעל
באחת מהתגובות לפני שהאשכול ננעל היא מודה לכל האנשים הטובים שסייעו לה (לא מצליחה לצטט) פניתי אליה כדי לברר מי עזר לה אבל היא לא עונה
אני מחפשת עזרה דחופה לבחורה מהממת בת עשרים, בת לאמא נרקסיסטית. שמעוניינת לעזוב את הבית בדחיפות. ממש בגדר של פיקוח נפש.
לא מחפשת משפחה, חמה ככל שתהיה. אלא מסגרת שמתאימה לה ותהיה מסוגלת לתת לה גם את המעטפת המקצועית לשיקום הדימוי העצמי המרוסק.
אולי דירת בנות. שחוו את מה שהיא חוותה.
יש רעיונות? מישהו מכיר דבר כזה? אשמח לכל מידע כאן או באישי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה