- הוסף לסימניות
- #21
נכתב ע"י RacheliArt;622910:וואו...מזל שאני גרה בקומה שישית....(ואחרונה)
מזל שמה? שאת היא זו שצריך להזהיר את ילדייך?
נכתב ע"י RacheliArt;622910:וואו...מזל שאני גרה בקומה שישית....(ואחרונה)
מסר לכל הוורים המנקים את המצפון שלהם שסה"כ מדובר בילדים קטנים ואין לנו שליטה עליהם וכדו'נכתב ע"י אפכא מסתברא;622961:מנסיוננו בכגון דא:- עם החצר ומבית של שכנים המתגוררים 2 קומות מעלינו היו מגיעים 'משלוחי מנות' מסוגים שונים. (בזמן שנכנסו לגור בשכנותנו הכריזה השכנה את השקפת עולמה בעניין: "שכנים צריכים לסבול זה מזה" - ציטוט מדויק מדבריה אז.) כשהגיעו מים עד רפש, ומארז של פירות רקובים מצא את דרכו אל מתחת לחלונות חדרינו במקום אל מכל האשפה שלהם, לקחתי את המארז כפי שהוא והנחתי אותו למרגלות תאי הדואר של הבניין (במרחק של מטר וחצי מדלת ביתם של אותם שכנים) בצרוף פתק 'השבת אבידה', שבו מוזמן כל מי שאיבד את הטובין האלה לקחתם. מאז (זה שנים רבות) לא הושלך שום דבר לחצרנו מדירת אותה משפחה, למעט מי שטיפת רצפה...
במחילה, אבל הוא נשמע ממש לא נורמלי.[בהתחלה כשנבהלנו, הסתכלתי מעלה, ומציץ השכן וצוחק 'מה' 'נבהלתם' עושים עסק שזרקתי כדור בסה"כ?!].
נכתב ע"י אסתי ב;623098:אני קוראת את האשכול הזה וקצת כואב לי לראות כזו חוסר הבנה של אנשים...
נראה לי שרב הכועסים על השכנה מלמעלה זה אנשים שלא התנסו עם בנים שובבים... (בנים, לא בנות)
כמובן שיכול להיות מקרים קיצוניים של אמא אדישה ולא איכפתית. אבל בדרך כלל זה לא ככה. וחינוך זה לא משהו של "זבנג וגמרנו". חינוך זה תהליך ולוקח זמן עד שהילד מפנים "ומתחנך" (כל ילד והקצב שלו) וכמובן שיש גיל שבכלל אין עוד למי לדבר..
בקיצור זה לא כ"כ פשוט לגדל חבורה של ילדים שובבים... (מנסיון)
ולכל הרטנות/כועסות/מאשימות- חשבתם פעם פשוט לעלות ולעזור קצת לשכנה עם הילדים הקטנים שלא כ"כ מצליחה להסתדר איתם לבד??
נכתב ע"י מיכל123;623101:הגזמת !!
כבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה; יותר יש לאדם להיזהר שלא יזיק משלא יוזק.
אם יש שכנה שיש לה בעיה עם חינוך ילדיה, היא יכולה לפחות להשקיע בהתקנת רשת או סורגים בחלון שלה על מנת שילדיה הלא מחונכים - בינתיים (פשוט, זה לוקח זמן עד שהם יתחנכו) לא יוכלו לזרוק על ראשיהם של השכנים מלמטה.
ולפותחת האשכול !! האם את יודעת בודאות שהמרפסת שלך היא חוקית ? שהיא נבנתה עם בניית הבנין או לכל הפחות בהסכמת השכנים ? יש כאלו שמרחיבים על דעת עצמם את מרפסותיהם, בלי לבקש רשות מהשכנים (זה בסך הכל מרפסת, לא חדר) ואח"כ מעיזים לדרוש מהשכנים למעלה שישמרו על ילדיהם, לדאוג לחינוכם של ילדי השכנים מלמעה, לכעוס על השכנים וכו' זה נראה לי חוצפה לא נורמלית. (וכבר קונן המקונן; מה שקראם מודיעים, ומה שעשו אינם מודיעים).
נכתב ע"י אסתי ב;623114:...
כמובן שהרשת תוקנה מיד במוצאי שבת. הכלי עם האבנים עלה אחר כבוד למעלה לארון. והמון המון התנצלויות לשכנה.
נכתב ע"י איצה מאייר;623091:אני באמת לא מבין למה האדישות הזאת,
וכפי שתקווה כתבה לפעמיים זה גם עניין של פיקוח נפש(אני מכיר אדם שקיבל קופסת שימורים של מלפפונים חמוצים מלאה מקומה שלישית על הכתף,אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם זה היה נופל לו על הראש)
בכל מקרה אם השכנים לא מבינים אז סליחה שאני כותב אבל יש דרכים פשוטות מאוד להסביר,
כל פעם שנופל משהו מורידים את החשמל מים גז של השכנים,
זה נשמע מאוד כוחני,
אבל גם להזיק לשני ואפי' לא להתנצל זה הרבה יותר מכוחניות זה ממש חוצפה,
ואני לא חושבת שיש אמא שתעמוד בזה שאחרי כל זריקה של הילד פתאום היא מנותקת ממים חשמל וגז,
נכתב ע"י אסתי ב;623098:אני קוראת את האשכול הזה וקצת כואב לי לראות כזו חוסר הבנה של אנשים...
נראה לי שרב הכועסים על השכנה מלמעלה זה אנשים שלא התנסו עם בנים שובבים... (בנים, לא בנות)
כמובן שיכול להיות מקרים קיצוניים של אמא אדישה ולא איכפתית. אבל בדרך כלל זה לא ככה. וחינוך זה לא משהו של "זבנג וגמרנו". חינוך זה תהליך ולוקח זמן עד שהילד מפנים "ומתחנך" (כל ילד והקצב שלו) וכמובן שיש גיל שבכלל אין עוד למי לדבר..
בקיצור זה לא כ"כ פשוט לגדל חבורה של ילדים שובבים... (מנסיון)
ולכל הרטנות/כועסות/מאשימות- חשבתם פעם פשוט לעלות ולעזור קצת לשכנה עם הילדים הקטנים שלא כ"כ מצליחה להסתדר איתם לבד??
כאן אני כבר שואלת שאלה אחרת -נכתב ע"י trew;623225:הילדים שלי לא שהידים
אבל לא משנה מה עשינו תמיד הם מצאו דרך לזרוק (פטיש קרמיקות לשואלים)
הדבר היחידי שעזר זה שהם גדלו והבינו (ולחנך תינוק בן שנה וחצי שנתיים לא לזרוק זה לא עובד, כמו בחינוך למצוות הכל תלוי בבגרות הילד)
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים