רעיונות לחופשה עם ילדים

  • הוסף לסימניות
  • #41
אני ממש מוקסמת מהרעיונות

תמשיכו למי שיש אני מדפיסה לי...
השאלה מה עושים כשיש גם 3 ילדים מתחת ל3 והם מפריעים לכל הפעילות הזו וצריכים השגחה צמודה??
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
שימו לב איזה חוויות מדהימות יש לנו מהילדות, בלי לונה פארק, בלי דברים שעולים הון כסף, ועד כמה דברים שאנחנו יצרנו בעצמנו נחרטו בזכרוננו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
על רעיון משחק החנות וכו'.
-כשהייתי ילדה שחקנו 'בנק'. מקופסת נעליים היה כספומט, לכל אחד היה כרטיס אשראי, הכנו כסף, פרטנו, שלמנו, חשבונות. עשינו תעודות זהות לעצמינו.
וגם שדרגנו את זה, אחד היה הבנקאי, וכל הילדים התחפשו לדמויות שונות ובאו לבנק. הצגה שלמה, חויה מרתקת.
בכלל כל המשחקים הדימיוניים עם התחפושות זו חויה.

-אפשר לשחק ב'קוסם'- משהו שעושה 'קוסמויות',גם, עם תחפושות, מוזיקה מתאימה וכו' (יש לקנות אם רוצים ערכות לקסמים). אבל ההמצאות האישיות הכי חמודות.

-לילדות- לתת פאות ישנות ולשחק ב'מספרה', פאנית וכד'.
תוציאי כמה רולים ישנים ופן, תני להן לחפוף, לתסרק, על ראש של פאה, ילדות מאד אוהבות!

-אפשר לגדולות יותר- ללמד סריגה או תפירה ואז לתפור בגדים לבובות, סרטים לתינוקת,ועוד כיד הדמיון.

- כתבו כבר: אוהל במרפסת/בגג, זו חויה אדירה, עד שבונים אותו, מכינים פלאפל, יושבים בפנים ומסיימים בקרטיב- מקסים!

- צלמו את כל החוויות ובסוף החופש ערכו אלבום חופש תשע"א, גם תעסוקה נחמדה.

- יום אפיה- קורצים עוגיות בצורות שונות, לדו' אמא מתכננת משפט, כל ילד מקבל פתק עם אות ומכין אותה מהבצק, אופים, ואחרי האפיה מנסים לחבר את המשפט. (אם יש לכם יומולדת ברקע, זה הזמן)

בכלל, בחופש זה הזמן לעשות את כל מה שכל השנה לא מרשים: יצירות בגבס, גואש, גזירות, וכל זה
והעיקר שיהיה לכם חופש מהנה וקל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
איך בונים אוהל במרפסת?

...
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
מותחים שמיכות קלות מהקיר למעקה,
מצפים את המעקה בשמיכות, פורסים מצע על הרצפה,
ותוקעים באמצע מגב שירים את גג האוהל במרכז.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
יש באינטרנט המון בלוגים ורעיונות יצירה לילדים
בעיקר לקטנים

כמה דברים חמודים שעשעיתי עם ילדיי (0-13) שנה שעברה:

* לקחתי גליונות נייר לבנים ענקיים של פסח
השכבתי כל ילד על הגליון וציירתי את הדמות שלו מסביב לפי הגודל המקורי
הנחתי להם דפים צבעוניים (של סוכות), סול, טושים, נצנצים ומדבקות
וכל ילד עיצב את עצמו לפי ראות עיניו
היה חמוד לראות איזה בגדים כל אחד חולם שיהיה לו

* הכנו נעלי בית לכל המשפחה
מניחים את כף הרגל על קרטונים של הירקות
מסמנים את הצורה וגורים מסביב
מקשטים רצועות קרטון/סול במבחר קישוטים
מדביקים מ2 הצדדים על ה"סוליה" שגזרו
אפשר לקשט גם את הסוליה
ומסתובבים מנופחי גאוה בבית :)

לענין החנויות, הילדים שלי עושים את זה המון
מוציאים את כל המשחקים לסלון ומסדרים לפי נושאים וסלסלאות
יש מוכרת ומסתובבים בין החנויות עם העגלות של הבובה וכו'

ויש גם משחקי תחרות מהסוג שמשחקים בקמפים
כגון:
כפית בפה עם מים להגיע עד סופ המרפסת בלי שהתכולה תשפך
ידים קשורות מאחור ונשיפה בקש כדי לסלק חול מצלחת
עטיפת כל הגוף (של האח/ות) בגליל נייר טואלט מי שמצליח לעשות זאת ראשון
אכילה ללא כפית ובעיניים קשורות
ועוד רעיונ ות מצחיקים כיד הדמיון הטובה עליכן
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
נכתב ע"י mig;596532:
אני חושבת שהשתדלנו לסדר אחרינו...;);):)
(אבל אם את מוכנה, עבור הילדים זה המון!)

אני בטוחה שהילדים שלי גם חושבים שהם מסדרים אחריהם. אבל זה לוקח לי המון אנרגיה עד שהם גומרים. אם בכלל.

והנה כמה רעיונות של הילדים שלי:
ים/בריכה:
פורסים שמיכה גדולה על הרצפה, מביאים גלגלים, בגדי ים, כובעי שמש, מכינים תיקים עם כל הציוד, כולל אוכל ונשנושים, מוציאים כסאות נוח, מביאים גם את כל הכסאות והכריות של הבית מסביב ל"בריכה", הגדול הוא המציל/המדריך שחיה, ויש לו רמקול והוא צועק על כל ה"אמהות והילדים" להזהר ולא ללכת מידי עמוק עם התינוקים, או שאם הוא מדריך שחיה, אז לפקודתו כולם צוללים, עושים בועות וכו'......... חגיגה, הדבר היחיד שחסר זה...מים.
מכבה אש -
טוב זה קצת מסובך להסביר.
אולי אמשיך פעם אחרת. עוד לא גמרתי לסדר את הבאלגאן משבת זו :confused:. זה היה משחק מכולת+ שרות משלוחים. הילדים התחלקו לכמה "משפחות" שכל אחת בנתה לה בית בפינה אחרת. ומידי פעם יצאו לקניות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אהל במרפסת:
מותחים ממעקה למעקה 2 חוטי שפגד.
בינהם לרוחב מותחים עוד שניים.
(יוצא מרובע מחוטים)
ותולים שמיכות פיקה או מפות ישנות. כך אפשר גם לעשות גג ישר מלמעלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
היה השבוע מתכון לבר בצק קל וחמוד ליצירה עם ילדים "בבית שלנו"-של המודיע אם תרצו אוכל לעלות לפה את ההוראות
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
נכתב ע"י סטודיו ישר;596936:
היה השבוע מתכון לבר בצק קל וחמוד ליצירה עם ילדים "בבית שלנו"-של המודיע אם תרצו אוכל לעלות לפה את ההוראות

אשמח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
מתכון לבר בצק:
1/2 כוס מים חמים
מעט גואש בצבע הרצוי
2 כוסות קמח (להוסיף קמח במידת הצורך עד לקבלת בצק רך ונעים לעבודה
1/4 כוס מלח
1/4 כוס שמן
כל ילד יערבב בקערה נפרדת בר בצק בצבע נבחר
מערבבים את כל החומרים והבר בצק מוכן
חשוב לשמור סגור כדי להנות בפעם הבאה

חופש נעים
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
כשהייתי בת 10 בערך היתה תקופה של ירי קטיושות לקרית שמונה,
אנחנו גרנו בי-ם אזור רחוק למדי אבל בתור חבורה שלא הפסידה מילה מהעיתון פשוט שיחקנו קטיושות...
היתה אזעקה, תירגלנו כניסה למרחבים מוגנים (למשל מתחת למיטה) הליכה צמוד לקירות, האפלה, ועוד כל מיני שחיברנו מכל סיפורי המלחמות... לצערינו היום בחלק מהיישובים זה המציאות, אבל עדיין זה משחק מעניין שאפשר לשחק איתו שעות (אצלינו זו היתה יוזמה שלנו בתור ילדים, כאמא אפשר להכניס מושגים של התגוננות ודרך פעולה במצבי חרום בצורה חוויתית, לדוג' שבמרחב מוגן יהיה אוכל יבש ושתיה, לרוץ עם שמיכות על הראש, לדאוג שכל הקטנים במקלט, וכו' וכו')
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
אני ואחי פעם הכנו קלטת עם סיפור ושירים, עד היום אנחנו נהנים לשמוע אותה (זה יצא 3 קלטות) אני עשיתי בעיקר את הסירנות ואחי סיפר את הסיפור;););)
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
נכתב ע"י mig;597009:
כשהייתי בת 10 בערך היתה תקופה של ירי קטיושות לקרית שמונה,
אנחנו גרנו בי-ם אזור רחוק למדי אבל בתור חבורה שלא הפסידה מילה מהעיתון פשוט שיחקנו קטיושות...
היתה אזעקה, תירגלנו כניסה למרחבים מוגנים (למשל מתחת למיטה) הליכה צמוד לקירות, האפלה, ועוד כל מיני שחיברנו מכל סיפורי המלחמות... לצערינו היום בחלק מהיישובים זה המציאות, אבל עדיין זה משחק מעניין שאפשר לשחק איתו שעות (אצלינו זו היתה יוזמה שלנו בתור ילדים, כאמא אפשר להכניס מושגים של התגוננות ודרך פעולה במצבי חרום בצורה חוויתית, לדוג' שבמרחב מוגן יהיה אוכל יבש ושתיה, לרוץ עם שמיכות על הראש, לדאוג שכל הקטנים במקלט, וכו' וכו')
כאחת שגרה באזור בו נשמעו אזעקות מדי פעם, נראה לי שהילדים עלולים לפתח חרדות לא נחוצות בשלב זה, ב"ה.
את התרגול הם עשו בבית הספר כשהיה צורך. מה שכן, יכול להיות שילדים שלא חיו בזה, ימצאו בזה חויה (מצמררת....)
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אפשר לעשות יריד.
כל ילד מכין דוכן (ספריה, אוכל ושתיה, משחק, הצגה, יצירה וכו' וכו')
ואז כל הילדים עוברים מדוכן לדוכן.
כל פעם ילד אחד מפעיל.
מאוד מהנה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
לקטנים- שמים קערה עם מים על מגבת שמה שנשפך יספג ועושים אמבטיה עם שמפו לכל הבובות אח"כ מיבשים בשמש.

כותבים ספר ומציירים ציורים

כמובן בצק של עוגיות

ערסל משמיכה ישנה עושים חורים בכל צד נכנסים ויוצאים עם החוט ומחברים למעלה
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
רעיונות מקסימים!
אני מצדיעה לכל האמהות שנותנות בשלוות הנפש לילדים לשחק, להנות, לפתח את הדמיון שלהם
בלי לשבת על קוצים ולרדוף אחרי כל פיסת בלגן.
הלוואי עלי!
(דווקא אמא שלי נתנה לנו המון וברוחב לב, אבל אני מרובעת כזו :( )
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
נתתי שנה אחת לילדי לצייר על בריסטול על הקיר, אח"כ במשך תקופה הקטן בן שנתיים צייר על הקירות בבית. (הוא הבין שמותר לו)
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
מאיזה אתרים אפשר להדפיס דפי עבודה וצביעה

כהמשך לאשכול המדהים הזה (כבר השתמשתי בכמה רעיונות והילדים מאוד מבסוטים), אולי תוכלו להמליץ שמות של אתרים שאפשר להדפיס מהם דפי עבודה וצביעה עבור הילדים. אני נתיבית אז אין לי אפשרות לחפש בגוגל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה