שיתוף >>מילה מקבילה<<

  • הוסף לסימניות
  • #1
חזרתי מביקור אנרגיה בעיר אחת.
בעיר ה-- לא רוצה לפרט ככה בגלוי, שלא תהיה איזה פרסומת סמויה או משהו. כמו שעל בני ברק יש אומרים "עיר התורה והחסידות" ויש אומרים סתם להשכלה - "מסלול הליכה רטוב", חזק! אל תגידו.

טוב, סטיתי...
יש עוד איזה עיר לא -משנה- מה-שמה שנקראת "עיר המשמרת והצניעות", יש אחת שנקראת "עיר הקברים והפיצות", עוד אחת "עיר הוואדיות והמריבות", "עיר החומוס והניגוב". יש עוד צירוף אחד, מוכר מוכר, לא רוצה להיות דוגרית. יש אומרים "עיר הקודש והכותל". לא אמרתי, רק רמזתי.

חזרתי ממנה...
רק רציתי לימון, לגרון. לימון אחד! חמוד צהוב כזה, יאמייי מתוק מממ...
נכנסתי לחנות הירקות הקרובה, לידי אני רואה אישה עורכת קניה, רצינית זה היה נראה.
ניגשתי לשלם על לימון אחד מהמם, בשל, יפה תואר, שיחייך לי מהתה.
בעודי משלמת, ההיא פנתה אל המוכר ושאלה בקול ובבטחון עצמי שיש רק לה: "יש גזר בבודדה???", כנראה שהוא מכיר את הסחורה, ענה לה מה שענה, וזהו.
נשארתי תקועה עם השאלה, לא שמתי לב איך המשיכו העניינים להתגלגל, את הלימון שכחתי לקחת...

משם המשכתי לסופר ענק. שלא תהיה איזה פרסומת סמויה אכתוב ברמז: משהו שנשמע כמו "דכאון זמני". התכוונתי לרכוש שם עלי תה מעץ ערבה מחודדת.
בעודי משייטת בין המון אדם ומוצרים, אני רואה את ההיא, מהבודדה.
"סלחי לי" היא ביקשה, "סלחתי" עניתי.
"יש לך מושג איפה יש פה אוקשיזן?" היא שאלה. "לא מכירה מוצר כזה, אבל בואי, אנסה לעזור לך, אייתי ב'קשה" אמרתי.

"א-ו-ק-ש-י-ז-ן" היא הדגישה.

"את בטוחה? מוצר חדש או מה?"..

"לא" היא ענתה בקול חלוד, ובבטחון עצמי שיש רק לה: "נוזל, בבקבוק ירוקה",

"אה" עניתי בחדווה, "בואי איתי!" העפתי קדימה את עגלתי עם עלי התה מעץ ערבה מחודדת, והגענו אל מדפי המשקאות.
"הנה יקירה, הנה בקבוק ירוק עם נוזל (ירוק?). סבן אפ, ספרייט, משקה תפוחים, משקה עלים לא שטופים (שמעתי פעם שיש סגולה כזאת, לשתות תערובת עלים מהטבע, עם כל החרקים. יש להם סגוליות מיוחדת משהו. חרק בגימטריא קטנה 2. גם איזה מילה באנגלית שקשורה לעניין יוצאת בגימטריא קטנה 2, כך שזה יושב אחד על אחד. בדוק על מי ששמו בגימטריא בינונית יוצא 2, ואז צריך להוסיף עוד חרק מהחצר, שיהיה אותנטי... תבררו. שווה.), משקה בצל ירוק, משקה ירוקת מן האקווריום, אולי יש משקה חדש בשם אוקשיזן (נשמע כמו קללה לא עלינו). נסי פשוט לחפש" ייעצתי לה באכפתיות.

"אוי, מכה" היא אמרה. "מכה?" התפלאתי. "מכה מכה" היא חידדה, "צריך בית חולים?" התרצנתי. "לא..." היא מלמלה לעצמה ביאוש סדוק.
"סליחה" אמרתי וחיפשתי קופה ללא ממתינים, עד 10 מוצרים ללא מע"מ.
והיא הלכה, נעלמה לי מהעיניים ממש כשהיתה ליד מדף עם בקבוקים ירוקים. הספקתי עוד לראות זיקוקים נוצצים בעיניה.

תדלקתי את עצמי בקוקה קולה, והמשכתי לשוק.
שווקים יש בכל עיר, סתם שתדעו. שלא תחשבו שאתם מבינים באיזו עיר מדובר. לפעמים אני קופצת לשם, לעורר קצת את המח. תאמינו או לא, היו שם צעקות ברמות לא מוכרות.
פרנסה משמים! חשבתי בקול.

בין הבלבלת והצעקת הלך שם איזה הלך עם דגל פלסטין ושאג: "לא הולכים למקלודנ'ס! לא הולכים למקלודנ'ס!" מי הולך למקלודנ'ס? מי הדביל שידרוך במקלודנ'ס?
"מה זה מקלודנ'ס?" שאל מישהו.
"זה לא כלום, זה נעלם, זה אויר, זה משהו לא קיים". אמרתי.

ואז ראיתי את ההיא מהבודדה מתקרבת לכיוון שלי. עם בקבוקים ירוקים בעגלת הקניות שבידיה. ראיתי שהיא שמחה, עברה לה המכה כנראה.
שמעתי אותה משוחחת בנייד. לא רציתי להאזין יותר מידי שלא תרגיש שהיא מעניינת אותי, רק שמעתי אותה אומרת (סלחו לי, בקצרה): "...סינטונאות... ביוקרטיה... ביטקוינט?!... נוסטעלעגיה..." וחיוך קורן עטה את פניה.

נדבק אלי החיוך הזה. לא יורד לי מהפרצוף. מכה. לנסות עם אוקסיג'ן אולי?
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #2
הומור שערורייתי בעליל...
מתוק מדבש.

הערות:
פיסוק מוקפד יותר, וחלוקה קפדנית יותר לפסקאות.

קול חלוד, גדול.
ציטטה אהובה במיוחד מתוך טור שלם:
בין הבלבלת והצעקת הלך שם איזה הלך עם דגל פלסטין ושאג: "לא הולכים למקלודנ'ס! לא הולכים למקלודנ'ס!" מי הולך למקלודנ'ס? מי הדביל שידרוך במקלודנ'ס?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קטע שערורייתי ממש!
מיוחד במינו
רק חייבת להוסיף לגבי זה -

"זה לא כלום, זה נעלם, זה אויר, זה משהו לא קיים". אמרתי.

הגאונות של מקדונלד'ס היא דווקא בעסקי ה.. נדלן שלה
כל מסעדה שנפתחה בארה"ב רכשה גם את הקרקע שתחתיה.

כך שלהפוך אותם לכלום נעלם אוויר ושות' אהמ.. אהמ.. :rolleyes:

והקטע מקסים ! לי לא הפריעו הפסיקים, זרם לי טוב
או שנהנתי מכל מילה שפשוט לא רציתי למהר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #8
חמוד ונוגע.


מכה מכה
זה רק אני שלא הבנתי??

אשמח להסבר על מילה זו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת מילה בכפור
היה קר.

קור שלא יאומן.

עמדתי בתחנת בטון באמצע כלום, והמתנתי לאוטובוס שיקח אותי למקום עוד יותר קר.

תחנת בטון אינה מפלט מהקור, להפך.

היא צוברת קיפאון בכתליה הלא-סמפטיים ופולטת אותו אל הקרבן, כשהוא מעורב באבקוקית אפרורה, בתחושות של קבר, או של מסדרונות משטרה תת קרקעיים במדינה דיקטטורית.

מעצבי התחנה הסאדיסטיים השאירו בה חרכי ירי מתוחכמים, כך שבכל פינה שלא תעמוד ובכל זוית שהברד ינוע, הוא תמיד ימצא אותך.

הם השאירו גם מעברי רוח חופשיים שיאווררו בך כל חלקה טובה בלטיפה ארקטית, עד שתשאל את נפשך למות.

האצבעות סגולות ובלתי ניתנות לכיפוף,

הסנטר רועד בלי שליטה, את כפות הרגלים מי מרגיש בכלל?

ובלב - שפעימותיו הולכות ומאטות - בוערת תשוקה לאוטובוס.

שמתמהמה.

התשוקה בוערת באש קרה, העיניים המצומצמות למינימום נעוצות בערגה במעלה הכביש.

שם בעיקול הדרך מתנועעים כמה עצים ברוח, בצורה כל כך מטורפת שמתחשק לצלם, אבל כמובן לא יעלה על הדעת להוציא את היד מהכיס.


מכונית עוצרת ליד התחנה.

הדלת נפתחת ונער יפה עיניים מקבל נשיקה מאמו ויוצא מהאוטו אל התחנה.

הוא מנפנף בחוזקה, עד שהרכב נעלם באופק (זו לא חכמה יש לו כפפות).

ואז הוא פונה אלי ישירות, ובלי שום הסוס ובחיוך כובש אומר לי בקול צלול, מילה.

בצרפתית.


אני יודע כמה מילים בצרפתית, כמו ווּאָלָה ומֶחְסִי וטְחֶה-בִּיָה וכמובן קוֹמוֹ סַוַוה ועוד קללה אחת או שתים.

אבל מה שהוא אמר, לא הבנתי.

ובעוד המילה שלו תקועה באמצע האויר

ואני שוקל את האופציות השונות,

מחליקה לידנו מכונית שחורה ומבריקה מלאה בצרפתים נרגשים, הצועקים אל הנער מהחלונות כולם ביחד, כמו שרק צרפתים נרגשים יודעים לעשות.

הוא נעלם לתוך המכונית המפוארת, לא לפני שהוא מנופף לי קלות לשלום, כאילו אנחנו חברים ותיקים ממדורת הפלמ"ח.

המכונית נעלמת כמו חלום ואני נשען באנחה מיוסרת אל הבטון המצופה קרח.


ואז אני שומע צליל.

המילה שלו, שהיתה תלויה כל העת באויר, נפלה ארצה.

ספלאשש.

הרמתי אותה, היא היתה חמה.

העברתי אותה מיד ליד מחמם את אצבעותיי, ובעיניי רוחי ראיתי את חיוכו של הנער.

חיוך חופשי, פתוח, חיוך של אהבה ללא תנאי.

פתחתי את כפתור הצווארון והכנסתי את המילה בזהירות אל מתחת החולצה, ליד הלב.


הרוח הפסיקה, ובשקט שהשתרר נשמע היטב רעם מנוע מתקרב.

האוטובוס.

כשעליתי ונכנסתי פנימה הרגשתי מבוכה קלה, כולם הסתכלו עלי.

התבוננו בפניי כאילו אני אדם מפורסם או משהו.

חזרתי לעבר הנהג והצצתי במראה שמעליו.

הו, באמת מראה מוזר.

חיוך גדול היה על שפתיי, חיוך חופשי, פתוח, חיוך של אהבה ללא תנאי.


הנהג כיבה את הווישרים כשהגשם פסק.

"ואו תראו", קרא אחד הנוסעים וכולם גחנו לחלונות.

השמש בקעה מבין העננים, וקשת יפהפייה נמתחה מאופק לאופק.

כמו חיוך.

כמו חיוך חופשי, פתוח,

חיוך של אהבה ללא תנאים.


ומתחת לחולצתי

ליד הלב

התנגנה לה המילה

הבלתי מפוענחת

שלמי אכפת בכלל

מה פירושה.
היא יושבת באמצע הכיתה,
אבל היא הכי לבד בעולם.
אין לה חברות, היא אכולה בין כולן.
רוצה לספר על היום שעבר,
על מקרה שנגמר, ואין מי שישמע לה.
רוצה לומר שקשה לה, שכואב,
אבל אין אף אוזן פנויה בשבילה, אין אף לב.

היא חוזרת הביתה עצובה כמו שהלכה,
חוזרת הביתה ולא רוצה לצאת מהשמיכה,
חוזרת הביתה מהתופת אל התופת,
אין לה רגע מנוח, אין לה שקט.

היא אוכלת את הראש של עצמה,
אחרי שכבר נגמר מה לאכול ממנו,
היא מנסה לנחם את עצמה,
למרות ששום מילה כבר לא תנחם.

נגמר לה היום, שלכם רק מתחיל,
ב־7:00 היא מתחת לשמיכה, עם כרית בלי אוויר.

ואל תחשבו שסוף סוף היא ישנה,
כי כל מה שהיה בה לא יצא.
היא שוב חושבת, אפילו מקיאה,
את כל מה שנמצא בתוכה, צועקת לכרית הרטובה.

היא קמה בבוקר,
שוב צריכה לארוז הכול במזוודה עטומה,
שאף אחד לא יפתח או יקרא.
ובעצם היא אפילו יכולה להשאיר אותה סגורה,
כי אין מי שיראה ויגלה מה בתוכה.

וכאילו לא היה אתמול ואין מחר,
היא שוב ניצבת, מתיישבת במקומה בשקט בכיתה.
אף אחת לא רואה, ואף אחת לא סופרת,
ואולי נזרק אליה איזה "בוקר טוב" מהצד.

אבל אם היא לא תהיה פה מחר, אף אחת לא תדע.
ואולי זה כבר יהיה מאוחר…



שימו לב למי שנמצא סביבכם — בשבילכם זה רגע, ובשבילו חיים!
שיתוף - לביקורת יורה
הסתיו החל להתכרבל בחורף,
ללא שמיכת פוך, סתם ככה על ההרים החשופים והגבעות השוממות, בין העצים לשיחי הקוצים הצומחים פרא, מחזיר את הזמן לאחור ופורש חשיכה סמיכה על הארץ בטרם עת.

אורות הרחוב ננערו במקומם מתקוממים ומתעוררים תוהים על מה החשיכה הכה מוקדמת, אך אנחנו רחוקים מהם, מתאפלים ונאפלים לנו במקום בו האפילה שורה לה בחדווה יחד עם בן זוגה החושך, סמיך הוא מאי פעם החושך, אכן יש אורות מעטים, שהרי אין אנו יכולים להגות בתורה מתוך החשיכה, אלא וודאי נמצאת היא כעוטפת את האורות הקטנים, מבודדת אותם כליל.

חיות השדה זיהו את הקדמת שעת החושך וניצלו זאת היטב. קולות התנים החלו להיטמע בקולות הצבועים, היער הקט התעורר לחיים, לחיים ולמוות.
כבר הזהירו אותי שממש ייתכן שיש זאב ביער, זאבה! מתקן אותי ידידי, נו שיהיה זאבה...

הגשם החל דופק, מיטלטל בין עוצמה לחולשה, מכה על הארץ, מנער את האבק בקול דיצה, מרווה את האדמה התחוחה ומלטף את קירות הפנלית החלקים, ריח קל של אבק טרי החל עולה מן האדמה, נסוגנו אל החדר המקורה, הגשם התחזק.

קול היורה פסק, האוויר היה רענן מאין כמותו, רצפת הבטון הטרושה הבהיקה באור יקרות, האדמה התמתחה בחיוך.

התנים חדלו מלצעוק.
היא הייתה ילדה אחת, תמימה.
ילדה טובה שקמה בבוקר, הולכת לבית הספר, ועושה בדיוק מה שאומרים לה.
ילדה מנומסת שאומרת תודה למורה בסוף השיעור, ומחייכת בשקט.
היו לה זוג עניים שחורות ושותקות,מכוסות בריסים צפופים.
זוג עניים גדולות, שניסו לספר סיפור אחר.
סיפור שההתנהגות היפה שלה לא ספרה.
כי בחוץ אמרנו, היא ילדה טובה עם התנהגות מצויינת, אבל עמוק בפנים, היא ידעה שהיא רעה.
בתוך הלב הקטן והמתוק שלה, התחבא עיגול שחור, גדול, ורע.
היא לא ידעה איך קוראים לו, פחדה מקיומו.
היא לא ידעה שהוא נמצא בעוד הרבה לבבות קטנים של ילדות.
חשבה שהוא קיים רק אצלה, חשבה גם שלא סתם הוא בחר לגור בלב שלה.
היא הבינה שהיא שונה מכולן, מאוד רעה.
בגן שלה סיפרו שיש מידות רעות, והתנהגויות לא מתאימות.
תיארו התנהגות פרועה, מכות, וקנאה, וגם אמרו שבגן שלנו חס וחלילה היצר הרע לא נכנס,
בגן שלה היו רק ילדות טובות, עם לב טוב, ככה הגננת אמרה.
הגננת לא ידעה על העיגול שבלב שלה, אז היא התנהגה אליה כמו אל ילדה רגילה.
היא לא ידעה שהעיגול מבקש שיתייחסו, לא ידעה שהוא צריך מילים טובות והמון יחס כדי לשתוק, להיות קטן יותר, להיעלם.
היא לא רצתה שהגננת תדע, אז היא המשיכה להיות קטנה, ושקטה, המשיכה להיראות ילדה טובה.

בבית הספר היה לה קשה יותר, העיגול גדל, והשתולל, ועשה לה בלגן בלב.
אבל היא לא העזה שמישהו ידע מה קורה לה שם בפנים.
כשחברה פנתה אליה, בקשה לשחק, או לשבת לידה, הוא קפץ מאושר, שכנע אותה להסכים.
אבל היא ידעה שאסור לה, כי כך כולם ידעו עליו, יכירו אותה, יכירו את העיגול האכזר.
אז היא התעלמה ממנו, והנידה ראש לשלילה בשקט עצוב.
החברות התייאשו ממנה, שכחו לנסות שוב.
הן גם לפעמים צחקו, כי מה זה ילדה שיש לה פה, אך, הוא נשאר סגור?
העיגול בכה , וכעס, והיא כל כך פחדה, כי היא נשארת איתו לבד.
כולם נעלמו, אף אחד לא נותן לה יד, לא מציל אותה ממנו.
אף אחד לא יודע שהוא בנתיים גדל וגדל, ותובע ממנה יחס.
יחס שאין לה לתת.

בסמינר הוא כבר היה ענק, היה לו המון כוח והוא לא פחד.
היא הרגישה שלאט לאט הוא מתחיל להידחף לבחוץ.
הוא דרש ממנה דברים לא הגיוניים, כל מה שהיא לא העזה אף פעם.
עכשיו הוא שלט, היא היתה חייבת לרצות אותו, לשמוע בקולו.
פתאום היא דברה בכיתה, בקול, הלב שלה דפק, החברות פתחו פה, אבל הן התרגלו, מהר.
הבעיה שהוא לא הסתפק, הוא רצה שכולם יראו, ישימו לב.
היא ידעה שהוא רע, ושחור, שזו שימת לב שלילית, שעכשיו כולם יודעים שהיא תלמידה רעה, עם יצר הרע חזק.
אבל לפחות עכשיו יודעים שיש אותה.
היא התחצפה למורות, מצאה עצמה המון במסדרונות.
היא בכלל שכחה מהו תקנון, ואיך נראית בת בית יעקב.
היא חשבה שכך טוב יותר מפעם, כי סוף סוף היא לא שקרה, היתה בדיוק כמו שהיא בתוכה, רעה.

ואז היא גם מצאה חברה.
יחד איתה היה לה קל יותר להשמע לעיגול השחור, כי החברה שלה היתה כמוה, שחורה, כך מבחוץ היה נראה.
העיגול שלה חגג, קפץ, נהנה, סוף סוף הוא נושם לרווחה.
הוא הדף את הגבולות המועטים, והדקים שנותרו סביבו, והציץ לבחוץ, מתפשט על כולה.
יחד עם החברה השחורה היא עשתה המון דברים, שגרמו לעיגול לגדול, להיות יציב, חזק, ושולט.
ההורים שלה היו עצובים, בגללה, להורים שלה בלב היו רק עיגולים לבנים, כך היא היתה בטוחה.
היום היא כולה שחורה, כמו החברה שלה, ככה היא מרגישה.
אבל עמוק בפנים היא מחכה, מחכה שמישהו יבוא וילמד אותה שיש בה טוב.
שהרע הזה, הוא רק עיגול אחד, שחור.
שכמו שהוא גדל, כך היא יכולה להקטין אותו חזרה, היא מחכה שיעזרו לה לכווץ אותו, ואולי אפילו להעלים לגמרי.
רוצה שיאמרו לה שהיא לא רעה, היא אף פעם לא היתה רעה,
היא פשוט כמו כולם, מתמודדת עם היצר הרע.
רוצה שילמדו אותה, איך מתמודדים איתו בצורה הכי טובה.
ואם אפשר היא מבקשת גם,שיביטו בה עמוק, לתוך העניים, יחפשו, ינסו למצוא, אולי קיים בה איזה עיגול ורוד, פצפון.
שיתנו חיבוק, ילטפו, יבטיחו שהוא פעם יגדל, יצבור כוח, ינצח את השחור, יותיר בה רק טוב.
רק תתנו לה, מגיע לה.
חיבוק, אוזן, ואהבה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה