שכנים וכביסה. מה עושים?

נכתב ע"י תקוה;626769:
אפשר לפתןח אשכול חדש בנושא זה הרבה טובים וחמים ידעו לענות .
עם ציטוטים מהימנים.
כולנו נרוויח.

רעיון מעולה.
אדרבה.
 
נכתב ע"י moti!a;626768:
הקב''ה עצמו כועס כמו שנאמר לא אחת:" ויחר אף ה'"
אז מי אנחנו בני האדם שלא נכעס ?? :)

זה ענין שונה לגמרי.
כשאדם כועס - הוא חווה רגש חזק שהוא אינו מצליח להתגבר עליו.
להבדיל, אצל הקב"ה לא שיך לומר שום דבר בדומה לזה. הוא עצמו ברא גם את הרגשות.

אבל אולי מוטב שאכן לא נסיט את הדיון לכיוון הזה.
 
נכתב ע"י נחל;626780:
זה ענין שונה לגמרי.
כשאדם כועס - הוא חווה רגש חזק שהוא אינו מצליח להתגבר עליו.
להבדיל, אצל הקב"ה לא שיך לומר שום דבר בדומה לזה. הוא עצמו ברא גם את הרגשות.

אבל אולי מוטב שאכן לא נסיט את הדיון לכיוון הזה.

כאמור מבחינתי דיון בנושא רק במייל :)
 
נכתב ע"י נחל;626748:
האמת, הפתיע אותי לקרוא את זה.
נניח שיש לי שכנים שזורקים למרפסת שלי שיירי ארוחת הצהרים. (בפועל התברכתי בשכנים עדיני נפש, שמבקשים רשות כל פעם לפני שהם מנקים את התריסים הנקיים שלהם.)
נניח שבקשתי שוב ושוב והם אטומים. הרי לפי ההלכה במקרה כזה אין חיוב לדון לכף זכות.
אסור לי לכעוס עליהם אפילו בלב?
מה המקור לאיסור הזה?
נא עייני במפרשים מהו איסור "לא תיטור": רש"י:זו היא נטירה שנוטר האיבה בלבו אע"פ שאינו נוקם
רשב"ם: לא תקום - לגמול לו רעה תחת רעה: ולא תטר - אפי' בלבבך אלא עבור על מדתך:
חזקוני: לא תקם - לפי שהחימה מכבשתך, אבל הקב"ה שהוא כובש את החימה כתיב נוקם ה' ובעל חימה.
ולא תטר - בממון דבר הכתוב, אבל בשל גוף, אינו זקוק למחול לו עד שיפיסנו.
לא תקם - במעשה.
ולא תטר - במחשבה.

גם הכלי יקר מאריך בהסברו על עניין זה של נקמה ונטירה וכדאי לעיין בו.
 
תודה.
בזכותך גם אני עינתי.
רש"י אומר: ואיזו היא נטירה א"ל השאילני קרדומך אמר לו לאו, למחר אמר לו השאילני מגלך אמר לו הא לך ואיני כמותך שלא השאלתני, זו היא נטירה שנוטר האיבה בלבו אע"פ שאינו נוקם.
רש"י מדבר כאן על אדם שנוטר לשני בגלל שהוא לא הסכים להיטיב איתו, לא על אדם שגורם נזק לחברו.
הרשב"ם מסביר את הפרוש המילולי, מה פרוש 'נטירה'. הוא לא מסביר למעשה את הגדרים ההלכתיים, מתי מותר ומתי אסור.
החזקוני מביא את דברי הגמרא, שמחלקת בין צער הגוף לבין ממון. (וכאן נשארת שאלה האם 'ממון' הכוונה למניעת עזרה ממונית, כמו בדברי רש"י, או להיזק ממוני.)
הרמב"ם מבאר מהו אסור נטירה, גם הוא מסביר על האיסור לשמור בלב לאחד שמנע טובה. 'ראובן שאמר לשמעון השכיר לי בית זה או השאילני שור זה ולא רצה שמעון לימים בא שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור ממנו ואמר לו ראובן הא לך הריני משאילך ואיני כמותך..."

הגמרא (מגילה כ"ח) מספרת על חסיד שכל לילה לפני שהיה עולה על מיטתו היה מוחל לכל מי שצער אותו. היא מביאה את זה כדרגה, לא כחיוב הלכתי.

בספר 'חיים של שלום' (הלכות אסורי מחלוקת ומצות רדיפת שלום') הוא מתיחס מפורשות לענין הזה, ומביא את העולה מדברי הגמרא והפוסקים:
כל האיסור לשמור קפידא הוא דוקא אם מה שחטא השני נגדו היה במניעת הטבה או ריוח ממון בעלמא. אבל אם אדם הרע לו בצער הגוף (והוא הדין בדבר שיש בו הפסד וחיוב ממון) מותר לו להתרעם עליו.
 
נכתב ע"י נחל;627117:
בספר 'חיים של שלום' (הלכות אסורי מחלוקת ומצות רדיפת שלום') הוא מתיחס מפורשות לענין הזה, ומביא את העולה מדברי הגמרא והפוסקים:
כל האיסור לשמור קפידא הוא דוקא אם מה שחטא השני נגדו היה במניעת הטבה או ריוח ממון בעלמא. אבל אם אדם הרע לו בצער הגוף (והוא הדין בדבר שיש בו הפסד וחיוב ממון) מותר לו להתרעם עליו.
תודה על חידוד והסבר כוונת המפרשים.
[ואכן מה שציטטת כאן מתאים לדברי החיזקוני שצטטתי בהודעתי למעלה - שעל צער הגוף או הממון אינו חייב למחול עד שיפייסנו.]

שוב, תודה.
 
נכתב ע"י נחל;627117:
תודה.
בזכותך גם אני עינתי.
רש"י אומר: ואיזו היא נטירה א"ל השאילני קרדומך אמר לו לאו, למחר אמר לו השאילני מגלך אמר לו הא לך ואיני כמותך שלא השאלתני, זו היא נטירה שנוטר האיבה בלבו אע"פ שאינו נוקם.
רש"י מדבר כאן על אדם שנוטר לשני בגלל שהוא לא הסכים להיטיב איתו, לא על אדם שגורם נזק לחברו.
הרשב"ם מסביר את הפרוש המילולי, מה פרוש 'נטירה'. הוא לא מסביר למעשה את הגדרים ההלכתיים, מתי מותר ומתי אסור.
החזקוני מביא את דברי הגמרא, שמחלקת בין צער הגוף לבין ממון. (וכאן נשארת שאלה האם 'ממון' הכוונה למניעת עזרה ממונית, כמו בדברי רש"י, או להיזק ממוני.)
הרמב"ם מבאר מהו אסור נטירה, גם הוא מסביר על האיסור לשמור בלב לאחד שמנע טובה. 'ראובן שאמר לשמעון השכיר לי בית זה או השאילני שור זה ולא רצה שמעון לימים בא שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור ממנו ואמר לו ראובן הא לך הריני משאילך ואיני כמותך..."

הגמרא (מגילה כ"ח) מספרת על חסיד שכל לילה לפני שהיה עולה על מיטתו היה מוחל לכל מי שצער אותו. היא מביאה את זה כדרגה, לא כחיוב הלכתי.

בספר 'חיים של שלום' (הלכות אסורי מחלוקת ומצות רדיפת שלום') הוא מתיחס מפורשות לענין הזה, ומביא את העולה מדברי הגמרא והפוסקים:
כל האיסור לשמור קפידא הוא דוקא אם מה שחטא השני נגדו היה במניעת הטבה או ריוח ממון בעלמא. אבל אם אדם הרע לו בצער הגוף (והוא הדין בדבר שיש בו הפסד וחיוב ממון) מותר לו להתרעם עליו.

עיי' חפץ-חיים בהקדמתו, שמציין כי יתכן שהמספר לשה"ר יעבור על לא תיקום ולא תיטור, כאשר הרע לו בעניין ממוני, ומשום כך הולך ומדבר עליו.
 
אכן, הח"ח מחמיר בזה.
הספר הנ"ל מרחיב בענין זה, (עמ' ע"ו) כדי ליישב את דברי הח"ח שהם כנגד פשטות הגמרא.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה