רעיונות לחופשה עם ילדים

  • הוסף לסימניות
  • #21
חחח
אולי בחופש כשיהיה לי ממש משעמם אעבור על האשכול. (מה לעשות אין לי סבלנות לקרוא אלא אם כן זה ספרי תוכנה או הפעלת מכשירים או לפענח חשבוניות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י אפכא מסתברא;595888:
לפי מיטב הבנתי, ספטמבר - יולי משמע בשנת הלימודים, לא בחופש. ולסליחה על ה"צעקה", אבל אפשרויות העריכה לאחרונה בלתי נסבלות. במקום להראות לי מה קורה זה רושם לי מספרים ליד המלים ותו לא. אי אפשר לראות גודל, צורה, הדגשה וכו'.
אופס.... לא שמתי לב... משום מה תמיד אני מתבלבלת בחודשים האלו.....:rolleyes:\
סורי....
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
נכתב ע"י אושר;595688:
בילדותי עשינו מסעדה.
זו היתה הגדולה, בד"כ שארגנה בכל יום עם ילדה אחרת.
היה אסור להכנס למטבח בזמן ההכנות וכשהמסעדה נפתחה זו הייתה חגיגה: עריכה מקורית של השולחן, דף תפריטים, בד"כ גם משהו נחמד שאמא הרשתה לקנות . חוויתי מאוד!

עוד משהו שהיינו עושים (רלוונטי למשפחה עם הרבה ילדים וחדרים) עשינו החלפת חדרים. כל אחד החליף למשך יומיים-שלושה את החדר שלו עם אחר (שוב- הגדולה היא זו שארגנה את זה) תלינו שלטים על הדלתות, העברנו מצעים---
היה שמח.

את מזכירה לי נשכחות...
בתור הגדולה בבית, יצירתית למדי, אני הייתי האחות הזאת...

1. קיוסק:
אחה"ץ החבורה הקטנה עשתה כסף, ואני מלאתי את השולחן במטבח בכל מה שהיה בבית (מאכלים פשוטים אפ') ירקות פרוסים כל זן בנפרד, תירס, מלפפון חמוץ, זייתים שחורים וירוקים, סוגי גבינות, ממרחים וכו', בייצים / חביתות ולחם פשוט! (אבל אולי בדורינו זה כבר לא מספיק :))
כל אחד קיבל סכום כסף, על הקיר תלה פרוט של תפריט- מחיר וכל אחד הזמין לעצמו בלחם מה שהוא רוצה... (חויה מא מהנה)

2. לונה פארק - כל אח ארגן מתקן לאחים האחרים - חויה! (ולא לשכוח חדר שדים...)
מתקן לדוג' פורסים שמיכה כל אח תופס בפינה אחרת מרימים ועושים סיבוב בבית. מיטה מתקפלת עם כפיצים ילד מתיישב באמצע, סוגרים ועושים טיול בכל בבית וכו' כיד הדמיון,

3. בניתי עולם שלם מלוגו ואח"כ עשיתי להם בזה הצגה. (נורא אהבו את זה) או אותו דבר רק מפלסטלינה...

מלבד אלו עשינו הרבה יצירה חופשית וכו' לא מבינה היום איך אמא שלי נתנה לנו לעשות הכל.. מגיע לה באמת צל"ש...
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
ספר בהוצאה עצמית...
מחליטים יחד על סיפור אגדות, כל אחד לוקח תפקיד, מתחפשים, עם איפור ושיער וקשקושים (איפרנו אפילו את הבן שנה, הוא נהנה מזה עד השמיים...) עושים פוזות מתאימות, ו-מצלמים!
מכניסים למחשב, מעצבים כספר יפה עם כיתוב קצר ומשעשע...

הוצאנו סדרת ספרונים כאלה, והוא שמור איתנו ונהנים להסתכל בזה שוב ושוב, ואכן, חילקנו גם לסבתות:)...

אגב, הדפסתי את זה בהדפסה ביתית פשוטה, ועשיתי למינציה עם הידוק ומחזיק מצוין.

חופש נעים ומשחרר לכולנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
הילדים מקליטים את עצמם בטייפ סיפור שירים וכו' . הפלוס שלא צריך לעמוד ולהסריט הם מסתדרים לבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
עיתון משפחתי.
יכול להיות קשור לתקופה הסטורית מסוימת.
(כשהייתי תלמידה בביה"ס, התבקשנו ע"י מורה יצירתית לספרות
לכתוב עיתון שאמור לצאת לאור במצרים, ביום יציאת מצרים...
עצם העובדה שאני זוכרת את זה עד היום, מוכיחה עד כמה זה היה מוצלח...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
במשפחה עם הרבה ילדים אפשר לערוך "ימי פינוק" לילדים.
בכל יום בוחרים ילד להיות "מלך ליום אחד".
כל אחד מהאחים והאחיות צריך להכין לו הפתעה קטנה, מכתב,
תעסוקה מסוימת וכו,
בנוסף ע"כ הוא פטור מהתורנויות של אותו יום, לא צריך לאסוף משחקים
לסדר את המיטה וכד'.
הוא יכול להחליט מה אוכלים היום לארוחת צהריים. (שניצל וצ'יפס?)
וכן על זה הדרך.
ולכן האמהות- כדאי לשריין לעצמכן גם יום אחד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
"משפחת מגנטי" מתוצרת עצמית
קונים גליל של מגנט, זה מגיע עם דבק בצד אחד (עלה לי 17 ש"ח בגרפוס)
משתמשים בטושים טובים, נייר עבה ואפילו מבריק
מציירים כיד הדמיון - דמויות וחפצים
למשל - הורים, ילדים, סבא סבתא, משחקים, כלי בית, אוטו (משום מה אצלנו למשפחה יצא שיש 3 מכוניות)
עושים למינציה וגוזרים
מדביקים מגנט בצד השני (אפשר לגזור עם מספריים)

על אותו עיקרון - יצירות בדאס, פימו, עיסת נייר
אפשר להדביק מגנט מאחור (אבל לא את הפס הנ"ל, אלא מגנטים עגולים קטנים שהם חזקים יותר) ולהפוך את זה למשחק או לתת מתנה לסבתא

"יום רכבת"
בשביל הילדים (במיוחד הקטנים) עצם הנסיעה ברכבת זו חוויה ענקית
פשוט נוסעים לאנשהו, וחוזרים.
אפשר לשלב עם פיקניק או ביקור אצל קרובים

ארוחת ערב/בוקר כיפית במיוחד:
"פונדק הפנקייק"
מכינים ערמה גדולה של פנקייק
מכינים קערות עם כל התוספות -
סירופ מייפל, פירות חתוכים או סלט פירות, דבש, קוקוס, אגוזים, חמאה
(אפשר גם להשקיע ברוטב או שניים תוצרת בית - למשל רוטב תפוזים או רוטב וניל)
(אפשר גם להוסיף קצפת לחגיגה, וזיקוקים אם למישהו יש יומולדת)
אפשר בקלות להפוך את זה לארוחת בריאות אם עושים פנקייק מקמח מלא (או חצי-חצי למי שמזדעזעת מעודף הבריאות :) )
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
השאלה שלי זה מה עושים עם חבורה בגילאי 1-3.5 בחופש???
(למה הם צריכים חופש, למען ה'?)

חוץ מלצאת לגינה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י אפכא מסתברא;595888:
לפי מיטב הבנתי, ספטמבר - יולי משמע בשנת הלימודים, לא בחופש. ולסליחה על ה"צעקה", אבל אפשרויות העריכה לאחרונה בלתי נסבלות. במקום להראות לי מה קורה זה רושם לי מספרים ליד המלים ותו לא. אי אפשר לראות גודל, צורה, הדגשה וכו'.

בעקרון את צודקת, אבל לדעתי הם התכוונו להפוך... שעות הפתיחה המורחבות הן בקיץ, ולא בשנת הלימודים. בכל מקרה, כדאי להתקשר לברר מראש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אפשר לצאת לחורשה ושם לעשות מדורה עם מרשמלו ותפוחי אדמה לשבת מסביב עם משחק קלפים מענין, וכן לבנות ערסלים בין העצים לערוך תחרויות בין הילדים
מנסיון מהנה מאד
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
בקשר ליציאה באיזה אזור בארץ את רוצה. או שזה לא משנה?
בקשר לפעילות אצלינו בבית היו תולים בריסטולים על הקיר במרפסת באופן כזה שהקיר לא יראה
ואז מביאים צבעים לכל הילדים בכל הגילאים וכל ילד מצייר כפי גילו. התוצאות הם מדהימות!
החל מהקיקושים של הילד בן השנתיים ועד האנשים השמנים של הילדה בת ה10
אם יהיה לי תמונה של זה אני אצרף בהמשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
נכתב ע"י mig;596339:
השאלה שלי זה מה עושים עם חבורה בגילאי 1-3.5 בחופש???
(למה הם צריכים חופש, למען ה'?)

חוץ מלצאת לגינה...

עם ילדים בגילאים כאלה ההורים צריכים חופש. אז משאירים אותם עם בייבי-סיטר ליום והולכים לנוח! :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נכתב ע"י mig;596339:
השאלה שלי זה מה עושים עם חבורה בגילאי 1-3.5 בחופש???
(למה הם צריכים חופש, למען ה'?)

חוץ מלצאת לגינה...
כמה ילדים יש לך בגילאים הללו? (2-3-4 ?)
אם זה שני ילדים פשוט יוצאים איתם.
לקניות,
למתנפחים ברב שפע (אם את ירושלמית)
ללא יודעת משהו כנ"ל בבני ברק (אם את בני ברקית)אפשר אולי לפינת החי, בעצם.
לפארק הענק בכניסה לקרית ספר (אם את... רק שצריך כיסויי ראש כפי שציינו בעבר)
לבקר חברים, משפחה, בני דודים.

בבית אפשר לעשות להם יום מים: למלא כמה גיגיות מי-סבון, להביא להם כלים מתאימים (אפשר בכפית חד-פעמית לחורר עיגול באמצע ויש להם אופציה לעשות בועות סבון)
בהשגחה צמודה! גם בדלי של מים אפשר לטבוע, לא עלינו!
הם נהנים מזה מאוד וזו חוויה מקסימה.
לתת להם גיליונות נייר ענקיים ו'גוניס'לקשקש ככל העולה על רוחם.
ולצאת. כבר אמרנו?:p
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י אושר;596462:
כמה ילדים יש לך בגילאים הללו? (2-3-4 ?)
אם זה שני ילדים פשוט יוצאים איתם.
לקניות,
למתנפחים ברב שפע (אם את ירושלמית)
ללא יודעת משהו כנ"ל בבני ברק (אם את בני ברקית)אפשר אולי לפינת החי, בעצם.
לפארק הענק בכניסה לקרית ספר (אם את... רק שצריך כיסויי ראש כפי שציינו בעבר)
לבקר חברים, משפחה, בני דודים.

בבית אפשר לעשות להם יום מים: למלא כמה גיגיות מי-סבון, להביא להם כלים מתאימים (אפשר בכפית חד-פעמית לחורר עיגול באמצע ויש להם אופציה לעשות בועות סבון)
בהשגחה צמודה! גם בדלי של מים אפשר לטבוע, לא עלינו!
הם נהנים מזה מאוד וזו חוויה מקסימה.
לתת להם גיליונות נייר ענקיים ו'גוניס'לקשקש ככל העולה על רוחם.
ולצאת. כבר אמרנו?:p

כשאני אמא טובה אנחנו עושים שעה וחצי ספונזה יחד,
אבל אי אפשר כל יום... וזה עדיין רק רבע מהזמן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
נכתב ע"י mig;596477:
כשאני אמא טובה אנחנו עושים שעה וחצי ספונזה יחד,
אבל אי אפשר כל יום... וזה עדיין רק רבע מהזמן...

אה בגלל זה הם נהנים להכין עוגה מהמיקסר כי אח"כ שוטפים יחד את הבית.... :p
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכתב ע"י mig;596012:
את מזכירה לי נשכחות...
בתור הגדולה בבית, יצירתית למדי, אני הייתי האחות הזאת...

1. קיוסק:
אחה"ץ החבורה הקטנה עשתה כסף, ואני מלאתי את השולחן במטבח בכל מה שהיה בבית (מאכלים פשוטים אפ') ירקות פרוסים כל זן בנפרד, תירס, מלפפון חמוץ, זייתים שחורים וירוקים, סוגי גבינות, ממרחים וכו', בייצים / חביתות ולחם פשוט! (אבל אולי בדורינו זה כבר לא מספיק :))
כל אחד קיבל סכום כסף, על הקיר תלה פרוט של תפריט- מחיר וכל אחד הזמין לעצמו בלחם מה שהוא רוצה... (חויה מא מהנה)

2. לונה פארק - כל אח ארגן מתקן לאחים האחרים - חויה! (ולא לשכוח חדר שדים...)
מתקן לדוג' פורסים שמיכה כל אח תופס בפינה אחרת מרימים ועושים סיבוב בבית. מיטה מתקפלת עם כפיצים ילד מתיישב באמצע, סוגרים ועושים טיול בכל בבית וכו' כיד הדמיון,

3. בניתי עולם שלם מלוגו ואח"כ עשיתי להם בזה הצגה. (נורא אהבו את זה) או אותו דבר רק מפלסטלינה...

מלבד אלו עשינו הרבה יצירה חופשית וכו' לא מבינה היום איך אמא שלי נתנה לנו לעשות הכל.. מגיע לה באמת צל"ש...
זה ויותר מזה הילדים שלי עושים כל שבת וכל יום בחופש.
לפעמים אני כמעט יוצאת מדעתי להשיב את הסדר על כנו. הם עושים בלאגן מטורף.:confused:.
אבל אחרי שאת אומרת שיש לך זיכרון כזה מתוק מזה, ושמגיע לאמא שלך צל"ש אז אולי אשתוך ושימשיכו:rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י קשקוש10;596530:
זה ויותר מזה הילדים שלי עושים כל שבת וכל יום בחופש.
לפעמים אני כמעט יוצאת מדעתי להשיב את הסדר על כנו. הם עושים בלאגן מטורף.:confused:.
אבל אחרי שאת אומרת שיש לך זיכרון כזה מתוק מזה, ושמגיע לאמא שלך צל"ש אז אולי אשתוך ושימשיכו:rolleyes:

אני חושבת שהשתדלנו לסדר אחרינו...;);):)
(אבל אם את מוכנה, עבור הילדים זה המון!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
אצלנו כשהיינו ילדים שחקנו דואר
כל ילד מכין לעצמו תיבת דואר מקופסת נעליים
מכינים מכתבים והפתעות אחד לשני
וילד אחד שהוא הדוור מחלק את המכתבים...
משחקים בהמשכים וכל יום ילד אחר הוא הדוור.
חוויה בלתי נשכחת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
על דרך כשהיינו ילדים...
כשהיינו ילדים:
* הורדנו את כל ספרי הילדים למיטות ושיחקנו ספריה. כל אחת בחרה ספר הלכה לקרוא ואח"כ באה להחליף אצל הספרנית (לפעמים הספרנית היתה כועסת שלא מגיעים להחליף כי משעמם לה... כמובן שצעקנו לה: "רגע, לא גמרנו את הספר..." :) )

* אספנו את כל הנעליים בבית ושיחקנו חנות נעליים.
המשק היה ארוך כי שלב ראשון הכנו מלא מטבעות ושטרות (ציירנו, כן?) אח"כ חשבנו איך לעצב את החנות. ובמהלך המשחק היה צריך להחזיר נעליים כדי שגם אחרים יוכלו לקנות... :)

* על זו הדרך שיחקנו גם חנות תיקים ושאר אביזרים...

* פקניק בגינה הציבורית. לקחנו חבלים, סדינים וממתקים ו....קדימה לאוהל!

ופעם אחת כשהחלטנו לשחק אמא וילדות החלטנו לעשות לאמא הפתעה ולשטוף לה את הבית.
ואמא שלי, ששתפה ערב קודם שטיפה יסודית ממש ממש לא שמחה בשטיפה שלנו.... :( ;)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה