רעיונות לאירגון פינות בבית

אני מאד אוהבת סדר וארגון ואפשר לומר שאני משקיעה בזה אני לוקחת בגדים שנמצאים בארון למעלה ולא שימושיים לעונה הנוכחית ועושה ערימה לדוג' של חולצות שמקופלות יפה ולוקחת סרט מתנות וקושרת את הערימה לאורך ולרוחב לדעתי זה מחזיק מעמד יותר מכל רעיון אחר!
 
סיימתי לארגן את הארונות שלי וזה מה שעשיתי השנה:

1. העפתי - המון המון בגדים שכבר מוצו עד תום - ואין שום עניין לאחסן אותם עד שנצטרך את השקית עם המידה הזו ונמיין ונמצא שחצי ממנה לא שמיש...

2. יש לי 4 ילדים. 3 בנות ובן.
סידרתי 3 ארגזים של כתר שהלכו למחסן:
באחד, כל מה שקטן על הבן.
בשני, כל מה שקטן על הבת הקטנה.
בשלישי, בגדים שקטנים על הילדות הגדולות אבל עד גיל שנה יותר מגיל הילדה הקטנה - במספרים - הקטנה בת 3 וזו שמעליה בת 7 - אז בארגז השלישי שמתי את כל הבגדים של גיל 5-7. גיל 3 נמצא בארון של הילדה וגיל 4 - בסעיף הבא.

3. את הבגדים שיהיו טובים במשך השנה הבאה (מידה 4 במקרה שלי) - שמתי בשקיות עם מדבקות שעליהן מצויינת המידה והעונה - בארון העליון.

קבלתי ארון ריק עם 2 שקיות בלבד במדף העליון (העפתי הרבה - זוכרות?) - ו-3 ארגזים שהולכים למחסן. החלוקה הברורה שנוצרה עם המידות תעזור גם בעתיד לשלוף בשעת הצורך את הבגדים המתאימים.

מומלץ!
 
שמעתי על שקיות ואקום לשמיכות פוך וכריות. מכניסים את השמיכה, שואבים את האויר, והשמיכה נהיית פיתה. ממש דקיקה. וכשמוציאים את השמיכה או הכרית מהשקית, היא מתנפחת שוב.
(יש גם כאלו כריות שמוכרים היום בצורה כזו). הבנתי ששקית כזו עולה בערך 20 ש"ח. והיא רב פעמית. יש גם כמה גדלים. ומומלץ ממש למי שחנוקה עם מקום לאכסון. זה מצמצם את המקום למינימום!
 
נכתב ע"י RUCH;1239310:
שמעתי על שקיות ואקום לשמיכות פוך וכריות. מכניסים את השמיכה, שואבים את האויר, והשמיכה נהיית פיתה. ממש דקיקה. וכשמוציאים את השמיכה או הכרית מהשקית, היא מתנפחת שוב.
(יש גם כאלו כריות שמוכרים היום בצורה כזו). הבנתי ששקית כזו עולה בערך 20 ש"ח. והיא רב פעמית. יש גם כמה גדלים. ומומלץ ממש למי שחנוקה עם מקום לאכסון. זה מצמצם את המקום למינימום!

זה אולי עוזר עם כריות ופוך (לא ניסיתי)
אבל את הבגדים זה לא מצמצם משמעותית. ניסתי את השקיות ואקום בעיקר לצורך סדר ומיון ולראות אם יעזור נגד הכתמים הצהובים שמופיעים לאחר תקופת איחסון
 
לא התכוונתי לענות על אכסון הבגדים, סתם העליתי לכן רעיון נוסף איך אפשר לצמצם את תפוסת המקום.
בהצלחה.
 
נכתב ע"י נ פלוס;1231901:
בדיוק ראיתי פרסומת למי שמעוניינת...

תודה!!
קניתי וזה בדיוק מה שחיפשתי במחיר מעולה!!!
 
נכתב ע"י KR;1234962:
ולפי מה אתן ממיינות את הבגדים שלא בשימוש?

לי יש 2 ילדים, שיהיו בריאים, והערמות כבר מעכשיו מעל האוזניים. הם בן ובת, כך שלא מיחזרתי עדיין בגדים.
יש לי בינתיים פשוט שקית לכל אחד מכל עונה שהם לבשו. עד היום זה היה ממש מסודר,
אבל עם כל הכבוד, כשתיגמר העונה הבעל"ט, לא יהיה לי לאן להעלות את הבגדים. המקום מוצה.
אני הולכת לנסות את שיטות האריזה שכתבו פה, אולי התפוסה תצטצמצם.

אבל גם שמעתי ממישהי לאחרונה רעיון נחמד.
יש לה כבר יותר ילדים בלעה"ר, ושיגע אותה הקטע של השקיות...
מה גם שלפעמים יש ילדים יותר רזים או יותר מלאים, אז לא מועילה לה החלוקה השרירותית
של הגדלים מהילד הקודם.
היא קנתה סלסלות ענק שנכנסות לה בארונות הגבוהים.
סלסלה למכנסיים, שם היא קיפלה את כ-ל המכנסיים מכל הגדלים, צד חורף צד קיץ.
סלסלת חולצות בנים, סלסלת חולצות בנות, סלסלת חצאיות, פיג'מות וכן הלאה.
כך בתחילת עונה היא שולפת סלסלה אחר סלסלה וכולם מתחילים למדוד :)
היא עשתה כך להכל חוץ מבגדי תינוק/ת כמובן.

הסתייגות שלי: אין לי מושג מה בקשר לגדלים של הארונות שלה.
אצלי זה פשוט לא היה נכנס.

אני מעבירה את כל מה שקטן על הילדים שלי לאחיותי וגיסתי. אין לי צורך לאחסן המוני בגדים.
כמובן שאני מקבלת מהן בגדים לילדי...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ככותבים יש לכל אחד בעיות משלו: חוסר רצון לפרסם, או חשש לקבל ביקורת שלילית, או חוסר השראה, מחסור בזמן או מחסום כתיבה, ואפילו חשש אם הכתיבה נכונה ואם היא בסדר.

וכמובן החשיבה של כל אדם, שהוא עולם אישי, ולא תמיד מובן או יובן בעתיד, והחשש איך העולם הזה יתקבל ואם בכלל יקבלו את העולם שלי, עד כמה להתאים אותו לסביבה, ואם לא ילעגו או יחושו דחיה וכו'.
וכן גם הקושי ליצור משהו חדש שיתקבל, כי הרבה תוכן נכתב, ואיך ובמה ניתן לחדש? איך יקראו דווקא אותי? והאם צריך לקרוא אותי? מה התפקיד שלי בכל העולם הזה של כתיבה? של פרסום התכנים שלי?
יש גם לי וכנראה לכל אדם, צורך להתבטא במשהו. אבל אף אחד לא מחכה לשמוע אותך. האם להידחף? לדבר ולחכות שיקשיבו לי? או עדיף כבר לשתוק?

ההתמודדות העיקרית שלי יכולה להיחשב כברכה, ואני מודה עליה, אבל היא כן התמודדות: אני כותבת המון תוכן, ב"ה, חלקו מאמרים אישיים וחלק סתם רעיונות וכו'.
יש שם גם רעיונות עם משמעות קצת מהפכנית, לדעתי, או חשיבה שלי על רעיונות ששמעתי.

אז הבעיה שלי היא: מה לפרסם?
איפה?
האם לפרסם?
האם חובה לפרסם?
או חובה להשאיר אצלי?
למי זה רלוונטי?
וכו' וכו'

אני חושבת שכותבים רבים מתמודדים עם בעיה כזו, או יתמודדו בהמשך, כשתהיה להם השראה רבה וכו'.

ולמרות גאונותי הרבה, לא מצאתי לבעיה הזו פתרון.

המציאות מוכיחה שצריך להשתדל פה ושם לפרסם.
וצריך גם לא לפרסם כי אין קהל מתאים.
וצריך לשמוח בעצם הכתיבה, מתוך הבנה שכתיבה היא ממש מרפא לנפש, וגם לפרסם את הדברים שלנו זה מרפא, מלבד זה שהיא דרך להעביר רעיונות, לשתף מתוך הבנה שכל אחד יכול לקדם משהו, אם לא בחוץ אז בתוך עצמו.

וגם כשאנו קוראים אנו משתתפים בחשיבה של הזולת, לכן חשוב לקרוא תכנים שכתבו אנשים נאותים או בכל מקרה כשקוראים משהו 'לכבוש' אותו לכיוון של חשיבה טובה, שתעלה את מה שקראנו למקום של אמונה, השגחה, אחדות, לימוד ועוד
רציתי שוב לשתף..
לקראת חג הפורים שמתחיל להתקרב ..

בהיותי רווקה מבוגרת (לשעבר!) שנאלצה לגור לבד (מנסיבות שלא אפרט כאן!).
השבתות והחגים היו כואבים במיוחד. בין אם היה לי איפה להיות ובין אם לא.
זה מצב שרק מי שחווה אותו יכול להזהות.. ולהבין כמה זה קשה.
הבדידות מורגשת שבעתיים כשברקע נשמעים קולות משפחתיים , שירים, צחוקים, דיבורים, קולות שקשוק המזלגות והסכינים...
כשאת עם עצמך ובקושי היה לך כח ורצון להכין משהו לאכול..
כן, לא תמיד אפשרי להתארח.
לפעמים (למען האמת הרבה פעמים) הייתי ממש לבד עם 4 הקירות.
זאת היתה המציאות ואיתה הייתי צריכה להתמודד.
הלבד היה כואב לכשעצמו והציף מחשבות ורגשות וזכרונות...
גם כשהתארחתי (בעיקר לא אצל משפחה) היה מאתגר.
לא תמיד הרגשתי "בבית" וכחלק מהמשפחה אלא סוג של נספח. תוספת מאולתרת. גם כשעל פניו היה לי נחמד וכיף, והכי השתדלו להיות אלי נחמדים..
וגם אני הייתי נחמדה ואהבו אותי. על פניו הכל פיקס..
אבל היו כל מיני "צביטות" שהזכירו את זה. שאני לא בת בית באמת..
לא פעם אפילו הרגשתי מסכנה, סוג של מקבצת נדבות שעושים איתה חסד...הרגשה נוראית.
ואל תיסקלו אותי על נחיתות. בבקשה.
מי שלא היה במצבים האלה באמת לא יבין. ולא ישפוט.
אגב כדי להמעיט מההרגשת ה"מקבלת חינם" הזאת תמיד הבאתי איתי משהו שידעתי שאוהבים (עוגה / עוגיות) . דוקא שמחו לקבל, ואני שמחתי לתת.

אני אסירת תודה עד סוף ימי למשפחה מסוימת ,שלא מקשר דם, שפתחו את ליבם וביתם,
וארחו אותי בסעודותיהם והמתיקו לי את הקושי. שכרם רב בשמיים אני בטוחה.
קצת משפיל אותי היום להיזכר במקום הזה, וגם לא הכי נעים לשתף.
יש בי גם סוג של פחד מהתגובות, כי אני בטוחה שלא כולם יבינו ואולי ישאלו שאלות למה ומדוע..
ובכל זאת אני כותבת לכם
כי אני רואה זאת כשליחות עבור מי שחווה את זה היום.

עוד מעט פורים
חג השמחה.
מהחגים שהיה הכי לי קשה לשמוח בהם. בהיותי לבד...
השתדלתי לא להיות ממש לבד כל הפורים, לצאת לתת משלוח מנות, להיות קצת אצל המשפחה (הם היו שכנים, אך כבר קראתי להם משפחה..)
אבל גם אם לפני כן קצת הצלחתי לשמוח, ברגע שהייתי חוזרת אל השקט הרועם.. היה מתחיל המאבק. על שמירת ניצוץ השמחה והתקווה. וזה לא היה קל.

היה גם ענין המשלוחי מנות.
היו פעמים שלא קיבלתי והייתי במתח אם אקבל. כן זה יכול להישמע ילדותי.. אבל רציתי לקבל משלוחי מנות, לא אחד, אלא כמה.
כל משלוח שקיבלתי הרים לי את מיפלס המצב רוח, נתן לי עידוד.
הרגשה שזוכרים ואוהבים אותי. שאני לא לבד.
לפעמים היתה מצורפת ברכה מהלב, שאותה שמרתי וקראתי עד שידעתי בעל פה..
(כמובן שהחזרתי משלוח, או שאני הבאתי את הראשון..)

היום ברוך השם אני במקום אחר.
זכיתי ב"ה להתחתן ולהיכנס למשפחה חמה ואוהבת, אני כבר לא מרגישה לבד.
אבל יש כאלו שכן. (בין רווקים/ות / זקנים/ות בודדים/ות / חולים ל"ע..)
ופורים מבחינתם זה עוד אתגר לעבור..
בואו נקל עליהם קצת, נעזור להם לשמוח-
כל מי שמכיר מישהו/י כזה בסביבתו-
משלוח מנות יפה, עם ברכה כנה וחיוך – והדלקתם אור בנשמה מיוסרת.
ומי שיכול (ואם זה שייך ומתאים) להזמין לסעודת הפורים.. – תבוא עליו הברכה.
זה לא (רק) חסד – זאת שותפות.
ויש מספיק זמן עד פורים כדי להקדיש לזה מחשבה..
בהצלחה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה