שיתוף >>מילה מקבילה<<

  • הוסף לסימניות
  • #1
חזרתי מביקור אנרגיה בעיר אחת.
בעיר ה-- לא רוצה לפרט ככה בגלוי, שלא תהיה איזה פרסומת סמויה או משהו. כמו שעל בני ברק יש אומרים "עיר התורה והחסידות" ויש אומרים סתם להשכלה - "מסלול הליכה רטוב", חזק! אל תגידו.

טוב, סטיתי...
יש עוד איזה עיר לא -משנה- מה-שמה שנקראת "עיר המשמרת והצניעות", יש אחת שנקראת "עיר הקברים והפיצות", עוד אחת "עיר הוואדיות והמריבות", "עיר החומוס והניגוב". יש עוד צירוף אחד, מוכר מוכר, לא רוצה להיות דוגרית. יש אומרים "עיר הקודש והכותל". לא אמרתי, רק רמזתי.

חזרתי ממנה...
רק רציתי לימון, לגרון. לימון אחד! חמוד צהוב כזה, יאמייי מתוק מממ...
נכנסתי לחנות הירקות הקרובה, לידי אני רואה אישה עורכת קניה, רצינית זה היה נראה.
ניגשתי לשלם על לימון אחד מהמם, בשל, יפה תואר, שיחייך לי מהתה.
בעודי משלמת, ההיא פנתה אל המוכר ושאלה בקול ובבטחון עצמי שיש רק לה: "יש גזר בבודדה???", כנראה שהוא מכיר את הסחורה, ענה לה מה שענה, וזהו.
נשארתי תקועה עם השאלה, לא שמתי לב איך המשיכו העניינים להתגלגל, את הלימון שכחתי לקחת...

משם המשכתי לסופר ענק. שלא תהיה איזה פרסומת סמויה אכתוב ברמז: משהו שנשמע כמו "דכאון זמני". התכוונתי לרכוש שם עלי תה מעץ ערבה מחודדת.
בעודי משייטת בין המון אדם ומוצרים, אני רואה את ההיא, מהבודדה.
"סלחי לי" היא ביקשה, "סלחתי" עניתי.
"יש לך מושג איפה יש פה אוקשיזן?" היא שאלה. "לא מכירה מוצר כזה, אבל בואי, אנסה לעזור לך, אייתי ב'קשה" אמרתי.

"א-ו-ק-ש-י-ז-ן" היא הדגישה.

"את בטוחה? מוצר חדש או מה?"..

"לא" היא ענתה בקול חלוד, ובבטחון עצמי שיש רק לה: "נוזל, בבקבוק ירוקה",

"אה" עניתי בחדווה, "בואי איתי!" העפתי קדימה את עגלתי עם עלי התה מעץ ערבה מחודדת, והגענו אל מדפי המשקאות.
"הנה יקירה, הנה בקבוק ירוק עם נוזל (ירוק?). סבן אפ, ספרייט, משקה תפוחים, משקה עלים לא שטופים (שמעתי פעם שיש סגולה כזאת, לשתות תערובת עלים מהטבע, עם כל החרקים. יש להם סגוליות מיוחדת משהו. חרק בגימטריא קטנה 2. גם איזה מילה באנגלית שקשורה לעניין יוצאת בגימטריא קטנה 2, כך שזה יושב אחד על אחד. בדוק על מי ששמו בגימטריא בינונית יוצא 2, ואז צריך להוסיף עוד חרק מהחצר, שיהיה אותנטי... תבררו. שווה.), משקה בצל ירוק, משקה ירוקת מן האקווריום, אולי יש משקה חדש בשם אוקשיזן (נשמע כמו קללה לא עלינו). נסי פשוט לחפש" ייעצתי לה באכפתיות.

"אוי, מכה" היא אמרה. "מכה?" התפלאתי. "מכה מכה" היא חידדה, "צריך בית חולים?" התרצנתי. "לא..." היא מלמלה לעצמה ביאוש סדוק.
"סליחה" אמרתי וחיפשתי קופה ללא ממתינים, עד 10 מוצרים ללא מע"מ.
והיא הלכה, נעלמה לי מהעיניים ממש כשהיתה ליד מדף עם בקבוקים ירוקים. הספקתי עוד לראות זיקוקים נוצצים בעיניה.

תדלקתי את עצמי בקוקה קולה, והמשכתי לשוק.
שווקים יש בכל עיר, סתם שתדעו. שלא תחשבו שאתם מבינים באיזו עיר מדובר. לפעמים אני קופצת לשם, לעורר קצת את המח. תאמינו או לא, היו שם צעקות ברמות לא מוכרות.
פרנסה משמים! חשבתי בקול.

בין הבלבלת והצעקת הלך שם איזה הלך עם דגל פלסטין ושאג: "לא הולכים למקלודנ'ס! לא הולכים למקלודנ'ס!" מי הולך למקלודנ'ס? מי הדביל שידרוך במקלודנ'ס?
"מה זה מקלודנ'ס?" שאל מישהו.
"זה לא כלום, זה נעלם, זה אויר, זה משהו לא קיים". אמרתי.

ואז ראיתי את ההיא מהבודדה מתקרבת לכיוון שלי. עם בקבוקים ירוקים בעגלת הקניות שבידיה. ראיתי שהיא שמחה, עברה לה המכה כנראה.
שמעתי אותה משוחחת בנייד. לא רציתי להאזין יותר מידי שלא תרגיש שהיא מעניינת אותי, רק שמעתי אותה אומרת (סלחו לי, בקצרה): "...סינטונאות... ביוקרטיה... ביטקוינט?!... נוסטעלעגיה..." וחיוך קורן עטה את פניה.

נדבק אלי החיוך הזה. לא יורד לי מהפרצוף. מכה. לנסות עם אוקסיג'ן אולי?
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #2
הומור שערורייתי בעליל...
מתוק מדבש.

הערות:
פיסוק מוקפד יותר, וחלוקה קפדנית יותר לפסקאות.

קול חלוד, גדול.
ציטטה אהובה במיוחד מתוך טור שלם:
בין הבלבלת והצעקת הלך שם איזה הלך עם דגל פלסטין ושאג: "לא הולכים למקלודנ'ס! לא הולכים למקלודנ'ס!" מי הולך למקלודנ'ס? מי הדביל שידרוך במקלודנ'ס?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קטע שערורייתי ממש!
מיוחד במינו
רק חייבת להוסיף לגבי זה -

"זה לא כלום, זה נעלם, זה אויר, זה משהו לא קיים". אמרתי.

הגאונות של מקדונלד'ס היא דווקא בעסקי ה.. נדלן שלה
כל מסעדה שנפתחה בארה"ב רכשה גם את הקרקע שתחתיה.

כך שלהפוך אותם לכלום נעלם אוויר ושות' אהמ.. אהמ.. :rolleyes:

והקטע מקסים ! לי לא הפריעו הפסיקים, זרם לי טוב
או שנהנתי מכל מילה שפשוט לא רציתי למהר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #8
חמוד ונוגע.


מכה מכה
זה רק אני שלא הבנתי??

אשמח להסבר על מילה זו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת מילה בכפור
היה קר.

קור שלא יאומן.

עמדתי בתחנת בטון באמצע כלום, והמתנתי לאוטובוס שיקח אותי למקום עוד יותר קר.

תחנת בטון אינה מפלט מהקור, להפך.

היא צוברת קיפאון בכתליה הלא-סמפטיים ופולטת אותו אל הקרבן, כשהוא מעורב באבקוקית אפרורה, בתחושות של קבר, או של מסדרונות משטרה תת קרקעיים במדינה דיקטטורית.

מעצבי התחנה הסאדיסטיים השאירו בה חרכי ירי מתוחכמים, כך שבכל פינה שלא תעמוד ובכל זוית שהברד ינוע, הוא תמיד ימצא אותך.

הם השאירו גם מעברי רוח חופשיים שיאווררו בך כל חלקה טובה בלטיפה ארקטית, עד שתשאל את נפשך למות.

האצבעות סגולות ובלתי ניתנות לכיפוף,

הסנטר רועד בלי שליטה, את כפות הרגלים מי מרגיש בכלל?

ובלב - שפעימותיו הולכות ומאטות - בוערת תשוקה לאוטובוס.

שמתמהמה.

התשוקה בוערת באש קרה, העיניים המצומצמות למינימום נעוצות בערגה במעלה הכביש.

שם בעיקול הדרך מתנועעים כמה עצים ברוח, בצורה כל כך מטורפת שמתחשק לצלם, אבל כמובן לא יעלה על הדעת להוציא את היד מהכיס.


מכונית עוצרת ליד התחנה.

הדלת נפתחת ונער יפה עיניים מקבל נשיקה מאמו ויוצא מהאוטו אל התחנה.

הוא מנפנף בחוזקה, עד שהרכב נעלם באופק (זו לא חכמה יש לו כפפות).

ואז הוא פונה אלי ישירות, ובלי שום הסוס ובחיוך כובש אומר לי בקול צלול, מילה.

בצרפתית.


אני יודע כמה מילים בצרפתית, כמו ווּאָלָה ומֶחְסִי וטְחֶה-בִּיָה וכמובן קוֹמוֹ סַוַוה ועוד קללה אחת או שתים.

אבל מה שהוא אמר, לא הבנתי.

ובעוד המילה שלו תקועה באמצע האויר

ואני שוקל את האופציות השונות,

מחליקה לידנו מכונית שחורה ומבריקה מלאה בצרפתים נרגשים, הצועקים אל הנער מהחלונות כולם ביחד, כמו שרק צרפתים נרגשים יודעים לעשות.

הוא נעלם לתוך המכונית המפוארת, לא לפני שהוא מנופף לי קלות לשלום, כאילו אנחנו חברים ותיקים ממדורת הפלמ"ח.

המכונית נעלמת כמו חלום ואני נשען באנחה מיוסרת אל הבטון המצופה קרח.


ואז אני שומע צליל.

המילה שלו, שהיתה תלויה כל העת באויר, נפלה ארצה.

ספלאשש.

הרמתי אותה, היא היתה חמה.

העברתי אותה מיד ליד מחמם את אצבעותיי, ובעיניי רוחי ראיתי את חיוכו של הנער.

חיוך חופשי, פתוח, חיוך של אהבה ללא תנאי.

פתחתי את כפתור הצווארון והכנסתי את המילה בזהירות אל מתחת החולצה, ליד הלב.


הרוח הפסיקה, ובשקט שהשתרר נשמע היטב רעם מנוע מתקרב.

האוטובוס.

כשעליתי ונכנסתי פנימה הרגשתי מבוכה קלה, כולם הסתכלו עלי.

התבוננו בפניי כאילו אני אדם מפורסם או משהו.

חזרתי לעבר הנהג והצצתי במראה שמעליו.

הו, באמת מראה מוזר.

חיוך גדול היה על שפתיי, חיוך חופשי, פתוח, חיוך של אהבה ללא תנאי.


הנהג כיבה את הווישרים כשהגשם פסק.

"ואו תראו", קרא אחד הנוסעים וכולם גחנו לחלונות.

השמש בקעה מבין העננים, וקשת יפהפייה נמתחה מאופק לאופק.

כמו חיוך.

כמו חיוך חופשי, פתוח,

חיוך של אהבה ללא תנאים.


ומתחת לחולצתי

ליד הלב

התנגנה לה המילה

הבלתי מפוענחת

שלמי אכפת בכלל

מה פירושה.
היא יושבת באמצע הכיתה,
אבל היא הכי לבד בעולם.
אין לה חברות, היא אכולה בין כולן.
רוצה לספר על היום שעבר,
על מקרה שנגמר, ואין מי שישמע לה.
רוצה לומר שקשה לה, שכואב,
אבל אין אף אוזן פנויה בשבילה, אין אף לב.

היא חוזרת הביתה עצובה כמו שהלכה,
חוזרת הביתה ולא רוצה לצאת מהשמיכה,
חוזרת הביתה מהתופת אל התופת,
אין לה רגע מנוח, אין לה שקט.

היא אוכלת את הראש של עצמה,
אחרי שכבר נגמר מה לאכול ממנו,
היא מנסה לנחם את עצמה,
למרות ששום מילה כבר לא תנחם.

נגמר לה היום, שלכם רק מתחיל,
ב־7:00 היא מתחת לשמיכה, עם כרית בלי אוויר.

ואל תחשבו שסוף סוף היא ישנה,
כי כל מה שהיה בה לא יצא.
היא שוב חושבת, אפילו מקיאה,
את כל מה שנמצא בתוכה, צועקת לכרית הרטובה.

היא קמה בבוקר,
שוב צריכה לארוז הכול במזוודה עטומה,
שאף אחד לא יפתח או יקרא.
ובעצם היא אפילו יכולה להשאיר אותה סגורה,
כי אין מי שיראה ויגלה מה בתוכה.

וכאילו לא היה אתמול ואין מחר,
היא שוב ניצבת, מתיישבת במקומה בשקט בכיתה.
אף אחת לא רואה, ואף אחת לא סופרת,
ואולי נזרק אליה איזה "בוקר טוב" מהצד.

אבל אם היא לא תהיה פה מחר, אף אחת לא תדע.
ואולי זה כבר יהיה מאוחר…



שימו לב למי שנמצא סביבכם — בשבילכם זה רגע, ובשבילו חיים!
שיתוף - לביקורת יורה
הסתיו החל להתכרבל בחורף,
ללא שמיכת פוך, סתם ככה על ההרים החשופים והגבעות השוממות, בין העצים לשיחי הקוצים הצומחים פרא, מחזיר את הזמן לאחור ופורש חשיכה סמיכה על הארץ בטרם עת.

אורות הרחוב ננערו במקומם מתקוממים ומתעוררים תוהים על מה החשיכה הכה מוקדמת, אך אנחנו רחוקים מהם, מתאפלים ונאפלים לנו במקום בו האפילה שורה לה בחדווה יחד עם בן זוגה החושך, סמיך הוא מאי פעם החושך, אכן יש אורות מעטים, שהרי אין אנו יכולים להגות בתורה מתוך החשיכה, אלא וודאי נמצאת היא כעוטפת את האורות הקטנים, מבודדת אותם כליל.

חיות השדה זיהו את הקדמת שעת החושך וניצלו זאת היטב. קולות התנים החלו להיטמע בקולות הצבועים, היער הקט התעורר לחיים, לחיים ולמוות.
כבר הזהירו אותי שממש ייתכן שיש זאב ביער, זאבה! מתקן אותי ידידי, נו שיהיה זאבה...

הגשם החל דופק, מיטלטל בין עוצמה לחולשה, מכה על הארץ, מנער את האבק בקול דיצה, מרווה את האדמה התחוחה ומלטף את קירות הפנלית החלקים, ריח קל של אבק טרי החל עולה מן האדמה, נסוגנו אל החדר המקורה, הגשם התחזק.

קול היורה פסק, האוויר היה רענן מאין כמותו, רצפת הבטון הטרושה הבהיקה באור יקרות, האדמה התמתחה בחיוך.

התנים חדלו מלצעוק.
היא הייתה ילדה אחת, תמימה.
ילדה טובה שקמה בבוקר, הולכת לבית הספר, ועושה בדיוק מה שאומרים לה.
ילדה מנומסת שאומרת תודה למורה בסוף השיעור, ומחייכת בשקט.
היו לה זוג עניים שחורות ושותקות,מכוסות בריסים צפופים.
זוג עניים גדולות, שניסו לספר סיפור אחר.
סיפור שההתנהגות היפה שלה לא ספרה.
כי בחוץ אמרנו, היא ילדה טובה עם התנהגות מצויינת, אבל עמוק בפנים, היא ידעה שהיא רעה.
בתוך הלב הקטן והמתוק שלה, התחבא עיגול שחור, גדול, ורע.
היא לא ידעה איך קוראים לו, פחדה מקיומו.
היא לא ידעה שהוא נמצא בעוד הרבה לבבות קטנים של ילדות.
חשבה שהוא קיים רק אצלה, חשבה גם שלא סתם הוא בחר לגור בלב שלה.
היא הבינה שהיא שונה מכולן, מאוד רעה.
בגן שלה סיפרו שיש מידות רעות, והתנהגויות לא מתאימות.
תיארו התנהגות פרועה, מכות, וקנאה, וגם אמרו שבגן שלנו חס וחלילה היצר הרע לא נכנס,
בגן שלה היו רק ילדות טובות, עם לב טוב, ככה הגננת אמרה.
הגננת לא ידעה על העיגול שבלב שלה, אז היא התנהגה אליה כמו אל ילדה רגילה.
היא לא ידעה שהעיגול מבקש שיתייחסו, לא ידעה שהוא צריך מילים טובות והמון יחס כדי לשתוק, להיות קטן יותר, להיעלם.
היא לא רצתה שהגננת תדע, אז היא המשיכה להיות קטנה, ושקטה, המשיכה להיראות ילדה טובה.

בבית הספר היה לה קשה יותר, העיגול גדל, והשתולל, ועשה לה בלגן בלב.
אבל היא לא העזה שמישהו ידע מה קורה לה שם בפנים.
כשחברה פנתה אליה, בקשה לשחק, או לשבת לידה, הוא קפץ מאושר, שכנע אותה להסכים.
אבל היא ידעה שאסור לה, כי כך כולם ידעו עליו, יכירו אותה, יכירו את העיגול האכזר.
אז היא התעלמה ממנו, והנידה ראש לשלילה בשקט עצוב.
החברות התייאשו ממנה, שכחו לנסות שוב.
הן גם לפעמים צחקו, כי מה זה ילדה שיש לה פה, אך, הוא נשאר סגור?
העיגול בכה , וכעס, והיא כל כך פחדה, כי היא נשארת איתו לבד.
כולם נעלמו, אף אחד לא נותן לה יד, לא מציל אותה ממנו.
אף אחד לא יודע שהוא בנתיים גדל וגדל, ותובע ממנה יחס.
יחס שאין לה לתת.

בסמינר הוא כבר היה ענק, היה לו המון כוח והוא לא פחד.
היא הרגישה שלאט לאט הוא מתחיל להידחף לבחוץ.
הוא דרש ממנה דברים לא הגיוניים, כל מה שהיא לא העזה אף פעם.
עכשיו הוא שלט, היא היתה חייבת לרצות אותו, לשמוע בקולו.
פתאום היא דברה בכיתה, בקול, הלב שלה דפק, החברות פתחו פה, אבל הן התרגלו, מהר.
הבעיה שהוא לא הסתפק, הוא רצה שכולם יראו, ישימו לב.
היא ידעה שהוא רע, ושחור, שזו שימת לב שלילית, שעכשיו כולם יודעים שהיא תלמידה רעה, עם יצר הרע חזק.
אבל לפחות עכשיו יודעים שיש אותה.
היא התחצפה למורות, מצאה עצמה המון במסדרונות.
היא בכלל שכחה מהו תקנון, ואיך נראית בת בית יעקב.
היא חשבה שכך טוב יותר מפעם, כי סוף סוף היא לא שקרה, היתה בדיוק כמו שהיא בתוכה, רעה.

ואז היא גם מצאה חברה.
יחד איתה היה לה קל יותר להשמע לעיגול השחור, כי החברה שלה היתה כמוה, שחורה, כך מבחוץ היה נראה.
העיגול שלה חגג, קפץ, נהנה, סוף סוף הוא נושם לרווחה.
הוא הדף את הגבולות המועטים, והדקים שנותרו סביבו, והציץ לבחוץ, מתפשט על כולה.
יחד עם החברה השחורה היא עשתה המון דברים, שגרמו לעיגול לגדול, להיות יציב, חזק, ושולט.
ההורים שלה היו עצובים, בגללה, להורים שלה בלב היו רק עיגולים לבנים, כך היא היתה בטוחה.
היום היא כולה שחורה, כמו החברה שלה, ככה היא מרגישה.
אבל עמוק בפנים היא מחכה, מחכה שמישהו יבוא וילמד אותה שיש בה טוב.
שהרע הזה, הוא רק עיגול אחד, שחור.
שכמו שהוא גדל, כך היא יכולה להקטין אותו חזרה, היא מחכה שיעזרו לה לכווץ אותו, ואולי אפילו להעלים לגמרי.
רוצה שיאמרו לה שהיא לא רעה, היא אף פעם לא היתה רעה,
היא פשוט כמו כולם, מתמודדת עם היצר הרע.
רוצה שילמדו אותה, איך מתמודדים איתו בצורה הכי טובה.
ואם אפשר היא מבקשת גם,שיביטו בה עמוק, לתוך העניים, יחפשו, ינסו למצוא, אולי קיים בה איזה עיגול ורוד, פצפון.
שיתנו חיבוק, ילטפו, יבטיחו שהוא פעם יגדל, יצבור כוח, ינצח את השחור, יותיר בה רק טוב.
רק תתנו לה, מגיע לה.
חיבוק, אוזן, ואהבה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה