כיוון שאני עונה לתואר אברך (ברוך ה׳) וגם בעל (כנ״ל), וכיוון שאני רואה שקשה להסביר למה בעל לא יהיה מעוניין במתנה מושקעת מצד האישה, אני אנסה להסביר את הדברים מהזווית שלי.
אקדים תחילה, שאני לא מרגיש שאשתי משגיחה שלי, ולענ״ד גם היא לא מרגישה כך, ואני גם לא מתבייש לאכול עוגות בבית הכנסת, ובכל זאת לא הייתי רוצה לראות בליל שבועות חבילה עטופה עם איזה משפט מרשים. ואנסה להסביר למה:
תארו לכם, שיש אדם שקשה לו להתפלל בבית הכנסת ביום הכיפורים, מאיזו סיבה שלא תהיה, והוא מחליט להתאמץ ולהתפלל בכל זאת, ואשתו מחליטה לפנק אותו במתנה מושקעת לרגל המאורע.
לדעתי, אותו אדם לא ירגיש טוב עם זה, אפילו אם הוא יודע שזה נובע מכוונות טובות.
הסיבה לכך לדעתי היא, שכאשר אדם עושה מאמץ כדי להשיג דבר רוחני, התגמול שהוא מקבל מכך הוא תגמול רוחני. כלומר: סיפוק, התרגשות רוחנית, הרגשה של התעלות.
כשנותנים לו מענק גשמי באיזה שהוא מקום זה מוציא את הרוח מהמפרשים במקום לחזק אותה, כי ההרגשה היא שזה שנתן את המענק לא באמת מבין מה זה אומר והוא לא באמת שותף.
קחו לכם דוגמא של כל מעמד שנותן לכם אווירה של התעלות. זה יכול להיות ל״ג בעומר אצל רשב״י, זו יכולה להיות תפילה משתפכת בכותל, זו יכולה להיות תפילת נעילה וזה גם יכול להיות איזשהו זיץ לילי שפתאום אתם מרגישים בו תחושה של דבקות והתעלות.
ותארו לכם שבן / בת הזוג מחליט לפנק אתכם על ההתעלות שלכם, ונותן לכם מתנה מושקעת.
מלבד זה שהתעלות היא רגש פרטי שרובנו רוצים לשמור לעצמנו, נתינת המענק כביכול מורידה את זה למקום גשמי וקטנוני ביחס למאורע. כאילו מישהו נותן פרס על זה שהתנהגת יפה. וזה לא משנה אם זה נעשה מכוונות טובות או רעות, ומאיזה מקום זה בא.
לימוד בליל שבועות עבור לומדים רבים הוא זמן גדול, מיוחד. כשנותנים לך מתנה על זה, זה מוריד את הכול ומונע ממך באמת לחוות את החוויה כמו שצריך.
לכן, אם בכל זאת אישה רוצה לפנק את בעלה, היא צריכה לעשות את זה באופן שלא יתפרש כתגמול, אלא ההיפך. כדבר סתמי. כלומר: אתה תהיה עייף ורעב, אז הנה קח לך שתייה ואוכל. לדעתי, בעל יעריך הרבה יותר מתנה שניתנת באופן הזה.
מקווה שהובנתי, ברור לי שלא כולם כמוני, אבל ברור לי שיש מי שכן מרגישים ככה.