לגבי עניין התלוש, אין לו משמעות לשאלה האם היית שכירה או עצמאית, אלא טיב היחסים עם המזמין.
יחסי עובד מעביד הם דבר רב-מימדי שהמבחן העיקרי שלו הוא עד כמה העובד הוא חלק מהעסק והאם הוא פעיל גם באופן עצמאי.
בכל אופן, לגוף הדיון בשאלת זכויות יוצרים, פני הדברים מבחינת החוק הם כפי שהבאתי. גם אם נדמה למישהו שמדובר בחידוש, או שבית דין יפסוק אחרת, למעשה אין בכך חידוש, וככל הנראה בית-דין יפסוק בהתאם לרוח החוק.
חוק זכויות יוצרים זמין לעיון כל אדם בכתובת:
http://www.jnul.huji.ac.il/heb/docs/IL-copyright-2007.pdf
על מנת להבין את הוראות החוק הלכה למעשה, יש לשים לב להוראות הבאות:
35. (א) ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
-כאן נקבע קודם כל שהבעלים הראשון ב"יצירה מוזמנת" הוא היוצר (ולא המזמין).
37. (א) זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי.
(ג) חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב.
-כאן מורה החוק על הצורך במסמך כתוב על מנת להוכיח העברה מלאה או חלקית של הזכויות ביצירה.
ובמילים אחרות: בהיעדר הסכם כתוב המוכיח העברת זכויות לידי המזמין, מבחינה חוקית, היוצר הוא בעל הזכויות היחיד ביצירה.
זו לשון החוק המפורשת. והמשמעויות הישירות הפשוטות שלו. אין פה מקום לפרשנות אחרת.
אני לא מכיר אף בית-דין שיבוא ויפסוק פסיקה העומדת בסתירה גמורה לחוק, אלא אם ישנן ראיות מבוססות שהיתה גמירות דעת ברורה ומוחלטת למכור זכויות בלעדיות ומלאות למזמין. (לא סביר במקרה דנן)
הנה המאמר שממנו הבאתי את הציטוט בהודעה הקודמת:
http://www.tglaw.co.il/article.php?id=20
לאור הפליאה שהובעה כאן על ידי כמה מהחברים, לנוכח הדברים שהבאתי, רציתי לתאר לכם אולי שתי סיטואציות שיעזרו לכם אולי לראות את החוק באור אחר.
סיטואציה א':
לקוח מזמין איור קטן עבור פרסומת בעיתון, כעבור זמן מה, המאייר מופתע לגלות את האיור מתנוסס על גבי כריכה של ספר חדש, על גבי פוסטר לסוכות ועל גבי יומנים לילדות בית ספר.
המזמין טוען שמכיוון שהוא הזמין את היצירה, זכותו לעשות בה שימוש בלתי מוגבל, לרבות מכירתה לצד שלישי.
המאייר טוען שהוא לא מכר זכויות נרחבות כל כך, אלא זכות שימוש מוגבלת למטרה המקורית.
החוק אומר, צריך מסמך כתוב שמתאר את הזכויות הניתנות למזמין. בהיעדרו, הזכויות הן של היוצר.
הגיוני, הוגן.
סיטואציה ב':
לקוח בעל תקציב קטן מבקש להזמין כמה איורים פשוטים, המאייר מספק לו כמה איורים מתוך מאגר לעת מצוא.
כעבור זמן מה, מוכר המאייר את אחד האיורים גם ללקוח אחר.
כעת, לקוח א. תובע את לקוח ב. ולקוח ב. תובע את א. ושניהם יחד תובעים את המאייר
כל לקוח טוען: "אני הזמנתי, זה רק שלי".
לעומתם, היוצר טוען "מכרתי לכם זכות שימוש בפריטים מתוך מאגר, כיוצר, זכותי למכור את הזכויות לכמה לקוחות".
החוק אומר, צריך מסמך כתוב שמתאר את הזכויות הניתנות למזמין. בהיעדרו, הזכויות הן של היוצר.
הגיוני, הוגן.
זה גם המצב ברוב המדינות בעולם, כך שכדאי להפנים את ההיגיון החוקי שמאחורי זה, כי דיני ממונות זה לא משהו שהולך לפי הרגש, צריך מסגרת ברורה של שחור ולבן.
הנושאים החמים
