פשוט לא רוצה ! (טקסט ראשון שלי כאן)

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
היה הייתה ילדה שלא חשבה שהיא יודעת משהו בכלל.
טוב, לא בדיוק. ידעה היא טוב מאוד שאין לה בעיה בלדעת.
היא הרי יודעת המונמונמון. היא גם מבינה מאוד מהר את מה שהמורה מלמדת.
אפילו לפני כולן.
ואז משעמם לה.

היא מתחילה לחשוב על הדברים שהיא כבר יודעת מזמן ולחלום על הדברים שהיא עוד חייבת לדעת.
למשל, היא חייבת חייבת לדעת, איך תלו את המאוורר הענק על תקרת הכיתה.
"מקדחה או הדבקה ??" מעניין.
היא גם חייבת חייבת לראות, האם כל פיסות הנייר מראש חודש אדר נפלו מהכנפיים.
"ו...בטוח יש שם קן ציפורים. על הכנפיים, של המאוורר. עכשיו הרי חורף".
אולי מהצד אפשר להצליח לראות מה קורה שמה למעל
"קריינדלה, אני מבינה שאת כבר יודעת את מה שלימדתי.... גשי לכאן והסבירי לחברותיך"

מי ייתן לי אבר כיונה ?
אעופה מאווררה ישירות לתקרה.
נעלמת איפשהו על הכנף.
בין פיסות נייר פורימיות לחלקי ענף.

הלוואי והייתי ציפור הלוואי.
-----

היא יודעת שיש לה כשרונות.
היא גם יודעת שהיא ממש לא משתמשת בהן.
יותר נכון היא לא רוצה להשתמש בהן. כולם כבר יודעים את זה.
"הכל עניין של רצון !!" כך נאמו לה המורות בפאתוס, כך גם טענה אימה בתוקף "אם רק תרצי, תצליחי"...
הילדה האבודה לא ידעה את נפשה מתסכול ...
"היש בעולם מישהו שיוכל להסביר לי מה זה רצון ??" ..
---------

כל יום מחדש מבטיחה היא לעצמה.
"היום אני מתפללת שמונה עשרה בכוונה.
לא מוציאה את עיני מהסידור.
אף לא את האף".

אבל בדיוק באמצע סלח לנו 'לילו לילו לילו...'.
המשאית של הספרייה ...
מותחת את רגלי נעמדת על הבהונות רק להציץ דקה...
וואי--- כ----מה ספרים.
מה, כל זה בפעם אחת ?!
מעניין כמה זה עלה לבצפר ?
מי משלם את כל זה ? מלא כסף...
איזה כיף לספרנית.
אני חייבת לראות אם הזמינו את הספר החדש של

"הוי אני באמצע תפילה" מהר מהר חוזרת לסידור.
"איפה הייתי ?? רגע צריך לומר היום רצה והחליצנו ???"
תזוזה בכיתה. 3 פסיעות אחורה. עדיין מתלבטת.
"אוי אוי עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו....."
.......
גדלה קריינדלה, הפכה לנערה. התחתנה. והנה קריינדי כבר אמא לילד מתוק ו------היפראקטיבי....

כיום, אחת לחודש, חוזרת גברת קריינדל, מבית המרקחת עם שקית קטנה.
בה שוכנים בנחת 2 קופסאות ריטלין.
אחד לאמא, בכדי שתצליח לרצות.
אחד ליוסי, בשביל שיצליח תורה ללמוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #6
אחד הקטעים המדהימים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
קטע מאלף, באמת. מעורר הרבה הרבה תובנות.

הכותרת, אהממ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אם בריטלין עסקינן... מעשה היה במלמד שהתלונן רבות על תלמידו שהוא זז, תזזיתי, לא מרוכז, בקיצור היפארקטיבי...
סוכם בין המלמד וההורים שיתחילו בתרופת הפלא ששמה ריטלין אך היה זה בזמן שעדיין לא היה תפוצה כה גדולה שמי שלא לוקח ריטלין מתבייש, הלכך הוחלט שהמלמד ישלח את הילד להכין לו תה בחדר המלמדים. וכך בלי שאף אחד יחוש יקח הילד את התרופה ולמלמד את התה, ושלום על ישראל ועל החיידר ועל המלמד.
אכן כך היה... וראה זה פלא אין תזזיתיות אין חוסר ריכוז. אבל יש כאן ילד טוב ושקט ומקשיב..
לאחר תקופה שואלת האמא את הילד נו.. אתה מרגיש יותר טוב מאז שאתה לוקח את התרופה..
ענה הילד: לא, המלמד מרגיש יותר טוב מאז שאני שם את התרופה שלי בכוס תה שלו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
איזה עולם מקסים יהיה לו 90% משוכניו יטלו ריטאלין כבדרך קבע, אחחחח....

הכבישים בארץ:
כן אדוני, בכייף, תעקוף אותי.

כן אדוני, אני הושטר החדש של הצומת. כבר שבועיים פה ועוד לא נתתי דו"ח אחד, ככה זה מאז החוק על הריטאלין.

כן גברתי, בוודאי שאחכה עד שתגמרי לחנות, ולא אצפור לך. אינני ממהר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מקסים!
החיים בעצמם.
והסוף - לזה בדיוק ציפיתי...
עלי והצליחי!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כיום, אחת לחודש, חוזרת גברת קריינדל, מבית המרקחת עם שקית קטנה.
בה שוכנים בנחת 2 קופסאות ריטלין.
אחד לאמא, בכדי שתצליח לרצות.
אחד ליוסי, בשביל שיצליח תורה ללמוד
מיותר לדעתי. הייתי מסיים לאחר השורה הזו:
גדלה קריינדלה, הפכה לנערה. התחתנה. והנה קריינדי כבר אמא לילד מתוק ו------היפראקטיבי....
המסר מובן גם כך.
קטע מצויין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
טוב, אז מה שעומד מאחורי הטקסט (והכותרת):

קראתי טור מעורפל של פנס,
חשבתי שהבנתי, והבנתי שלא.
אבל ממש.

תסכולון ידידי
הופיע במיידי.

בהחלטה משותפת,
מתוסכלת מטופשת.

כתבתי.

(אוף, נמאס לי להתחרז...)

קיצור- היו כמה שאהבו,
הציעו לי לשקול הצטרפות לקהילה הקדושה.

קראתי את התקנון,
ביקשתי הנחות,
לא נתנו.

3 טקסטים-
לא פחות
ענו.

ואז התיישבתי על המייל
הודעה חדשה אל
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
פנס בערפל.

זה ממש טוב,
כתוב נפלא
עם מסר.

מילה של פנס,
מקפיצה את הטווס

אל על
ממריאים לחלל.

טוב,
משפצים קצת את המייל,
העתק הדבק- והופס
לקהילה.

עכשיו לכי תמציאי כותרת
כותרת,
אני מקטרת,
דייייייי, כמה מבחנים ?!

אז זהו-
כבר לא כ'פת לי מכלום,
פשוט לא רוצה, ודי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
חמוד!!!
קראתי את תסכולך שם באשכול, וגם את ההזמנה....
טוב שאת פה!:)
תמשיכי!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בתחילה הכותרת לא התחברה לי.
אחרי איזה זמן הבנתי פתאום שהיא מבטאת את תמצית התסכול החריף והמענה -
של אלה שקשה להם עד בלתי אפשרי - להתרכז או לקרוא או ...הרבה דברים אחרים -
והסביבה מתייחסת אליהם כ'פשוט לא רוצה!'
וכמו שנכתב בטקסט:

"הכל עניין של רצון !!" כך נאמו לה המורות בפאתוס, כך גם טענה אימה בתוקף "אם רק תרצי, תצליחי"...
הילדה האבודה לא ידעה את נפשה מתסכול ...
"היש בעולם מישהו שיוכל להסביר לי מה זה רצון ??" ..
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
איזה עולם מקסים יהיה לו 90% משוכניו יטלו ריטאלין כבדרך קבע, אחחחח....

הכבישים בארץ:
כן אדוני, בכייף, תעקוף אותי.

כן אדוני, אני הושטר החדש של הצומת. כבר שבועיים פה ועוד לא נתתי דו"ח אחד, ככה זה מאז החוק על הריטאלין.

כן גברתי, בוודאי שאחכה עד שתגמרי לחנות, ולא אצפור לך. אינני ממהר.

כלומר...
90% מהעולם זקוקים לריטלין ?
ההפקרות בכבישים זה בהכרח בגלל נהגים עם הפרעת קשב ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
המסר הוא פשוט,
משום מה ( ואולי ברב המקרים זה באמת צודק) אנו נוטים לתלות את האשמה במפגע כלומר בנשוא הבעיה לטעמנו. רק יש מקרים שבהם שוכחים שנשוא הבעיה הוא רק לטעמנו.. ואם אנחנו ניקח את הריטלין ונרגע.., נראה את נשוא הבעיה ממבט אחר ורגוע יותר, סובלני יותר ואז הוא כבר לא יהיה כזה בעייתי בעינינו.
הבאתי דוגמא של מלמד וילד כי זוהי הדוגמא הנפוצה שישר נוטים להאשים את הילד במרדנות ובהיפארקטיביות בעוד שלפעמים יכול להיות שזהו ענין של סובלנות ורגיעות מצד המלמד או המורה וכדו'
אך על זה הדרך יכול להיות בין אב בנו ובין אם לביתה ובין אחת לרעותה
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
מסר יפה וחשוב.
אך מה הקשר בינו לבין המסר החשוב והנוגע ללב של @audiologist?
הקשר הוא המונח ריטלין?
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג

אשכולות דומים

היא הייתה ילדה אחת, תמימה.
ילדה טובה שקמה בבוקר, הולכת לבית הספר, ועושה בדיוק מה שאומרים לה.
ילדה מנומסת שאומרת תודה למורה בסוף השיעור, ומחייכת בשקט.
היו לה זוג עניים שחורות ושותקות,מכוסות בריסים צפופים.
זוג עניים גדולות, שניסו לספר סיפור אחר.
סיפור שההתנהגות היפה שלה לא ספרה.
כי בחוץ אמרנו, היא ילדה טובה עם התנהגות מצויינת, אבל עמוק בפנים, היא ידעה שהיא רעה.
בתוך הלב הקטן והמתוק שלה, התחבא עיגול שחור, גדול, ורע.
היא לא ידעה איך קוראים לו, פחדה מקיומו.
היא לא ידעה שהוא נמצא בעוד הרבה לבבות קטנים של ילדות.
חשבה שהוא קיים רק אצלה, חשבה גם שלא סתם הוא בחר לגור בלב שלה.
היא הבינה שהיא שונה מכולן, מאוד רעה.
בגן שלה סיפרו שיש מידות רעות, והתנהגויות לא מתאימות.
תיארו התנהגות פרועה, מכות, וקנאה, וגם אמרו שבגן שלנו חס וחלילה היצר הרע לא נכנס,
בגן שלה היו רק ילדות טובות, עם לב טוב, ככה הגננת אמרה.
הגננת לא ידעה על העיגול שבלב שלה, אז היא התנהגה אליה כמו אל ילדה רגילה.
היא לא ידעה שהעיגול מבקש שיתייחסו, לא ידעה שהוא צריך מילים טובות והמון יחס כדי לשתוק, להיות קטן יותר, להיעלם.
היא לא רצתה שהגננת תדע, אז היא המשיכה להיות קטנה, ושקטה, המשיכה להיראות ילדה טובה.

בבית הספר היה לה קשה יותר, העיגול גדל, והשתולל, ועשה לה בלגן בלב.
אבל היא לא העזה שמישהו ידע מה קורה לה שם בפנים.
כשחברה פנתה אליה, בקשה לשחק, או לשבת לידה, הוא קפץ מאושר, שכנע אותה להסכים.
אבל היא ידעה שאסור לה, כי כך כולם ידעו עליו, יכירו אותה, יכירו את העיגול האכזר.
אז היא התעלמה ממנו, והנידה ראש לשלילה בשקט עצוב.
החברות התייאשו ממנה, שכחו לנסות שוב.
הן גם לפעמים צחקו, כי מה זה ילדה שיש לה פה, אך, הוא נשאר סגור?
העיגול בכה , וכעס, והיא כל כך פחדה, כי היא נשארת איתו לבד.
כולם נעלמו, אף אחד לא נותן לה יד, לא מציל אותה ממנו.
אף אחד לא יודע שהוא בנתיים גדל וגדל, ותובע ממנה יחס.
יחס שאין לה לתת.

בסמינר הוא כבר היה ענק, היה לו המון כוח והוא לא פחד.
היא הרגישה שלאט לאט הוא מתחיל להידחף לבחוץ.
הוא דרש ממנה דברים לא הגיוניים, כל מה שהיא לא העזה אף פעם.
עכשיו הוא שלט, היא היתה חייבת לרצות אותו, לשמוע בקולו.
פתאום היא דברה בכיתה, בקול, הלב שלה דפק, החברות פתחו פה, אבל הן התרגלו, מהר.
הבעיה שהוא לא הסתפק, הוא רצה שכולם יראו, ישימו לב.
היא ידעה שהוא רע, ושחור, שזו שימת לב שלילית, שעכשיו כולם יודעים שהיא תלמידה רעה, עם יצר הרע חזק.
אבל לפחות עכשיו יודעים שיש אותה.
היא התחצפה למורות, מצאה עצמה המון במסדרונות.
היא בכלל שכחה מהו תקנון, ואיך נראית בת בית יעקב.
היא חשבה שכך טוב יותר מפעם, כי סוף סוף היא לא שקרה, היתה בדיוק כמו שהיא בתוכה, רעה.

ואז היא גם מצאה חברה.
יחד איתה היה לה קל יותר להשמע לעיגול השחור, כי החברה שלה היתה כמוה, שחורה, כך מבחוץ היה נראה.
העיגול שלה חגג, קפץ, נהנה, סוף סוף הוא נושם לרווחה.
הוא הדף את הגבולות המועטים, והדקים שנותרו סביבו, והציץ לבחוץ, מתפשט על כולה.
יחד עם החברה השחורה היא עשתה המון דברים, שגרמו לעיגול לגדול, להיות יציב, חזק, ושולט.
ההורים שלה היו עצובים, בגללה, להורים שלה בלב היו רק עיגולים לבנים, כך היא היתה בטוחה.
היום היא כולה שחורה, כמו החברה שלה, ככה היא מרגישה.
אבל עמוק בפנים היא מחכה, מחכה שמישהו יבוא וילמד אותה שיש בה טוב.
שהרע הזה, הוא רק עיגול אחד, שחור.
שכמו שהוא גדל, כך היא יכולה להקטין אותו חזרה, היא מחכה שיעזרו לה לכווץ אותו, ואולי אפילו להעלים לגמרי.
רוצה שיאמרו לה שהיא לא רעה, היא אף פעם לא היתה רעה,
היא פשוט כמו כולם, מתמודדת עם היצר הרע.
רוצה שילמדו אותה, איך מתמודדים איתו בצורה הכי טובה.
ואם אפשר היא מבקשת גם,שיביטו בה עמוק, לתוך העניים, יחפשו, ינסו למצוא, אולי קיים בה איזה עיגול ורוד, פצפון.
שיתנו חיבוק, ילטפו, יבטיחו שהוא פעם יגדל, יצבור כוח, ינצח את השחור, יותיר בה רק טוב.
רק תתנו לה, מגיע לה.
חיבוק, אוזן, ואהבה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה