שיתוף - לביקורת קשקשתי את זה פעם

וואו, @נ. גל, נדמה לי שאני השראה שלך, וזה- לא פשוט בכלל! ;)
בהחלט, יש יצירות שהן השראה.
זו ללא ספק הייתה אחת מהן.
(אם להודות על האמת, התכוונתי לכתוב זאת כתגובה, אבל משהו נתקע במחשב ולא הצלחתי לצטט...)
 
חלקיקים,
הם רק חלקיקים
עשויים ריק ואפסות

לבבות,
הם רק לבבות
עשויים בשר ושרירים

שירים,
הם לא רק שירים
עשויים חלקיקים ולבבות
אהבתי!!!!! גדול!!!! אפשר לשמור?
 
עוֹמֵד לוֹ בַּכִּכָּר
בְּיָדוֹ שֶׁלֶט נִכַּר
צוֹעֵק דֶּמוֹקְרַטְיָה
מְצַפֶּה לְאֶמְפַּתְּיָה

לְצִדְּךָ כִּמְעַט הַכֹּל
לוֹחֵשׁ בְּתוֹכוֹ קוֹל
אַךְ הַמַּחֲשָׁבָה מִתְכַּנֶּסֶת
רַק אֵין לִי אֶת הַכְּנֶסֶת
 
עוֹמֵד לוֹ בַּכִּכָּר
בְּיָדוֹ שֶׁלֶט נִכַּר
צוֹעֵק דֶּמוֹקְרַטְיָה
מְצַפֶּה לְאֶמְפַּתְּיָה

לְצִדְּךָ כִּמְעַט הַכֹּל
לוֹחֵשׁ בְּתוֹכוֹ קוֹל
אַךְ הַמַּחֲשָׁבָה מִתְכַּנֶּסֶת
רַק אֵין לִי אֶת הַכְּנֶסֶת
יותר ממדויק.
 
בעקבות הפיגועים והמלחמות / @sol key
יש פרצוף שחוזר,
יש ימים שקודר,
עוד עולם שצועק,
יש חיבור מנתק,
יש אחד שהוא רע,
שפורץ החומה,
לא נותן עוד מנוס,
רק אדמה רטובה,
דמעות שנשפכו,
על אותם שנפלו,
שלא חזרו לביתם,
כשחיכו בדלתם.
 
יש לבנה
עשויה צדקה
של שקל או שניים
ונשכחה מהלב

ויש אבן
עשויה תפילה
שנאמרה בבהילות
כדי להספיק דבר אחר

יש אחת
עשויה ויתור
קטן קטן
שאיש לא הוקיר

ויש נוספת
עשויה תשובה
מלב כואב
השב בכיסופים

וכולן עשויות
שיש טהור
זוהרות יחד
קטנות וגדולות

וכשירדו באש
נזהה את שלנו
שנטועות בתוך
בית ה'.
 
שיר לערב ט באב

יש בעולם הרבה שירים
שירים שהם בעצם סיפורים
שירים של חלום
שירים על מלחמות שלום

אבל הלב מצפה לשיר החדש
לשירת הלויים בבית המקדש
ואז התו השמיני בסולם יעלה
אור חדש על ציון תאיר
ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו
ושירי דוד עבדך יבשרו גאולתינו
 
וואו!,
אני ממש חדשה פה ורק עכשיו גיליתי את האשכול המקסים הזה,
תודה לנוגעת בדבר!
ויש לי מלא...
אני אתחיל...
זה המון התחלות או שירים חסרי מטרה מוגדרת, כמה כיף לקשקש...

שוב חילקה הגננת כוכבים ושוב היא לא קיבלה, חני צחקה עליה הראתה לה כמה היא קיבלה תמיד זה ככה חני מקבלת, גלי לא,
היא בכלל לא אשמה מה היא תעשה שבדיוק שהיא הייתה באמצע לסחוב את הדלי עם החול כדי לעשות ארמון ציבי עברה שם וצחקה עליה, היא שפכה לה את כל הדלי על הראש מגיע לציבי הזאתי,
אחר כך הגננת צעקה עליה ואמרה לה שציבי תקבל את כל הכוכבים הירוקים שלה של המבצע, אז היא משכה לציבי בשערות הגננת באה ואמרה בקול כועס
"בגן שלנו לא מרביצים עד שתזכרי בזה גלי ותבקשי סליחה מציבי כמו ילדה טובה את לא יוצאת מהפינה"
היא לא ביקשה סליחה היא עמדה בפינה שכולן בנו בקפלה והיא המשיכה לעמוד שם עד סוף היום, בצהרים באה אמא של ציבי לקחת אותה, והגננת אמרה לה איך ציבי ילדה מקסימה, וכשצביקי בא לקחת אותה הגננת רק עשתה פרצוף שמח שהיא הולכת וזהו , וזהו,
צביקי אמר לה שלא צריך להתייחס לגננת הזאתי ושלא תדאג כי הוא יכין לה מיליון כוכבים ירוקים היא לא שמחה, ההשפלה הייתה כואבת מידי
בלילה היא מצאה על השמיכה שלה עשר כוכבים ירוקים גזורים קצת עקום, היא אהבה אותם
 
ועוד אחד,
על בסיס אלגוריה שכתבתי פעם
במנגינת ברחובינו הצר
זה ממש לא מושלם אולי לכן זה בגדר קשקוש...

בת לגלים

ילדתם של ימים

לקצה ארץ, לחלום

חותרת מרחקים



מכירה כל סימטה

כל רחוב וכל שכונה

לופתת היא חליל

ועדיין מחכה

והיא חלום אחד נושאת עוד בלבבה

ליום תיהיה בה במולדת, אהובה

איתות ועוד אחד יחבור

יוצר שער ואור



והיא לוחמת מחכה לו

כבר שנים חולמת שתזכה לו

בלילות זועקת, קוראת לו

מתי כבר יגיע היום

מעבר לים

בסופו של עולם

קצה ארץ וחלום

מקום נעלם



השמים בה תכולים

אין בה שמץ וענן

היא תקוות ההמונים

חזון חדש ישן
ועוד פעם הפזמון...
 
וְיָצָא לוֹ הַיּוֹם
וְנִכְנַס אַחֲרָיו
וְהוּא עוֹד לֹא, עוֹד לֹא בָּא.

הָיִינוּ בְּטוּחִים
בְּמֵאָה אָחוּז
וְהוּא לֹא.
הוּא לֹא.
בָּא.

וּמִכָּל הַכְּאֵב
וְצַעַר גָּלוּת
עַל גְּדֵרוֹת, מַגָּפַיִם,

פְּרָעוֹת וְדַּלּוּת
גֵּרוּשִׁים וְצָרוֹת
מַשְׁכִּיחוֹת רִאשׁוֹנוֹת
וְנֹפֶשׁ, קָיָאקִים
הָיוּ אָז קוֹזָאקִים?
בִּכְלָל,
מִי זוֹכֵר.

הַלֵּב שֶׁלִּי
מִצְטַעֵר.
לֹא עַל מָה שֶׁהָיָה
לֹא עַל מָה שֶׁיִּהְיֶה
עַל מַשֶּׁהוּ,
מְמְמְ...
אַחֵר.

דָּהוּם, בְּפַשְׁטוּת.
הוּא לֹא בָּא?
זוֹ לֹא טָעוּת?

וּבֵינְהַזְמָנִים.
לֹא פָּחוֹת,

לֹא יוֹתֵר.
 
וְיָצָא לוֹ הַיּוֹם
וְנִכְנַס אַחֲרָיו
וְהוּא עוֹד לֹא, עוֹד לֹא בָּא.

הָיִינוּ בְּטוּחִים
בְּמֵאָה אָחוּז
וְהוּא לֹא.
הוּא לֹא.
בָּא.

וּמִכָּל הַכְּאֵב
וְצַעַר גָּלוּת
עַל גְּדֵרוֹת, מַגָּפַיִם,

פְּרָעוֹת וְדַּלּוּת
גֵּרוּשִׁים וְצָרוֹת
מַשְׁכִּיחוֹת רִאשׁוֹנוֹת
וְנֹפֶשׁ, קָיָאקִים
הָיוּ אָז קוֹזָאקִים?
בִּכְלָל,
מִי זוֹכֵר.

הַלֵּב שֶׁלִּי
מִצְטַעֵר.
לֹא עַל מָה שֶׁהָיָה
לֹא עַל מָה שֶׁיִּהְיֶה
עַל מַשֶּׁהוּ,
מְמְמְ...
אַחֵר.

דָּהוּם, בְּפַשְׁטוּת.
הוּא לֹא בָּא?
זוֹ לֹא טָעוּת?

וּבֵינְהַזְמָנִים.
לֹא פָּחוֹת,

לֹא יוֹתֵר.
לעני"ד זה לא שייך לאשכול הזה אלא ראוי לאשכול משלו.
 
תודה רבה.
שמתי לב שיש לי מין נטייה כזו...
אני אפתח אשכול ואקווה שהכפילות תִסָלַח לי...
 
@AUVI אני אוהבת את הכתיבה שלך!
גרמת לי להשראה לכתוב.
דָּהוּם, בְּפַשְׁטוּת.
הוּא לֹא בָּא?
זוֹ לֹא טָעוּת?

וּבֵינְהַזְמָנִים.
לֹא פָּחוֹת,

לֹא יוֹתֵר.

וְאָז הוּא יַגִּיעַ
בְּבֶּינְהַזְמָנִים
לֹא פָּחוֹת
יוֹתֵר

וְכֻלָּם יָבוֹאוּ
מִנַּחֲלֵי הַצָּפוֹן
וְיִתְקַבְּצוּ מִשְּׁבִילֵי הָאָרֶץ.

וְיָשׁוּבוּ הֵנָּה
מִגָּלוּיוֹת שֶׁל נֹפֶשׁ
יַחַד עִם צַדִּיקֵי הַדּוֹרוֹת
מִכָּל קַצְווֹת הָעוֹלָם.

וְיַעֲלוּ לִירוּשָׁלַיִם
בְּאַהֲבַת אַחִים
יְמַלְּאוּ מְטוֹסִים
יִדְהֲרוּ בָּעֲנָנִים

כִּי עַכְשָׁו
כְּבָר בֵּין הַזְּמַנִּים
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת
אוֹטוֹטוֹ גְּאֻלָּה.
 
גלים
כמו גלילים
מתגלגלים
לא מגלים
מוציאים מגלילים
עוד גלגלים
והגלים
מתנפצים אל הגלילים
המתגלגלים...

הסיבה שזה פה זה כי אין בזה שום פואנטה, רעיון או משמעות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

וואו, החיים האלה עוברים מהר!

אני זוכר את שנות ילדותי כאילו הן כאן על ידי במרחק נגיעה, אך הן לא! הן רחוקות מכדי שאשאב לתוכן בניסיון לעצור את הזמן.
ובכל זאת...
מידי פעם מתנוצצים להם רגעים יפים כאלה שמחזירים אותי אחורה בזמן, להתרפק על העבר הרחוק, להרגיש קצת 'ילד' למרות היותי 'בוגר' משכבר הימים.

לא אשקר, בבואם של רגעים מהסוג הזה אני מנסה למתוח אותם כמה שאפשר, לתת להם עוד ועוד זמן מסך שיאפשר לי להישאר בחוויות הילדות המלאות בתמימות חיננית וצבועות בצבעים עזים.
אין כמו לנדוד אל המרחבים האינסופיים של הילדות, הכל חדש, הכל מעניין, והכל כל כך ילדותי...

מול כל הרגעים היפהפיים הללו, ישנו רגע אחד מזוקק וחזק מאין כמוהו שהחזיר אותי באחת למציאות הנוכחית, הוא העמיד אותי במקום, ולחש באוזניי בקול בוגר – היי חבר, התבגרת, אתה כבר לא ילד!

לא יודע למה אני מרגיש צורך לשתף איתכם את הרגע הזה, לא יודע, אולי זה קטע של מבוגרים...

אני אוהב ילדים!
ילדים זה שמחה! ועוד כל מיני קלישאות...
אני אוהב את הילד שבי, זה שמסתכל על העולם בעיניים מופתעות, זה שמתלהב מיונה וממלט שנשפך ממשאית בטון.
אני אוהב ורוצה כל דבר שילדים אוהבים ורוצים! אם להיות מדויק אז אני אוהב כל דבר חוץ מדבר אחד – הדבר המוזר הזה שילדים רוצים להיות מבוגרים!
תמיד הרגשתי ילד! מאז שאני מכיר אות עצמי... במשך השנים גדלתי והתפתחתי אבל עדיין נשארתי ילד!

בטח עכשיו אתם שואלים את עצמכם – מתי הבנתי שאני לא ילד?

אז ככה!
לא ב'בר מצווה' וגם לא כשהתקבלתי ל'ישיבה קטנה'.

כשעשיתי 'תעודת זהות' קיבלתי בעיקר מחמאות ש'וואו אני נראה ממש ילד', וגם ב'ישיבה גדולה' כשגדלו לי זיפים, זה עדיין לא הרגיש הדבר האמיתי, בפנים בפנים אם להיות כנה, הייתי ילד!

גם כשעשיתי 'רישיון' זה לא ממש הוסיף לתחושת ה'בגרות' שלי, להיפך! זה רק חיזק אצלי את הילדותיות כשנהניתי כל כך לסובב את ההגה כמו איזה ילד בן שש שמשחק במכונית על שלט.
טוב, אולי זה לא ממש הרגיש כמו ילד, זה הרגיש יותר כמו 'ילד גדול'...

כשהתחתנתי גם לא! מה לעשות... מידי פעם זה לגמרי מרגיש לי כמו בילדות כשהיינו משחקים ב'אבא ואמא'...

נו, מתי? אתם שוב שואלים, הרי אני יכול להמשיך ככה את כל החיים...

מוצאי שבת, תפילת ערבית, מניין אחד לפני האחרון שזה אומר חמש דקות לפני זמן ר"ת [סתם שתדעו...], החדר שליד ההיכל המרכזי.
החדר היה מלא ברובו במתפללים, אני ישבתי מאחור ומולי על הספסל ילד חינני ישוב על ברכיו כשהוא נגד כיוון התנועה...

הילד סקר במבטו את כלל המתפללים, עושה את מה שילדים אוהבים לעשות, לספור לכמה אנשים יש משקפיים, לבדוק למי יש את הזקן הכי ארוך בשכונה, למדוד מרחוק את הגובה הממוצע של אבא מצוי... בקיצור, סטטיסטיקות של ילדים...

ואז, ברגע אחד, מבטו נתקל בעיניי

וזהו!

באותו רגע הבנתי, מה שלא הבנתי שלושים שנה!

רגע של שיתוף



אל הידית העגולה של דלת המרפאה נשלחה יד קמוטה, נאחזה בה ומשכה.

הדלת נפתחה כדי רבע, ונעצרה. אחר כך נעה לכאן ולשם, מתאמצת, רועדת, ומתחילה להיסגר בחזרה כשפתאום תפסה בחלקה העליון יד אחרת, איתנה. ובתנופה פתחה אותה עד הסוף. "בבקשה אדוני, תזהר אדוני מהמדרגה".

והזקן מודה למושיעו בניד ראש ויוצא בצעד איטי אל השביל.

בעל היד האיתנה מוסיף להחזיק בדלת פתוחה, שריריו הצעירים גוברים בקלות על קפיץ המשקוף הלוחץ כנגדו. והוא מביט אחרי הדמות הכפופה המתרחקת לאט, ומשהגיע למסקנה שהזקן בסדר, עזב את הדלת ונכנס פנימה, מניח לקפיץ להסיע את הדלת הכבדה בתנועה איטית אך נחושה, ולסגור אותה בנקישה נחרצת.

הזקן פסע לאורך השביל וכשהגיע לספסל התיישב עליו באנחה.

מכיסו הוציא טלפון נייד ישן שחוק ומרופט, שכפתוריו נשרו ממנו ומסכו הסדוק מודבק ברצועות סלוטייפ צהובות. הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור היחידי שנותר במכשיר, והרימו אל אזנו.

לאחר מספר רגעים התפשטה נהרה על פניו החרושות. "חנה מרים?"

"כן כן, ברוך השם ברוך השם, הכל הכל בסיידר".

"בטח, הוא עבר על הבדיקות בעיון רב, בעיון רב הוא הסתכל על כל הבדיקות, חמש דפים גדולים, הוא הסתכל על הכל בדקדוק. את מכירה את דוקטור אלכסנדר, עם הפה ככה, עקום קצת. את יודעת זה שעושה בדיחות. את היית אצלו גם כן...

נכון זה היה מזמן, הרבה שנים.

בקיצער, הוא מסתכל טוב טוב בניירות, קורא בדקדוק גדול. ואחר כך הוא אומר לי: מר אייזן! - את שומעת חנה מרים, ככה הוא קורא לי - מר אייזן. שכה יהיה לי טוב.

מר אייזן יש לך לב כמו נער בן שש עשרה!

ככה הוא אוהב, את יודעת, לעשות בדיחות.

רק קצת ברזל הוא אומר, ותבוא עוד חצי שנה לביקורת.

את שמחה חנה מרים? מאושרת?! ידעתי שתהיי מאושרת, בגלל זה צלצלתי. דבר ראשון אחרי שיצאתי מהרופא התיישבתי על ספסל לבשר לך. ואני מאושר שאת מאושרת. חנה'לה. אני מאושר מזה שאת מאושרת יותר מעצם הבשורה.

בקושי הצלחתי לצאת מהמרפאה, בקושי. הדלת שם, שרעקלאך. מישהו היה צריך לעזור לי לפתוח. אבל הלב, חנה מרים. לב של נער בן שש עשרה!

לץ, דוקטור אלכסנדר הזה, הוא לוחץ במחשב שלו קצת פה וקצת שם ופתאום יוצא מרשם לברזל, יוצא לבד מהמכונה שלידי. היית צריכה לראות. פלאי פלאים. 'שני כדורים ביום אחרי האוכל' הוא אומר לי. ואז הוא שם את היד שלו על הברך שלי, והפה שלו העקום, נהיה עוד יותר עקום, בזמן שהוא אומר לי 'תבוא עוד חצי שנה לביקורת'. איזה משפט יפה זה, חנה מרים, הא, כמו שיר. חצי שנה בריאות. לא שבוע לא חודש, חצי שנה! וכשאני קם ללכת הוא אומר "אל תשכח את הכרטיס מר אייזן". עוד פעם מר אייזן. לץ שכזה.

ואני ישר מחפש ספסל להתקשר אליך. כי. הבדידות, חנה מרים. אוי כנגד הבדידות אפילו לב בן שש עשרה לא עומד. ילד כי ימצא צדף יפה על החוף, ירוץ מיד להראות לאימו. בחורה שגמרה מבחן חוץ, מיד מתקשרת לחברות. את זוכרת את המבחני חוץ של אסתי? גהינום, הא.

בקיצור, האדם אין שמחתו שלמה עד שישתפנה עם אחרים, עם אהובים.

ואם כל המתח הגדול הזה, הרשרושים, הסחרחורות, הבדיקות המקיפות, חמש דפים גדולים באנגלית. פתאום נעלם בבת אחת - 'קצת ברזל וביקורת עוד חצי שנה'. כל השמחה הזאת, האושר הנפלא הזה, שווה כקליפת השום.

קליפת השום, חנה'לה!

אם אין לך למי לספר אותו. לשתף".

עיניו של הזקן נצצו בלחלוחית וידו התהדקה על מכשיר הטלפון.

"ואין נחמה ל'מר אייזן', ואין ולו טיפת שמחה בלב של נער בן שש עשרה. כי הלב הזה מת. מת מגעגוע".

קולו של הזקן מתרסק "נו די, חנה מרים, די עם הרגשנות. אני צריך למהר לבית מרקחת לקנות את הברזל.

אז להתראות, בנתיים.

נפגש עוד חודשיים וחצי בערך הא, י"ג תמוז. ארבע עשרה שנה כבר, איך שהזמן טס. ואסתי תניח לך הזמנה, ותשים עליה אבן שלא תעוף.

זהו, שלום חנה מרים, שלום".

ילד קרב אל הזקן בהיסוס

"אפשר שיחה? אני צריך להתקשר לאמא שלי".

"מצטער ילד, אין לי טלפון", ענה הזקן.

וכשראה שהילד מסתכל בו בעיני פליאה, ננער "אה, זה? זה לא עובד! הנה, אפילו בטריה אין פה. רואה, וגם הכפתורים נפלו חוץ מהכפתור הזה, שאיתו אפשר לצלצל רק למישהו אחד". ענה בהתרוממו מהספסל.

"למי?" שאל הילד בקול תמים.

אך הזקן שכבר הסתובב והחל ללכת לא ענה.

רק כתפיו רטטו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה